ריינג'ר עמק הכוכבים חלק 02

הערת המחבר: כל הדמויות הן מעל גיל 18. הסיפור הזה הוא יצירת בדיה. נא לא לפרסם מחדש בפלטפורמות אחרות ללא רשותי המפורשת. ביקורת בונה תתקבל בברכה. אני מקווה שתיהנו!

*******************************

להתמודד עם חברות ביטוח זה תמיד כאב ראש. יאיר חשב שזה יהיה פשוט כי היו לו את הדוחות מהכבאים ומהמשטרה, אבל הם עדיין גרמו לו לעבור כמה מכשולים. מזל ששמעון היה מאוד מבין ונתן לו כמה ימי חופש שהוא לקח בשמחה. יאיר היה מיישר את מעיל המדים שלו ויורד במדרגות כשראה את ארין יושבת ליד שולחן האוכל ואוכלת סלט.

"אה, אתה יוצא?"

"כן, אני חייב לחזור לעבודה. אלוהים יודע שאני צריך את הכסף עכשיו. אבל הייתי במצב גרוע יותר אם לא היית עוזרת לי. תודה שנתת לי להישאר כאן."

היא מנפנפת בידה בביטול. "אה, בפעם המאה, אמרתי לך שזה לא בעיה. אחי לא קיבל את העבודה אז היה לי חדר אורחים פנוי."

"אני מעריך את זה, ארין. באמת. ואני אעבור ואחזיר לך את הכסף ברגע שאוכל."

"כן, כן, אני יודעת שתעשה את זה. תהנה שם בחוץ, מעשן."

יאיר נחר. "את יודעת שזה די לא נחמד בהתחשב בנסיבות שלי."

היא מחייכת אליו כשהיא מנפנפת במזלג שלה. "חחח, סתם מתלוצצת. נתראה מתישהו."

יאיר פתח את הדלת למשרד של שמעון והופתע לראות את חנה יושבת מולו.

"אה, הנה אתה, יאיר! בדיוק בזמן! בוא הנה ותסגור את הדלת אם תוכל."

הוא מתיישב ליד המפקח שלו ואז נותן לבוס שלו מבט. "אה, אל תיתן לי את זה, יאיר! אתה לא בצרות. אני רק רוצה לדבר איתכם על מה שקרה. הייתי מעדכן את חנה על המצב שלך. איך זה נראה?"

"טוב, רוב זה נשרף והביטוח שלי… היה קשה, אבל לפחות אני חי."

"חחח! דרך להסתכל על הצד החיובי, ילד. אני לא מקנא בך בכלל! ואת, חנה?"

"כן, אדוני. בקצרה, מישהו חשב שזה רעיון טוב להתגנב אליי, אבל למזלי הוא לא היה כל כך טוב. למרות שהם כן ריססו את דלת המוסך שלי, ואמרו משהו כמו שהם צופים בנו."

יאיר הרים את גבותיו. "לעזאזל, שמחה שאת בסדר. אבל זה די מאיים. את חושבת שהם קשורים איכשהו?"

שמעון מלטף את סנטרו במחשבה. "יכול להיות. אין לנו מספיק מידע. מה שזה לא יהיה, אני רוצה שתהיו על המשמר. אנחנו בעמדת נחיתות כי אנחנו לא יודעים עם מי אנחנו מתמודדים. קרן והאחרים יודעים אז הם גם בכוננות."

חנה מקמטת את מצחה. "שום דבר לא קרה לאחרים? זה מוזר."

"זה נכון. האם לאחרונה הכעסתם מישהו? נכנסתם לריב?"

שניהם מנענעים בראשם למרות שליאיר בהחלט היה מפגש אחד במחשבה. אין סיכוי שאלכס והחבר שלה יכולים להיות מאחורי זה, נכון? זה לא היה הגיוני. הוא נרקומן והיא… טוב, טיפשה מדי.

שמעון נאנח. "אז זה לא עוזר. פשוט תתמקדו בתפקידים שלכם ותהיו ערניים."

"הבנתי."

"כן, כן," עונה יאיר כשהוא מצדיע בצחוק.

כשהם יצאו, חנה מושכת אותו הצידה. "היי, שמת לב למשהו מוזר כשסגרת בפעם האחרונה?"

יאיר מנענע בראשו. "לא, לא יכול לומר שכן."

"אתה בטוח? כל פרט יכול לעזור לנו בשלב הזה," אמרה האישה כשהיא מביטה בו בעוצמה. הוא הרגיש כאילו הוא נחקר כשהעיניים שלה חודרות דרכו.

"כן, כלום," שיקר יאיר. זה היה כבר שני שקרים. לא היה צורך ליידע אותה על המפגש שלו עם קטלין.

"הא, טוב אז. זה פשוט… משהו מרגיש לא בסדר. סגרתי אתמול ולא יכולתי שלא להרגיש שאני נצפית."

"הא, את בטוחה שזה לא סתם את פרנואידית?"

חנה מביטה בו בזעם ברור שלא משועשעת. "זה לא משחק, יאיר. הבחור שניסה לתקוף אותי היה עם סכין."

זה גרם לעיניו להתרחב. "מה? באמת? מה לעזאזל קורה?"

"אני לא יודעת, אבל יש לי תחושה רעה. זה לא מסתדר."

יאיר מהנהן ומלטף את סנטרו. "ומי שפגע בי היה צריך לדעת שאני בעבודה…"

חנה מקישה על ראשו עם פרקי אצבעותיה. "אל תחשוב יותר מדי, יאיר. לא רוצה שתתקלקל לפני המשמרת שלך."

"אווץ', זה באמת קצת כאב. אני מקווה שזה לא קשור כי אז זה אומר שיש מישהו או קבוצה שמכוונים אלינו."

"…טוב, הם התעסקו עם האנשים הלא נכונים," רוטנת חנה כשהיא מפצחת את פרקי אצבעותיה.

"חחח, טוב. תרגעי, שרה קונור. בואי נחזור לעבודה, אה?"

השפה העליונה של חנה מתעוותת מעצבים כשהיא שומעת את הכינוי, אבל היא לא מגיבה ישירות. במקום זאת, היא מוציאה את המפה שלה. "אתה עובד במסלול הדרומי היום. יכול להיות שיש נערים רעשניים ליד הנהר שחושבים שזה הבריכה הפרטית שלהם."

"נהדר, אני בתפקיד 'תצאו מהחצר שלי'. זה יותר כיף מסיורים, אני מניח."

"גש לזה."

למרות שהיא נתנה לו קצת יחס, הוא היה שמח שחנה הקצתה לו את המשמרת הזו. התברר שלא היו ילדים אז היה לו קצת זמן שקט לעצמו. הוא חשב על מה שקרה לו ולחנה. אז זה עלה בדעתו שהם יכלו לראות אותו ואת קטלין! הוא באמת קיווה שלא כי זה יהיה כאב ראש לטפל בזה. כשעזבו את הפארק, הוא דאג להימנע מכל מצלמות, אבל זה הטריד אותו שהוא אולי פספס את העוקבים שלהם כי היה חרמן.

יאיר החליט שזה לא בריא להתעכב על זה יותר מדי אז הוא בדק את הטלפון שלו. הוא קילל כשהוא קרא את ההודעה החדשה ביותר. "לעזאזל, אתה צוחק עליי!"

החדשות הטובות היו שלא היו עוד התקפות בשבועות הבאים. החדשות הרעות היו ההוצאה…

לתקן את הבית שלו היה יותר קשה מהצפוי כי הצנרת והחיווט היו מבולגנים. יעקב לא יוכל לשלם על זה רק עם העבודה שלו כשומר יער. הוא היה צריך לעשות משהו נוסף בצד. אחרי שחיפש באינטרנט ללא תקווה, הוא לא מצא שום דבר שהיה גמיש מספיק כדי להתאים ללוח הזמנים העמוס שלו. הוא לא רצה להטריד את ארין יותר, אז היה רק אדם אחד שהוא באמת הכיר כאן וזה היה בן דודו, יונתן. יונתן היה סודי לגבי חייו, אבל הוא תמיד היה אמין, אם כי קצת אקסצנטרי. אחרי שסיפר לו הכל, יונתן אמר שיש לו משהו בראש. "זה קצת לא שגרתי, אבל מישהו כמוך לא אמור להיות לו בעיות עם זה." יעקב לא היה בטוח שהוא אוהב את הטון שלו. "מה אתה מתכוון מישהו כמוני? אנחנו לא עושים משהו לא חוקי, נכון?" "לא חוקי? אין סיכוי! אני אף פעם לא הייתי מציע משהו כזה! כל מה שאמרתי זה לא שגרתי. אני אשלח לך את הפרטים מאוחר יותר השבוע." "אה, תודה, אני מעריך את זה." ליעקב הייתה משמרת בוקר למחרת והוא נהג בדרך בעייפות, מנסה לא להירדם. הוא חיכה בקוצר רוח לשיחת הטלפון של בן דודו בזמן שחיפש עבודות נוספות למקרה. "לעזאזל! אני באמת צריך עוד קפה," רטן יעקב כשהוא סובב את הג'יפ חזרה לדרך הנכונה. אוזניו קלטו קולות בקרבת מקום. "מה? באמת?!? הילדים הארורים האלה שוב!" השומר עוצר את הרכב ויוצא. הוא מסתכל למטה ונושם עמוק כדי שיוכל לצעוק, "היי! תתרחקו משם, ילדים!" הדמויות המוצלות נבהלו וברחו במהירות. הוא צופה בהם כדי לוודא שהם הלכו. זה החמיר לאחרונה עם הילדים מבית הספר התיכון המקומי שחודרים כדי לעשות סמים ולקיים יחסי מין. שני הדברים שהוא לא התנגד להם, אבל הם לא ידעו כמה האזור מסוכן ולכן הוא היה מגודר. הווקי טוקי מתעורר לחיים. "היי, יעקב? סיימת את המסלול שלך? אנחנו צריכים אותך כאן." "כן, זה יעקב. את עובדת היום, נכון, קרן? טיפלתי בכמה נערים מציקים, אבל אני בדרך. יש לך מושג למה הם צריכים אותנו?" "אתה תגלה בקרוב. אני ממליצה לך להיות על ההתנהגות הכי טובה שלך." "אווו, זה לא נשמע טוב. תודה על האזהרה." הוא מחזיר את הווקי טוקי לחגורה ומסתכל למטה לכיוון המקום שבו היו הנערים ואז מנענע בראשו. "ילדים ארורים." יעקב מגיע לבניין ורואה את כל עמיתיו לעבודה עומדים בשורה מול שמעון ואישה לבושה בחליפה לבנה. היא חצתה את זרועותיה וענדה משקפי שמש יקרים למראה. למה היא ענדה אותם בפנים, הוא לא ידע. שמעון מכיר בו. "אה, הבן האובד מגיע! לך ותעמוד ליד קרן." יעקב רואה את קרן מגלגלת את עיניה הכחולות אם כי היא מטה את ראשה כך שהכובע האדום שלה מסתיר את זה. היא שונאת שקוראים לה קרן. "לקח לך את הזמן שלך," מלמלה קרן כשהוא עומד דום לידה. "לא בדיוק זמן טוב בהתחשב שאחת התורמות הגדולות שלנו מבקרת." "לעזאזל! באמת? מה היא-" "ששש!," לוחשת קרן כשהשמעון מתחיל לדבר. "כפי שרבים מכם יודעים, המבקרת שלנו היא גברת שרה עבדול. עבור החדשים, היא אחת התורמות הנדיבות שלנו ששומרות על פארק עמק הכוכבים היפה שלנו פתוח." האישה מהנהנת ומוסיפה, "ובכן, מר וילקס, אני מעדיפה לראות את עצמי כתומכת ודוברת לשימור המשאבים הטבעיים וההדר של כוכב הלכת שלנו. עם זאת, אני, יחד עם רבים אחרים, מודאגת מהעלייה המשמעותית בשימוש בסמים בלתי חוקיים בפארק היפה שלנו." היא סורקת את שורת השומרים ומבטה לכאורה נח על יעקב ששומר את עיניו ישר קדימה. "זה בלתי מתקבל על הדעת. זה הורס את האווירה הידידותית למשפחה ופוגע במוניטין של הפארק. אנחנו רוצים שזה ייפתר במהירות האפשרית ולכן אני כאן להכריז על תמריץ. בונוס משמעותי יינתן לשומר שיסיים את זה." זה היה מוזיקה לאוזניו של יעקב. זה בהחלט עדיף על לקיחת עבודה נוספת. עם זאת, הוא הבין שיש לו תחרות קשה. ראשית, הייתה חנה ושנית, עמיתיו לעבודה הכירו את הפארק הרבה יותר טוב ממנו. שמעון מרים את ידו. "תרגעו. תנו לגברת עבדול לסיים." "תודה, מר וילקס," אמרה האישה כשהיא מסירה את משקפיה וחושפת את עיניה הענבריות הבהירות. "אני רוצה להדגיש את החשיבות של שמירה על שלמות עמק הכוכבים כסמל ליופיו הטבעי של כדור הארץ. אתם, כשומרים, מופקדים על שימורו ואנחנו מצפים שתעמדו בזה." יעקב מתכווץ כשהוא מרגיש שהיא נחה מבטה עליו כמה שניות יותר מאשר על האחרים. הוא לא היה בטוח מה לחשוב על זה. האם היא ידעה משהו עליו? למזלו, היא לא הסתכלה יותר מדי זמן, אבל הוא היה מוטרד מזה. כשהם סיימו, שמעון וגברת עבדול עזבו מה שאומר שזה הזמן לשומרים לדבר ביניהם. "שמעת את זה? הם מציבים פרס על חבורת נערים!" "חח! זה נשמע טיפשי כשאתה אומר את זה ככה. אני לא יכול לחכות לזכות בכסף הפרס ולקנות יאכטה חדשה או אחוזה!" "שתוק, קובי! אתה אפילו לא יודע מה לעשות עם עשרה שקלים! כנראה תאבד אותם בקזינו כמו תמיד!" "צק, צק, צק. אתם שניים טיפשים," אמר שומר גבוה עם כובע שומר מוטה הצידה כשהוא יושב על ראשו הבלונדיני. "הקטנים מתמקדים בכסף בעוד שהאציל מעריך את הדברים העדינים בחיים." אחד השומרים מגרד בראשו בתמיהה. "מה? מה אתה מתכוון?" הבחור הבלונדיני צוחק בביטול. "بطبيعة الحال, אתה…"

לא יבין. אריסטוקרט אמיתי מעריך את מה שהוא אמיתי, טוב ויפה. היצרים הבסיסיים שלך-" "הוא פשוט חרמן על גברת עבדול," אמרה קריסי כשהיא מניחה יד על כתפו. "אחי, תוכל להפסיק להיות חרא לחמש שניות? זה מוזר." "אהם, קריסטין, את נודניקית עכשיו." "מישהו צריך להגיד את זה, אבל אין לך סיכוי. זה שלי וכבר יש לי תוכנית בראש." ג'יי מזעיף פנים ומחבק את ידיו. "מה? אין מצב! איך הצלחת לבוא עם תוכנית כל כך מהר?" קריסי פשוט נוגעת בראשה ומחייכת. "זה נקרא להשתמש במוח שלך. אתם הבנים צריכים לנסות את זה לפעמים." "אני מעדיף להשתמש בכוח שלי," אמר בחור ג'ינג'י כשהוא מניח את ידו על כתפה של קריסי. "צ'ח, תסתלק, קייל," נובחת קריסי כשהיא מזיזה את ידו. "מה אתה הולך לעשות? להרביץ לכמה נערים? וואו, זה יגרום לך להיראות ממש מגניב בעיתונים." קייל צוחק כשהוא מעביר את ידו דרך שערו הג'ינג'י הזורם. "לא, קריסי היקרה שלי. זה עניין של מסגרת. ברגע שהם יראו אותי, הם יברחו בבהלה ישר לתוך המלכודת שלי!" קולין מנפנף מול פניו. "הסיבה היחידה שהם יברחו היא בגלל הנשימה המזעזעת שלך! אלוהים! אתה בכלל מצחצח שיניים?" קייל מתחיל לגלגל את שרווליו. "איך אני אסדר לך את השיניים, חנון?" "מספיק!" חנה נכנסת ונותנת לריינג'רים מבט קשה. "אתם באמת הולכים לעשות את זה מיד אחרי מה שגברת עבדול אמרה?!? תפסיקו להתבטל ותחזרו לעבודה!" השיחה הקטנה של גברת עבדול הייתה אמורה לעודד את הריינג'רים להיות יותר אחראיים, אבל במקום זאת הם היו יותר פזיזים וחלקם אף התאשפזו, כולל קייל, לא להפתעת איש. בעוד שקריסי נראתה מרוצה לרגע, המציאות הכתה די מהר. זה אומר ששאר הריינג'רים, כמו ג'יי, היו צריכים לעבוד שעות נוספות כדי לכסות את המשמרות הריקות. ג'יי גרר את רגליו למשרד של סימור יום אחד כי הבוס שלו קרא לו לחזור אחרי הסיבוב של הבוקר. הוא לא היה נלהב כי כנראה יבקשו ממנו לכסות עוד משמרת, במיוחד מאז שקריסי חטפה הצטננות אתמול וחנה הייתה מוצפת בתפקידים פיקוחיים. גם סימור לא היה חסין ללחץ. האיש שבדרך כלל היה מגולח למשעי, עכשיו היה עם זקן מרופט. היו לו שקיות מתחת לעיניים והתגובה שלו לכניסת ג'יי הייתה הרבה פחות נלהבת מהרגיל. "שב." "אוקיי, תודה." האיש נושם פנימה והחוצה לפני שהוא מתכופף קדימה. "אז, כפי שאתה כנראה שם לב, אנחנו עוברים תקופה קשה עכשיו. חלק מהתורמים שלנו… ובכן, הם מבוהלים בגלל הפציעות האחרונות ו… ובכן, אני עובד קשה כדי לוודא שאנחנו לא במינוס." ג'יי שורק. "וואו, כל כך רע, הא? אני אשמח לעזור בכל דרך שאני יכול." סימור מהנהן ונותן חיוך קטן. "תודה, ג'יי. אתה באמת מתאמץ לאחרונה ואני מעריך את זה. אנחנו רק צריכים שתלך לאירוע ארוחת ערב הזה כי אני צריך לקחת את הבת שלי למשחק הכדורסל שלה." הבחור הצעיר היה מהסס כי הוא לא היה ממש חובב של מפגשים מפוארים וכל הפאר שמגיע איתם. עם זאת, כשראה כמה הבוס שלו נראה מותש, זה גרם לו להיות סימפתי. לפני שהוא אפילו יכול לחשוב עוד, המילים פשוט נשפכו החוצה. "בטח, אני אלך. מתי זה?" החיוך של סימור גדל. "ידעתי שאני יכול לסמוך עליך! זה מחר במלון רג'נסי ברחוב מטרו. אני אשלח לך את הכתובת. תוודא שאתה מביא חליפה נחמדה. זה לא חייב להיות טוקסידו אבל אתה צריך להיראות מספיק חד כדי להרשים." "הבנתי. אני אמור שיהיה לי חליפה איפשהו. אז, אה, על מה אני מדבר באירועים האלה?" "הממ? אה, נכון. אף פעם לא היית באחד מאלה. תן לי להביא את הנייר שחנה הקלידה לפני כמה שנים…" למחרת, ג'יי כמעט עף הביתה כשהוא מתמרן דרך התנועה ומקלל את מארגני האירוע על כך שקבעו את הארוחה כל כך מוקדם. מי חשב שזה רעיון טוב לקיים את זה בדיוק בשעת העומס? הוא נכנס לבית של ארין ומיד רץ במעלה המדרגות ישר לחדר האמבטיה שבמסדרון. "שלום? ג'יי, זה אתה?" ארין מרימה את מבטה מהספר כשהיא שומעת את הצעדים הכבדים למטה. כשהיא לא שומעת תגובה, היא קמה ורוצה לוודא שזה לא אורח לא קרוא. היא הייתה מוקלה לשמוע את ג'יי שר לעצמו, מה שהוא נהג לעשות. למרות שהיא לא הייתה בטוחה אם הוא מודע לזה. קיטור יצא מהפתיחה הקטנה שבה הדלת לא הייתה סגורה לגמרי. ארין מתקדמת לסגור אותה בשבילו, אבל הסקרנות שלה משכה אותה והיא לא יכלה להתאפק. היא הייתה חייבת להסתכל! הברונטית גונחת בשקט לעצמה כשהיא רואה את גופו הפגיע. הוא בהחלט נראה טוב כמו קודם, אם כי הפעם גבו היה אליה. עיניה לקחו את שרירי הגב המוצקים שלו כשהם התכווצו בזמן שהוא חפף את שערו. היא גם הבינה, כשהמבט שלה ירד, שיש לו ישבן די נחמד. למעשה, היא אפילו לא ידעה שגבר יכול להיות עם ישבן כל כך עגול ומהודק. הקיטור החם שעלה בפניה גרם לה להשתעל קצת מה שהוציא אותה מהטראנס שלה. "לעזאזל! מה לא בסדר איתי," לחשה ארין כשהיא מושכת את ידה מחזה ומנידה בראשה. זה היה רע. היא אפילו נגעה בעצמה! כחצי שעה לאחר מכן, הדלת הקדמית נסגרה.. ארין נאנחת בהקלה והיא מיד מושיטה יד למגירה בשידה שלה כדי להוציא דילדו סגול. האישה מלקקת את שפתיה כשהיא מורידה את מכנסיה. ג'יי מסתכל על המלון הגדול מולו ומסדר את העניבה שלו

הוא עיוות את פניו. "טוב, הנה זה מתחיל." הצ'ק-אין לאירוע היה חלק וקל היה לנווט דרך הכניסה, אבל עכשיו הגיע החלק הקשה. הוא הניח שכל מה שהוא צריך לעשות זה לדבר ולהיות מקסים. ובכן, מתברר שיש הרבה יותר מזה. "שלום, שמי יאיר ואני פקח בגן הלאומי עמק הכוכבים. תענוג להכיר אותך." האיש המקריח נותן לו מבט. "מה? פקחים?!? אתה עם הכישלונות האלה?!? יש לך אומץ להראות את הפנים שלך כאן!" יאיר נדהם לא מצפה לעוינות וברור שהאנשים סביבו היו מופתעים באותה מידה. כל העיניים היו עליהם כשהם חיכו לתגובת הצעיר. הצעיר מושך את ידו המושטת ומשיב, "אממ, ובכן, אדוני, אנחנו עובדים מאוד קשה לתקן את המצב-" "ומה? חוסר יכולת, זה מה! אם אתה חושב שאתה יכול לצאת מזה במילים מתוקות אז אתה טיפש!" יאיר הרגיש תחושת עצבנות כשהאצבעות שלו מתכווצות. "אני לא מנסה לדבר את דרכי החוצה מכלום. מה שאני אומר זה שיש לך רעיון שגוי. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים ל-" "-לגמגם כמו חובבנים! פח! מה אתם בכלל עושים עם הכסף? אני מתערב שהפארק אפילו לא מרשים," אמר האיש בזלזול כשהוא מנפנף בידו בביטול. "בכנות, אני חושב שאתם, הפקחים, משחקים בכסף! משתמשים בסביבה ובאמא אדמה כמגן בזמן שאתם מרוויחים מהטוב של אנשים!" יאיר היה צריך לייצב את נשימתו כשהוא קפץ את אגרופיו. "זה פשוט מגוחך! אנחנו אפילו לא מקבלים תשלום-" "-כמובן שלא! לפחות לא בספרים! לא נולדתי אתמול, ילד," נחר האיש כשהוא מנפנף באצבעו בעוד ידו השנייה מושכת בכתפיות המפוספסות שלו. "יש הרבה מאמצים ראויים יותר מפארק ציבורי כושל שלא יכול להביא רווחים-" יאיר הזעיף פנים למילותיו שפגעו במיוחד בהתחשב במה שקרה לאחרונה. הוא כמעט מאבד את קור רוחו כשקול קר חותך את האוויר. "למה בדיוק?" האיש האדמדם עוצר כשהוא רואה אישה לבושה בבגדי עסקים בצבע בורדו יורדת במדרגות עם משקפי השמש השחורים החתומים שלה. "גברת עבדול!" היא מתעלמת מיאיר ושומרת את תשומת ליבה על האיש המקריח, שנראה עצבני כשהוא מוציא ממחטה לנגב את מצחו. "אני… אין לי מושג על מה את רומזת!" "אהה. עכשיו, במקום לעשות סצנה. למה שלא נשכח את ההתפרצות הקטנה שלך ונמשיך עם החגיגות, מר הרננדז?" "אממ… כן… כן, זה… זה נשמע כמו רעיון נהדר. רעיון טוב מאוד!" "טוב. ואתה, בוא איתי," אמרה גברת עבדול כשהיא מצביעה על יאיר. לא הייתה לו ברירה אלא לעקוב אחריה כשהיא מסתובבת. הם נכנסים לחדר צדדי במסדרון והיא מסמנת לו לסגור את הדלת. האישה מביטה מהחלון אל הגן מאחור כשהיא אומרת, "שמעון מוכשר בהרבה דברים, אבל נראה שהוא עדיין חסר הבנה בכל הנוגע לעסקים. מה הוא חשב כשהוא שלח פקח לכאן מכל המקומות?" "אממ, אני לא מבין. חשבתי שזה אמור להיות מגבית?" "כמה נאיבי. על פני השטח, כן. עם זאת, המפגשים האלה נוחים לניהול עסקים, במיוחד עסקים פרטיים. אתה לא צריך להיות כאן," קובעת האישה בפשטות כשהיא מסתובבת. יאיר מיד מזדקף כשהוא מרגיש שהיא בוחנת אותו. "במיוחד אחד שהוא כל כך… צעיר."