**כתב ויתור: כל הדמויות הן מעל גיל 18, לא יוצגו דמויות קטינות בשום צורה או דרך בסיפור זה או בסיפורים עתידיים.**
**נקודת המבט של חוה**
היה ערב מוקדם, כמעט חשוך בחוץ כאשר השמש שקעה מתחת לאופק, מטילה אור זהוב חם על פני העיר. אריק עמד בחוץ, מביט על קו הרקיע בציפייה נרגשת. היום היה יום ההולדת של אמו והוא רצה לתת לה משהו באמת מיוחד – משהו שהיא לא תצפה לו. הוא קיבל תשלום מציפי על עזרתו עם ציוד המצלמה, מספיק כדי לקנות משהו לאמו ליום ההולדת שלה. הוא עבר אצל צורף בדרכו חזרה ובחר משהו לחוה ותכנן לתת לה את זה הערב.
חוה ישבה על הספה בדירתה, מדפדפת בטלפון שלה בלי מחשבה; נהנית מיום חופש נדיר מהמועדון. לצאת עם יעקב היה לה יתרונות, כמו היום חופש שנתן לה מבלי שהיא אפילו ביקשה. היא קיוותה לבלות זמן איכות עם אריק, אבל היא התעוררה מאוחר וגילתה שהוא כבר עזב את הדירה מוקדם בבוקר. שוב הוא לא השאיר שום פתק על לאן הוא הלך, מה שגרם לחוה להרגיש מעט מעוצבנת עליו.
כשהתחיל להחשיך בחוץ, היא התחילה לדאוג לאריק, כי העיר הייתה גרועה יותר כשהיה חשוך, מה שהפך אותה ללא בטוחה עבור כל אחד להסתובב ברחובות. היא תהתה מה הוא עושה שהוא צריך לשמור על זה כל כך בשקט אפילו ממנה. בדרך כלל הוא תמיד היה כל כך פתוח וכנה לגבי דברים מבלי שהיא תצטרך אפילו לשאול אותו עליהם.
בדיוק אז היא שמעה את דלת הכניסה והיא השתמשה ביכולות השמיעה שלה לזהות שזה אכן אריק. היא נשמה לרווחה אבל העצבנות שלה חזרה באותה מהירות. כמעט כל היום עבר מבלי שהיא ידעה איפה הבן שלה היה. היא אפילו תהתה אם הוא בכלל יודע שזה יום ההולדת שלה היום. הוא לא שכח, נכון? היא הרגישה מעט פגועה מהמחשבה שהבן שלה ישכח את יום ההולדת שלה.
אבל כשאריק הופיע במסדרון, הוא נשא שקית בידו עם הלוגו של האופה האהוב עליה. הוא הביא לה את הקאפקייקס האהובים עליה, מה שאומר שהוא לא שכח את יום ההולדת שלה בכלל. היא שכחה את כל העצבנות שלה על כך שהוא היה gone כל היום, היא חייכה אליו ואמרה "ערב טוב מותק… זה מה שאני חושבת שזה?"
פניו של אריק נצצו בדיוק כמו שלה כשהוא ראה את החיוך הבהיר של אמו. הם לא הצליחו לבלות הרבה זמן לבד; רק שניהם בזמן האחרון. קופץ מעל הספה, אריק נחת ממש לצידה ונשען על כתפה; נותן לה את השקית עם הקאפקייקס בתוכה. הוא דיבר "כן! זה גם האהוב עלייך… הסוג הממולא בקרם שאת כל כך אוהבת."
חוה נישקה את מצחו והבחינה בלחיים שלו שהפכו לאדומות, מה שהיא תמיד מצאה חמוד עליו. היא אמרה "תודה מותק… אבל אני לא צריכה לאכול יותר מדי מזה או שאצטרך לקנות בגדים גדולים יותר לעצמי!" היא התלוצצה על זה אבל אריק מיד התנגד "נו אמא… אל תעשי את זה! את נראית מושלמת בעיניי!"
חוה הסמיקה והרגישה את ליבה נמס כשראתה כמה אריק יכול להיות חמוד לפעמים, למרות כל האתגרים האחרונים שהם התמודדו איתם. הרגשות שלה כלפיו היו מורכבים. הייתה ללא ספק חיבה אמהית כלפיו מעורבת עם עקבות של אשמה כי היא ידעה שהיו זמנים שהיא לא הייתה נוכחת לגמרי בחייו בגלל הקריירה והאחריות האישית שלה. אבל עמוק בפנים, היא גם העריצה והכירה בסתר את העצמאות והמשאבים של אריק. היא חשה פוטנציאל חבוי בתוכו שמחכה להתגלות.
המקור הגדול ביותר לאשמה היה שחוה תמיד דחתה את הסיפור לאריק על כוחותיה. בהתחלה היא אמרה לעצמה שהוא צעיר מדי מכדי להבין את זה, אבל עכשיו ככל שהיא דחתה את זה, תחושת האשמה הפכה לתחושת בגידה; במיוחד עכשיו שיעקב גילה על יכולותיה לפני בנה. מאז שגילתה את כוחותיה בתקופת התיכון, היא לא יכלה להתנגד לדחף להשתמש בהם בכל הזדמנות אפשרית. למרות שהשימוש בראיית החום שלה גרם להזעה על מצחה, היא נהנתה מהכוח שזה נתן לה. למעשה, היא לעיתים קרובות הלכה מעבר למה שנדרש. בכל פעם שהיא ריכזה את האנרגיה שלה והתמקדה, היא הפכה למודעת לכל מה שסביבה – אפילו לשינויים זעירים כמו עליית וירידת הטמפרטורה בחלקים שונים של החדר. זה עזר לה לצפות בעיות או לזהות פעילות לא רגילה. עם רגישות מוגברת ושליטה על כוחותיה, היא הרגישה בלתי מנוצחת, כמעט כל-יכולה. מעט היא הבינה שהאמונה הזו הכינה אותה לאתגר הגדול ביותר שלה.
כשנולד אריק, היא כמעט הפסיקה להשתמש ברוב כוחותיה בפתאומיות; היו כמובן ימים שהיא התגעגעה לתחושה של השימוש בהם אבל האינסטינקטים האמהיים שלה להגן על אריק היו חזקים מספיק כדי להתגבר על מצבים כאלה.
///////// ————— ////////// ———–
השיחה בין אריק לחוה זרמה בקלות, עם שניהם משתפים סיפורים על יומם ומתעדכנים בחיי זה של זה. כשהם זללו את הקאפקייקס הטעימים, צחוקם מילא את הסלון הנעים, יוצר סימפוניה הרמונית שטבעה את הקקופוניה של הפשע והכאוס שעוטפת את עיר האור האפל.
לאחר שהם סיימו לאכול, אריק טפח בעדינות על ברך אמו, מסמן את מוכנותו לחשוף את ההפתעה שהכין לה. הוא הכניס את ידו לכיס והוציא קופסה קטנה ומעוצבת להפליא. חוה התנשפה בהלם כשהיא פתחה את המתנה. בפנים היה שרשרת כסף פשוטה שנצצה תחת הזוהר הרך של הנברשת התלויה מעליהם.
למרות שבמקום תליון באמצע היו שני טבעות משולבות זו בזו. חוה יכלה מיד להבין שהטבעות האלו היו משמעותיות – אחת מהטבעות הייתה טבעת הנישואין שלה והשנייה הייתה שייכת לאביו הביולוגי של אריק. דמעות הציפו את עיניה כשהיא חיבקה את אריק בחוזקה, מוצפת מהמחווה המחשבתית שלו. "תודה, יקירי," היא לחשה, לוחצת את לחיה אל שלו. "זה אומר לי כל כך הרבה." ליבה התמלא באהבה ושמחה על כך שיש לה בן נפלא כל כך. אריק חייך, עיניו הירוקות נוצצות מהתרגשות. "בבקשה, אמא," הוא ענה, לוחץ את מותניה בחיבה. "רק רציתי לעשות משהו מיוחד בשבילך ליום ההולדת שלך. אני מקווה שאת אוהבת את זה." חוה ניגבה דמעה ביד עדינה. "אוי, אריק, זה מושלם. תודה, מתוק שלי," חוה אמרה בהתרגשות, מחזיקה את השרשרת קרוב לחזה שלה. "אני אוהבת את זה." היא אהבה את המתנה שאריק נתן לה הלילה אבל זה גם הזכיר לה זיכרונות כואבים. אביו של אריק היה האיש הראשון שהיא אהבה. הוא לא היה מישהו מיוחד אבל הוא היה מיוחד לה. הוא היה רק איש פשוט שעבד בעבודה רגילה, בניגוד לחוה שהייתה כל כך ממוקדת במניעת פשע בעיר. הם היו מאוהבים בטירוף, אבל כמו כל כך הרבה סיפורים שוברי לב של אנשים בעיר הזו; גם הוא נלקח מהעולם מוקדם מדי. אריק מעולם לא פגש את האיש הנפלא אבל חוה תמיד יכלה לראות אותו דרך עיניו של אריק. הוא היה גם חלק מהסיבה שחוה הפסיקה את עבודתה כגיבורת על כי היא הייתה מעדיפה למות מאשר לתת לאותו גורל ליפול על בנה. בנה הביט בה באהבה, מרוצה שהצליח להעלות חיוך על פניה. הקשר ביניהם נראה חזק מתמיד, כשהם ישבו על הספה, שקועים בחברת זה של זה. השקט היה מנחם; כל מילה שהוחלפה הייתה בעלת משמעות. אריק חש תחושת רוגע שוטפת אותו, בידיעה שהצליח להראות את תודתו כלפי אמו. גרונו התהדק כשהביט בחוה שהייתה עסוקה בלבישת השרשרת שאריק נתן לה זה עתה. "אז, אה, אמא," הוא היסס, מתנועע מעט במושבו, "מה אנחנו עושים הלילה?" חוה, מופתעת מהשינוי הפתאומי בנושא, מצמצה כמה פעמים לפני שחייכה ברכות. "ובכן, אנחנו יכולים לצפות בסרט יחד, אולי? רציתי להכיר לך כמה סרטים קלאסיים." אריק הנהן בהתלהבות. "נשמע נהדר, אמא! הייתי שמח ללמוד יותר על הקלאסיקות." חוה קרנה מאושר, שמחה להתחבר מחדש עם בנה בצורה משמעותית. "מושלם, אז, תן לי רק להביא קצת פופקורן ושתייה, ונוכל להתחיל את הסרט," היא צייצה, קמה מהספה. הברק מהשרשרת הכסופה נראה שתפס את עינו של אריק כשהיא קמה על רגליה וחוה שמה לב שעיניו רפרפו מעט בין השרשרת לבין מחשופה אבל היא לא חשבה על זה יותר מדי. כשהיא נעלמה למטבח, אריק לקח רגע להעריך את החום והנוחות שסבבו אותו. החיים היו מלאים בעליות ומורדות, אבל רגעים כאלה עם אמו היו יקרים מפז. חוה חזרה זמן קצר לאחר מכן, נושאת קערה גדולה של פופקורן ושתי כוסות סודה. כשהם התיישבו יחד, היא שאלה את אריק, "אתה רוצה להתחיל את הסרט או שאני אתחיל?" "למה שלא תבחרי את?" אריק הציע. "את המומחית, אחרי הכל." חוה צחקה, "ובכן, אני מניחה שסרט גיבורי על יהיה מתאים לילד שתמיד משחק בלש, נכון?" הוא צחק, מנענע את ראשו בצחוק. "אם היו עושים סרט על הצל אולי הייתי חושב על זה אבל אין מזל שם!" חוה ניסתה ככל יכולתה להתנהג בטבעיות עם האזכור הפתאומי של שם האלטר אגו שלה כגיבורת על. היא ידעה כמה מעריץ גדול אריק היה של "הצל" וזה רק החזיר את תחושת האשמה על כך שלא גילתה לו על יכולותיה. אולי הלילה הוא הלילה שבו היא תוכל סוף סוף להתוודות? זה רק יכול לקרב ביניהם, נכון? הוא בטח לא ייפגע מזה שלא גילה זאת מוקדם יותר, נכון? אריק המשיך, לא מודע למצב הרוח המוטרף של אמו, "חוץ מזה, מעולם לא טענתי שאני שרלוק הולמס או משהו כזה." היא מסרה לו את השלט ללא מילים, עדיין מתלבטת ומנסה להחליט אם להתוודות אחרי כל השנים האלה. זה היה גם מרגש וגם משחרר באותו זמן. היא רצתה להשתחרר מהנטל של האשמה שהיא נושאת אבל זה גם אומר שאריק עשוי לתהות אם כוחות משלו עשויים להתגלות בו. היא הייתה מרוצה כשמלאו לו 18 ולא הראה שום סימן לכוחות דומים לשלה. "אל תדאג, אני בטוחה שתיהנה מזה. אני אחזור מיד. אני צריכה להתרענן קצת לפני מרתון הסרטים הקטן שלנו." חוה החליטה להתרחק קצת כדי לא לחשוף מה קורה בראשה. אריק רק נופף לה, מתמקד בבחירת הסרט ולא מודע למצב הרוח המוטרף של אמו. ///////// ——– ///////// ——— זמן מה לאחר מכן, הריח המוכר של אמו התפשט באוויר. אריק הביט למעלה ומסך הטלוויזיה, נדהם ממה שראה. חוה עמדה, עדיין רטובה מהמקלחת, לובשת רק מגבת כרוכה ברפיון סביב גופה המעוגל. עם זאת, השרשרת הכסופה החדשה הייתה כעת סביב צווארה עם שתי הטבעות שנחו בצורה מושלמת במחשופה. שערה הכהה הרטוב נשפך על כתפיה, מוסיף להופעתה הקסומה. הילה מפתה נפלטה ממנה, מושכת את מבטו של אריק לעברה. הוא חש גל עצום של תשוקה שוטף אותו, גורם לדופק שלו להאיץ יותר מהרגיל. חוה, לא מודעת להשפעה שהייתה לה על בנה, צעדה לעברו.
ספה, תנועתה מדגישה את גזרתה השעונית. כשהתקרבה, אריק הרגיש את גופו מגיב, מתכופף קדימה באופן לא מודע בציפייה. מבטו עקב אחרי המגבת שלה שגלשה באיטיות, חושפת כמות מפתה של עור ומשאירה אותו חסר נשימה. אריק בלע רוק, מנסה לדכא את התשוקה הגוברת שמתחת לעורו. המצב הזה לא היה רק לא נוח אלא גם מאוד לא הולם. ובכל זאת, הוא לא יכול היה להימנע מלהרגיש מגורה. הטבע האסור של תשוקותיו רק הגביר את המשיכה שלו לאמו. אצבעותיו רעדו בעצבנות כשהוא ניסה נואשות להחליף ערוץ כדי לשבור את הכישוף שקשר אותם. מבטה של חוה סרק את אריק, מבחין במתח שקרן מעמידתו הנוקשה. "האם תרצה שאחליף למשהו נוח יותר?" היא שאלה בזהירות, מניחה יד מגוננת על פלג גופה העליון. חוה לא הייתה בטוחה לגבי זה והיא לא הייתה עושה זאת בדרך כלל, אבל דבריו של יאיר השפיעו עליה. יאיר השחית אותה לאט עם דבריו ובלי להבחין בכך היא התחילה לראות את הדברים בדרכו. יאיר שכנע אותה שגופה ראוי להערצה למרות שהיא הייתה חסרת ביטחון לגביו. הוא שכנע אותה שזה טוב יותר לביטחון העצמי שלה ללבוש בגדים מעט יותר חושפניים בציבור ולהיות נועזת יותר בבחירותיה כדי לחזק את ביטחונה. הדרך שבה יאיר העריץ את גופה כשהיו יחד לא השאירה לה ספק שיאיר מצא את גופה בלתי ניתן לעמידה, אבל היא לא הייתה בטוחה לגבי גברים אחרים. למרות זאת, לראות את עיניו של אריק עליה תמך במידה מסוימת בטענותיו של יאיר. אריק היסס עם עיניו שעברו בעצבנות מהמחשוף שלה לרצפה כשהיא הציעה ללכת להחליף בגדים לפני שאמר "לא, זה בסדר אמא… מה שגורם לך להרגיש נוח!" חוה הסמיקה מעט כשראתה כמה היא גורמת לבנה להיות עצבני רק על ידי היותה בחדר איתו במגבת. חוה התיישבה לאט על הספה, מקפידה שהמגבת לא תחשוף שום חלק מגופה לבנה. אריק דפדף בערוצים בלי הרבה מחשבה, מנסה למצוא סרט או תוכנית טובה לצפות בהם עם חוה כשהיא נרגעה מעט מהמקלחת החמה שלה. בדיוק כשהיא התמקמה בנוחות על הספה, נשענת מעט לאחור ומקפלת את רגליה מתחתיה, הטלוויזיה פלטה אנימציית חדשות מתפרצות וצליל עם ערוץ החדשות שהופיע על המסך. אריק עצר באופן בלתי רצוני בערוץ הזה כשראה פנים מוכרות על המסך; זו הייתה ציפי. ציפי החזיקה מיקרופון בידה ודיברה בלהט על דוח הסטטיסטיקה הפשיעה האחרון של העיר; הכותרת בתחתית המסך תפסה את תשומת ליבה של חוה. בכותרת בולטת נכתב במהירות "גיבורת על לשעבר מהליגה הידועה בשם 'גברת דופלר' עכשיו בין הגיבורות הנעדרות… הישארו מעודכנים לעדכון." עיניה של חוה נפערו כשהיא הכירה את גברת דופלר היטב; עבורה היא הייתה הילה, בחורה מאוד עליזה באותו גיל כמו חוה לפני שנים רבות; היו לה כוחות לשנות צורה לאנשים אחרים והיא גויסה במהירות לליגה. חוה התקרבה אליה במידה מסוימת והייתה חביבה עליה. הילה עזבה את הליגה זמן קצר אחרי שחוה עזבה מסיבות דומות. הפעם האחרונה שחוה שמעה על הילה, הייתה לה שני ילדים ובעל איתם היא חיה חיים שקטים בפרברים של העיר. זה היה בדיוק אחרי שאריק נולד, כך שעכשיו הילדים שלה יהיו בערך באותו גיל כמו אריק. חוה התכופפה מעט כדי להתמקד בכל פרט שהדוח החדשותי עשוי לומר על ילדיה. היא הרגישה נורא רק מהמחשבה שמשהו רע קורה להם. דופק ליבה של חוה עלה במהירות כשהיא קראה שוב את השורות שעברו על המסך, תוהה מה השתנה עבור מי שעומד מאחורי הפשעים כדי ללכת אחרי גיבורת על לשעבר שמסתתרת במקום המטרות הרגילות שלהם של חברי ליגה פעילים. חייב להיות יותר מזה בוודאות! חוה אמרה באיטיות "אל תשנה את הערוץ, אריק. אני רוצה לצפות בזה." הוא פשוט הנהן והניח את השלט, תוהה מה גרם לרצינות הפתאומית בהתנהגותה של אמו מלבד החדשות הברורות על הגיבורה הנעדרת. על המסך, ציפי סוף סוף נכנסה לסיפור האמיתי אחרי שסיימה את דוח הסטטיסטיקה הפשיעה. היא התחילה בלספר לצופים קצת על גברת דופלר עבור אלה שלא שמעו עליה בעשור האחרון או יותר. היא הסבירה את כוחותיה מעט לפני שהזכירה לצופים כמה מהמבצעים המפורסמים שלה כשהייתה חברה פעילה בליגה. אז המצלמה התרחקה כדי לכלול גבר בגיל העמידה שנראה כאילו הוא רוצה להיות בכל מקום אחר מאשר לתת ראיון; הבלש תומר. ציפי הציגה במהירות את הבלש לצופים לפני ששאלה אותו "אז מה אתה יכול לספר לנו על האחרונה מבין הגיבורות העל הנעדרות ומה מבדיל את המקרה הזה, בלש?" תומר נראה לא בנוח מול המצלמה לפני שניקה את גרונו בעצבנות; ברור שלא היה לו נוח להיות באור הזרקורים. הוא השיב במילים קצרות ומהירות "זו עדיין חקירה פתוחה אז אני לא יכול לחשוף הרבה לצערי, אבל אומר את זה… המחלקה עובדת תחת ההנחה שזהו מבצע מתואם מאוד שבו הם נראים כמי שבוחרים את הקורבנות שלהם באקראי, אם כי בהחלט יש דפוס שניתן למצוא." ציפי קפצה במהירות על פיסת המידע הזו ושאלה אותו "ומה בדיוק הדפוס?" תומר נופף בידו בביטול ואמר "מוקדם מדי לומר משהו עכשיו, אבל אני מקווה שלא תתערבי בענייני המשטרה ותפגעי בכל רמז שאנחנו עובדים קשה לעקוב אחריו, ציפי. ואני מפציר בגיבורות להיות זהירות במיוחד כמו
אנחנו לא מצליחים לנבא מי יהיה הבא במיוחד עכשיו שהם הלכו אחרי גיבורה בגמלאות שהצליחה לשמור על זהותה מוסתרת כמעט שני עשורים." עם זה תומפסון סיים בפתאומיות את הראיון שלו והלך והשאיר את סינדי לסיים את הקטע. סינדי המשיכה להודיע לצופיה על עדויות עדי ראייה מהשכונה שבה חיה היילי. היא הסבירה איך כל הבית שלה היה שקט וריק כמה ימים כך שגברת דופלר יכלה להילקח בכל זמן לפני כן. היו סימנים ברורים למאבק בתוך הבית לפי דוח הפשע שסינדי הצליחה להשיג איכשהו, אך בעלה של היילי ושתי בנותיה (שתיהן מעל גיל 18) לא נמצאו בדיוק כמוה. הם מצאו את דלת המוסך פתוחה בכוח וכמה טיפות דם של בעלה של היילי על רצפת חדר השינה, אך מה שהיה יותר מזעזע היה הראיות ה-DNA הלא ידועות שנמצאו על הסדין של חדר השינה הראשי בצורת זרע. השימוש בזה לזיהוי אדם מעניין כבר נפסל כי לא הייתה התאמה במערכת. למרות שהחדשות לא הרחיבו יותר או עשו הנחות כלשהן; אווה יכלה להסיק מסקנות משלה. מי שהצליח להפתיע את היילי הצליח להחזיק את בעלה כאמצעי לגרום להיילי לשתף פעולה; אולי אפילו לפגוע בו קצת כדי להראות לה שהם לא מתבדחים. היא הייתה מאומנת מאוד למרות הפרישה כך שהפתעתה הייתה כמעט בלתי אפשרית. הם בטח איימו על משפחתה כדי להבטיח את שיתוף הפעולה שלה. הזרע שנמצא על המיטה הטריד את אווה עוד יותר כי זה אמר לה שהיה שם זווית מינית ואולי אפילו היה מעורב אדם שרדף אחרי האנשים האלה חלקית למטרות מין כי אחרי זה הוא לא היה לוקח אותם משם והותיר את המניע העיקרי של כל זה רק לניחוש. מה קורה כאן? חשבה אווה כשהיא שקלה איך היא הייתה במצב דומה והמחשבה על למצוא את עצמה נלקחת לא הייתה מפחידה כמו המחשבה שהם יכוונו לאריק כדי להגיע אליה. קולו של אריק לצידה שהפך פתאום חזק יותר שבר את רצף מחשבותיה. היא הביטה בו והבינה שהקטע החדשותי הסתיים ואריק שאל אם אפשר לעבור למשהו אחר עכשיו. אווה הייתה מוטרדת מאוד כשהיא קמה על רגליה ואמרה "אני חושבת שאני אלך לחדר שלי קצת. אתה יכול להזמין פיצה ונאכל אותה אחר כך." לא אמרה הרבה אחרי זה היא הלכה במהירות לחדר שלה; נעלה אותו מאחוריה. לא לעיתים קרובות אווה הייתה מוצפת ממשהו כזה, אך המחשבה שהעבר שלה והיכולות שלה יכולים עכשיו להוות איום פוטנציאלי על בנה הייתה מחשבה אפלה להתמודד איתה. היא החזיקה את ראשה בידיה כשהיא ישבה על המיטה שלה; עדיין עטופה במגבת שלה מרגישה מובסת לראשונה מזה עשורים. במוחה היה רק אדם אחד שהיא יכלה לבטוח בו עם כל זה – יעקב. היא הרימה את הטלפון שלה שהשאירה על שולחן הלילה שלה רק כדי לראות שכבר היה שם הודעה מיעקב מלפני כ-20 דקות. ההודעה הייתה "יום הולדת שמח, אווה. תהיי מוכנה בערב כי יש לי תוכניות והזמנות בשבילנו. אני רוצה שתלבשי את השמלה האדומה הסקסית שקניתי לך בשבוע שעבר ותפגשי אותי בבר של טוני בסביבות 8. נתראה שם. אההה…. כמעט שכחתי…. בלי תחתונים."