איך מצאתי את עצמי מופיעה מול אמא שלי, מזדיינת עם אחי על כיסא, תוך כדי משחק תפקידים של סקס במושב האחורי של הרכב מלפני כמה חודשים? *** "היי," אמר אחי, לוקאס. "רוצה לראות את הציור האחרון שלי?" "בטח," אמרתי, בזמן שאמא שלי, עליזה, הנהנה. כולנו נכנסנו לחדר השינה הנוסף בדירתו במכללה, שהפך לסטודיו לציור אחרי ששלושתנו החלטנו לחלוק את המיטה הגדולה בחדר השינה הראשי. טוב, "החלטנו" זו אולי מילה לא נכונה כאן, אבל אין מילה באנגלית שמתארת את "הסקס האינצסטואלי בין שני אחים ואמא שלהם שזה עתה התגרשה קרה מספיק פעמים עד שנוצרה מערכת יחסים דה-פקטו שבה לישון על הספה נראה מוזר ולכן בלי לדון בזה במפורש האמא פשוט חלקה את המיטה עם ילדיה כל לילה כדי להקל על החיבוקים אחרי הסקס." אם היינו מדברים גרמנית, היינו פשוט מחברים את כל המילים האלה לביטוי גדול וצעקני כמו "Diese-Perversen-setzen-sich-durch-Gruppenficken-über-alle-gesellschaftlichen-Konventionen-hinweg!" אבל זה טקסס, לעזאזל. אנחנו מדברים 'אמריקאית' כאן, וגאים בזה. זה צריך להיאמר בטון מעט מתנצל, עם רמז קל לסרקזם, אם זה לא היה ברור מההקשר. אה, ואם אתם תוהים למה אני פונה לקוראים בלתי נראים במקום שזה יהיה מחשבות בלתי מדוברות בראש שלי, זה בגלל שאני מקלידה את זה על הלפטופ שלי לסיפור בליטרוטיקה. מה שהיה בלתי נתפס לפני כמה חודשים, * לפני * שפרסמתי בטעות סיפור שם שחשף את מערכת היחסים המוזרה שלנו לעולם. ואז כמה סטודנטים בקמפוס שלי באזור תל אביב הבינו שאני כנראה המחברת. ובמקום ללכת כל הזמן בבושה עם אנשים מרכלים מאחורי הגב שלי, החלטתי להתמודד עם זה בחוצפה. להישען על זה. לעזאזל איתם אם הם שופטים, נכון? *** אז נכנסנו לסטודיו של לוקאס וראינו ציור אקרילי ענק, אולי קנבס בגודל ארבע על שש רגל, שמראה אותו ואותי מזדיינים במושב האחורי. הוא צייר את זה מהר, לפי הקווים הנועזים בצבעים בהירים שמעבירים את החיוניות שבה דחפתי את התחת החום והסקסי שלי לחיקו, עוטפת את הקשיחות שלו שוב ושוב כשאני רוכבת עליו בסגנון כלב הפוך. אפשר לראות רק נגיעה משערה של אמא מציצה מסביב למושב הרכב ברקע, רומזת שהיא נהגה בזמן שעשינו את זה. "וואו," אמרה אמא. אחרי כמה שניות של שתיקה, אמר לוקאס, "האם זה היה 'וואו' טוב, או 'מה לעזאזל חשבת–' " "כמה שזה כואב לי להודות בזה," קטעתי, "אתה צייר סופר מוכשר. אתה הרבה יותר טוב ממני בתחום הצר הזה מאשר אני בכל דבר אחר." "הא," אמר לוקאס. "לא שמעתי שום דבר שאמרת אחרי שקראת לי 'צייר סופר מוכשר.' עם הזוהר החם שהרגשתי מאחותי הקטנה שנתנה לי פעם מחמאה בלתי מדוללת והכירה בכך שגם אני חכם. ולא איכשהו הפכת את ההישג הזה כולו עלייך." "אם אתם שניים סיימתם לריב…" אמרה אמא. לוקאס הביט בי. "אני חושב שסוף סוף הגענו למכסה שלנו ללילה. עכשיו אנחנו יכולים להירגע ולהיות סופר מתוקים ונחמדים אחד לשני עד חצות." משכתי בכתפיי. "בטח." אמא התקרבה לציור, בוחנת את הפרטים. "זה מתחיל לחמם אותי. הלוואי שיכולתי לצפות בכם, במקום לנהוג." "יש לי רעיון," אמר לוקאס. הצלחתי להימנע מהתגובה הסרקסטית הברורה. הרגשתי די טוב, לקחת את הדרך הגבוהה. אני צריכה לנסות את זה יותר, את ה'לסתום את הפה' הזה. לא. *** נשאנו את הציור לחדר השינה הראשי, לוקאס נשא פטיש ומגש פלסטיק שקוף מלא בחומרי תלייה לציורים. הוא בחן במומחיות את הקיר הריק מימין למיטה הגדולה, מדד מרחקים, ואז דפק לתוך הקיר כמה ווים לתלייה. הוא תפס את החוט שהוא כבר חיבר מאחורי הציור, ותלה אותו במהירות על הווים, במרכז מושלם ובגובה הנכון בניסיון הראשון. הוא דחף את הפינה השמאלית העליונה למטה, מיישר אותה. ואז ישב על הכיסא הגדול בצד השני של המיטה, כשכולנו הערצנו את הציור של שנינו מזדיינים ברכב לפני כמה חודשים. "שבי," הוא אמר, מנופף לעבר המיטה הגדולה עם עודף הכריות שלה — ארבע שורות, רק אחת באמת פונקציונלית לשינה. "לא את, סיגל. רק אמא." אה, חשבתי. הבנתי. הלכתי בצורה מפתה לעברו, הירכיים העבות שלי מתנדנדות במזמינות. "היי, סקסי. אכפת לך אם אשב על הברכיים שלך?" "אני לא חושב שאנחנו צריכים. אמא ממש שם, נוהגת." "אום-הום," אמרתי, מכניסה קצת נהמה סקסית לזה. "נהיה כל כך חם כאן." ישבתי על ברכיו, פונה אליו. פתחתי שני כפתורים בחולצה שלי, חושפת עוד מהחזה החום והסקסי שלי ואת החלק העליון של החזייה השחורה והתחרה שלי. "בבקשה," הוא אמר. "אל תעשי את זה. זה לא נכון–" שמתי אצבע על שפתיו. "ששש." תפסתי את ידו. נישקתי אותה באיטיות ובחושניות, מביטה כל הזמן בעיניו הירוקות והסקסיות. שמתי את היד על הכפתור הבא. "רק תפתח עוד כפתור אחד, בבקשה? כדי שאוכל להתקרר במכונית הזאת… מאוד. חמה." השתמשתי בקול הכי מפתה שלי לשלוש המילים האחרונות. האישונים שלו היו רחבים מתשוקה עכשיו. "רק אחד, נכון?" "המממ." התכופפתי ונגעתי בקושי בשפתיי החומות והחושניות בשפתיו הפחות בז'יות, הראויות לנשיקה. הוא החליק את הכפתור דרך החור, חושף את רוב החזייה שלי. נישקתי אותו, מתעכבת. "שוב." "אני לא צריך," הוא אמר, פותח את הכפתור הבא. נישקתי תנוך אוזן, ולחשתי, "אתה רוצה אותי?" זו לא באמת הייתה שאלה. "אבל את אחותי הקטנה!" הוא אמר, פותח את הכפתור האחרון. "תורידי את זה." "אני לא צריך. בבקשה… אל… אני…" הוא אמר, מוריד את החולצה שלי. מפיל אותה על הרצפה. שמתי את ידיי על צידי פניו, הזיפים של שלושת הימים שלו מדגדגים את אצבעותיי, והנחתי בעדינות את פניו בעמק שבין החזייה השחורה המשי שלי.
שדיים. השדיים שלי היו פעם רק ענקיים, אבל ההורמונים שנגרמו על ידי העובר הקטן שבתוכי הפכו אותם לג'ינורמיים, והפטמות והעטרות הגדולות שנראו בקושי דרך הבד התחרה הפכו כהות יותר, כמעט שחורות. "ממממממממממממ," הוא נהם בסקסיות, משפשף את לחייו מצד לצד כנגד הטוב העגול והבשיל שעוטף את פניו. "כל כך רכים ומממממ…" קולו נחנק כשאחזתי בשדיים שלי מהצדדים ודחפתי פנימה, עוטפת את פניו עם השדיים הגדולים ביותר באזור תל אביב. אולי גם בירושלים. דחפתי אותו בעדינות לעבר פטמה זקורה גדולה. הוא נשך וליקק אותה דרך המשי. נאנחתי, מרגישה את החום והרטיבות גוברים במין שלי למטה, ופתחתי את הסוגר של החזייה. הוא הוריד אותה ופיו נצמד לפטמה הכהה כמו שהתינוק שבתוכי יעשה יום אחד, בעוד ידיו לשות את המלאות הכבדה של שני השדיים שלי. הוא ליקק את העטרה, מעגלים, ואז פתאום נשך בעדינות את הקשיחות במרכז הזקוף, מביא קצת כאב וכל כך הרבה עונג. קרעתי את חולצתו, כמעט קורעת כמה כפתורים בחיפזון שלי. עורו היה בניגוד כל כך סקסי לשלי, שזוף בהיר עם נמשים לעומת החום הכהה שלי. גופו היה חזק ורזה ומוצק, לעומת הרכות הנשית והקימורים שלי. הפניתי את ראשי מעט שמאלה והבטתי באמא שלי, שהורידה את חולצתה וחשפה את גופה המפתה, פחות עגלגל מהשופעות שלי ועור מעט פחות כהה, אבל המורשת הקובנית הטרופית שלה משתקפת בשתינו. היא הביטה בנו, נוגעת ולוחצת על הפטמות הקשות שלה, משקפת את מה שפיו של לוקאס עשה לשדיים שלי, וידה משפשפת בתוך התחתונים שלה. היא נשמה בכבדות, מגורה מצפייה בלוקאס ובי. לרגע חלף במוחי שאולי המשפחה שלנו, מנקודת מבט של אנשים מסוימים, קצת דפוקה. אבל הרגע הנדיר של התבוננות עצמית חלף כשחיקה לוקאס את אמא שלי והכניס את ידו לתוך התחתונים שלי, אצבעותיו הארוכות מלטפות את הכוס הרטוב והחם שלי. נאנחתי לתוך אוזנו, "תוריד לי את המכנסיים ותזיין אותי כבר." עמדתי כדי לתת לו גישה. "אני לא יכול. את אחותי. זה כל כך לא נכון," הוא מחה, מציית, מושך בתאווה את המכנסיים והתחתונים השחורים התחרה שלי. "אני מתכוונת, אם המצפון שלך מציק לך, אנחנו יכולות להפס–" הוא סובב אותי כך שהייתי מול אמא שלי, שהייתה לה מבט מזוגג ותאוותני בעיניים, ומשך את מכנסיו למטה עד קרסוליו. הושטתי יד ואחזתי בזין הקשה שלו. "כנראה שלזה אין מצפון. בכלל." אחי אחז במותניי וניסה למשוך אותי למטה ולטמון את עצמו בתוכי. אבל שמתי את זרועותיי על שרירי הירך הקשים שלו, מחזיקה את עצמי, בעוד שרירי הרגליים החזקים שלי עצרו את הקשיחות שלו ממש לפני המטרה השחורה והחלקה שלו. "בבקשה," הוא אמר. "בבקשה תפסיקי. אמא תשמע אותנו. היא ממש כאן מולנו." הטיעון שלו היה קצת פחות משכנע כשירכיו דחפו כנגד זרועותיי הלוכדות, כך שקצה ראש הזין שלו החליק קדימה ואחורה כנגד שפתי הכוס המשומנות שלי. "ששש. נהיה בשקט," אמרתי, בקול רם. פתאום שחררתי את זרועותיי, מפתיעה את לוקאס כשזינו צלל כל הדרך לתוך המנהרה הרטובה והחמה שלי. "אוי אלוהים," הוא אמר. "ששש. בשקט. הבטחת." "אממ, לא, את הבטחת–" הוא אמר תוך כדי הרמת אותי, ידיו החזקות לוחצות את הרכות שמרפדת את מותניי, ואז דוחף אותי חזרה הביתה, קבור עד השורש. "ששש," אמרתי, יוצאת החוצה, מרחפת את הכוס שלי קרוב מפתה לזין הקשה שלו שמתאמץ כלפי מעלה. "בואו לא נסתבך במי אמר מה. בואו פשוט נניח שאת טועה." "את צודקת. אני מצטער, יקירתי." צללתי חזרה למטה. ברוך ליבו. אני עוד אאמן אותו. לוקאס אחז בשדיי ומשך אותי כנגד חזהו, מחבק אותי ולוחש באוזני כמה הוא אוהב אותי, וכמה אני האחות הגדולה ביותר, בלי שום שמץ של סרקזם. תוך כדי זיון אותי חזק. "אני אוהבת אותך גם, מותק." "אווווווו. אה. אה! אוי, אלוהים אני הולך לגמור!" לחשתי באוזנו, "דיברתי עם העובר. אבל אני גם די מחבבת אותך." "אפשר לגמור בתוכך, מותק?" "תן לי את הזרע החם והדביק שלך. אני רוצה את כולו." "אני. אוהב. אותך. כל. כך," הוא נהם, גומר, כל מילה עם התזת זרע. שמעתי גם קולות "אני גומרת" מהמיטה, כשאמא שלי נשכבה על המיטה, רגליה פרושות, אצבעותיה משפשפות את הדגדגן שלה. הסתובבתי על ברכיו של לוקאס כך שהייתי שוב מולו, ונתתי לו נשיקות רכות על כל פניו כשהוא התנשם בכבדות. "אתה אוהב אותי?" אמרתי ברכות. "אני אוהב אותך כל כך." הוא פתח את עיניו היפות, כבדות עפעפיים עם העייפות הרגילה שלאחר האורגזמה, אבל נלחם בה, מנסה לתת לי את תשומת הלב והביטחון שהוא ידע שאני צריכה. במיוחד עם התינוק שלו והזרע שלו בתוכי. הוא חיבק אותי חזק, ולחש באוזני, "אנחנו צריכים להתחתן." "אוי, לוקאס. אתה יודע שזה בלתי אפשרי." חיבקתי אותו בחזרה, חזק יותר, על הרגש שמאחורי מילותיו הבלתי אפשריות, על הרצון להילחם נגד אחת השרידים האחרונים של אפליה חוקית. נגד אותו סוג של אחרות, שלא מזמן, היה מונע ממישהו עם עור כהה כמו שלי להתחתן עם מישהו עם עור בהיר כמו שלו. "לא נישואים 'מאושרים על ידי הממשלה'. רק נישואים 'שלנו מצהירים על המחויבות שלנו'." שכבתי בשקט נגדו, מרגישה את פעימות ליבו. זה היה מספיק. "אתה יודע שהחבר הכי טוב שלי הוא LDS. הוא חבר בכמורה, ויכול לבצע את הטקס. אני בטוח שהוא יעשה את זה בשבילנו אם אבקש." "הוא יגורש מהקהילה!" "מי יספר? והוא ילך אחרי עד שערי הגיהינום אם אבקש. כמו שאני אעשה בשבילו." הוא חשב לרגע.
רגע. "אשתו אולי תטיל וטו, עם זאת. הוא גר, והיא נולדה וגדלה בכנסייה." נעצתי מבט בעיניו, מלאות תקווה ואידיאליזם מוטעה. "האם זה באמת חשוב לך? כי כל מה שאני צריכה כדי להיות מאושרת זה להיות איתך." "כן," הוא אמר בשקט. "מה הנזק בלשאול?" הסתכלתי על עליזה, שהייתה עוקבת בשקט אחרי הדיון שלנו. הרמתי גבות. היא לחשה בשקט, 'לעזאזל עם זה. אני בפנים.' ישו, חשבתי. אנחנו באמת עושים את זה? מתנגדים ומתמודדים עם הממשלות הפדרלית, המדינתית והמחוזית, כמה מיליארדי גזענים, וכנסייה עולמית. מה כבר יכול להשתבש?