לאחר השנה הראשונה שלי בקולג', חזרתי לעיר הולדתי לקיץ וזה היה סיוט מוחלט, אז לא היה סיכוי שאעשה את זה שוב! במהלך השנה השנייה שלי מצאתי עבודה אידיאלית, בעוצמה נמוכה, בחדרי הכושר של האוניברסיטה שבהם יכולתי ללמוד בזמן העבודה. אז בסוף סמסטר האביב, נרשמתי ללימודי קיץ. חשבתי שאסיים כמה שעות קרדיט, אתאמן כמו משוגע כל הקיץ ואולי סוף סוף אנסה להצטרף לנבחרת הבייסבול בסתיו. המינור שלי היה פסיכולוגיה, אז פסיכולוגיה של הילד 104 נראתה די טובה לסמסטר הקיץ הראשון. השם של הפרופסורית במיוחד תפס את תשומת ליבי, "אנבלה אניס". החיסרון היחיד היה שהשיעור היה בשעה 8:30 בבוקר! בלילה שלפני היום הראשון של השיעור, נשארתי ער מאוחר מדי לשחק טטריס על הפלייסטיישן של השותף שלי לחדר. כשנסעתי באוטובוס לשיעור באותו יום ראשון, הייתי בטוח שאני עומד לבטל את השיעור. בכל זאת הצלחתי להגיע קצת מוקדם ושמתי את הראש על השולחן ונרדמתי לזמן מה. חשבתי שלפחות אתן לזה הזדמנות אבל כנראה אבטל את זה לפני שאחזור הביתה. בכנות, רציתי לראות את הפרופסורית. בשתי השנים הקודמות בקולג', אני לא זוכר שהייתה לי פרופסורית אחת. האם זה יכול להיות נכון? זה גורם לשנות ה-90 להיראות כמו ימי הביניים. היו כמה עוזרות הוראה, כן. אז לפני שאבטל את השיעור רציתי לפחות לראות את אנבלה אניס. היו לי לא מעט פרופסוריות מאוחר יותר אגב, אז אולי זה היה רק אנומליה סטטיסטית. … נכנסת בביטחון ויופי ואמרת "שלום לכולם. שמי אנבלה אניס, ואני אלמד את החלק הזה של פסיכולוגיה של הילד 104." כל מחשבה על ביטול השיעור נעלמה לחלוטין. להסתכל ולהקשיב לך בהחלט היה שווה כמה בקרים מוקדמים. לעזאזל, הייתי מופיע בשעה 4. ברמה לא מודעת, ידעתי שאחזיק את הזין שלי ואשפשף אותו ברגע שאחזור הביתה. חושב עליך רוכבת עליי בזמן שאת עדיין לובשת את החצאית הצמודה הזו. מדמיין אותך פשוט מרימה אותה ומתפתלת כדי להוריד את התחתונים שלך. חשבתי על לפתוח את החולצה הצמודה שלך אבל להשאיר את הז'קט הספורטיבי שלך. מצטער על התיאור העצלני, אני לא יכול לטעון שאני מבין באופנה. אבל אנסה לעשות טוב יותר. לבשת ז'קט קצר שלא היה מיועד לכפתור. זה עשה את העבודה וגרם לך להיראות מקצועית. זה גם עזר למסגר את החזה השמיימי שלך. כשדיברת, הצלחתי לשים את הפנטזיות שלי בצד ולהקשיב. הסברת שזה היה השיעור הראשון שלך ללמד כפרופסורית מלאה. בדיוק קיבלת את הדוקטורט שלך באוניברסיטה בחוף המערבי והתקבלת למסלול הקביעות באוניברסיטה שלנו בדרום-מערב. אז שמרתי את השיעור. אפילו ניסיתי ללכת לישון מוקדם יותר. ודאגתי להגיע מוקדם מספיק כדי לשבת בשורות הראשונות. כן, נמשכתי אליך מאוד ופנטזתי עליך כל לילה. אבל הנושא גם היה מרתק ובמיוחד כך עם הדרך שבה הצגת אותו בהתלהבות כזו. לעתים קרובות סיפרת לנו באופן אנקדוטי מה קורה עם הבן שלך שהיה כמעט בן שנתיים. גם ציינת שאת גרושה לאחרונה כי בעלך בגד בך וגילית את זה רק כשקיבלת מחלת מין בלתי צפויה. הייתי מעורב ב-100%. לפני היום האחרון, שאגיע אליו בעוד רגע, אני זוכר רק כמה פרטים מהשיעור; אחד מביך ואחד סקסי. המביך היה… טוב, תני לי להסביר קודם. הייתי לוח חלק באותה נקודה. הייתי לוח חלק שגודל בטעות כחילוני (ההורים שלי היו דתיים אבל לא יכלו להסכים על איזה בית כנסת ללכת, אז התוצאה הייתה שלא הלכנו) בעיירה קטנה מאוד דתית. אז מה שאמרתי בקול רם בשיעור היה מה שספגתי באוסמוזה בתיכון. וזה היה ש'למרות שזה לא בסדר להפלות מישהו בגלל גזע או מגדר, זה נראה מוצדק להתייחס להומואים אחרת, כי זה אורח חיים שהם בחרו. כשאמרתי את זה בביטחון, הכיתה גנחה באופן קולקטיבי! איזה כפרי הייתי! אבל את טיפלת בזה בחן רב. אפילו אמרת "אני שמחה שאמרת את זה!" ואז הסברת איך המדע הראה אחרת, שהעדפה מינית היא לא בחירה בכלל אלא משהו מולד לחלוטין. כמו שכריס רוק יאמר בקרוב. האם אי פעם פגשת את "ליטל ריצ'רד?" הייתי די נבוך מהתגובה של הכיתה אבל את ריככת את זה בצורה ניכרת באומרך שלא הופתעת לשמוע מישהו אומר את זה ודמיינת שהמדע הזה לא נלמד בהרבה תיכונים במדינה שלנו. זה היה כל כך נחמד מצידך. הדבר הסקסי שאני זוכר היה הנאום שלך נגד מה שהיינו קוראים היום "ביישנות מינית." רצית שכולם ידעו שזה לא הוגן לבקר נערות בתיכון שאוהבות לקיים יחסי מין, כשנערים צעירים לא מבוקרים כלל. ויותר מזה הצגת את עצמך כדוגמה חיובית לנשים צעירות היפר-מיניות. "אני רוצה שכולם ידעו שהייתי אחת מהנערות האלה שבתיכון אהבה לקיים הרבה יחסי מין. אמרת את זה בהדגשה, וחוויתי דחף מחודש לקרוע את החולצה שלך מיד. והצבעת על כך שברור שלהיות נערה היפר-מינית לא מנע ממך להפוך לפרופסורית באוניברסיטה די טובה. לקראת השבוע האחרון…

בכיתה זה הרגיש כמו ציון קל. הצלחתי מאוד בכל המבחנים ונשאר רק עוד אחד ואז מבחן סופי. בינתיים, כבר הייתי ממש טוב בטטריס, אחרי שבהתחלה הייתי כל כך גרוע שחברי החדר שלי צחקו עליי. וזה בדיוק מה שמניע אותי. זה הפך להיות קל וכיף ועכשיו כמעט התמכרות שבה הייתי משחק שעות. בלילה שלפני המבחן האחרון לא הצלחתי להפסיק לשחק עד 3 בבוקר. בבוקר הבא התעוררתי בפאניקה, מבין איכשהו שישנתי דרך השעון המעורר הרועש שלי והחמצתי את המבחן! שמתי חולצה ורצתי לתפוס אוטובוס שאטל. השיער שלי עמד כמעט ישר, במצב של מדען מטורף מלא ולבשתי רק חולצת טריקו של סוללת EverReady וזוג מכנסי ספורט. כשנכנסתי לכיתה היא הייתה כמעט ריקה לגמרי. הסטודנטית האחרונה בדיוק הגישה את המבחן שלה ונתנה לי ניד ראש מאוכזב כשראתה אותי ממהר דרך הדלת. הייתי מוכן שיאמרו לי שאין מה לעשות ושאצטרך לקבל ציון נכשל. "אני כל כך מצטער שאני מאחר, גב' אניס," אמרתי, מביט בשעון. רשמית נותרו עוד שבע דקות לשיעור. "האם אוכל לנסות ולהספיק את המבחן?" להפתעתי, במקום כל נזיפה, היא הגיבה בצחקוק פלרטטני. ידה נגעה בזרועי כשהיא חייכה אליי ואמרה, "ובכן, זה מבחן חיבור כך שאין באמת סיכוי שתסיים. אבל אני אתן לך קצת הנחה. למה שלא תבוא לשעות הקבלה שלי ב-11 ותוכל לעשות את המבחן שם." נשפתי אנחת רווחה עמוקה. אז בסביבות 10:45 התחלתי לחפש את המשרד שלה. אני חושב שהלכתי לחדר כושר, אולי שיחקתי כדורסל ואפילו עשיתי קצת משקולות. אז אולי אפילו נכנסתי לשם קצת מזיע וקצת כבד בזרועות ובכתפיים מכל הדם שנשאב לשם בזמן שהרמתי משקולות. מכיוון שזה כבר היה סוף הסמסטר הקצר הראשון של הקיץ, בניין הפסיכולוגיה הרגיש כמעט נטוש. היא הייתה הפרופסורית החדשה ביותר שנשכרה במחלקת הפסיכולוגיה ולכן המשרד שלה היה הקטן ביותר, בקומה העליונה. טיפסתי במדרגות וצעדתי במורד המסדרון מחפש את המספר הנכון. לבסוף, בקצה המסדרון, מצאתי את הדלת הנכונה ודפקתי. "רק רגע," היא אמרה. עמדתי שם בצורה מגושמת קצת תוהה אם זה היה לא מנומס מצידי לבוא לשם מזיע ואז הדלת נפתחה והיא עמדה שם. שוב היא חייכה. והתייפתה! היא הברישה את השיער שלה ולא ניסתה להסתיר את זה. עכשיו הייתי יודע לפרש זאת כעניין מיני ברור. מיד ידעתי שאחשוב מחשבות שובבות על המפגש הזה מאוחר יותר. אבל כמה שהייתי נמשך אליה, בשלב הזה הייתי לגמרי לא מודע ולא היה לי מושג שהיא נמשכת אליי. למרות הנגיעה בזרוע מוקדם יותר, למרות ההתייפות והחיוך. … זה אולי מקום טוב להסביר שרומנטית הייתי פורח מאוחר מאוד. כשהייתי ילד, אני זוכר הרבה הערות על כך שבנות בסופו של דבר יאהבו את העיניים הכחולות-ירוקות הגדולות שלי. אבל ככל שהתקדמה בית הספר היסודי והשיניים הבוגרות הגדולות שלי נכנסו לפני שהראש שלי גדל להתאים להן, התחלתי לחשוב על עצמי כפחות נאה. לא רק שהייתי עם שיניים בולטות אלא גם היה לי עין עצלה כך שהייתי קצת פוזל. והייתי כועס הרבה. במבט לאחור עכשיו אני חושב שזה אולי היה קשור לעובדה שתמיד הייתי רעב כי הייתי אוכל בררני במיוחד ולכן מאוד רזה. עד שהגעתי לחטיבת הביניים הייתי הילד הראשון שקיבל גשר לשיניים. ואז עברתי צמיחה משמעותית וקיבלתי אקנה. העין העצלה שלי השתפרה אבל עדיין הייתה שם בתמונות. כיוונתי את הכעס שלי לספורט והצטיינתי והייתי גם גאה להיות חכם ולקרוא יותר מכל ילד אחר. אבל בקבוצת החברים הקטנה שלי להיות חכם פירושו לקבל ציונים ישרים בלי ללמוד. זה נראה כמו הדרך ללכת באותו זמן אבל היו זמנים בקולג' שבאמת התחרטתי על זה. בקיצור, עדיין הייתי בתול כשהגעתי לקולג'. הגשר שלי ירד עד שהייתי בתיכון והיה לי קראש פלרטטני חם אחד על בחורה כהת שיער שישבה ממש לפני בשיעור אנגלית של כיתה י'. אבל למרות שהיו זמנים בכל שלוש שנות התיכון שבהן היא כמעט זרקה את עצמה עליי, תמיד הייתי איטי מדי לעשות מהלך והיא הייתה מתוסכלת ומתחילה לצאת עם מישהו אחר ואני הייתי נסוג ומחכה וכשהתייאשתי ממנה זה כבר היה הסמסטר האחרון של התיכון. באמת אם אני חושב על זה, היו כל כך הרבה הזדמנויות שהחמצתי בתיכון שאני יכול לבעוט בעצמי. אבל התמדתי לחשוב על עצמי כלא נאה אפילו כשהראיות להיפך התחילו להצטבר לאט לאט. וביני לבין קתי לי תמיד היה מכשול כלשהו. בשנה הראשונה שלי בקולג' היו לי כמה מפגשים חמים

אכתוב על כך מאוחר יותר. אבל זה לקח לי עד הסתיו של השנה השנייה שלי לפני שסוף סוף קיימתי יחסי מין. פגשתי בחורה ממועדון אחוות נשים במסיבה, מה שגורם לי לצחוק. אני בהחלט לא מהסוג של אחוות גברים. שמה היה מזי. מזי אמרה לי שאחד הדברים שהפכו אותי למושך היה שאני נראה טוב אבל עדיין לא הבנתי את זה. היא אמרה לי שרוב הבחורים שנראים טוב יודעים זאת והם יהירים וחושבים שהם יכולים לעשות הכל. הייתי בטוח בספורט ואפילו אולי בטוח יתר על המידה בחוכמתי. אבל הדבר הזה על להיות נראה טוב היה חדשות בשבילי. למרות שקתי לי, למשל, תמיד נראתה מסכימה. מזי הייתה הראשונה שהעירה על גודל האיבר שלי. רגע- זה אולי לא נכון לגמרי. בתיכון, הקוורטרבק שלנו, שהיה בגובה 6 רגליים ו-240 פאונד, והלוקר שלו היה ליד שלי בעונת הבייסבול, פנה אליי יום אחד אחרי שהתקלחנו ואמר לי שאני צריך להיות בפורנו. בקושי ידעתי מה זה פורנו. ולא היה לי מושג למה איזה בחור שמעולם לא התנשק עם בחורה צריך להיות בו. אני זוכר שהייתי מבולבל לגמרי, בלי מושג על מה הוא מדבר. שנים לאחר מכן כשהוא נעצר על כך שישן עם כמה מעודדות בכמה בתי ספר שבהם היה מאמן פוטבול, פתאום נזכרתי באירוע וזה סוף סוף התחיל להיות הגיוני לי. אבל לא לגמרי, אני יותר מגדל מאשר מציג ואני לא חושב שאי פעם נעמד לי במקלחת. אבל מצד שני תמיד חשבתי על סקס אז אולי כן הראיתי משהו במקלחת, במיוחד בימים שבהם קתי לי הייתה באה לצפות באימון מהיציע והיינו עומדים ומדברים אחר כך כשהיא לעיתים קרובות לובשת את הסוודרים הפרוותיים האלה שהתאימו לה כל כך טוב. איפה הייתי? בכל מקרה, נחזור לסתיו של השנה השנייה שלי. מזי ואני היינו במיטה שלי והיא ביקשה ממני לכבות את האורות ואז התנשקנו שוב והיא פתחה את החזייה שלה וכשמצצתי לה את הפטמות היא חיפשה אותי ואז עצרה ודחפה אותי אחורה וצחקה, תוך כדי שהיא ממשיכה לגעת באיבר שלי מכל זווית אפשרית. "מה כל כך מצחיק?" אמרתי והיא צחקה שוב ואמרה "זה פשוט כל כך, כל כך גדול! אני לא יודעת אם זה ייכנס בכלל." אבל זה נכנס, אם כי בקושי, אם כי מיסיונרי ובחושך היה הדרך היחידה שמזי הסכימה לעשות את זה. היינו צריכים ללכת מאוד לאט ולהיות מאוד זהירים והיא התבדחה אחר כך שזה הרגיש כאילו אני מנסה לתת לה לובוטומיה דרך הנרתיק. מזי הייתה בחורה מאוד מצחיקה. והעניין עם הלובוטומיה מראה כמה היא הייתה קטנה כי זה נכון שזה בהחלט ארוך מהממוצע, במיוחד אם "ממוצע" זה מה ששומעים שהוא. אני זוכר שפעם אחת הלכתי עמוק מדי ופגעתי בצוואר הרחם שלה שזה היה כואב לי אז בטח היה מייסר לה. אבל עדיין איפה שזה באמת יוצא דופן זה בעובי. הקשר שלנו לא נמשך הרבה זמן. מזי ואני ישנו יחד אולי שש פעמים במהלך כמה חודשים ואז החובות שלה במועדון אחוות הנשים הפכו אותי למיותר לגמרי. אני מזכיר את כל זה רק כדי שהקורא יבין שכאשר נכנסתי למשרד של הפרופסורית החכמה, היפה, והיחסית צעירה שלי, לא הייתי הסטודנט הכי בטוח מינית או מנוסה בקמפוס. אה, ולא היו לי אחיות אז היכולת שלי לקרוא נשים הייתה בסיסית מאוד. בראש שלי, בעומק התודעה שלי עדיין חשבתי על עצמי כמגושם ומכוער ולעולם לא חלמתי שאם פרופסורית חדשה, חרמנית ויפה בקולג' תרצה לבחור בחור מהכיתה כדי להשתמש בו כצעצוע מין שזה יהיה אני. … אבל הנה הייתי במשרד שלך, משלים מבחן. היה שולחן גדול בצד אחד, כנראה שלך וכיסא שנראה נוח מולו. שאר החדר היה מלא בספרים על מדפים ובכתבי עת בערימות כל כך הרבה שלא היה כמעט מקום לשבת. זה הריח מספרים ישנים ומגזינים חדשים, אבל עם רמז לבושם מוסקי או שזה היה רק את? הצבעת על השולחן ואמרת שאני יכול לשבת בכיסא ממול ולעשות את המבחן. זה היה על ההתפתחות המוסרית של ילדים. האם זה היה פיאז'ה? והמבחן שלך ביקש מאיתנו לכתוב סצנה שמדגימה את זה. אז עשיתי את זה כמו משחק טלוויזיה של SNL עם פרסים וילדים בגילאים שונים. כשסיימתי נתתי לך את זה והודיתי לך שאפשרת לי להשלים את המבחן והתחלתי לעזוב אבל ביקשת ממני להמתין והתחלת לבדוק את זה שם. כשקראת את זה, שמעתי אותך צוחקת אבל בצורה טובה, שזה היה נחמד לשמוע. ואז החזרת לי את זה וראיתי למעלה שהיה כתוב A+++ שזה היה נהדר וגם לא תוצאה רעה למישהו שהצליח לישון במהלך מבחן. "אז את יודעת שעברתי לעיר לאחרונה נכון?" שאלת. "הזכרת את זה." "תהיתי אם אוכל להזמין אותך לארוחת צהריים. זה יהיה כל כך נחמד לדבר עם מישהו שהוא לא בן שנתיים." זה תפס אותי בהפתעה מוחלטת אבל הצלחתי לומר כן וכשצעדנו לבית קפה קטן ליד הקמפוס שאלת אותי על תוכניות הקריירה שלי ואמרת לי שאת חושבת שאני צריך להיות פרופסור כמוך ושיש לי את זה להיות חוקר מפורסם.

וואו!' חשבתי, 'היא בטח ממש אהבה את החיבור הזה.' אני חייב לצחוק כמה זמן לקח לי להבין שאת מתחילה איתי. באמת חשבתי שאת פשוט מחפשת חברה עד שאמרת "בבקשה תגידי לי שאת לפחות בת 20. אני לא רוצה לחשוב שאני עושה את זה עם נערה!" זה הוציא אותי מהאיזון. 'אה' חשבתי, מבין כמה נאיבי אני חייב להיראות. את חשבת על זה כעל דייט! ודיברת על נושאים טאבו ואני חשבתי שאת בלתי ניתנת להשגה עבורי. שאר הארוחה היה מטושטש. למרות שאני זוכר ששאלת אותי בפרטים על ההיסטוריה המינית שלי. כפי שאמרתי, לא היה הרבה מה לדבר עליו וכשהודיתי בכל האמת העצובה של זה, נראה היה שאת מרוצה שלא תתפסי עוד זיהום כמו שהיה לך מבעלך לשעבר. ואז הלכנו יחד חזרה למשרד שלך. אני חושב שהשארתי שם את התרמיל שלי. כשנכנסנו פנימה הנחת את הדברים שלך ופנית אלי ברצינות ואמרת. "תראי, יש לך את הציון הגבוה ביותר בכיתה ואני רוצה שתדעי שבלי קשר אם תשני איתי או לא, זה לא ישפיע על הציון שלך בשום צורה." ואז הבנתי שאת לא באמת מנסה לצאת איתי, אלא פשוט רוצה להגיע ישר לסקס! זה בהחלט היה חדש בשבילי! ואז חשבתי, אולי זה איך שיוצאים עם מישהי בת 29? בכל מקרה, במבט לאחור הייתי צריך לנשק אותך ממש אז ולתפוס את השדיים שלך שתלו כל כך יפה בהנחה שהיית מגיבה לנשיקה כמו שרצית. אבל אם את יכולה להאמין לזה, מה שאמרתי בפועל, מגמגם, היה "זה נשמע כל כך טוב ואני ממש רוצה! אבל לא כדאי שנחכה עד אחרי המבחן הסופי מחר?" צחקת ואמרת "בסדר. אבל הנה, תני לי את מספר הטלפון שלך." וכתבת אותו בשבילי. זה היה בתחילת שנות ה-90 אז זה בטח היה קו נייח. וכך שמתי את המספר שלך בכיס שלי והורדתי את הזקפה שלי ויצאתי מהדלת לתחנת האוטובוס. אבל עד שהגעתי הביתה הבנתי שאין סיכוי שאני הולכת ללמוד למבחן. לא רק שכבר ידעתי את כל החומר, אלא איך לעזאזל יכולתי להתרכז? ומה עוד הייתי עושה? משחקת טטריס? מבלה עם השותפים שלי? כשחזרתי הביתה, סיפרתי לשותף שלי, זה שהחזיק את הפלייסטיישן והפך לסוג של מנטור טטריס שלי, מה קרה והוא הסתכל עלי כאילו אני משוגעת ואמר "בחור, אין סיכוי שזה נכון." "לא" אמרתי, "זה 100% נכון," "אז תתקשרי אליה עכשיו." וכמו שאמרתי כבר החלטתי שאני לא הולכת ללמוד למבחן אז הוצאתי את המספר שכתבת לי והתקשרתי אליך מיד אבל הגעתי לתא הקולי שלך. כשהוא שמע אותי משאירה הודעה השותף שלי הניד בראשו בצורה של "ידעתי את זה". אבל אז התקשרת חזרה כחצי שעה מאוחר יותר ואמרת שאחותך בעיר ויכולה לשמור על הילד שלך ושאלת אם אני רוצה להיפגש לארוחת ערב? אז הלכנו לארוחת ערב. ואת לא היית שותה ואני לא הייתי מספיק מבוגרת לשתות בכל מקרה. ואכלנו די מהר כי מה שבאמת רצינו לעשות אנשים בדרך כלל לא עושים במסעדות עמוסות. פחדתי שתססני לחזור למקום שלי כשאודה שיש לי שני שותפים. זה לא יחשוף אותך? אבל לא היססת בכלל ולפני שהבנתי את זה עקבת אחרי ברחבי העיר למקום שלי והלכנו דרך המטבח שלי ופגשנו את השותף שלי מנטור הטטריס והצגתי אותך בפניו לא כפרופסור שלי אלא פשוט כאביגיל ואז את ואני עלינו לחדר שלי. מאוחר יותר הוא העיר כמה רועשים היינו ושלא יכול להאמין איזה מזל יש לי ושלא יכול היה לישון כל הלילה בגלל כל הרעש שעשינו. ומאותו רגע הוא היה סוג של דיק קנאי עד שבסופו של דבר הבנתי שהוא כבר לא חבר שלי. למעלה את לקחת פיקוד. התנשקנו ואז הורדת את החולצה והחזייה שלך. ואז הזמנת אותי למצוץ ולנשוך את הפטמות שלך והסברת שזה כמו שהם מחוברים ישירות לכוס שלך וכל תשומת לב שהם יקבלו תגרום לך להיות סופר חרמנית ורטובה. אז עשיתי כפי שהוריתי. מצצתי וליקקתי בשמחה את אחת הפטמות שלך, ואז נצמדתי אליה קצת לנשוך קצת ופתאום הייתה זרימה בלתי צפויה של חלב! שנינו הופתענו ולא ידעתי מה לעשות בהתחלה אבל זה נראה גס לירוק את זה אז פשוט בלעתי את זה. הופתעתי כמה זה מתוק וחם וטעים. אבל אז, למה ציפיתי, חלב פרה מקורר 2%?

Avatar photo

By יעל אפק

יעל אפק היא סופרת נלהבת שמרגישה חיבור עמוק לתחום הספרות הארוטית. היא אוהבת לשלב בין תשוקה ורגש בסיפוריה, ותמיד מחפשת דרכים חדשות להעביר חוויות חושניות ואינטימיות דרך המילים. יעל כותבת במיוחד עבור הקהל הישראלי ומאמינה שדרך הסיפורים שלה היא יכולה ליצור חיבור רגשי עמוק בין הקוראים לתכנים. מלבד הכתיבה, יעל גם אוהבת לפרסם סיפורים של אחרים, מתוך אמונה שכל אחד יכול למצוא את מקומו בעולם הארוטי ולשתף את החוויות שלו עם הקוראים.