טיפת זיעה נוצצת נוצרה ממש מתחת לסנטר המחורץ של יעל. היא עקבה את דרכה במורד צווארה וסביב החלק העליון של שדיה עד שנחה בתחתית בטנה המחוטבת, ממש מעל שולי החצאית שלה. היא משכה בצווארון החולצה שלה ופתחה את הכפתור העליון. המשרד הנייד שבו חיכתה לראיון העבודה הבא שלה היה המקום החם ביותר שבו הייתה כל היום. אחרי שעות של הליכה מראיון לראיון באמצע גל חום, גופה התחיל לוותר, והבגדים שלה לא היו רחוקים מאחור. יעל תהתה אם החולצה הדקה שלה שקופה לחלוטין. היא קיוותה שלא, אבל מצד שני, זה יכול לבוא לטובתה. לא היה לה מזל בראיונות הקודמים שלה. עכשיו, הסיכוי האחרון שלה להשיג עבודה עשוי להיות תלוי בשלמות המעטה של חולצה צמודה שבחרה כי חשבה שהבד הדק ינשום טוב יותר ביום חם. "גברת מקינלי?" שאלה פקידה צעירה מאחורי השולחן שלה. "כן, זו אני," אמרה יעל. "מר רוברטסון יראה אותך עכשיו." "תודה." הפקידה הסמיקה בעדינות כאשר יעל קמה מול השולחן. היא החזירה חבילה של טפסים שיעל מילאה לראיון והנחתה אותה להביא אותם איתה. לאחר מכן היא הצביעה לעבר דלת בחלק האחורי של המשרד הנייד. יעל לקחה רגע אחרון לסדר את הבגדים שלה לפני שדחפה את הדלת. בצד השני, איש שמן ישב מאחורי שולחן מתכת אפור, מקליד על מקלדת. הוא חייך כאשר יעל נכנסה וקם ללחוץ את ידה. לאחר מכן הוא סימן לה לשבת על כיסא מתכת מתקפל בצד השני של השולחן שלו. כיסא המתכת הקרין חום על ירכיה המיוזעות של יעל. האיש הגדול והחזק שישב מולה, מר רוברטסון, נראה שמסתדר עם החום רק מעט טוב יותר. הוא הבריש את שערו העבה לאחור ומשך בחזית חולצתו כאשר נשען לאחור בכיסא המשרדי שלו והחל לעיין בחבילת הראיון של יעל. "אז, גברת מקינלי, מה מעניין אותך במשרה הזו?" "ובכן, למען האמת, זהו שדרוג משמעותי בשכר ממה שאני מרוויחה כרגע, וההטבות לא מזיקות גם כן." "ובכן, אני מעריך את הכנות שלך. למה את עוזבת את המשרה הנוכחית שלך?" "אני מרגישה שקיבלתי כל מה שיכולתי מהעבודה הנוכחית שלי. אין הרבה מקום להתקדמות בחברה שלי, אז אני מחפשת מקום שבו אוכל להמשיך לצמוח." "ובכן, אם קורות החיים שלך מדויקים, אני בטוח שנוכל למצוא לך שימוש כאן," אמר מר רוברטסון, מביט ביעל מלמעלה למטה. יעל חייכה אליו כאשר תפסה את עיניו נודדות בין פניה לחזה שלה. עוד טיפות זיעה החלו להצטבר על מצחה, והיא עשתה כמיטב יכולתה לנגב אותן בצורה הכי אלגנטית שאפשר. מר רוברטסון צפה בעיקול זרועה הדקה ובאופן שבו תנועותיה מתחו את החולצה שלה על חזה. "אני מתנצל על החום, גברת מקינלי. את רואה, יחידת המיזוג שלנו התקלקלה בשבוע שעבר. האירוע היה מתוזמן בצורה מושלמת ממש לפני גל החום. אלה סוגי הבעיות שאנחנו צריכים מנהל משרד שיעזור לפתור. האם את חושבת שהניסיון הנוכחי שלך יהיה שימושי כאן?" "בבקשה, מר רוברטסון, קרא לי יעל. אני חושבת שאם תרצה, אוכל לפתור כל מיני בעיות כאן, כולל החום. לפחות, אוכל לחשוב על דרך לעזור לנו להתמודד עם זה בנוחות. אם זה משהו שאתה רוצה, כמובן." "הממ," חייך מר רוברטסון. "אני בהחלט יכול לראות שזה יהיה בקשה שאולי תהיה לי. אני רק קצת מודאג מרמת הניסיון שלך. נראה שאת חסרה מומחיות מנהיגותית. את תובילי צוות כאן, בערך שלושה אדמינים נוספים להתחלה. אני מודאג שאולי יש כמה אחריות שאת לא רגילה להן, עם הניסיון הפרטי שלך כעוזרת אישית." "אה, ובכן, אני לומדת מהר," חייכה יעל. "אז אני לא חושבת שתהיה לי בעיה להסתגל לקשיים של משרה חדשה, ואני להוטה לקחת על עצמי אתגרים חדשים, במיוחד במונחים של עבודה עם אחרים." "זה נהדר לשמוע, יעל. בואי ננסה תרחיש היפותטי, אז. נוכל לראות איך את עשויה להסתגל למשרה יותר צוותית." מר רוברטסון הניח את חבילת הראיון של יעל על השולחן שלו ונשען עוד יותר לאחור בכיסאו. הוא הניח יד אחת על ברכו, מתחת לשולחן, בעודו משתמש ביד השנייה לחפש משהו במחשב שלו. "אה, הנה אנחנו, בואי ננסה את זה." הוא פנה לחייך ליעל. "אם היית מבחינה שחבר בצוות שלך מתקשה במוטיבציה שלו, איך היית מנסה להרים אותו?" יעל חייכה. לפעמים, הם עשו את זה כל כך קל. היא איבדה תקווה עם תוצאות הראיונות האחרים שלה, במיוחד כאשר נאלצה לראיין בעיקר עם נשים. היא אפילו התחילה לתהות אם הנכסים שלה לא מה שהיו פעם, אבל מר רוברטסון שיחק ישר לידיה. בקרוב, הוא יאכל מכף ידה. "ובכן," יעל לחשה, כאשר פתחה כפתור נוסף בחולצה שלה, "קודם כל, הייתי צריכה ללכת עמוק איתו." היא הביטה למר רוברטסון ישירות בעיניים. "באמת לדבר על זה כדי לגלות מה הבעיה עשויה להיות. אני מוצאת, במצב כזה, זמן אחד על אחד יכול באמת ללכת רחוק כדי להרים את הרוח ולשחרר את המתח." מר רוברטסון חייך. "אני לא יכול להסכים יותר, יעל. עכשיו, נניח שבשיחה שלך גילית שהאדם הזה מתקשה בעומס העבודה שלו. מה היית עושה אז?" "באופן טבעי," ענתה יעל, קמה מכיסאה והלכה מסביב לפינת שולחנו של מר רוברטסון, "הייתי…"
לעשות כל מה שאני יכולה כדי לעזור לו עם העומס שלו, אפילו אם זה אומר לקחת חלק ממנו על עצמי." יעל עברה את השולחן והעמידה פנים שהיא נדהמת כשראתה את מר רובינשטיין מכניס את ידו לתוך מכנסיו. הוא חייך אליה בחיוך מרמז וענה מבלי לשבור קשר עין בזמן שהוא נהנה מעצמו. "אולי, הדגמה של היכולות שלך תהיה במקום, יעל. רק כדי לוודא שאת מסוגלת לקחת עומס כל כך גדול." "כמובן," יעל חייכה. היא פתחה לאט את הכפתורים הנותרים בחולצתה ונתנה לה ליפול לרצפה. לאחר מכן היא הגיעה לאחור ופתחה את החזייה שלה, נותנת לשדיה ליפול מול מר רובינשטיין. היא צעדה לעבר מר רובינשטיין, והוא התרחק מהשולחן, משך את ידו ממכנסיו והתכופף עוד יותר בכיסא. בטנו נחה מעל מפשעתו, שם החולצה שלו נמתחה כנגד החגורה, ויעל חשה טיפה של חרטה שזה לא היה מישהו יותר נאה או בכושר. היא כרעה לאט מול חיקו. היה ריח כבד שנבע ממפשעתו, ויעל חשה רצון בלתי רגיל להתחיל. היא ייחסה זאת ליום של תסכול מיני מצטבר וקיבלה את הרגע הזה כהזדמנות, אפילו אם השותף היה פחות רצוי. יעל הניחה את ידיה בעדינות על ירכיו הפנימיות של מר רובינשטיין, והזיזה אותן לאט לעבר הרוכסן שלו, מתכוננת לשחרר את איברו. ואז, ידה נגעה במשהו בלתי צפוי. היא עצרה רק לרגע, לא רוצה לוותר על השליטה שהיא בונה, אבל זזה מהר יותר לעבר הרוכסן שלו. הוא כבר היה פתוח. החגורה שלו הייתה תלויה רופפת. היא הבינה שמכנסיו היו גם הם משוכים חלקית למטה. היא תפסה אותם במותניים ומשכה עוד יותר. ההלם שהגיע כשהיא נתנה להם ליפול לרצפה היה בלתי רצוני–וללא ספק אמיתי. איברו של מר רובינשטיין היה עצום–אחד הגדולים שיעל ראתה אי פעם. הוא תלוי בין רגליו כמו איבר של חיה. שיער פראי צמח מהבסיס, והראש הבולבוסי התנדנד הרבה מתחת. הוא היה לפחות בגודל של האמה שלה. "מרשימה?" מר רובינשטיין חייך אליה. "אה," יעל חייכה אליו, "אני חושבת שאני עלולה להיות בצרה עם העומס הזה, אבל בוא נגלה, נכון?" יעל תפסה את איברו בשתי ידיים והביאה אותו אל פיה. היא סובבה את לשונה סביב הראש ונעה בעדינות קדימה ואחורה רק על הקצה. מר רובינשטיין גנח. יעל הייתה צריכה להחניק גניחה בעצמה כשהיא ניסתה לשמור על שליטה. ריחו היה משכר, וגודלו היה מדהים. לאט לאט, היא לקחה יותר מאורכו לתוך פיה, עד שהוא היה חצי דרך בגרונה ועדיין היה לפחות חצי מהצינור שלו נותר. היא השתמשה בידיה כדי לשאוב את האורך החשוף של האיבר שלו בזמן שהיא מצצה אותו, מדי פעם מוציאה את איברו מפיה כדי לנשום. "ישו, אתה גדול," יעל התנשפה. "אני לא היחיד שהתברך," מר רובינשטיין חייך שוב, מביט בשדיה של יעל כשהם מתנודדים מתחת לאיברו הרטוב. "ובכן, תודה," יעל חייכה. "אולי תרצה לטעום בעצמך?" היא נישקה את קצה איברו ואז קמה והתכופפה מעליו, נותנת לשדיה להתלות מול פניו. הוא הגיע למעלה ועיסה אותם, מדי פעם מוצץ את פטמותיה ונוגע בעצמו באותו הזמן. איברו של מר רובינשטיין התנגש ושפשף את רגליה של יעל כשהוא שיחק בו. היא הגיעה למטה ומשכה את ידו מהאיבר שלו. "זה לא יהיה נחוץ," היא חייכה. היא פישקה לאט את רגליה והרימה את חצאיתה. יעל אהבה את המבט שגברים מקבלים בעיניהם ברגעים שלפני שהם חודרים אליה. לפעמים, היא הייתה עוצרת כשהיא לאט לאט יורדת, רק כדי לראות את השמחה מתחלפת לאכזבה או ייסורים. ואז היא הייתה צוללת ומציפה אותם ברגש ותחושה. יעל הביטה בעיניו של מר רובינשטיין כשהיא כרכה את זרועותיה סביב צווארו וירדה לאט לעבר איברו, אבל המבט לא היה שם. היה רק ביטחון, והיא תהתה אם היא עשתה טעות–קראה משהו לא נכון. ואז, קצה איברו לחץ נגדה, והיא החליטה שהיא לא אכפת לה. "מה עם התחתונים שלך?" שאל מר רובינשטיין. יעל התכופפה לעברו כדי שתוכל ללחוש באוזנו. "אני לא לובשת שום דבר." ואז היא צללה למטה, לוקחת לפחות חצי מאורכו בבת אחת. הוא פתח אותה רחב, רחב יותר ממה שהיא ציפתה, והיא התנשפה שוב. מר רובינשטיין התנשף גם הוא והתחיל לדחוף באופן בלתי רצוני. יעל השמיעה קריאות קטנות של עונג כשהוא דחף יותר מעצמו לתוכה. היא נרטבה והתהדקה סביבו, הנרתיק שלה מגיב באופן בלתי רצוני לתשוקתה עד שהיא סוף סוף קיבלה את כולו בתוכה. היא דחפה את ידיה כנגד ירכיו אז, מתנשפת, "קל, קל. לאט עכשיו, בבקשה." הוא הפסיק לדחוף ונתן לה לשבת על חיקו עם אורכו בתוכה. היא התכופפה קדימה, נחה כנגד חזהו כשהיא תפסה את נשימתה. ואז, כשהיא הייתה מוכנה, היא התחילה לאט לאט לנוע את ירכיה קדימה ואחורה, מוצאת נקודה–מוצאת קצב. מר רובינשטיין נשם נשימות קצרות כשהיא התקדמה מהר יותר ויותר. היא התהדקה סביבו בדרכים הנכונות, מוציאה את כוחו לעצמה. הוא ניסה לתפוס אותה ולדחוף חזרה לתוכה, אבל היא עצרה אותו, מניחה את ידיו שוב על שדיה. היא תפסה את ראשו מאחור בשתי ידיים והביאה אותו לעבר פטמותיה, מעודדת אותו למצוץ אותן. מר רובינשטיין מצץ ורייר כשהיא נעה עליו, נותנת לידיה לנוח על ברכיו כשהיא נשענה לאחור, דוחפת את חזה לעברו. ואז היא
ניערה את גופה קדימה שוב ומשכה אותו קרוב, כמעט מחניקה אותו בחזה שלה. "אתה קרוב?" היא לחשה באוזנו, למרות שידעה שהוא כן. היא יכלה להרגיש את איבר מינו מתפרץ ובועט בתוכה. "כן." "אני רוצה שתשפוך. אתה הולך לשפוך בשבילי?" "כן, יעל." "ילד טוב." "זה בטוח?" "לא," יעל לחשה כשהיא דוחפת עליו, משחררת את האורגזמה המצטברת שלה ומתפוצצת על איבר מינו הפועם. הוא התפרץ בתוכה, והיא השמיעה אנחה ארוכה ונמוכה כשהרגישה את זרעו נשפך מתוך הנרתיק המלא שלה. "אז," היא לחשה באוזנו, "האם יש לי את העבודה, מר כהן?"