אוסה ואנשי האורנג' חלק 01

הערת העורך: עבודה בדיונית זו מכילה סצנות של גילוי עריות בדיוני לחלוטין או תוכן של גילוי עריות בדיוני. ***** הבית הוא המקום בו הלב נמצא עוזה, אקינה וקווינה היו כולן בנהר ושחו בעירום. אדונבי עמד על המשמר, חצי צופה באחיותיו ובמשרתת שלהן בזמן שהתרחצו, וחצי צופה על מציצנים אפשריים. מרחוק הם שמעו צרחות וראו עשן עולה מכיוון הכפר. אדונבי הסתובב ורץ לכיוון הכפר בעוד שלוש הנשים ממהרות לצאת מהמים ולהתלבש במהירות. עוזה הייתה הראשונה לעקוב אחרי אדונבי, פשוט כרכה את הדשיקי שלה סביב מותניה ורצה חשופת חזה אחריו. אקינה וקווינה עזרו זו לזו ואז עקבו לכיוון העיירה. כשהגיעה עוזה, ראתה את הכפר שלה בוער, גופות של כפריים קרועות ומעוותות, עם שובל של יצורים דמויי אדם בעלי עור כתום פזורים על מה שנשאר מהכפר. באמצע כל זה היה אדונבי, עורו כאבן וחרבותיו זוהרות בקסם מלחמה, נלחם בכמה עשרות אורנגמנים. טפריהם וניביהם נראו כאילו יש להם השפעה מועטה או כלל לא עליו, בעוד שחניתותיו הקצרות חותכות את בשרם בקלות. עוזה פנתה לכיוון הנהר והחלה לזמן צריח מים מתפוצץ שייפול על הכפר ויכבה את השריפות, מה שמשך את תשומת ליבם של זוג אורנגמנים. מרוכזת בכישופה, עוזה לא שמה לב לאיום המתקרב במהירות עד שהגשם התחיל, אבל אז היה מאוחר מדי. אחד האורנגמנים סטר לה על החזה והפנים, הפיל אותה וגרם לה לאבד ריכוז, המים ניתזו על הכפר במפולת בלתי מבוקרת וגרמו ליותר נזק ממה שרצתה, אך כיבו את רוב השריפות. האורנגמן השני הרים אותה והתחיל לשאת אותה משם. כאשר אקינה וקווינה יצאו מהעצים, אקינה לחשה לחש והניפה את ידיה וגרמה לטורנדו להתפרץ ולהתחיל לתקוף את האורנגמנים, להרים אותם באוויר ולהטיח אותם בקרקע בכוח קטלני. האורנגמן היחיד שלא נפגע היה זה שרץ עם עוזה על כתפו. זה מצא את ריצתו מופרעת על ידי זוג חיצים של קווינה שננעצו בשתי רגליו. כשהוא מעד לקרקע, הוא איבד את אחיזתו בעוזה ושניהם התגלגלו. כשעוזה ניסתה לזחול הרחק מהאורנגמן, הוא הושיט יד לתפוס אותה ולמשוך אותה אליו. זה גרם לדשיקי הכרוך ברפיון שלה להימשך ממנה, והשאיר אותה עירומה לעולם. האורנגמן התכווץ כאשר חרבותיו הקצרות של אדונבי חדרו לריאותיו והאיכור הצהוב שעבר כדם השתעל עם נשימותיו האחרונות. אדונבי הביט באחותו לפני שנפל לקרקע. עוזה שמה לב שגופו מכוסה בשריטות נפוחות שנראה כאילו הוזרקו ברעל. היא אמרה את לחש הריפוי הקל, ליקקה את אצבעותיה והעבירה אותן על סימני השריטות על גופו של אחיה. כשהיא עשתה זאת, הנפיחות קמלה והשריטות דהו, אבל עדיין אדונבי לא נראה משתפר. אקינה וקווינה הגיעו לצידן, שואלות שאלות על אדונבי. עוזה הסבירה את אמונתה ואמרה להן ללכת לבדוק אם יש ניצולים. עוזה אמרה את לחש ריפוי הרעל ואז התחילה למצוץ את איבר מינו הרפוי של אדונבי. ככל שהיא מצצה, כך הוא התקשה יותר, וככל שהוא התקשה, כך הוא נהיה יציב יותר. עוזה המשיכה למצוץ עד שאיבר מינו הקשה כאבן של אחיה התפרץ בפיה. אבל מה שיצא לא היו נוזלי הזרע המיניים של אחיה, אלא איכור כתום ורעיל, שהיא ירקה בגועל. אדונבי התעורר כאשר גופו התאושש מכוחו, עוזה קמה ועזרה לו לעמוד על רגליו. אדונבי הצביע על כך שהיא עירומה, והיא אספה את הדשיקי שלה ועטפה את עצמה כראוי בעזרת אחיה. אדונבי ועוזה הצטרפו לאקינה וקווינה בחיפוש אחר ניצולים. מתוך כפר שהיה בו מעל 5000 איש, נותרו רק 197. רוב הנשים בגיל הפוריות נעדרות, כל הגברים בגיל הלחימה נהרגו גם אם לא היו חמושים ונלחמים. הקשישים התעלמו מהם אלא אם כן נלחמו בחזרה. כמה משפחות אולי הצליחו להסתתר או לברוח מספיק טוב כדי להיות בטוחות, אבל הן לא בין הנוכחים. אפילו העיזים נלקחו. הם בילו את השעות הבאות בחפירה בהריסות בחיפוש אחר אספקה והצטרפו אליהם עוד שני תריסר ניצולים שהצליחו לברוח וחזרו לחפש ניצולים ואספקה. מספרם הכולל היה 221 איש. אקינה לחשה לחש שהבשיל את המזון בשדות, ואז עזרה לקווינה ולנשים לקצור כל מה שיכלו, עוזה טיפלה בילדים, בעוד אדונבי והגברים חיפשו בהריסות הבניינים כל דבר שימושי וערמו גופות בערימות מאולתרות. שעה לפני החשכה עוזה ואקינה הובילו את הניצולים בהליכה הרחק מבתיהם הקודמים. אדונבי וקווינה נשארו מאחור להדליק את הערימות ולכסות את עורפם של שיירת הולכי הרגל מכל סכנה שעלולה לרדוף אחריהם.