אלישבע ובתה מיכאלה נהנו מההתרגשות של סודם. מתחת למסווה האנושי שלהן, הן היו אנשי זאב, נשמותיהן שזורות במחזור הירח ובעוצמה הגולמית של הירח המלא. כפי שגזרה הגורל, הן מצאו את עצמן בבריכתן בלילה קיצי, הירח זורח מעליהן. ככל שהלילה התקדם, זוהר הירח המלא הטיל אדוות מכשפות על פני המים. אלישבע ומיכאלה חשו את הרגשות המוכרות בתוך נשמותיהן, קריאה בלתי ניתנת לעמידה לאמץ את צורתן האמיתית. עם ציפייה בוערת בעורקיהן, הן עשו את דרכן בדיסקרטיות לעומק המבודד של הבריכה. כשהן צוללות במים הקרירים, אלישבע ומיכאלה חשו פרץ אנרגיה זורם בגופן. צורותיהן האנושיות החלו להתעוות ולהתעקל, מהותן עצמה משתנה כדי להתאים לטבען הזאבי. איבריהן החלו להתנפח ולהתעבות כשהן החלו לגנוח תחת הירח. אצבעות רגליה השחורות של אלישבע התארכו, ציפורניה התארכו לטפרים חדים ומעוקלים. עם כל שנייה מייסרת, רגליה השתנו לכפות זאב גדולות וחזקות, עורה כוסה בשכבה של פרווה חומה וחלקה. השינוי התפשט במעלה רגליה, שוקיה התנפחו בכוח חדש, כשהבטן שלה התעוותה והפכה לקוביות חטובות, מציגה את העוצמה הגולמית שהיא מחזיקה. בקצה הבריכה אלישבע דחפה את מותניה קדימה וצעקה כשהיא פולטת את זרע הזאב שלה במים. כל נהמה הביאה את החום האינטנסיבי של איברה כשהוא גדל יותר. כשהיא מגיעה לאשכיה המוצקים, האם מתחילה לאונן בבריכה כשהיא מפנה את חוטמה לעבר בתה כדי לראות את גופה המשתנה. מיכאלה נכנעה לכוח השינוי. רגליה עברו מטמורפוזה דומה, אצבעותיה התמזגו לטפרים מוארכים. היא ראתה את אמה מאוננת על איבר הזאב שלה וצופה בה משתנה. מיכאלה גנחה כשהאיבר שלה החל לגדול. איברה התעבה ופועם עם זרע כשהיא גם מגיעה להקל על עצמה. מיכאלה גנחה כשניביה התחדדו ואפה התקמט כלפי מעלה עם הכוח של הטבע שדוחף חוטם זאב. השינוי רץ במעלה רגליה, שריריה פועמים ומשתנים, עד שהבטן התחתונה שלה התהדקה והתקשתה, חושפת שדיים זאבים מוגדרים. עורה השתנה למעטה נוצץ של פרווה בלונדינית, בניגוד אלגנטי לפרווה החומה של אמה. לאלישבע היה מושב בשורה הראשונה לשינוי הזאב של בתה והיא פלטה את זרע הזאב שלה בפעם השנייה. מתחת לפני המים, אלישבע ומיכאלה התפעלו מצורותיהן החדשות, עיניהן הזאביות נוצצות בהתרגשות ובהבנה. הן חלקו נשיקה נלהבת, שפתותיהן נפגשות כהוכחה לקשר הבלתי שביר ולעוצמה הגולמית הזורמת בעורקיהן. האם הייתה צריכה להזדווג. עם שני איבריהן הקניניים קשים, הן היו צריכות להזדווג כדי להשלים את עצמן. אלישבע נהמה וחשפה שיניים בידיעה שהיא חייבת לזיין את בתה שלה. האם הזאב החומה הפכה את בתה והחדירה את איברה לאט לתוך ישבנה הפרוותי הצר של בתה. חוטמה של מיכאלה נפתח כשהיא גונחת עם כניסת האיבר הגדול. אלישבע דחפה קדימה ואחורה וגרמה לאדוות מים גדולות בכל הבריכה כשהיא פולטת נהמות וגניחות עמוקות וכבדות. מיכאלה גנחה עם כל דחיפה חזקה שהוטלה עליה. עם כמה שהאם הייתה חרמנית ועם העובדה שהיא כבר גמרה פעמיים; האם הזאב ויתרה ושחררה את זרע הזאב שלה בתוך החור של בתה עם יללה. מיכאלה ייללה עם אמה יחד כשהיא משחררת את זרע הליקן שלה מהאורגזמה שאמה נתנה לה. מונעות על ידי הקשר שלהן והזוהר של הירח, הן דחפו את עצמן לעבר קצה המים, יוצאות כאנשי זאב מרהיבים. אלישבע עמדה זקופה, כפותיה החזקות אוחזות באריחי הבריכה, בטנה מתכווצת עם כל תנועה ואיברה הגדול גאה. מיכאלה הצטרפה אליה, כפותיה מוצאות אחיזה על הקרקע, בטנה מציגה את זוגות השדיים הנוספים שלה ואת הכוח שהיא מחזיקה. מי הבריכה קיבלו צבע עכור בשל כמות הנוזלים הזרעיים בהם מההזדווגות. אבל אלישבע ומיכאלה נהנו מהחופש של מצבן המהפך, חושיהן מחודדים, ריח האוויר הלילי מתערבב עם הליטוף העדין של המים על פרוותן. הן נעו כאחת, גופן הגמיש גולש באוויר, חינני ובכל זאת מאיים. יחד, הן רצו לצד הבריכה, כפותיהן בקושי נוגעות בקרקע, עיניהן נעולות בהבנה משותפת. כשהשחר התקרב, הירח החל לרדת, מזמין את אלישבע ומיכאלה לחזור לצורותיהן האנושיות. השתיים חזרו לבריכה וקפצו פנימה. כפותיהן חזרו להיות ידיים, בטנן התרככה, ופרוותן נסוגה, איבריהן מתכווצים לאיברי מין אנושיים ומשאירים רק את העקבות הקלושות של מורשת הזאב שלהן. אלישבע ומיכאלה יצאו מהבריכה, סודן מוסתר שוב מתחת למסווה האנושי שלהן כשהאיברים הרפויים שלהן מתקשים לזיקפת בוקר. אלישבע הביטה באיבר של בתה והפכה לחרמנית במיוחד. היא אוננה את איברה למראה גופה העירום והקטן של בתה ולרגליה. מיכאלה צעדה לעבר הדלת כשהיא מאוננת גם היא. ליבן היה מלא בזיכרון השינוי שלהן, בטעם החופש והכוח. הן חלקו חיוך יודע, מכירות בשקט בקשר שהן חולקות וביופי שהן חוו יחד. וכשהירח נסוג מעבר לאופק, אלישבע ומיכאלה ידעו שהשינוי הבא שלהן יהיה מצופה בקוצר רוח, כי ברגעים הקדושים האלה הן באמת אימצו את נשמותיהן הפראיות והבלתי מאולפות, רוקדות תחת מבטו השומר של הירח המלא. הן הביטו זו בזו בתשוקה וידעו מה הן רוצות לעשות הלאה. אלישבע אחזה בידיה של בתה והן צעדו לעבר חדר השינה כששני איבריהן קשים.
By יעל אפק
יעל אפק היא סופרת נלהבת שמרגישה חיבור עמוק לתחום הספרות הארוטית. היא אוהבת לשלב בין תשוקה ורגש בסיפוריה, ותמיד מחפשת דרכים חדשות להעביר חוויות חושניות ואינטימיות דרך המילים. יעל כותבת במיוחד עבור הקהל הישראלי ומאמינה שדרך הסיפורים שלה היא יכולה ליצור חיבור רגשי עמוק בין הקוראים לתכנים. מלבד הכתיבה, יעל גם אוהבת לפרסם סיפורים של אחרים, מתוך אמונה שכל אחד יכול למצוא את מקומו בעולם הארוטי ולשתף את החוויות שלו עם הקוראים.