איש בעל כישרון ייחודי – רעש וניצוץ מאת מפיסטו פגארי —– גיבור הסיפור הבא הוא איש בעל יכולת לשלוט במוחות ובגופים של אחרים, עם כמה מגבלות. הוא גם אדם נורא. כל הדמויות והאירועים הם בדויים. רבים מהם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים ו/או בלתי אפשריים. לעולם אל תנסו זאת בחיים האמיתיים. אין לכם כוחות מנטליים. —– גיבורי על מתחילים להיות בעיה. או ליתר דיוק, הפופולריות של גיבורי על בדמיון הציבורי היא בעיה. כשמישהו מפתח יכולות, פעם הם היו מפחדים מהן. עכשיו, הם מחליטים ללבוש תלבושת צבעונית ול'להילחם בפשע' (מה שזה לא אומר). לפחות זה מקל על זיהויים. עיר אחת במיוחד התחילה להצמיח גיבורי על (ובני דודיהם הפחות נפוצים אך לא פחות מגוחכים, נבלי על) – חור מדרגה שלישית שנקרא 'חופשיה'. כמה ימים של שיחות עם אנשי אכיפת חוק מקומיים ופדרליים (שמיד לאחר מכן שוכחים שאי פעם פגשו אותי) חושפים שהמקור הוא ניסויים בלתי חוקיים עם יכולות חבויות שיצאו משליטה. למזלי, גיבורי העל המקומיים כבר השמידו את המחקר, על כך יש להם את תודתי מכל הפרנואידים השולטים במוח אוהבי השלום. כלומר, ממני. אני מביע את תודתי על ידי שלילת יכולותיהם של גיבורי העל הנותרים; חקירה מוצלחת במוחו של שוטר מגלה את זהותו של אחד מהם, מה שמוביל אותי לאחרים. לא נדיר שהם מתאגדים יחד, אבל במקרה הזה הגיבורים הראשיים הם כולם קרובי משפחה. גיבורי העל בדיוק השיגו ניצחון גדול, הוציאו להורג אדם שהפך את חייהם לבלתי נסבלים במשך זמן מה. כלומר, הם היו פחות זהירים. כמה לילות מאוחרים של פריצה לבתים בפרברים ושינוי עדין אך בלתי הפיך של מוחותיהם של גיבורי העל הישנים, והעבודה שלי הושלמה. חופשיה כבר לא מהווה איום עליי. אני, לעומת זאת, מהווה איום גדול מאוד על גיבורי העל לשעבר. במיוחד על צמד האחיות גיבורות העל רעש וניצוץ, ששוכבות כרגע בשלווה ישנות זו לצד זו בחדר המלון שלי. הן לא יתעוררו בלי הפקודה המנטלית שלי, אז אני לוקח רגע להתבונן בבידור של הערב הזה. ניצוץ בת התשע-עשרה היא האחות הצעירה. מצבה הנוכחי הרגוע והשלו מנוגד לאינטנסיביות המניעה שציינתי מהתצפיות הקודמות שלי עליה. הבעת פניה רכה, שפתיים מלאות מעט מורמות בזוויות, אף קטן ועגול לא מקומט, גבות כהות לא מקומטות. שיערה החום הגלי באורך הכתפיים ממסגר בעדינות את פניה. פיג'מת המשי קצרה השרוולים שבחרה ללבוש הלילה חושפת גפיים דקות אך מחוטבות, תוך הסתרת מה שנראה כחזה קטן עד בינוני. לניצוץ (או ג'נה בשמה האזרחי) יש עור חום בינוני, קרוב יותר ללטה מאשר למוקה. היא ואחותה דומות לאביהן במובן הזה (אביהן הוא "ניצוץ שחור" – אני לא בוחר את השמות). רעש בת העשרים וחמש לבושה בצורה שמרנית יותר בפיג'מת כותנה מלאה (אל תשאלו איך הבאתי אותן לחדר המלון לבושות כך). פניה יותר אובליות, עם עצמות לחיים מוגדרות היטב ואף ישר. שיערה החום המתולתל ארוך; אם היא הייתה עומדת, אני מצפה שהוא היה מגיע עד ירכיה. מדברים על ירכיים, רעש (או אניה) ברורה יותר עגלגלה באזור הזה מאחותה, אם כי קשה לקבל תמונה נכונה כשהיא שוכבת על גבה. אני מעריך שהחזה שלה עם זאת צנוע יותר מאחותה. אני מתיישב בכורסה שממוקמת מול המיטה, ושולח כמה דחיפות התעוררות למוחות האחיות הישנות. אני נותן להן להתעורר לאט, צופה בתנועותיהן. השינה המנטלית שלי עמוקה ומרעננת (כך נאמר לי), אז לוקח לבנות זמן להבין שהן לא בסביבה מוכרת. ניצוץ היא הראשונה להבחין; אני מרגיש את מצבה המנטלי עובר ממצב מעורפל למבולבל ואז לערני במהירות כשהיא מתיישבת ולוקחת מלאי של החדר. מבטה מגיע אליי ונעצר בדיוק כשאחותה הגדולה אומרת "…מה..ג'ן?". 'ג'ן' לא עונה. במקום זאת היא חצי קופצת, חצי מתגלגלת מהמיטה ועומדת מולי. היא עומדת לדבר אבל עוצרת כשהיא מבחינה בלבושה השקוף למדי. ידיה מתחילות לנוע לכיסוי עצמה לפני שהיא משנה סדרי עדיפויות ומניחה אותן מוכנות בצדדים. "איפה אנחנו? מי אתה?" פניה של ניצוץ מתיישבות להבעה רצינית-כמעט-כועסת שהיא המראה הרגיל שלה כשהיא נובחת את השאלות האלה לעברי. בינתיים רעש לא מבזבזת זמן במילים, כמעט קופצת מהמיטה ונעמדת בעמדת קרב. אני עוצר, מחכה לרגע שלפני שניצוץ חוזרת על שאלותיה. "אמרתי-" "אתן בחדר שינה. אני אף אחד." ניצוץ נחרת. "תהיה יותר מועיל אם אתה לא רוצה להידלק." רעש, שבחנה את החדר בקפידה, מסובבת את ראשה. "ג'ן, שימי לב למה שאת אומרת." אני מבין את דברי רעש לפני ניצוץ, ומגיב לפני שהיא עושה זאת. "תרגעי רעש. אני יודע מי את ואת ניצוץ. ולגבי 'להידלק', קדימה." אני מרגיש את ניצוץ מגיעה למקום במוחה שבו היו כוחות החשמל שלה. אני גם מרגיש את הפתעתה כשהעיניים שלה לא זוהרות והידיים שלה לא מתפצחות בניצוצות. גיבורי על תמיד בוחרים להציג את כוחותיהם בדרכים ראוותניות. "אניה, הכוחות שלי לא עובדים!" רעש היא הבאה בתור. היא לוקחת נשימה עמוקה, מחזיקה אותה ומוחאת כפיים. זה מחזה מאוד מוזר ואני לא יכול שלא לצחוק קצת מזה, וגם מהמבט המופתע שלה כששום רעם על-אנושי לא שולח אותי לעוף אל הקיר. "מדכאי כוחות?"
"No, רעם. רק שליטה מוחית טבעית." "או נהדר, עוד גייזר. טוב, אנחנו לא צריכים את הכוחות שלנו כדי להכות אותך." לוקח לי רגע להיזכר מי היה גייזר (ולהיות מעט נעלב – גייזר היה מניפולטור מנטלי מדרגה שלישית שבזכותי עכשיו היא מלצרית בדיינר בלי זיכרון מהפעילויות הנבלות שלה). אבל למרבה המזל, האינסטינקט המושרש עמוק גורם לי להגיע למוחה של ניצוץ ולהורות לה לקפוא בדיוק כשהיא קופצת עליי. גופה של ניצוץ מתקשה והיא מתרסקת בחוסר סדר על הרצפה. "ג'ן!" האחות הגדולה, רעם, עושה צעד לעברי, אבל לא יותר מזה לפני שגם היא קופאת. זה לא קרב הוגן, אני יודע, וזה בסדר גמור מבחינתי. אני שולח פקודות מנטליות לשתי הבנות, והמוחות שלהן מקרינים הלם כשהגופים שלהן מצייתים למישהו אחר. רעם וניצוץ עומדות שוב, הפעם זו לצד זו במרחק של רגל או יותר מהמיטה. נראה שרעם לא נפגעה מהנפילה שלה, אבל אף אחת מהן לא נראית מרוצה. עיניהן עוקבות אחרי כשאני עומד ומדבר. "אני מקווה שזה היה חינוכי. אולי תתנו לי לדבר עכשיו? טוב." "כפי שאמרתי, אני אף אחד. ואני אוהב לשמור על זה ככה. הכוחות שלי מאפשרים לי לשלוט במוחות ובגופים של אחרים, מה שהופך אותי למטרה לאנשים כמוכם וגם נותן לי את האמצעים לנטרל אתכם. הכוחות שלכם נעלמו, והם לעולם לא יחזרו. אותו דבר נכון לגבי כל הקבוצה הקטנה שלכם, וכל שאר – איך אתם קוראים להם, 'מטא-אנשים' – בעיר הזו." בזמן שאני מדבר אני מתקרב לבנות, מסתובב סביבן עד שאני עומד קרוב מאחוריהן וביניהן. "כל זה היה הרבה עבודה. אז החלטתי ששתי הבנות כאן כדי… להרגיע אותי." אני מדגיש את שתי המילים האחרונות על ידי הנחת יד אחת סביב המותן של כל אחת מהבנות, מרגיש את הניגוד בין משי לכותנה. אני שומע את נשימתן מתגברת ומחייך בציפייה. "תוריד ממני את היד שלך, סוטה." "איזו יד, ניצוץ? זו?" ידי מתחילה לשוטט מעל מותן מכנסי הפיג'מה של ניצוץ, נעה לגבה שם אני יכול להכניס כמה אצבעות לתוך בגדיה. עורה חם וחלק. לא הרשאתי לבנות לזוז, כך שניצוץ לא יכולה לעשות כלום מלבד להפנות את עיניה הצידה כדי לנסות לראות אותי. "תתרחק ממני!" החיוך שלי מתרחב. אני מקרב את ראשי לניצוץ, כמעט נוגע בצווארה. אני נושם את ריחה, נקי אך לא מבושם. ידי נעה לאט מתחת למכנסיה. כשאני מגיע לעיקול ישבנה, אחותה מתערבת. "תשחרר אותה, לעזאזל!" "סבלנות מותק, תורך יגיע." אני מפנה מבט לרעם כשאני עונה אבל מהר חוזר לחקור את ישבנה של אחותה. נראה שניצוץ לא לובשת תחתונים בלילה, כיוון שידי יכולה ליצור מגע בלתי מופרע עם עיקוליה המתוחים של הנערה. אני מבחין שניצוץ החליטה לשתוק ולסתום את שיניה. אני נותן לישבנה לחיצה מהירה ומלקק את צד צווארה במהירות, בעיקר כדי לראות אותה פותחת את פיה בהפתעה. ואז אני פונה לאחותה הגדולה. אני שומר את ידי על ישבנה של ניצוץ מתחת לפיג'מה שלה, בעוד היד על מותנה של רעם מתחילה לזוז. כשאני מעגל סביב גבה, אני רואה את הבעת פניה של רעם מתהדקת, עוד יותר כשאני מתחיל להגיע מתחת למותן מכנסי הכותנה שלה. הפעם אני נתקל ביותר בד, לא כותנה לפי התחושה אלא משהו חלק יותר. אני מתאפק מלזוז מתחת לכיסוי הזה, ובמקום זאת מתחיל ללטף את ישבנה המכוסה בתחתונים של רעם. ידיי נעות במקביל למעלה, עוקבות אחרי עיקול גבן של הבנות. כיוון ידיי משתנה כדי לנוע סביב גופן ומתחת לחולצות הפיג'מה שלהן. אני מרגיש את שרירי הבטן של גיבורות העל – אימונים קשים רגילים שנועדו להגן על הבנות מתבוסה עכשיו משמשים רק כדי לספק בטן שטוחה להנאתי. אני חש קוצים קטנים של הקלה משני המוחות שידי כבר לא ממששות את ישבניהן, הקלה שנעלמת במהירות כשידי מגיעות לתחתית חזן. אני עוצר שם, ידי נחות על בטנן, אצבעותיי נוגעות בחזן, מקשיב לנשימתן הרדודה והנרגשת של האחיות. אני מרגיש את המתח במוחות של שתי הבנות; אני מרגיש את המתח שלי באותה עוצמה. אז אחרי פחות מדקה אני מסיר את ידי בפתאומיות ונסוג לשבת על המיטה. בדרך כלל הייתי מורה מנטלית לבנות להסתובב ולהביט בי בשלב זה. עם זאת, מיקומי היושב שם את ישבניהן בקו העין שלי – טוב, לא בדיוק עבור ניצוץ שהיא נמוכה בקצת יותר מחמישה רגל. מבטי נמשך באופן בלתי נמנע לרעם. הניחוש הקודם שלי נכון; פרופיל רעם מתרחב החל ממותניה כדי ליצור ישבן מרשים שהמכנסיים השמרניים שלה לגמרי לא מצליחים להסתיר. מה שלא אומר שהיא תמשיך ללבוש אותם, כמובן. אני שולח פקודות מנטליות לכל אחת מהבנות וצופה בידיהן מצייתות. ידיה של רעם נעות לפניה מחוץ לטווח הראייה שלי, בעוד ידיה של ניצוץ מצטלבות ואוחזות בשולי חולצתה. שתי הבנות מתחילות לדבר אחת על השנייה. "אין לך מושג עם מי אתה מתעסק, בנאדם!" "לא, לא, זה לא- אה, תתנגדי לו ג'ן!" "אני מנסה, אניה, אבל אני-ממ!" חולצתה של ניצוץ קלה יותר להסרה, קוטעת את דיבורה כשהיא מקלפת אותה מעל ראשה. רעם לוקחת קצת יותר זמן עם הכפתורים על חולצתה, ועוד זמן נוסף כשהיא מסירה חזייה סגולה כהה. ניצוץ מחכה עם אגודליה בתוך מותן מכנסיה עד שרעם עושה את אותו הדבר עם מכנסיה ותחתוניה. ואז, בו זמנית, הבנות מתכופפות
מותניהן, ידיהן מטיילות במורד רגליהן ולוקחות את פריטי הלבוש האחרונים שלהן. אני שולח פקודה מנטלית והבנות קופאות במקומן כשהידיים שלהן מגיעות לקרסוליהן. אני רוצה לקחת רגע להעריך את המראה של שתי גיבורות העל לשעבר האלה, עירומות וכפופות לפניי. הישבן של ניצוץ הוא רק מעט עגול, מספיק כדי לא להיות שטוח. עורה נראה מתוח בצורה שרק אימונים קבועים בחדר הכושר יכולים לספק. הישבן של רעש הוא מרהיב כפי שציפיתי שיהיה, הקימור של לחייה במלוא הדרו מהעמדה שלה ומנקודת המבט שלי. מזווית זו לא הייתם מנחשים שהן אחיות. בלי לחשוב אני משמיע שריקה נמוכה כשאני מביט בישבן של רעש. אני מרגיש גלגול עיניים מנטלי מרעש; היא לא צריכה להיות קוראת מחשבות כדי לנחש את הסיבה לשריקתי. אני עושה לה את הטובה ומאשר את ניחושה. "רעש, הישבן שלך מרהיב. אבל אני בטוח שכבר שמעת את זה בעבר." שתיקה משתי הבנות בתגובה להערתי. "אני בטוח שהרבה, הרבה גברים מסובבים את הראש מיד אחרי שאת עוברת. אני תוהה כמה מהם, מאוחר יותר בפרטיות של בתיהם, דמיינו לראות אותך כפי שאת עכשיו. או אולי לא בדיוק כך, אולי…" אני שולח כמה פקודות מנטליות לרעש – ואותו דבר לאחותה הצעירה ניצוץ, למה לא – ושתי הבנות מניחות את ידיהן על ברכיהן ומקמרות את גבן בצורת U. התנוחה מדגישה את הישבנים שלהן, עם היתרון הנוסף של הפיכת הוואגינות שלהן לחלקית נראות מאחור. גל המבוכה ממוחות הבנות מוסיף לאפקט. "אוי זה חרא של…" "ג'ן, שש!" "מה?" "פשוט… שקט." אני נכנס למוחה של רעש ורואה שהיא שמה לב להנאתי מהמחאות הקודמות שלהן. על ידי שמירה על שתיקה היא לוקחת ממני מידה קטנה של הנאה, הדבר היחיד שהיא יכולה לעשות עכשיו. המוח של ניצוץ לעומת זאת הוא בלגן סוער של כעס ותסכול, ולא מסוגל לכישורים תצפיתיים כאלה. "לא, לעזאזל עם הבחור הזה, אניה. את שומעת אותי שם מאחור? לעזאזל איתך ועם החרא המפחיד הזה." "תתעלמי מאחותך, אניה. היא פשוט מקנאה שאת נראית כל כך הרבה יותר טוב בתנוחה הזו מאשר היא." "מה? לכי לעזאזל!" ניצוץ היא בעיקר נעלבת אבל אני מרגיש תו קטן של אשמה מוסתר במוחה. לא מספיק כדי לעבוד איתו אם כי. אני מחייך ושולח עוד כמה הוראות. ברגע הבנות עומדות זקופות ומסתובבות לעברי, ידיהן מכסות את שדיהן. אני מבחין בגופה המחוטב של ניצוץ; אין לי ספק שגם רעש מתאמנת, אבל סוג גופה רחב יותר באופן טבעי מאשר של אחותה הצעירה, מה שמסתיר את צורת השרירים המתוחזקים היטב. שיער הערווה של ניצוץ הוא פס שחור קצר, בעוד רעש נראית מגולחת לחלוטין. לאחר שעיניי חזרו למעלה לשדיהן של הבנות, הן נותנות לידיהן לצנוח, חושפות את החלק האחרון של גופן למבטי הישיר. אף אחת מהבנות לא יכולה להיקרא בעלת חזה גדול, אבל הפעם זו ניצוץ שיש לה יותר מה להראות. שדיה של ניצוץ עגולים ומוצקים, בגודל של אשכוליות. שדיה של רעש יותר קוניים בצורתם, עם פטמות בולטות. על פי פקודתי המנטלית ידיהן של הבנות חוזרות לשדיהן, אבל במקום להסתיר אותם הפעם הן אוחזות בשדיהן ודוחפות אותם יחד. הצגת הבנות כך בפניי מזכה אותי במבט זועם מרעש ובקללות נוספות מניצוץ. אני מתעלם משתיהן. הטירדה של ניצוץ נקטעת כשאני קם, נותן לי הזדמנות להכניס מילה או שתיים. "אתן נראות נהדר, בנות. אני בטוח שתהיו מאוד מבדרות." "אם תיגע בי אפילו באצבע אחת תתחרט על זה, חולני!" "בסדר ניצוץ. מה דעתך שאת תגעי בי במקום. אני מרגיש לבוש יתר." "מה-מה!" ברק קוראת בהפתעה כשהיא נעמדת לצידי. בעזרתה אני מסיר את בגדיי. כשחלקים מגופי נחשפים אני מוודא שניצוץ מנשקת בעדינות את עורי, למורת רוחה. כל הזמן אני שומר את תשומת ליבי על רעש, שולח סדרת פקודות מנטליות שגורמות לה לעבור מתנוחה אחת לאחרת, מציגה את גופה בפניי. (אולי אני חייב לגייזר חוב אחרי הכל; בזכות הניסיון של גיבורות העל איתה אף אחת מהן לא מופתעת או מבולבלת מהיכולת שלי לשלוט בגופן. אם יהיה לי זמן לפני שאעזוב את העיר הזו אולי אקפוץ לבקר אותה.) בעזרתה הלא נלהבת של ניצוץ אני נשאר רק בתחתונים. אני עוצר אותה בנקודה זו ומורה לה לעמוד לצידי כשהיא פונה אליי. אחותה הגדולה רעש מצטרפת אלינו, מהצד השני. כשהבנות מתחילות לנשק את כתפיי וצווארי ידי חוזרות לישבניהן, משרטטות את אצבעותיי על קימוריהן. אני מרגיש את גופן של הבנות לוחץ על שלי משני הצדדים, בעוד יד אחת מכל אחת מהן גולשת במורד חזי ומתחת לקו המותניים של תחתוניי. כשהידיים של הבנות מגיעות לאיבר מיני החצי-זקוף רעש שוברת את שתיקתה. "בבקשה תפסיק לגרום לנו לעשות… בבקשה תפסיק." "אניה, אל תתחנני בפניו על כלום." כשהבנות מתחילות להעביר את אצבעותיהן על איברי (מופרע לעת עתה על ידי פריט הלבוש האחרון שלי), אני נכנס למוחותיהן ולזיכרונותיהן. המוח של ניצוץ הוא קליפה של כעס שמכילה מסה רותחת של פאניקה. לא להיות בשליטה על עצמה הוא כנראה פחד עמוק. חוסר מזל, ניצוץ. זיכרונותיה חושפים מעט מאוד היסטוריה מינית, בהחלט פחות ממה שהייתי מצפה מנערה בת תשע עשרה. היא לא בתולה, אבל החוויות שלה עד כה היו מעטות ומאוד קונבנציונליות. רעש לעומת זאת יש לה הרבה יותר ניסיון, אבל אך ורק עם נשים. היא לא נגעלת מגברים.
אבל פשוט מוצאת אותם לא מעניינים. אני מתקן את עצמי; יש לה אסוציאציות שליליות חזקות עם גברים בכל פעם שהם מעירים על הישבן הבולט שלה, משהו שקורה באופן לא מפתיע לעיתים קרובות. אני נותן לישבנה לחיצה פתאומית וצופה בקפיצת התסכול שמופיעה במוחה. המצב הנפשי הנוכחי שלה מתואר בצורה הטובה ביותר כלא יציב; היא מנסה נואשות להישאר רגועה ולחשוב על מצבה, מחפשת כל יתרון. היא מצליחה רק חלקית; גלים של פאניקה שוטפים את מוחה לפני שהם נדחקים חזרה למטה. אני מטה את ראשי ללחוש באוזנה של רחל. "את רוצה שאפסיק, מותק? אני אפסיק כשייגמרו לי הדרכים לזיין אותך ואת אחותך החמודה. זה יכול לקחת זמן, אני יכול להיות די יצירתי." אני שולח פקודה מנטלית ורחל פונה לנשק אותי על השפתיים; אני רואה מבט של ייאוש על פניה לפני ששפתיה נלחצות לשלי ואני מרגיש את החלקלקות הקלה של גלוס השפתיים. שפתיה נפתחות ולשונה נכנסת לפי. אנחנו מתנשקים כמה רגעים לפני שאני מפסיק את הנשיקה על ידי הפניית ראשי לצד השני. "אה-הם!" תלונתה של יעל נקטעת כשהפה שלה נסגר על שלי. היא עדיין משמיעה קולות מחאה, ככל שהיא יכולה בזמן שלשונה רוקדת עם שלי. בינתיים רחל מתכופפת לאט למצב כריעה, מנשקת ונותנת ליקוקים קטנים לגופי כשהיא עוברת. זה לא ניכר על ידי אחותה המתבגרת, שעסוקה בללטף את הזין שלי בידה בזמן שהיא מתנשקת איתי (היא צריכה להימתח קצת כדי להגיע). אבל אחרי זמן קצר היא מורידה את שפתיה משלי ונוסעת באותו מסלול במורד גופי כמו אחותה, מהצד השני. בקרוב שתי הבנות כורעות לרגליי, יד אחת כל אחת מלטפת את הזין שלי בעוד היד השנייה על ירכי לייצב את עצמן. התחתונים שלי בשלב זה כמעט ירדו בכל מקרה, כך שזה עניין של רגע עבור הבנות להסיר אותם. רחל ויעל נמצאות אז סנטימטרים מהפין שלי שכבר מאוד זקוף. ידיהן מלטפות בעדינות את הציר והאשכים. אני מביט למטה ומורה להן להסתכל למעלה. "אז. מי ראשונה?" אני עוצר, חלקית בשביל האפקט וחלקית לראות אם מישהי מהן באמת מתנדבת. המחשבה עוברת במוחה של רחל כדרך לחסוך לאחותה הצעירה, אבל היא לא מתקדמת יותר כשהיא מחליטה שזה לא יעזור וכנראה רק ישמח אותי. היא צודקת, כמובן. "אין מתנדבות? אני אבחר אז." אני מניח את ידיי לפניהן, אצבעות מורות מורחבות. לפי הפקודה שלי שתי הבנות לוקחות אצבע בפיהן ומוצצות בעדינות. רחל עושה עבודה מספקת, אבל אני מרגיש את לשונה של יעל מלקקת את קצה האצבע שלי וההחלטה שלי מתבהרת. אני מסיר את אצבעותיי, מביט ביעל ומהנהן. רחל משמיעה "לאא" קטן כשהיא רואה את אחותה תופסת בחוזקה את הציר שלי, מסובבת אותו כלפיה. אני מרגיש את החום של נשימתה של יעל, מרגיש את שפתיה על ראש הזין שלי, ואז ראשה נע קדימה והזין שלי מחליק לתוך פיה של גיבורת העל המתבגרת. "מממף!" שפתיה של יעל רכות כשהן נעות במורד הציר שלי, עטופות חזק מספיק כך שמחאותיה כמעט לגמרי מושתקות. לשונה עוקבת מקרוב אחרי שפתיה, רצה כנגד החלק התחתון של הזין שלי. אני נאנח בסיפוק והזין שלי מתפתל בהנאה מהתחושה של פיה החם והרטוב. אני צופה בהבעת פניה של הילדה מתחלפת בין זעם לדאגה כשהיא מתקדמת למטה. קצה הזין שלי מגיע לחלק האחורי של פיה ואני מצפה שהיא תעצור, אבל גרונה נפתח ואני נבלע לחלוטין על ידי יעל ללא כל קושי נראה לעין. הפתעתי מיכולתה של יעל תואמת את בהלתה שלה, לפי עיניה המורחבות והפאניקה במוחה.