שמי הוא מרים יעקב, מעיירה קטנה בארקנסו (מבוטא ארקנסו, למקרה שלא ידעתם. אל תשאלו אותי למה). העיירה מגנוליה, שבה חייתי כל חיי, היא מקום נחמד. לא מרשימה לתייר המזדמן, אפשר לומר, אבל זו עיירה קטנה עם סודות. תמיד היו דברים שהתרחשו מאחורי דלתות סגורות ושמועות שהסתובבו, כמו בכל עיירה קטנה. אבל משהו מאוד יוצא דופן קרה בקיץ של 2022 שמגיע לו להיכתב לדורות הבאים, אז אני מניחה שזה צריך להיות אני שכותבת את זה. כל מי שמכיר את מדינת ארקנסו יודע שהיא מרכז תעשיית ההובלות בארצות הברית. בעלי דן הוא נהג משאית כל חייו, ורוב החברות הכי טובות שלי היו נשואות לנהגי משאיות. בשבילי ובשביל נשים אחרות של נהגי משאיות, התרגלנו לכך שהבעלים שלנו נעדרים הרבה כשהם עובדים. כולנו תמכנו אחת בשנייה, חלקנו עם עבודות מקומיות משלנו וגם בגידול משפחות. זה היה סידור שהתרגלתי אליו והייתי מרוצה מחלקי בחיים. גידלתי שני בנים, דני ולוי, כמעט לבד, ושניהם יצאו ילדים טובים. אפילו המגפה של 2020 לא עצרה את בעלי ואת חבריו הנהגים מלעבוד, הם היו בעצם בקו החזית, ודאגו שכולם יקבלו את המזון והאספקה שהם צריכים כדי להמשיך. לעזאזל, דן כנראה עבד קשה יותר במהלך השנתיים האלה מאי פעם, והוא היה בר מזל שבריאותו נשארה חזקה. הבעיות התחילו כשהאינפלציה פגעה ב-2021, מה שאפילו אני ראיתי מגיע, כשממשלת הארורים הדפיסה כסף כמו משוגעת. כשזה קרה, הכל עלה במחיר כולל מחיר הדלק. פתאום, כל נהגי המשאיות בעיירה התחילו לכעוס על זה כי זה אומר שהם מצופים לעבוד באותה מידה אבל בשביל הרבה פחות כסף. באביב של 2022, כל הבעלים שלנו נהגי המשאיות החליטו להצטרף לשביתות שהחלו בכל רחבי המדינה. זה אומר שאנחנו, נשות נהגי המשאיות, פתאום היו לנו את הבעלים בבית יום אחרי יום ולא היינו רגילות לזה. זה לא עזר שכל הלחץ והדרמה סביב השביתות הוצאו עלינו, הנשים, שניסינו להיות סימפתיות. אבל כשהשביתות והמשא ומתן עם חברות ההובלה נמשכו משבועות לחודשים, היה צריך לומר שאנחנו הנשים התחלנו להיות די עייפות מלראות את הבעלים שלנו כל הזמן. זה נכון מה שאומרים על כך שגבר בסופו של דבר הופך להיות העבודה שלו, ובעלי דן היה פשוט אומלל ומדוכא בבית, הוא לא היה איש בית ואף פעם לא היה. הוא פשוט נולד לנהוג במשאית, זה מה שהוא היה רגיל אליו ולא יכולתי לחכות לראות אותו נוסע ולדעת שהוא לא יחזור לזמן מה. אני יודעת שזה נשמע נורא, אבל ככה כל נשות נהגי המשאיות הרגישו באותו זמן. פשוט נמאס לנו לראות אותם! בדיוק כשהייתי כל כך מתוחה שחשבתי שאולי אני אחנוק את דן בשנתו לילה אחד, הייתי מאוד מוקלת לגלות שנהגי המשאיות סוף סוף הגיעו להסכם שכר בהתאם לאינפלציה. תחושת ההקלה הייתה עצומה והבנתי שהסיבה היחידה שנשארתי נשואה לו כל כך הרבה זמן היא כי הוא כמעט אף פעם לא היה בסביבה! הבנים שלי דני ולוי כיבדו את אביהם ואהבו במידה מסוימת שהוא היה בבית איתנו – בהתחלה. אבל הוא הפך למריר שהם שניהם עבדו, שום דבר מיוחד, רק עבודות באירוח. ובכל זאת, הנה הוא, לא מרוויח שקל וגאוותו נפגעה מאוד. למרבה המזל, לפני שזה הפך לבלתי נסבל בבית, העלאת השכר הגיעה ונמנעה דרמה גדולה בין האב לבנים. עד שהגיע מאי, היה ברור שדן משתוקק לחזור לנהיגת המשאית שלו ותכנן לוח זמנים עמוס עם החברה שלו. "מותק, עם כל השביתות האלה איבדתי הרבה כסף ברווחים פוטנציאליים, אבל אם אעבוד קשה במהלך הקיץ עם העלאת השכר הזו אז אני אמור להיות מסוגל להחזיר את מה שאיבדתי ואז להתחיל להרוויח כסף טוב. עכשיו אני יודע שאהבת שיש לי בבית….". הייתי צריכה לזייף חיוך כשהוא אמר את זה… "….אבל את יודעת שאני רק הולך לעבוד כל כך קשה כדי לפרנס אותנו. ברגע שאעשה מספיק כדי שנהיה בטוחים כלכלית שוב, אני לא אצטרך להיות רחוק כל כך הרבה. את לא כועסת, נכון מותק?" נאנחתי, מעמידה פנים שהייתי מעדיפה שהוא יישאר בבית וימשיך לשגע אותי. "אתה תעשה מה שאתה צריך לעשות, דן. אהבתי שיש לך בבית אבל המצב הוא מה שהוא. אני אהיה בסדר כאן, אני יכולה לטפל בבית ולשמור על הבנים. הם בטוח יתגעגעו אליך…" אמרתי. "ואת תתגעגעי אלי גם, נכון?" הנהנתי קצת בצורה דרמטית מדי. "אה, בהחלט, דן. בהחלט. הרבה." לא חשבתי שנשמעת משכנעת בכלל אבל הוא חייך והכריז שהוא הולך לבר לסוף השבוע האחרון של החופש שלו. הוא חזר הביתה שיכור לגמרי באותו לילה והייתי צריכה להעמיד פנים שאני מרוצה כשהוא העיר אותי ב-2 בלילה לשתי דקות של סקס קודר ולא מהנה. הוא התהפך ונרדם מיד ברגע שהוא גמר וכשהנחירות הרמות שלו התחילו, הרגשתי כל כך מוקלת שהוא מתחיל לעבוד שוב ביום שני. כולנו קמנו מוקדם באותו יום לנסוע למתחם החברה ועמדתי מנופפת לשלום עם שני בניי כשהוא טיפס לתוך המשאית הענקית שלו והתחיל אותה, מנופף בכובע הבייסבול שלו מהחלון.
הוא נסע משם. "ובכן, זה האחרון שנראה את אבא לזמן מה, אה?" אמר דני, הבן הבכור שלי בן ה-22. "כן, כנראה…" השיב אחיו לי, צעיר בשנה. אני חושבת שהם ציפו ממני להיות רגשנית לגבי זה, אבל הצעתי שנלך לאכול וופלים בבית הקפה המקומי, רציתי לחגוג בלי להשתמש במילה הזו. באותו לילה, למרות שהיה יום שני, התקשרתי לכל נשות הנהגים שהייתי חברה שלהן, וכולן הרגישו בדיוק כמוני, שמחות ומוקלות! החברה הכי טובה שלי, פני, סיכמה בדיוק איך הרגשתי כשהיא אמרה, "אני נשבעת באלוהים, עוד שבוע אחד עם בוב בבית והייתי הופכת לרוצחת עם גרזן!". שתינו צחקנו בקול רם וידעתי בדיוק איך היא מרגישה. אמרתי לה שדיברתי עם הנשים האחרות שהיינו חברות שלהן וכולנו הסכמנו שנחגוג בזמן שבעלינו יהיו מחוץ לבית כמו שלא חגגנו מעולם. זה היה רק מאי, תחילת הקיץ, וכבר היה חם לוהט כמעט כל יום. כולנו העלינו כמה קילוגרמים מאז שבעלינו היו בבית בשביתה וכולנו רצינו להיראות במיטבנו לקיץ. "אני יודעת שהליכה לחדר כושר היא כאב ראש אבל אני רוצה את הגזרה שלי בחזרה אם מזג האוויר יישאר כזה כל הקיץ! אנחנו אולי מדינה ללא חוף, אבל אני אוהבת את המחשבה לצאת מכאן לכמה ימים וללכת למקום עם חוף ים…." אמרתי, רציתי להרגיש מושכת מינית שוב אפילו אם זה רק לכמה מבטים מעריצים. "אני איתך! אני צריכה משהו מרגש וכיף לצפות לו… למה שלא אתקשר לבנות ונרשם ל'תומי'? זה חדר הכושר הכי טוב בעיר ותמיד יש שם כמה בחורים חמים…". "עכשיו את מדברת", עניתי. תוך שבוע היינו שש נשים שנרשמנו והתחלנו להתאמן יחד. אני מניחה שאני צריכה לספר לך על החברות האחרות שלי, שלכולן יש בעלים נהגים. חוץ מפני, יש את קסי, נורה, ליזה ג'יין וג'קלין אבל כולנו קוראים לה ג'קי. כולנו נשים מושכות בשנות הארבעים לחיינו, אני אחת המבוגרות בקבוצה שלנו בגיל 48. אם אני אומרת זאת בעצמי, אני נחשבת ל"חמה" ביותר מבין חברותיי ולכן לא יכולתי לחכות להשיל כמה קילוגרמים ולחזור להרגיש ולהיראות סקסית שוב. גילינו שחם מדי ללכת לחדר הכושר ביום, וכמה מאיתנו עבדו במשרות חלקיות. אז החלטנו להתחיל לעשות את האימונים שלנו בערב. מה שלא צפיתי, למעשה אף אחת מאיתנו לא צפתה, הוא שחדר הכושר של תומי היה בשימוש גם על ידי שני בניי דני ולי, בנו המאצ'ו של פני, באק, ובנו של נורה, טיילר. לא היה לי מושג שהם יהיו באותם זמנים כמונו, אז קיבלתי הלם כשראיתי את שני בניי נכנסים לבושים בגופיות צמודות ומכנסיים קצרים שהיו… ובכן, קצרים! רק אז הבנתי לאיזה חתיכים צעירים הם הפכו, אבל התגובה הראשונית שלי הייתה מבוכה טהורה וזה היה בדיוק אותו דבר עבורם. "אמא! את… כאן!" אמר דני, מציין את המובן מאליו. "תמיד אמרתי שאתה צריך להיות בלש, דני" אמרתי בציניות, מה שגרם ללי לצחוק ושבר את המתח המביך. "את הולכת להיות כאן לעיתים קרובות? נראה שיש לך כאן את כל איגוד נשות הנהגים…." אמר דני, מסתכל סביב על האמהות האחרות על ההליכונים ומכונות החתירה. "אנחנו חושבות שלוש פעמים בשבוע, אנחנו נכנסות לכושר לקיץ. אני מקווה שזה בסדר מבחינתך, דני? לא הייתי רוצה להביך אותך מול חבריך לחדר הכושר…". "אין בעיה בכלל, רק קצת לא צפוי, זה הכל…". חייכתי למבוכתו הברורה ו-לי אמר, "נהדר לראות אותך כאן, אמא. נכון, דני?" "בטח" הוא השיב בחיוך חלש. כשבנו של פני, באק, הופיע מאוחר יותר באותו שבוע, הוא היה מבויש באותה מידה והדבר היה נכון גם לגבי טיילר, בנה של נורה. אבל הם התרגלו לנוכחותנו שם, אם כי שמעתי כמה מחבריו של דני לחדר הכושר צוחקים על כך שאמא שלו נמצאת שם. "היא לא נותנת לך לצאת מהעין, דני?" אחד מהם אמר. "תעוף מפה, אידיוט" השיב דני והרגשתי גאה בו. בסוף אותו שבוע פני ואני החלטנו שכל האמהות מגיע להן ערב טוב יחד, אז בשבת כולנו נפגשנו בבר האהוב עלינו, הבר של הירח הכחול, שמכין קוקטיילים מדהימים וטעימים. כבר הורדתי כמה קילוגרמים באותו שבוע והייתי מרוצה להיכנס לשמלה כחולה צמודה שהראתה את הגזרה שלי. הרגליים שלי תמיד היו התכונה הכי טובה שלי, אז הראיתי אותן בגרביונים שחורים, השמלה שלי הייתה רק ארוכה מספיק כדי לכסות את השוליים. עם כמה קוקטיילים בתוכנו השיחה הייתה ערה, כל שש הנשים הגיעו באותו לילה. "אוי אלוהים, אני שונאת לומר את זה, אבל אני מרגישה כל כך מאושרת עכשיו שדום חזר לעבודה!" שאר האמהות התחילו לומר דברים דומים, וזה היה כמו סיר לחץ שמשחרר קיטור. כולן התחילו לספר לי איך כל אחד מבעליהן היה כאב ראש גדול והיה מפתיע לומר שאף אחת מאיתנו לא מתגעגעת אליהם בכלל. אבל זה היה נכון וזה הרגיש משחרר לומר את זה! "ואנחנו אולי נשים נשואות אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולות להיכנס לכושר הטוב ביותר שלנו ל…".
קיץ! אנחנו יכולות לפלרטט ולהתגרות וליהנות כמה שאנחנו רוצות!" "אני מסכימה! למרות שאני חייבת להודות, חדר הכושר הוא לא המקום הכי קל לפלרטט עם כל הבנים שלנו מסביב…" ליזה ג'יין, שהייתה קצת יותר צעירה ממני ובלונדינית מושכת עם שיער ארוך ומתולתל, אמרה, "כן, אני לא חושבת שתהיי מאוד מרוצה אם אתחיל לפלרטט עם דני ולי, מרילין!" צחקתי ואז נורה אמרה, "אוי לי! אני לא בטוחה איך ארגיש אם מישהי מכן תתחיל לפלרטט עם טיילר. הוא בטח יאהב את זה, אני מתערבת!" פני צחקה ואמרה, "אוי אני מתערבת שהם כולם יאהבו את זה! מרילין, גם את חייבת להודות שדני ולי התפתחו לגברים נאים! וכל ההרמת משקולות הזו בהחלט השתלמה!" עשיתי כאילו אני נדהמת ושמתי את ידי על פי, בתיאטרליות. "ובכן, פני מייקלס, אני מקווה שאין לך מחשבות לא הולמות על שני הבנים שלי! אני יכולה להוסיף שלבאק שלך יש גוף יפה!" ג'קי וקסי, שהיו להן בנים משלהן שלא הלכו לחדר הכושר, פרצו בצחוק מכל הדיבורים הפרועים האלה. "וואו, הכל יוצא הלילה! אני אצטרך לוודא שאף אחת מכן לא תגיע ל'שור המעשן', זה המקום שבו הבנים שלי הולכים לשתות. אני מתערבת שהם כולם הולכים לשם." שמעתי את דני ולי מדברים על 'השור המעשן' והוא היה ידוע כמקום שבו הצעירים הולכים כשהם מחפשים קצת אקשן. "אוי, אני לא חושבת שהם מקבלים הרבה נשים בגילנו שם, הם בטח אפילו לא ייתנו לנו להיכנס!" עניתי. פני אמרה, "מרילין, את צוחקת? אנחנו לוהטות! הם היו משלמים לנו להיכנס למקום הזה!" כולנו פרצנו בצחוק שוב ואני סימנתי למלצר שיביא לנו עוד סיבוב של קוקטיילים. זה היה לילה נהדר כי הרגשתי כל כך טוב שיש לי קבוצה כל כך חזקה של חברות בגיל דומה שכולן באותו מצב. השיחה שהייתה לנו באותו לילה נתקעה לי בראש כששכבתי במיטה באותו לילה. הייתי חייבת להודות שמה שפני אמרה על הבנים שלי שהם חתיכים ריגש אותי בצורה שלא הבנתי לגמרי, אבל הייתה איזו מתיחות מינית בלתי מדוברת שהצטברה בין כל האמהות והבנים שלנו בחדר הכושר. המתיחות נראתה כגדלה במהלך השבוע הבא ואחרי השיחה הכנה שלנו ב'סלון הירח הכחול', זה היה כאילו נתנו אחת לשנייה רשות לפלרטט עם הבנים של כל אחת. היה די כיף לראות איך האמהות האחרות מתחילות ללבוש בגדים צמודים יותר ושמתי לב שהבנים שלי בודקים אותן. גם שמתי לב שבאק, הבן של פני, בודק אותי, וזה היה מחמיא. אבל היה רגע מביך כשראיתי את דני מסתכל ולא נראה מרוצה. דני היה יותר אינטנסיבי מאחיו לי, הוא יכול היה להרהר עם הטובים ביותר והוא לא אהב שבאק מדבר איתי ומצחיק אותי בכלל. זה היה בסוף השבוע שהדברים באמת התחילו להתפתח. זה היה מוזר איך המתיחות שהצטברה נראתה כמתאימה לחום, שנראה כגדל כל יום שעבר. כל האמהות החליטו להתאסף לעוד לילה פרוע בשבת וזה התחיל בצורה רגילה למדי. הערב היה כל כך לח שהחלטתי על עוד שמלה מבד דק, זו הייתה שחורה ומאוד צמודה עם קצת יותר מחשוף מהשמלה האחרונה שלבשתי. יש לי חזה יפה, אבל אני לא מראה אותו כל כך הרבה. אבל הרגשתי יותר בטוחה ומושכת עכשיו שאיבדתי כמה קילוגרמים והסתכלות במראה גרמה לי להרגיש טוב שוב. אז בכל מקרה, תכננו די הרבה חזרה על הביצועים, ללכת ל'סלון הירח הכחול' ולשתות עוד קוקטיילים. נהנינו אבל אחרי בערך שלושה קוקטיילים והחום שגרם לנו להרגיש קצת משוגעות ומסוחררות, חברתי ג'קי החליטה לערבב את העניינים עם הצעה רדיקלית. "יש לי רעיון כל כך טוב!" היא קראה. "אוי לא" אמרתי, יודעת שהיא לא יכולה להתמודד עם המשקה שלה כמו שארנו. "אני חושבת שאנחנו צריכות ללכת ל'שור המעשן'!" היא אמרה וכמעט הפכתי את הקוקטייל שלי 'סקס על החוף' שם. "ג'קי, אולי שתית את הקוקטייל האחרון שלך מהר מדי! זה המקום שבו כל הבנים שלנו מסתובבים בשבת בלילה, את יודעת את זה! דיברנו על זה בפעם האחרונה". "אני יודעת שדיברנו, טיפשה! זה בדיוק למה זה יהיה כל כך כיף להיכנס לשם ולהיראות לוהטות ולראות אותם מסמיקים! אוי נו, איפה הרוח ההרפתקנית שלך מרילין? זה כיף חסר נזק!" היא ענתה ולא הייתה לי תשובה טובה. אולי זה היה המשקה או החום אבל פתאום הרגשתי דחף פראי ואמרתי לפני, "זה יהיה משוגע? זה נשמע קצת… מפתה בדרך כלשהי. רק לראות את הפנים שלהם!" "שכנעת אותי" היא ענתה עם חיוך מאוזן לאוזן וג'קי מחאה כפיים בהתרגשות. נורה, ליזה ג'יין וקסי כולן הסתכלו אחת על השנייה ונורה אמרה, "אנחנו בפנים. אנחנו באות גם." עם ידיים רועדות הזמנתי לנו מונית (ובכן שתיים, כי היינו שש) לעבר 'השור המעשן'. לא היינו צריכות לדאוג אם ייתנו לנו להיכנס, השומר היה מאוד ידידותי ומפלרטט והמקום היה מלא עם להקה חיה נהדרת שניגנה על במה מאחור. עשינו את דרכנו לבר ואני רפרפתי בריסיי כדי למשוך את תשומת לבו של הברמן. כבר היינו די שיכורות מהקוקטיילים אבל הזמנתי סיבוב של ג'ין וטוניק וודקות כפולות.
הגענו לשם והרגשנו פרועים והרפתקנים ועשינו את דרכנו לרחבת הריקודים. זה היה אז שראיתי את בניי רוקדים עם שתי בנות בגילם, נהנים מאוד. תהיתי אז אם עשינו טעות. לפני שהבנתי מה קורה, יד חזקה על כתפי סובבה אותי ופתאום הייתי פנים מול פנים עם בועז, שנראה נאה בחולצה שחורה, פתוחה בצווארון. "נהדר לראות אותך כאן, גברת יעקובסון!" הוא צעק מעל הלהקה הרועשת של הבר. "אני חושבת שאתה יכול לקרוא לי מרים הלילה, בועז!" "בטח, מרים. רוצה לרקוד? הלהקה הזו די טובה." הסתכלתי על בניי שלא שמו לב שאני שם עדיין והרגשתי תחושת קנאה מוזרה שלא ידעתי איך להתמודד איתה. פניתי לבועז ואמרתי, "בוא נעשה את זה". מהר מאוד רקדנו בצורה די פלרטטנית והוא היה רקדן טוב. נסחפתי ברגע והיה לנו כיף גדול יחד כששמתי לב שפנינה רוקדת עם תומר, הבן של נעמי, ואז ראיתי את קסם ויעל רוקדות עם מתן ויואב. לראות כמה נשים מבוגרות רוקדות עם גברים צעירים קיבל קצת תשומת לב כי היינו הרבה יותר מבוגרות מהנשים האחרות שם. כשאנחנו רוקדים בצורה פרובוקטיבית עם הבנים אחד של השנייה, הרגשתי שכל העיניים עלינו אבל לא העזתי להסתכל אם בניי שמו לב אליי עדיין. אבל בסוף השיר של הלהקה גיליתי כשמבטי ימינה וראיתי את דני סוער על רחבת הריקודים עם מבט זועם על פניו. נרתעתי בהלם כשהוא ניגש לבועז ותפס את דשי חולצתו. בועז הוא בחור גדול, 1.93 מטר, ולא היה מאוים כמו שדני ציפה. הוא צעק עליו משהו שלא הצלחתי להבין כשהלהקה התחילה מהר שיר נוסף כדי להפיג את המתח. חשבתי למשוך את דני אבל הרגשתי שזה מסוכן מדי והיה מתוח כשחשבתי אם בני עומד להילחם עם הבן של החברה הכי טובה שלי ממש שם בבר הקבוע שלהם. הסתכלתי מסביב וראיתי את אנשי הביטחון מסתכלים בהתעניינות. הרגשתי נבוכה שהסכמתי לבוא למקום הזה כי זה היה דרמה גדולה שמחכה לקרות. ראיתי אז את בועז תופס את חולצתו של דני ומושך אותו קרוב, צועק משהו ישר לתוך פניו. הבנתי אז שעשיתי טעות גדולה ולא יכולתי לחכות לנסות לאסוף את כל חבריי. פשוט הייתי חייבת לצאת משם והלכתי במהירות לכניסה, מתנודדת החוצה לאוויר הלח של הלילה המאוחר וקוראת למונית הביתה. הרגשתי כל כך מוקלת כשהיא הגיעה תוך כמה דקות, טיפסתי פנימה ונתתי לנהג את הכתובת שלי. כשהוא נסע משם הסתכלתי החוצה מהחלון וראיתי את דני עומד בכניסה נראה רגשי. הבנתי שהפלירטוט עם בועז באמת לחץ על כמה כפתורים אצלו וראייתי רוקדת עם בועז ממש מול פניו גרמה לו להתפרץ. הרגשתי עצובה כל הדרך הביתה, מנסה להבין למה דני הגיב כך. האם הוא פשוט היה מגונן על אמא שלו בזמן שאביו לא היה? היה משהו שקורה איתו שלא הבנתי. אבל עמדתי לגלות… יצאתי מהמונית ושילמתי לנהג, רוצה להיכנס לבית בהקדם האפשרי. ברגע שנכנסתי הלכתי למטבח ומזגתי לעצמי יין למרות שכבר הייתי שיכורה. ידי רעדו והייתי צריכה משהו, כל דבר, כדי להרגיע את העצבים שלי. רק התחלתי להירגע כששמעתי רכב עוצר בחוץ. באופן אינסטינקטיבי, ידעתי שדני בטח הזמין מונית מיד אחרי. נשמתי עמוק כדי להרגיע את עצמי כשהוא נכנס דרך הדלת הקדמית וידעתי שלשלוט ברגשותיי לא יהיה קל. בלי להסתובב לראות אותו כשעמדתי מול חלון המטבח הראיתי מיד כמה אני נסערת ואמרתי, "מה לעזאזל קרה שם, דני?" "אמא… אני לא יודע מה לומר… ראיתי אותך רוקדת עם בועז ופשוט ראיתי אדום… אני לא יודע למה… הייתי חייב לוודא שאת בסדר…". הסתובבתי אליו. "לא דני, אני לא בסדר. היה לי לילה נהדר עם החברות שלי וחשבנו שזה יהיה כיף לבקר בבר שלכם פעם אחת. הכל היה כיף תמים על רחבת הריקודים…"