כל הדברים שהשארנו ללא מילים

***כל הדמויות במצבים מיניים הן בגיל 18 ומעלה. זהו סיפור פטיש תחתונים הכולל אם ובנה אך אינו סיפור גילוי עריות*** רק כשנהייתי אבא הבנתי באמת כמה קשה היה לאמא שלי לגדל אותי. היא ילדה אותי כשהייתה עדיין בתיכון, מה שאומר שהיא מעולם לא סיימה את הלימודים. אבא שלי לא היה בסביבה, והיא נאלצה לעבוד בשתי עבודות די גרועות רק כדי שיהיה לה מספיק לשלם על השכירות בדירות לא פחות גרועות. כנראה שמעתם הרבה אנשים שגדלו במצב שלי אומרים משהו כמו 'באיזשהו אופן אמא שלי תמיד הצליחה…' ואחר כך שורה של דברים מופלאים שההורים הסופר האלה עשו למרות שהיו חסרי כל. זה לא היה ככה בשבילי, עם זאת. לא היו מתנות חג מולד מפתיעות, טיולים קבועים או כסף שהופק מהאוויר לדברים כמו שיעורי גיטרה. זה לא שאמא לא ניסתה. כמו שאמרתי, היא עבדה בשתי עבודות כמעט כל חיי. היא חיפשה וקיבלה כל עזרה שהיא יכלה לקבל, אבל הסיכויים היו ממש נגדה מהרגע שהיא גילתה שהיא בהריון איתי ושכנעו אותה לא לטפל בזה או למסור אותי לאימוץ. ההורים שלה זרקו אותה מהבית כשהם גילו שהיא בהריון, והיא בילתה זמן מה עם משפחת אבי. אני צריך להדגיש שאני מחשיב אותה כאמא נהדרת, בהתחשב בנסיבות שלנו. עברנו דירה הרבה, והיא עבדה כל כך הרבה שהציונים שלי אף פעם לא היו טובים. בגלל זה בסופו של דבר נשארתי כיתה בכיתה ו', אבל היא אמרה לי כמה חשוב לפחות לקבל תעודת בגרות. ממש לפני שהתחלתי את התיכון היא העבירה אותנו שוב, הפעם לחלק קצת יותר נחמד של הצפון של פנסילבניה בסוף שנות ה-90. היא השיגה לנו דירת חדר בבניין ברחוב הראשי בטואנדה, שהייתה גם במרחק הליכה מהתיכון וגם בין משרד WIC למסעדה שבה היא עבדה כמלצרית בערב. כמו שהיה ברוב הדירות שלנו לאורך חיי, חדר אחד דרש קצת תמרון. פעם אחת חקרו אותנו ממשרד הילדים והנוער בגלל סידורי המגורים שלנו, אז מאז החדר היה "החדר שלי" והיא הייתה אמורה לישון על הספה. אבל זה היה רק ​​כשעובדת סוציאלית באה לבקר. היא עבדה כל כך קשה שאפילו כילד לא יכולתי להכחיש לה את הזכות לישון במיטה בבית שלה. אז בטואנדה, כמו שהיה בדירה הגרועה בויליאמספורט ובקרוואן בניו אלבני ובעוד כל כך הרבה מקומות אחרים, הארון והמגירות בחדר הכילו את הבגדים שלי. הקירות היו מקושטים בפוסטרים של האיגלס והפיליס, אבל אני אף פעם לא ישנתי שם. כשהייתי צעיר יותר, ישנו באותה מיטה במשך כמה שנים, אבל כשהעובדת הסוציאלית הראשונה באה, זה נגמר. היא אף פעם לא נגעה בי בצורה מינית, למרות מה שאתם עשויים לחשוב שאני כאן לספר לכם, אבל זה לא אומר שלא היה לנו קשר אירוטי לא מדובר… בסופו של דבר. כשעברנו לדירה בטואנדה הייתי בן 18 והיא הייתה בת 34. היינו צריכים לפרוק את המתח מדי פעם למרות האתגרים של אזור המגורים המשותף שלנו. היא הייתה נכנסת ל"חדר שלי" בלילה ואני הייתי שומע את הזמזום הנמוך של הצעצוע שלה וצעקה או גניחה מדי פעם. ואני בטוח שהיא שמעה אותי מדי פעם גם כן, או בחדר האמבטיה או על הספה בלילה. תמיד חיינו בצמוד, ולא היה נראה לי כל כך מוזר שאחד מאיתנו ישמע את הזמן האינטימי של השני. חוץ מקיץ אחד כשהייתי בן 8, היא אף פעם לא הייתה לה חבר. במבט לאחור אני מבין שזה בטח היה ויתור גדול עבורה. היא לא הייתה יפיפייה טבעית או משהו כזה, אבל אני בטוח שהיו לה הרבה מחזרים. זמן קצר אחרי שעברתי דירה, היא עברה לגור עם בחור שהיא עבדה איתו במפעל ג'לד-וון. היא הייתה גבוהה ורזה עם שיער חום עכברי, תווי פנים פשוטים ועור חיוור. היה לה חיוך קורן באמת שהיה כמעט פרדוקסלי יותר מפתה כי היא תמיד ניסתה להסתיר אותו כדי לכסות על העקמומיות שגורמות עשרים שנה ללא טיפול שיניים. אבל הטבע הבלתי ניתן לעצירה שלה היה כזה שלא משנה כמה היא ניסתה, החיוך תמיד חזר. כשהדבר הזה קרה היא הייתה מסתכלת הצידה מהאדם שגרם לה לחייך, מתוך ביישנות. זה היה מקסים לגמרי, ואני לא הייתי היחיד שחשב כך. למרות שהייתה ביישנית מטבעה, היא גם יכלה להיות מאוד ישירה, די אסרטיבית ופתוחה מאוד. היה לה חוש מולד של נכון ולא נכון שלא תמיד תאם את החברה הכללית. כשהיא מצאה גראס בתיק שלי כשהייתי בן 16, כל מה שהיא אמרה היה להיזהר ולזכור שרוב העבודות שאני עשוי לקבל דורשות בדיקת סמים. כשקיבלתי חברה ראשונה בשנה י"א, היא המשיכה לומר לי שהיא תצא לכמה שעות אם אני רוצה להביא אותה הביתה קצת. לא היה לי את הלב להגיד לאמא שהסיבה שלא הבאתי את החברה שלי הביתה לא הייתה כי היא עשויה להיות שם כשאנחנו רוצים זמן לבד, אלא כי התביישתי איפה שאנחנו גרים. הקשר הזה נגמר בקיץ שלפני השנה האחרונה שלי כש

היא הלכה לקולג'. ובנסיבות האלה התחיל הריקוד הקטן והמוזר שלנו. זמן קצר לאחר שמלני ואני נפרדנו, מצאתי את עצמי חרמן ללא סוף. הזמנתי כמה בנות אחרות לצאת, אבל הדברים התקדמו לאט ולכן לא נראה היה שיש לי סיכוי להשתעשע עם מישהי בקרוב. מימשתי אחת מהזכויות שלי כבן 18 טרי והחלטתי לקנות קצת פורנו. זו הייתה האופציה היחידה הקשה זמינה לבחור בשנת 1999 ללא כבלים. קיבלתי עבודה די טובה לתלמיד תיכון שעבד במועדון הגולף מעבר לנהר, שהיה במרחק של כעשר דקות רכיבה על אופניים מהבית. בדרך היה מקום שנקרא "מיני מרט דנדי" שתמיד היו לו מגזיני פורנו מאחורי הדלפק עם הלוגו שלהם מבצבץ מעל מסכים שחורים מגנים. יום אחד אזרתי אומץ לעצור ולקנות כמה, למרות העובדה שהבחור מאחורי הדלפק היה תלמיד י"ב בתיכון כשאני הייתי תלמיד ט'. הצבעתי על עותק של "האסלר" ומה שחשבתי שהוא "פנטהאוס" והגשתי 20 דולר. הייתי כל כך נרגש כשדיוושתי הביתה עם שני המגזינים מתחת לזרועי. התאכזבתי מעט כאשר מה שחשבתי שהוא "פנטהאוס" התברר כ"פנטהאוס לטרס" (שהיה בעצם הגרסה של שנות ה-90 ל"ליטרוטיקה"), אבל ה"האסלר" בהחלט עשה את העבודה בשבילי. זמן קצר לאחר שגמרתי, אמא חזרה הביתה ומצאה אותי רגוע בצורה יוצאת דופן על הספה. היא רצה לשירותים כדי להתקלח ולהחליף בגדים למשמרת הערב שלה במסעדה ובכ-25 דקות היא יצאה שוב. הכנתי לעצמי משהו לאכול והתיישבתי על הספה לערב עם זמן להרוג וכל הדירה לעצמי. למרות שגמרתי רק שעה קודם, הייתי שוב חרמן (טוב להיות בן 18!) אז התחלתי לדפדף ב"פנטהאוס לטרס". קראתי כמה מהסיפורים והופתעתי לגלות שהם מעוררים אותי למרות כל כך מעט תמונות עירום. לא ידעתי מתי המשמרת של אמא תסתיים, אז הלכתי לשירותים לאונן שוב. כשישבתי על האסלה והתחלתי ללטף את עצמי, קראתי סיפור על פשיטת תחתונים במכללה שהזכירה לי סצנה מהסרט "נקמת החנונים". ההבדל הגדול בין מכתב הפנטהאוס לסרט היה שבמכתב החבר'ה מהאחווה גנבו תחתונים מלוכלכים ולא נקיים מהמגירות כפי שעשו החנונים. כותב המכתב דיבר על הנאה מכל הריחות השונים של הבנות השונות. חלקם היו יותר מושקים, חלקם כמעט מתוקים, בעוד שאחרים היו מזיעים או הריחו משתן. כותב המכתב אמר שכולם שיגעו אותו בדרכים שונות. מעולם לא חשבתי על תחתונים בהקשר מיני עד אותו זמן, אבל פתאום התעניינתי מאוד. ואז ראיתי אותם. הג'ינס והתחתונים של אמא היו מונחים בכדור על רצפת חדר האמבטיה לא יותר משלושה מטרים ממני. מכיוון שכל הבגדים שלי היו בחדר השינה היחיד, היא שמרה את הבגדים והכביסה המלוכלכת שלה בארון האמבטיה. ראיתי את הבגדים המלוכלכים שלה מאות פעמים ואף פעם לא שמתי לב אליהם במיוחד, אבל הלילה עיניי נמשכו אליהם. כשישבתי על האסלה והמשכתי ללטף את עצמי, הצצתי מעל המגזין אל מכנסי התחתונים המלוכלכים שלה והתרגשתי יותר ויותר. המשכתי לחשוב כמה אני רוצה לראות איך הם מריחים, אבל הם לא שייכים לאיזו בחורה מהאחווה, הם היו של אמא שלי! בסופו של דבר, לאחר שקראתי שוב את השורה על איך הוא אהב את כל סוגי הריחות השונים, זרקתי את המגזין על הדלפק ותפסתי את התחתונים של אמא מתוך הג'ינס שלה. עמדתי שם עם הזין הקשה שלי מתפתל כששפשפתי את הכותנה בין האגודל לאצבעות. הסתכלתי מקרוב על המפשעה וראיתי קצת שינוי צבע כמו שכותב המכתב דיבר עליו. אחרי כמה שניות בלבד, החזקתי אותם קרוב לאף שלי ונשמתי עמוק. התגובה הייתה מיידית. השילוב של הריחות שלח זעזועים חשמליים למוח ולזין שלי, מה שגרם לי להתחיל ללטף אפילו מהר יותר כשאני משתמש ביד השנייה כדי להחזיק את הבד קרוב לאף שלי. אחרי כמה דקות בלבד פוצצתי את המטען השני שלי בלילה על דלת הארון. התנדנדתי חזרה לאסלה ועדיין אחזתי בתחתונים של אמא, תפסתי קצת נייר טואלט כדי לנקות את הבלגן שלי. אחרי זה ניקיתי את עצמי ויצאתי מהשירותים, עדיין מחזיק את התחתונים כמו ילד עם שמיכת ביטחון. הבנתי שאני לא יכול פשוט לשמור אותם, אז אחרי שהרחתי אותם עוד קצת כדי לנסות להבין מה אהבתי בהם כל כך, החזרתי אותם למקום שמצאתי אותם. פעם אחת הייתה כל מה שנדרש. הייתי מכור לחלוטין. למחרת בבית הספר שמתי לב לקו התחתונים של אחת מחברות הכיתה שלי דרך מכנסי ההתעמלות שלה. זה היה כמו המקבילה של אפקט באדר-מיינהוף של זחילת תחתונים שבו חיי התחלקו לשני חלקים: לפני שהבנתי שיש לי עניין בתחתונים, ואחרי. לאורך כל הסתיו הזה הייתי תופס את התחתונים של אמא מהרצפה או מהסל שלה ומאונן איתם כמעט כל יום. רוב האוסף שלה היה בסגנון ביקיני כותנה של היינס עם גב מלא בדוגמאות צבעוניות שונות. הם היו נהדרים לשמירה על הריח שלה, אבל אחרת די משעממים. היו לה שני זוגות של תחתוני ניילון שחורים שהיו רכים יותר וחתוכים גבוה יותר על הרגל, אבל מצאתי אותם רק במגירות שלה, אף פעם לא לבושים. בזמן שניקיתי אסלה בשירותי הנשים…

בזמן שהייתי בחדרי ההלבשה במועדון הגולף, עלה לי הרעיון שזה יהיה מקום טוב להשיג תחתונים שלא שייכים לאמא שלי, אבל אף פעם לא הצלחתי למצוא דרך לעשות את זה. בכל פעם שהייתי צריך להיות שם, חברת צוות הייתה נכנסת קודם כדי לוודא שהחדר ריק. אם משהו היה נעלם, הם היו יודעים בדיוק מי עשה את זה. אז, זה היה רק אני והתחתונים של אמא כמעט בכל הזדמנות שהייתה לי במהלך הסתיו ועד החורף. ואז קלקלתי את זה. לילה אחד היא אמרה שהיא יוצאת לעבודה, אבל היא בילתה הרבה יותר זמן מהרגיל בהכנות. היא יצאה לבושה בג'ינס ובסוודר, בדיוק כמו שהיא הייתה מתלבשת כדי לעבוד כמלצרית, אבל היא עשתה את השיער ולבשה בושם שזה היה לא רגיל. הייתי ישן על הספה כשהיא חזרה הביתה הרבה אחרי חצות, אבל הצליל של הדלת העיר אותי. העמדתי פנים שאני עדיין ישן כשהיא עברה לידי בשקט לחדר השינה וסגרה את הדלת. כמה דקות לאחר מכן דלת חדר השינה נפתחה, והיא יצאה רק בחזייה ובתחתונים כדי ללכת לשירותים. זה לא היה כל כך לא רגיל, ונהניתי לתפוס מבטים כאלה שלה במהלך החודשים שעברו מאז שהתחלתי באובססיה שלי לתחתונים. המקלחת התחילה והפסיקה, והשירותים נשטפו לפני שהיא יצאה מהשירותים עם מגבת כרוכה סביבה ובגדים נקיים תחת זרועה. שכבתי שם לגמרי לא מסוגל לישון, לא בגלל שראיתי אותה עוברת בחזייה ובתחתונים, אלא בגלל שיכולתי לראות שהם היו התחתונים השחורים מניילון, ולא ראיתי אותה לובשת אותם קודם. בבוקר היא שאלה אותי אם אני רוצה טרמפ לבית הספר, אבל אמרתי שאני בסדר עם לרכוב לשם באופניים. ברגע שהדלת נסגרה קפצתי ורצתי לשירותים. לא היה כלום על הרצפה, אז פתחתי את הארון והצצתי בסל הכביסה שלה שם מצאתי את החזייה והתחתונים מהלילה הקודם. תפסתי את התחתונים והצמדתי אותם ישר לאף שלי. הריח היה מוכר אבל שונה במידה ניכרת וזה גרם לי להסתחרר. במבט לאחור, הבנתי שהריח הספציפי שחוויתי באותו רגע היה כמעט כולו עוררות. חוויתי די הרבה מהתחתונים המיוזעים והחמוצים שלה "כל יום" ונהניתי מהם. לפעמים היה לי מזל וקיבלתי זוג שהיה לו טעם מסוים שנראה היה שהוא מהזמן שהיא אוננה. אבל אלה תמיד היו מעורבים עם הריח הרגיל שלה, ובזמן שהם היו המועדפים עליי קודם, שום דבר לא התעלה על הזוג הזה שנלבש רק לפני, במהלך, ואחרי המפגש שלה. לקחתי את התחתונים השחורים מניילון ואת החזייה השחורה לחדר השינה והורדתי את כל הבגדים שלי לפני שנפלתי על המיטה. שאפתי עמוקות לא רק את המפשעה של התחתונים שלה, אלא גם את פנים הכוסות הקטנות של החזייה שלה. הרבה לפני שידעתי מה זה edging, זה מה שסיימתי לעשות. הייתי מלטף במשך עשר או עשרים דקות ואז עוצר כדי להתמקד בתחתונים. הריחות השונים שיגעו אותי, ורציתי עוד, אז תפסתי את הסווטשירט הישן שלה שהיא לבשה סביב הדירה ושאפתי עמוקות את הריח בבתי השחי. הייתי לגמרי אבוד ברגע ולפני זמן רב השתמשתי במושב התחתונים כדי לעטוף את הזין שלי כדי שאוכל ללטף לתוך הרכות שלהם. התפתלתי והזזתי את הירכיים שלי כשזיינתי לתוך הכיס הקטן הזה של ניילון שאמא שלי לבשה לדייט, או למפגש, אני לא יודע. עד שהבנתי שאני צמא הצצתי בשעון והוא אמר 9:18. הייתי מאונן במשך יותר משעתיים! בזמן שהפניתי את הראש כדי לראות את השעון, תפסתי את הריח של השמפו שלה על הציפית שלה, וזה היה מה שגרם לי לגמור. התפוצצתי לתוך התחתונים שלה. הגוף שלי רעד כשהאורגזמה הכי גדולה בחיי קרעה אותי. ברגע שנרגעתי ותפסתי את הנשימה הסתכלתי למטה על זירת הפשע. הזרע שלי חלחל דרך הניילון ונטף מתחתיו שם הוא נאסף על הביצים, הירכיים, ושיער הערווה שלי. באופן אינסטינקטיבי ניגבתי את זה עם התחתונים ונגררתי לשירותים כדי לנקות את עצמי לגמרי. היה די ברור שאני לא הולך לבית הספר היום! ניסיתי כמיטב יכולתי לשטוף את התחתונים בכיור כדי להוריד מהם את הזרע שלי, אבל כפי שהתברר לא עשיתי עבודה כל כך טובה. הלכתי לחדר השינה כדי להחזיר את החזייה והנחתי את הסווטשירט חזרה על הכיסא. גם יישרתי את כיסוי המיטה לפני שתפסתי את הבגדים שלי ויצאתי. אחרי שהחזרתי את החזייה לסל הכביסה, התכופפתי לכיור השירותים ושתיתי מה שנראה כמו ליטרים של מים ישר מהברז. הרמתי את מושב האסלה כדי להשתין ומצאתי שהגעתי לרמה כזו של גירוי שאפילו התחושה של השתנה גרמה לרעידות לאורך עמוד השדרה שלי ולפרפרים בבטן. שכבתי על הספה מרוצה מעצמי ונפלתי לשינה עמוקה. ואז התעוררתי מצליל טריקת דלת חדר השינה. הסתכלתי מסביב בניסיון להבין מה קורה. היה צהריים, ובבירור היא חזרה הביתה לארוחת צהריים. נלחצתי, לא בגלל שהיא תכעס שברחתי מבית הספר, אלא בגלל שהיא לא הייתה אחת לטרוק דלתות. היא יצאה מחדר השינה והציצה בי כשהיא עברה בדרכה ל…

הדלת הקדמית. היא טרקה גם אותה. כשקמתי, הסתובבתי בניסיון להבין מה קרה. הפחדים הגרועים ביותר שלי אושרו כשנכנסתי לחדר האמבטיה וראיתי את התחתונים השחורים מניילון תלויים על מוט המקלחת. כנראה שלא עשיתי עבודה טובה בניקיונם. לאחר מכן, הצצתי לחדר השינה וראיתי שיש רק סדינים על המיטה והשמיכה הייתה מכורבלת וזרוקה על הכיסא. לא שמתי לב מספיק לבלגן שכנראה עשיתי שם. שאר היום היה כמו עינוי כשחיכיתי שהיא תחזור הביתה. השעה חמש עברה והיא לא הגיעה. לבסוף, ב-10:15 היא נכנסה מהמשמרת שלה כמלצרית במסעדה ליד. היא הביטה בי ויכולתי להרגיש את הצבע נעלם מפניי. היא פתחה את פיה לדבר, ואז סגרה אותו, מצמצמת את עיניה כשהיא צפתה באימה המוחלטת על פניי. פשוט בהינו זה בזה במשך מה שהרגיש כמו שעות, אבל כנראה היו רק כמה שניות לפני שהיא סוף סוף דיברה. "אנדי… אתה זוכר כשדיברתי איתך על הזמן הפרטי שלך? איך אמרתי שזה הכי טוב לנקות עם טישו או מגבת נייר ולא עם חולצה או גרביים?" הצבע חזר לפניי, אבל זה היה בערך 5 גוונים אדומים יותר מהרגיל. כשאני התחלתי לאונן, השתמשתי בכביסה לניקוי כמו הרבה בחורים, אבל היא אמרה לי לא לעשות זאת. זה הביך אותי אז, אבל התגברתי על זה מהר כי היא לא נזפה בי על האוננות, רק על שיטת הניקוי שלי. למעשה, אחרי השיחה הזאת, היא התחילה להגיד לי מתי היא הולכת לקרוא בחדרה לכמה שעות, נותנת לי חלון ברור לאונן. אבל עכשיו, הדברים היו שונים. לא רק שהגעתי באחת מהגרביים שלי. הגעתי בתחתונים שלה ועל המיטה שלה. כבר חשבתי על מי בבית הספר ייתן לי לעבור לגור איתו. "תקשיב… אני מבינה. אני לא כועסת. פשוט תשתמש בטישו או מגבת נייר ותישאר מחוץ לסל הכביסה שלי ומהחדר שלי, בסדר?" ועם זה היא הלכה לישון, משאירה אותי קצת מנוחם אבל עדיין לא יציב. ישנתי גרוע באותו לילה כשאני מתהפך על הספה בניסיון להבין אם אני אדם רע. אבל בבוקר, כל הפחדים שלי נרגעו. אמא העירה אותי ואמרה לי שזה הכי טוב לא להחמיץ יומיים של בית ספר ברצף. היא הכינה לי מאפין אנגלי ומזגה לי מיץ כשהיא סיפרה לי סיפור על אחד המורים מבית הספר שלי שבא למסעדה עם מישהו אחר מאשר בעלה. יצאנו באותו זמן, והיא הציעה לי טרמפ לבית הספר, כי היינו קצת מוקדם, והיה ממש קר בחוץ. רגע לפני שיצאתי מהמכונית, היא תפסה את זרועי ואמרה "היי. אני מצטערת שהדברים היו קשים לך לגדול. אני יודעת שלא הצלחתי לתת לך חיים טובים מדי, אבל אתה חייב לדעת שאם הייתי יכולה לעשות יותר, הייתי עושה." זה כמעט גרם לי לבכות. באותו רגע לא יכולתי להאמין שעשיתי דבר כזה נורא לאדם היחיד שאי פעם דאג לי. פתחתי את פי להגיב אבל היא פשוט נופפה אותי, טפחה לי על הברך ואמרה לי שיהיה לי יום טוב. הרגשתי כמו חרא כל היום בבית הספר, ולא הצלחתי למצוא מישהו שייתן לי טרמפ הביתה. לא הייתה לי האופניים שלי אז זה אומר הליכה קרה שנתנה לי עוד זמן להרגיש רע. כשנכנסתי לדלת הקדמית של הדירה, ראיתי פתק מודבק לדלת. ידי רעדו כשפתחתי אותו וקראתי: 'א: אני הולכת ישר מהמפעל למסעדה. נתראה בסביבות 10. אמא.' נשמתי אנחת רווחה גדולה כשפתחתי את הדלת. היא בטח שמה את זה כשהיא חזרה הביתה בצהריים. כשנכנסתי לספה להניח את תיק הספרים שלי, הייתי המום לראות כמה פריטים מונחים על שולחן הקפה. הדבר הראשון שתפס את עיני היה זוג תחתונים סאטין אדומים שמעולם לא ראיתי במגירה שלה לפני כן. הם היו מקופלים על גבי שני ריבועים של מגבות נייר יחד עם פתק שנכתב על החצי השני של פיסת הנייר מהדלת הקדמית. הפתק קרא: 'כובע אחד מלא של וולייט במים קרים בכיור האמבטיה. לשטוף במים נקיים ולתלות על מוט המקלחת לייבוש.' הייתי לגמרי אבוד. בהתחלה, חשבתי שהיא יצאה וקנתה זוג תחתונים בשבילי להשתמש בהם לאונן, מה שבזמן שהיה הרבה יותר ממה שרוב האמהות היו עושות, לא היה בדיוק מה שחיפשתי. אבל כשלקחתי את התחתונים האדומים, ראיתי את הכתמים המובהקים במפשעה. החזקתי אותם לאפי ונשמתי עמוק כדי לגלות שהם מריחים בדיוק כמו התחתונים שלה לדייטים: עוררות טהורה.