הערות: זהו סיפור על גברים הומוסקסואלים. יש בו סצנות מין אך גם עלילה משמעותית. כל הדמויות המשתתפות בפעילות מינית הן מעל גיל 18. * הוא שוב צפה בי מהצד השני של החצר. נשקתי לצווארו של החבר שלי. כשבדקתי, אלכסנדר עדיין צפה. פניו היו קשות יותר. לסת חדה ושרירי לחיים נאים… חכה, חכה, חכה. אני מתכוון לפנים רגילות לחלוטין, ממוצעות. גלגלתי עיניים פנימית. התקרבתי יותר לנח כדי לשלוח מסר לאלכסנדר שאני תפוס. בהחלט לא כי נהניתי מהתגובה המוזרה שלו. נח לחץ את ירכי מתחת לשולחן. "דילן, אתה ממש חמוד, אבל אתה יודע איך אני מרגיש לגבי הפגנת חיבה פומבית." הפעם באמת גלגלתי עיניים והתרחקתי. אהבתי את נח. באמת אהבתי. אבל אוף. לא רק שהוא לא אהב הפגנת חיבה פומבית, הוא גם לא היה מעריץ של הפגנת חיבה פרטית, כלומר מין. בגלל אמונתו, הוא לא האמין במין חודרני עד הנישואין. והוא גם לא היה כל כך נלהב מהסוגים האחרים של המין שהיו לנו. נאנחתי. אבל הסתדרנו נהדר אחרת, ולא יכולתי להתלונן עליו בשום דרך אחרת. הוא היה הילד הזהוב הקלאסי בבית הספר הפרטי לבנים בלבד שלי עבור ה-1% מהעשירים, ואני הייתי ילד יפה ומצטיין. זה היה מוזר אם לא היינו יחד. חוץ מלשלול ממני מין, הוא היה חבר נהדר… אולי התשוקה שראיתי בסרטים וקראתי בספרים הייתה בדיונית כמו המקורות… בינתיים, אלכסנדר הרביעי (כן, קראתם נכון, האיש היומרני הזה) עבר לבית הספר שלנו בסוף השנה הראשונה. האינטראקציה הראשונה שלי איתו הייתה כמה ימים לאחר הגעתו כשעברתי במסדרון וראיתי תלמיד בכיתה י"א דוחף אותו אל הלוקר. אלכסנדר נראה מבולבל, ואני לא אוהב בריונים. התלמיד התחיל להקטין אותו, אז נכנסתי ביניהם עם הגוף הקטן שלי ואמרתי לתלמיד הגדול להפסיק ולהתעסק עם מישהו בגודל שלו. אם כי, כשבדקתי ביניהם, אלכסנדר כבר אז היה די גדול, כמעט גדול יותר מהתלמיד. אלכסנדר התחיל לצחוק. הוא שאל את התלמיד לשמו, שהתלמיד ענה בשמו המלא כאילו זה אמור להיות חשוב. שיעור לחיים: אם אתה צריך לומר 'אתה יודע מי אבא שלי?' אז אבא שלך לא חשוב מספיק. אלכסנדר הקליד משהו בטלפון שלו, צחק שוב, והלך משם. למחרת, אותו תלמיד היה ממש על ברכיו מול אלכסנדר מבקש רחמים. הוא השתמש בתלמיד הזה כשליח שלו למשך כל השנה. כששאלתי את אלכסנדר מה קרה, הוא ענה, "מי יודע. אולי אבא שלי הפיל את מניות החברה של המשפחה שלו, או אם למשפחה שלו אין עסק משלהם, הוא איים לפטר את ההורים שלו. לא אכפת לי מספיק כדי לברר." "זה…" לא ידעתי מה לומר. הוא נגע בקצוות השיער שלי וליטף את הקונכייה של האוזן שלי, מה שגרם לי לרעוד. הוא אמר, "תודה, דרך אגב, שניסית לעמוד לצידי. אף אחד לא עשה את זה קודם. אתה חמוד. יש לך חבר?" הסמקתי. "כן, נח ואני יוצאים כבר כמה חודשים." "חבל," הוא הכניס את ידיו לכיסים והלך משם. הוא היה בעיקר לבד, אבל כל הבנים קיבלו אותו בכל פעם שרצה, מתוך כבוד או פחד. הוא הוזמן לכל המסיבות. הוא שיחק ספורט והשתתף בכמה מועדונים כשבא לו. בכנות, הוא היה די חרא לרוב האנשים עם הגישה הרגועה אך האינטנסיבית שלו. הוא צפה בי מרחוק מאז. …… עכשיו, כתלמידים בני 18, נח ואני בילינו את רוב הקיץ לפני שנת הלימודים האחרונה ללא השגחת הורים. היה לנו ערב סרטים כשהדברים התחממו. גופו לחץ את שלי אל הספה. הבליטה שלו התחככה בשלי. גנחתי, רוצה יותר, אבל הוא התרחק, יוצר מרחק בינינו. שנאתי כשהוא גרם לי להתלהב ואז עצר ככה! הוא תמיד אמר שהוא חייב להתרחק 'לפני שהוא מאבד שליטה.' "אאאא!! למה אתה לא מזיין אותי, נח? אתה אפילו לא יכול להכניס אותי להיריון!" נח צחק. אני מתוסכל, והוא צחק! "קודם כל, שפה. ומאיפה זה בא?" יש לו את החוצפה לשאול אותי את זה? "באמת? אתה לא רוצה אותי בכלל?" "כמובן שאני רוצה. אתה יודע שקשה לי להחזיק את עצמי." "זה לא מרגיש ככה," מלמלתי. "מה אתה מתכוון בזה?" "אתה אף פעם לא רוצה להחזיק לי את היד או לעשות משהו בפומבי, ואפילו בפרטי, זה נראה כאילו… אני תמיד זה שרוצה יותר. כאילו, אני יודע שאתה בעניין, אבל זה כאילו שאתה לא בעניין כמו שאני…" יכולתי להישמע יותר עלוב? נשמעתי כמו נימפומנית? נימפומנית בתולה? הוא התקרב ושם את ידיו על כתפיי, כאילו הוא מרגיע אדם לא רציונלי. "מותק, אתה יודע שאני באמת מחויב לאמונתי. זה לא קשור אליך." אוף, גם די שנאתי כשהוא קרא לי מותק. זה היה כל כך לא אישי, ולא הרגשתי שזה מתאים לי בכלל, אבל זו הייתה הצורה היחידה שלו לחיבה, אז אף פעם לא אמרתי כלום. "אבל אני…" הסתכלתי הצידה. "מה זה?" "אני לא צריך להתחנן לחבר שלי לחיבה פיזית! אני מכבד את האמונות שלך. באמת באמת מכבד… אבל מה עם מה שאני רוצה? העובדה היא שזה לא רק המין. זה גם השאר. אני לא צריך כל הזמן לחכות שתיתן לי פירורי תשומת לב." "זה לא הוגן. אתה יודע שאני
אני אוהב אותך." "אני יודעת…" נשכתי את שפתי והבטתי בפניו של יונתן. פניו החמודות תמיד הצליחו לרכך אותי. אבל הפעם לא אתן לזה לקרות. "אבל אני רוצה יותר. אני חושבת…" נשמתי עמוק. "אני חושבת שאנחנו צריכים להיפרד." הוא נסוג לאחור פיזית. "ברצינות? את הולכת לזרוק מערכת יחסים של 3 שנים בגלל סקס?" "זה לא רק זה. לא הקשבת לי? אתה לא מבין שאני רוצה…" לא ידעתי איך לומר את זה… להיות מפונקת, מפונקת, נחשקת בתשוקה. "פשוט יותר." "בסדר," הוא אמר בקול חד והלך משם. זו הייתה למעשה הרמה הגבוהה ביותר של רגש שראיתי ממנו. האם עשיתי טעות כשנפרדתי מחבר מושלם בעצם? ולמה? אולי בגלל 'תשוקה' דמיונית? אני מקווה שלא. …… בסוף השבוע ההוא, הלכתי למסיבת חוף שאירגנה איילת, אחת מחברותיי מבית הספר. הוא פגש אותי בדלת עם חיבוק. "שלום, דניאל! את נראית נהדר הערב!" "תודה, גם אתה!" "בואי, המדורה התחילה על החוף. המשקאות נמצאים מול הלהקה של בן דוד שלי שמנגן." "מגניב." הרגילים היו שם, אז בעצם כל מי שהיה מישהו. המשפחה שלי הייתה במצב טוב, אבל בתוך האליטה, היינו דגים קטנים. למדתי את זה מוקדם, ואני חושבת שזה חלק מהסיבה שעבדתי כל כך קשה כדי להשיג ציונים מצוינים, לשחק בספורט, להיות עורכת שנתון, להוביל את מועצת התלמידים ולהיות נשיאת מועדוני הפילנתרופיה. אפילו כשחסרה כוח משפחתי, אנשים מצליחים ומוכשרים קשה להתעלם מהם. אבל הייתי צריכה להיות במיטבי כל הזמן. לפעמים, זה היה כיף לנצח במשחקים הטיפשיים שאנשים המציאו, ולפעמים זה היה מתיש. "איך היה הקיץ של כולם?" "המשפחה שלי נסעה להוואי, שוב. אני כל כך חולה מזה!" "עשיתי סיור במזרח אסיה. רק במקומות החשובים – סינגפור, הונג קונג, טוקיו." "אני כל כך מקנאה!" "שמעתם על התלמיד החדש שמתחיל את שנת הלימודים האחרונה איתנו? כל כך מוזר שיש מישהו חדש בסוף התיכון." "כן, הוא לא משהו מיוחד. פגשתי אותו כשהוא בא לסיור בקמפוס בשנה שעברה. הוא מריח מכסף חדש." "מגעיל." החדשות על כך ש'זוג הכוח' של בית הספר שלנו נפרד התפשטו מהר, אז לא הופתעתי כשהשאלות החלו להיות מופנות אליי. "למה נפרדתם?" "על מה רבתם?" "הו, תראו! הנה הוא!" סובבתי את ראשי כשנח נכנס מהדלת האחורית של הבית, מצטרף לכולם על החוף. הוא חייך בביישנות אליי ונפנף. נפנפתי גם ואז הפניתי את גבי אליו. מיכאל היה כנראה אחד מהחברים-אויבים שלי שהראה את פניו האמיתיות לראשונה או שמעולם לא שמתי לב. הוא עשה את הדיס הזה כל הזמן. הוא היה מחמיא למשהו, ואז מיד אחרי שהאדם אמר תודה, הוא היה עוקב בהערה מזלזלת. (דוגמה: "הנעליים שלך כל כך חמודות!" "תודה!" "לילד. לוזר.") הערב, הוא העז לנסות את זה עליי. כאילו. "דניאל, תיק דיור נחמד," הוא התחיל עם חיוך של נחש. זה היה בעצם אחד מהאהובים עליי, אבל אמרתי, "אתה לא יודע שזה מהעונה לפני שנתיים? בגלל זה הבאתי אותו לחוף." הוא האדים, אבל ענה, "לנח יש את החיוך הכי יפה. נכון? את מתחרטת שאיבדת אותו, כבר? אולי אני אנסה, עכשיו שהוא בשוק. לא אכפת לך, נכון?" "בכלל לא, במיוחד כי לא איבדתי אותו. זרקתי אותו, ואתה יותר ממוזמן לשאריות שלי." התחרטתי שאמרתי שזרקתי את נח, כי הוא לא הגיע לו את זה בכלל. מביך. אני אדם נורא. אוף, אני לא צריכה לרדת כל כך נמוך. בזמן שהרהרתי במוחי על הדרך הטובה ביותר לחזור בי, מיכאל הלך בכעס כשהכמה מהבחורים צחקו עליו. קצת אחרי זה, נח ניגש אליי. כולם צפו, בדיסקרטיות ולא כל כך בדיסקרטיות. "אפשר לדבר איתך לרגע?" "בטח." זזנו כמה צעדים מהמדורה כדי לקבל מספיק פרטיות שלא ישמעו אותנו. הוא נתן לי פחית קרה חדשה, שקיבלתי. ואז הוא לקח את המשקה האלכוהולי מידי וזרק אותו הצידה. גלגלתי את עיניי. הוא לא אהב שאני שותה אלכוהול, אבל הוא שתה משקאות אלכוהוליים בלי בעיה. "מיכאל אמר שקראת לי זבל. את שונאת אותי כל כך?" "לא, לעולם לא הייתי אומרת את זה! הוא רמז שאתה נפרדת ממני, אהם, אבל ברור שאני הייתי זו שסיימה את זה… אז… אמרתי… זרקתי אותך… לא התכוונתי לזה ככה. אני כל כך מצטערת. התחרטתי שאמרתי את זה מיד, אבל-" "אבל לא תיקנת את עצמך." "לא, לא תיקנתי. סליחה." באמת הרגשתי נורא. "אל תתחילי מריבות עם החברים שלך." "אני לא התחלתי את זה! הוא התחיל. אבל אני תמיד אהיה זו שתסיים את זה!" הוא נתן לי מבט לא מאמין. למה נח אף פעם לא האמין לי? אני יכולה לומר דברים טוב יותר, אבל אני תמיד כנה. תמיד. בטח, הוא היה בחור נחמד שניסה לתווך שלום, אבל זה לעיתים קרובות פשוט הרגיש כאילו הוא לא בצד שלי. זה הרגיש כאילו לא משנה לו מי צודק או טועה או מה המצב, רק שהכל יהיה רגוע, ושום דבר לא יטלטל את הסירה. "פשוט תדברי עם מיכאל." למה הוא כל כך דחף את זה? "אני אקשיב כשמיכאל יתנצל. ומה כל זה עם מיכאל הזה, מיכאל ההוא? הוא אמר לי היום שהוא הולך לנסות אותך. אתה צריך לקבל את זה. אז שניכם תהיו מחוץ לשערות שלי." "נו, אל תהיי כזאת. כולם יודעים שאנחנו חוזרים להיות יחד." "סליחה? למה אני לא ידעתי על זה?" "אני…"
קבל את זה. תן לי לבלות כמה ימים בבית הכלבים. אני כבר מתגעגע אליך כל כך." לא הייתי איזה חבר כועס שנפרד ממערכת יחסים בשביל דרמה או משהו כזה. באמת התכוונתי לזה. "אנחנו לא חוזרים להיות ביחד. לא הבנת שום דבר שניסיתי להגיד לך?" נמאס לי שהוא לא באמת מקשיב ופשוט מחליט מה שהוא רוצה לגבי. זו החיים שלי! הלכתי למקום שבו ניגנה המוזיקה החיה. לקחתי את המיקרופון. "שלום לכולם!! מי מוכן לחיות את השנה הזו במלואה?!" האלכוהול זרם, כולם צעקו. "הודעה רשמית: מכיוון שנוח ואני נפרדנו רשמית, אני עכשיו מקבלת בקשות לחבר לשנת הסיום!" אנשים צחקו וצעקו וחלקם פשוט נראו מבולבלים. פגשתי בקצרה את עיניו של אלכסנדר כשהסתכלתי על הקהל. אפילו הוא צחק והרימה כוס. החזרתי את המיקרופון לזמר והלכתי בחזרה לקבוצת החברים שלי, עוקפת את נוח ומתעלמת ממנו כל הלילה. …… עם רק כמה שבועות של קיץ שנותרו, החלטתי שזה הולך להיות הקיץ שלי. הייתי הולכת ליהנות מהחיים הרווקים ולחיות במלואם. האחים הגדולים שלי היו קרובים בגיל והיו יכולים לתמוך זה בזה בכל שלב בחייהם, מה שלפעמים קצת קינאתי בו. הייתי תאונה. בהיותי הצעירה ביותר ולהורים מבוגרים יותר מרובם בגילי, הייתי מפונקת בכנות ולא הייתה לי הרבה פיקוח. ההורים שלי בדקו אותי כל כמה ימים או שבועות כדי לוודא שאני חיה וזה היה היקף הפיקוח שלי. נמאס לי שאנשים מבית הספר שלי שואלים על הפרידה, אז החלטתי להכיר חברים חדשים. הצטרפתי לקבוצת ריצה מקומית ולמועדון טניס חדש. גם התחלתי להקדיש זמן לעצמי, להיות נוחה פשוט להיות לבד. לקחתי תיק לבריכה והלכתי לחוף ציבורי! לבד! כך יכולתי לנוח, הרחק מכל מי שמכיר אותי. היה יום שמש יפה. מצאתי מקום אקראי על החול ושכבתי על המגבת שלי, מכוסה בשמן שיזוף. הייתי כל כך רגועה, כמעט נרדמתי, כשלפתע נשמע קול חבטה וחול עף עליי וגרם לי לשבת. כדורעף נחת לידי. בחורה נופפה והתנצלה, רצה מרשת כדורעף שהוקמה. החזרתי אותו. "היי, זריקה יפה!" שמתי לב שלקבוצה היה מספר אי זוגי של שחקנים. "רוצים שחקן נוסף כדי לאזן את הקבוצות?" "למה לא!" היא חייכה. הצטרפתי לקבוצה עם פחות שחקנים, וכולם הציגו את עצמם בקצרה. הם היו קבוצה של תלמידי שנה אחרונה מבית הספר התיכון הציבורי המקומי. הם היו מופתעים לטובה לגלות שאני מעולה בכדורעף. אני נמוכה מכמה מהם, אבל יש לי הגשה חזקה ואני משחקת כקובעת בקבוצת הוורסטי של בית הספר שלי. בחור בשם קייד היה טוב במיוחד גם כן. הוא היה גבוה מאוד ורזה עם שיער מולבן. הצבע הבלונדיני נראה לא טבעי, אבל הוא נראה חם באופן טבעי. סידרתי לו את ההתקפות הטובות ביותר. בין ההפסקות, אני חושבת שהסתכלתי עליו יותר מדי. הוא התכופף ושאל, "אוהבת מה שאת רואה?" "אה, לא התכוונתי לבהות… אף פעם לא… מתי אתה צריך לצבוע את השיער שלך בחזרה לצבע טבעי, כי אתה לא יכול לחבוש כובע בבית הספר כדי לכסות את הבלונד?" הוא צחק. "בית ספר? על מה את מדברת? את בטח באה ממשפחה מוגנת. או שאת מהגבעה?" "אאא…" "חבר'ה! אני רק צוחק. אלה מהשכונות היוקרתיות אף פעם לא באים לכאן. תמשיכי לסדר לי, בסדר? אנחנו מנצחים, בזכותך!" כשניצחנו, קייד הרים אותי על כתפיו! הקבוצה רצה לכיוון המים, וקייד זרק אותי לאוקיינוס! שחינו ושיחקנו בגלים. בערב, הבחורה שהזמינה אותי לשחק גם הזמינה אותי להצטרף אליהם לריקודים. היא אמרה שכולם ילכו הביתה להתקלח ולהתלבש, ואז ייפגשו בכתובת שהיא נתנה לי. הסכמתי בהתלהבות! נוח לא אהב ריקודים, מועדונים ושתייה. לא שרציתי לצאת כל הזמן, אבל כן רציתי לצאת מדי פעם. בלעדיו, עכשיו הלכתי למועדון 18+! ווהו! כשהגעתי הביתה, מצאתי את לוסי, העוזרת שלנו, במטבח. "את נראית שמחה, יקירה. את צריכה עזרה במשהו?" היא בירכה אותי. הסברתי את המצב וביקשתי ממנה להראות לי איפה היא שמה את התיק של הבגדים הישנים שהכנתי לתרומה. היא גם האכילה אותי בכריכי עוף טעימים שהיא הכינה. היא הכי טובה. חיפשתי בתיק. אוף, כנראה שכל מה שהיה לי זה בגדי מעצבים! התפשרתי על הבגדים הכי גרועים שלי, ג'ינס של ארמני וחולצה שלא נראתה יותר מדי בולטת, כך קיוויתי. גם שלחתי הודעה לאשׁר עם הכתובת של המועדון, כדי שיוכל לתת אותה למשטרה, אם אעלם הלילה. הגעתי בדיוק בזמן, והבנתי שרוב הקבוצה הגיעה אחרי זמן הפגישה כשהמועדון התחיל להתמלא. הם העבירו בקבוק מים שקוף מלא בוודקה לשוטים בין משקאות הסודה שלנו. קייד עשה לי עיניים כל הלילה. פלירטטתי בחזרה בשביל הכיף. לא התכוונתי לשכב איתו או משהו, למרות שהגעתי מוכנה(!), אבל קצת פלירטוטים לא יזיקו לאף אחד. הוא קנה לי משקה לא אלכוהולי, שזה היה, בעצם, אני מניחה, הפעם הראשונה שמישהו קנה לי משקה במועדון. מרגש! שיחקנו בכמה ממשחקי הארקייד ואז הצטרפנו לכולם על רחבת הריקודים ככל שהלילה התקדם. הוא לא היה הרקדן הכי טוב, אבל נהניתי מהנגיעות ה'מקריות' שלו.
כאשר הקהל גדל, נדחפנו יחד. הסתובבתי בזרועותיו ודחפתי את אחורי נגדו. רק התחלנו כשקייד נמשך ממני בפתאומיות, וגוף מוכר עטף אותי. זו הייתה מחשבה טיפשית. לא הייתי מכיר אף אחד בחלק הזה של העיר. הבושם של הבחור החדש מאחוריי הריח ממש טוב. הרגשתי גוף שרירי וזין ענק נגד התחת שלי. ידיו גירו את צדדיי. פתאום הייתי מאוד מגורה. פחדתי להסתכל מאחוריי. מה אם הוא יגרום לי להרגיש כל כך טוב אבל לא יהיה מושך? "מתרועע עם הפשוטים, אני רואה. הם לא ראויים לגעת בגוף הזה." קול מאוד מוכר אמר נגד צווארי. סובבתי את ראשי בפתאומיות כדי למצוא… "אלכסנדר?" הוא נישק את לחיי. קפאתי. הוא המשיך במורד צווארי. לפני שהמוח שלי יכול היה להחליט איך אני מרגיש לגבי זה, גופי נמס נגדו. הוא נהם כשהרגיש את גופי נרגע ומזיז אותנו לקצב המוזיקה. הוא היה רקדן מאוד טוב! נהניתי. ככל שהמשכנו לרקוד עטופים זה בזה, התחממתי. הרמתי את החולצה שלי לאוויר, וידיו של אלכסנדר נצמדו לגופי העירום מיד כמו מגנט. גופו התעצב לגופי מאחור. הייתי בוער. גופו נע כמו סקס נוזלי… אלוהים, אלכסנדר בהחלט היה שוכב איתי! ומי הוא שישפוט? הוא היה פלייבוי דרך ודרך. אני די בטוח שהוא מעולם לא יצא עם אף אחד. אבל… הוא היה אלכסנדר. האם יכולתי לעשות את זה לעצמי? הוא לחש באוזני דברי מתיקות. ההיסוס שלי התפוגג מהר יותר מסוכר במים. הסתובבתי אליו, זרועותיי כרוכות סביב צווארו. זרועותיו התהדקו סביב מותניי, מלטפות כל עור שהוא יכול להגיע אליו. אפינו התחככו, וחלקנו את נשימותינו. "בוא נצא מכאן," אמרתי. הוא התמתח לשנייה לפני ששפתיו נגעו בשלי פעם אחת, פעמיים, ואז לחצו בחוזקה נגדי. הוא ליקק את שפתיי ומצץ את השפה התחתונה שלי, מה שגרם לי לגנוח. הוא ניצל את זה כדי ללקק לתוך פי. וואו, הייתי כל כך רחוק. כל מה שרציתי היה אותו. עכשיו. אתמול. הזזתי את מותניי נגדו. תופס מתחת לתחת שלי, הוא הרים אותי נגד גופו, כך שהזקפות שלנו התיישרו. הממ, הוא היה כל כך חזק! הוא נסוג. "בוא." וגרר אותי על רחבת הריקודים. נופפתי לשלום לחברים החדשים שלי בדרכי החוצה מהמועדון. כמה מהם נתנו קריאות עידוד כשיצאתי. כשנכנסנו לרכב שלו, הוא הדליק את המחיצה המוצלת בינינו לבין הנהג והשמיע מוזיקה עם בס עמוק על נמוך, לא שונה ממוזיקת המועדון אבל יותר מפתה. הוא היה כולו עליי. זה היה משכר. "מה עשית כאן הלילה, דילן?" הוא הרים את החולצה שלי ונישק את גופי. "הממ, רק נהנה." "שמעתי שאתה נהנה הרבה לאחרונה." הוא סובב את לשונו בטבור שלי. התפתלתי תחתיו. "אז?" "נתקלתי באחד החברים שלך מבית הספר. אשר משהו?" החולצה שלי נעלמה. "אשר. אתה ממש הלכת לבית שלו בשבוע שעבר למדורה." "כן, לא משנה. הוא אמר שאתה מסתובב הרבה מאז שנפרדת מנוח. מחפש נחמה?" הוא נישק את החזה שלי. הרגשתי את פניי מאדימות. התעקלתי למעלה, מנסה לגרום לפיו להגיע לפטמה שלי. "אהה, הממ… אשר מדבר יותר מדי… רגע, למדת איפה הייתי הלילה ממנו?" "כן, דילן. והגעתי בדיוק בזמן כנראה." לפני שהספקתי לעבד מה שהוא אמר, לשונו השובבה ליקקה את הפטמה שלי, סוף סוף. "אה! אלכס, עוד!" הוא נהם ונצמד, מוצץ בחוזקה. זה הרגיש נפלא. משכתי את ראשו נגדי יותר. הוא עבר לצד השני ונשך גם את הפטמה ההיא, מלקק אותה בלשונו באותו זמן. חשמל ירד בגופי, ישירות לזין ולחור שלי.