תעלולים באלרון

בארצות של אלרון חיים גזעים ואנשים רבים. בני אדם, גמדים, אלפים, אורקים ועוד רבים. לכל אחד מהם יש מסורות ואמונות ייחודיות. השלום, כאשר הוא קיים, הוא לרוב קצר מועד. מפלצות אורבות ביערות ומסתתרות בהרים. לפעמים האדונים המקומיים שולחים כוחות להתמודד עם איומים כאלה, אבל בדרך כלל הם מטופלים על ידי הרפתקנים ושכירי חרב. הסיפור שלנו יתמקד במאיר זהבצעיף, אלף שעומד להתחיל את מסעו ככוהן של ארסתי, אלת החיים והפוריות. כוהנים חדשים לעיתים קרובות יוצאים למסעות אלו כדי לשפר את תדמית אלוהיהם בקרב האוכלוסייה המקומית. הם מספקים שירותים ללא תשלום ובדרך כלל משפרים את חיי כולם בכל מקום שהם מופיעים. למאיר יש מבנה גוף דק מאוד כמו רוב בני מינו. הוא עומד בגובה של 1.65 מטר ורזה מאוד. תווי פניו הרכים והעגולים מעצבים את פניו החיוורים בצורה שמושכת לעיתים קרובות גם גברים וגם נשים. שערו הבלונדיני הבהיר מגיע עד אורך הכתפיים והוא בדרך כלל שומר אותו ישר. לבושו הרגיל הוא סט גלימות לבנות וכחולות מהקפלה שבה הוכשר וכובע ברט גדול עם כוכב עליו. עיניו הירוקות-אזמרגד גדולות ומלאות חיים תוססים, תכונה אופיינית לאלפים בעולם הזה.

~~~~~~

היום רק התחיל ומאיר יכול היה לשמוע את ציוץ הציפורים המוקדמות מחוץ לאסם שבו בילה את הלילה. איכר מהעיר החליט לתת לו לבלות כמה לילות לאחר שמאיר הגיע לעיר וריפא רבים מהחולים שלהם. הוא אהב לעזור לאנשים ולכן לא היה אכפת לו לעבוד בחינם. ארסתי מלמדת את כל חסידיה לעזור לאנשים בכל דרך אפשרית. החיים נמשכים רק כאשר אנשים משתפים פעולה. קם מערימת הקש ששימשה לו כמיטה, מאיר התמתח ונתן לקרני השמש של הבוקר להכות בפניו. הוא פיהק לפני שהתחיל להתלבש. הוא ישן בתחתוניו ובחולצת משי תחתונה, כך שלמזלו הגלימות שלו פשוט היו צריכות להיות מונחות עליו והוא היה מוכן ללכת. הוא אחז במטה העץ הקטן שלו והתאים את כובעו לפני שיצא מדלתות האסם העבות. הוא עזב את העיר הזו והמשיך להפיץ את אור ארסתי במקומות אחרים. מסעו היה די שקט עד כה. הוא עצר בכמה ערים וביצע ריפוי לחולים. הוא אפילו טיפל במכת עכברים שנגרמה על ידי קללת מכשפה. שום דבר מדהים או מרגש במיוחד, אבל עדיין דברים חשובים. הוא תהה לאן ייקח אותו מסעו הבא בעודו מטייל בדרך. חיוך עליז היה מרוח על פניו והוא היה מלא תקווה לגבי העתיד. הכוהנים האחרים במנזר תמיד דיברו על הכיף שהיה להם במסעותיהם ומאיר לא יכול היה שלא לרצות את אותו הדבר לעצמו. בעודו מטייל בדרך, השדות המתגלגלים החלו לפנות מקום ליער עבות. העצים כמעט הצליחו ליצור חופה בשמיים וקרני השמש חלחלו דרך קרני זהב. האלף הצעיר הרגיש כמעט אבוד ביופי המוצג. תשומת ליבו הוסחה בפתאומיות מהנוף הטבעי שלפניו ובמקום זאת הוא התמקד בצליל שבא מתוך היער. זה נשמע כאילו אדם קרא לעזרה! הוא רץ ישר לפעולה, פונה לעבר הקול שקרא עכשיו בנשימות כואבות. כשהוא פרץ את קו הסבך הוא פגש אדם גבוה ורזה ששכב על הקרקע. הוא היה לבוש בבגדי איכרים שהיו בבירור ישנים ומוכים. האיש אחז בירכו הפנימית בחוזקה והתכווץ בכאב. "אתה בסדר? אני כוהן ואני יכול לעזור אם אתה פצוע!" מאיר היה קופץ בהתלהבות לעבר האיש הנזקק, אף פעם לא מפספס הזדמנות להיות מועיל. האיש הכואב פגש את עיני הכוהן ונרגע די מהר. לרגע מאיר חשב שהוא ראה חיוך על פניו של האיש, אבל אז הוא מיד חזר להתכווץ. "תודה לאלים! ננשכתי על ידי סוג של נחש! אני מרגיש את הארס זורם בתוכי כשאנחנו מדברים!" מבט חטוף למקום שבו האיש אחז, דם נראה בבירור מצטבר. "אני יודע כמה לחשי נוגדן. אתה זוכר איך נראה היצור?" כל סוג של ארס דרש נוסחת לחישה מעט שונה ולכן היה חשוב שהוא ידע איזה סוג של נחש זה היה. "הוא היה ורוד ונראה היה שיש לו קרניים כלשהן. מעולם לא ראיתי משהו כזה לפני כן! בכל מקרה אין זמן להטיל לחש. תצטרך להסיר אותו בדרך הישנה!" הוא נשמע נואש אך לא מפוחד. משהו היה מוזר לגבי האיש, אבל מאיר ייחס זאת להשפעות הארס. הכוהן הצעיר הנהן בהסכמה והחל להסיר את מכנסיו של האיש. היה ברור שיש זוג פצעי נשיכה במקום שבו הנחש הכה. העור סביבו החל להפוך לוורוד זוהר. זה היה בבירור מעשה של נחש לא רגיל. למרות שהוא מעולם לא עשה את התהליך בעצמו, הוא למד מה לעשות במצב כזה. הוא היה צריך למצוץ את הארס דרך הפצע ולירוק הכל החוצה. היה רק דבר אחד שגרם לו להסס, האיש היה בזקפה מלאה. איבר מינו היה גדול וריחו לא רחוץ. מאיר תהה איך הוא יכול להיות במצב הזה בזמן שהוא גם בכאב, אבל היה לו מעט מאוד זמן לחשוב על זה. הוא היה צריך לפעול מהר. הוא דחף את ההיסוס הצידה והתכופף להתחיל למצוץ את הארס. כשהשפתיים שלו עמדו ללחוץ על הפצע, מאיר

ידיים חזקות אחזו בשני צדי ראשו. האיש אחז בפניו באחיזה ברזלית. מרי הרים את מבטו וראה שעיני האיכר היו מוארות באותו זוהר ורוד כמו הפצע. קול יצא מהאיש שלא היה זהה לקולו הקודם. במקום זאת, זה היה קול של אישה, "הו, תראה את זה? כוהן של ארסתי בבשר ודם." חיוך שטני התפשט על פני האיש כשהקול דיבר. "מציאה ברת מזל בהחלט. אתה בטח במסע העלייה לרגל שלך, ורק מתחיל בזה." האחיזה על פניו של מרי התהדקה והחלה לגרום לכאב. ראשו הונחה מעלה מהפצע בירך והוחזק ישירות מול איבר המין הזקוף של האיש. מרי חש פחד וניסה להיאבק בתוקפו, אך לא הצליח להשתחרר כלל. האיש היה חזק בצורה לא טבעית כרגע. ראש האיבר נלחץ על שפתיו של הכוהן אך הוא סירב לפתוח את לסתו. הוא התפלל בליבו לארסתי לקבלת הכוח לעצור זאת. "אם אתה חושב שהאלה שלך תציל אותך, אתה טועה בגדול. למעשה, היא כנראה ראתה את זה מגיע. אתה רואה, זה חלק ממשחק שאחותי ואני אוהבות לשחק עם בני תמותה כמוך." הקול הנשי צחק בצחוק לועג בזמן שדיבר. למרות שהיה עסוק במאבק נגד האחיזה שאחזה בו, מרי הצליח לשמוע ולהבין את המילים. האם היא אמרה 'אחות'? זה יכול היה לומר רק דבר אחד. האיש הזה ננשך על ידי שד של בתת, אלת התועבה וההשחתה. ליבו שקע בהבנה. אחותה התאומה של ארסתי הייתה אחת מהאלים הנפולים. היא הייתה מפחידה את כולם וכת שלה דיברו עליה רק בלחישות כדי לא להתגלות. בתת המשיכה לדבר, "אחותי אוהבת כשאתם בני תמותה טהורים ומסורים. היא מתפארת ומתפארת איך היא יכולה לקחת אפילו את הנשמות המושחתות ביותר ולהביא אותן לאור. זה תמיד גרם לי בחילה ולכן עשיתי איתה התערבות. אני אנסה להשחית את מה שנקרא 'טהורים' שלה במסעות העלייה לרגל שלהם מבלי שהיא תתערב, ובכל פעם שאכשל, הבטחתי לה עשור של שלום מצידי." מה שהשד הזה אמר היה חייב להיות שקר. מרי לא יכול היה לקבל שהארסתי הגדולה תהמר על חיי המסורים ביותר שלה. הוא פתח את פיו להתנגד ובאותו רגע הידיים הכו את ראשו כך שכל האיבר נקבר בגרונו. עיניו נפערו לרווחה כשהוא חש כאב חד ודחף עז להקיא. בתת צחקה כשהיא הכריחה את איבר המין של האיש המוחזק להיכנס ולצאת מפיו של הכוהן הקטן. הפנים היו אגרסיביים וגסים. דמעות זרמו על פניו של מרי כשהתקיפה נמשכה. "אתה טיפש קטן. השחתתי רבים מהכוהנים שלך ואתה לא תהיה שונה. תן לזה לשמש כאזהרה הראשונה שלך שהרצון שלי הוא בלתי נמנע." בזמן שהיא דיברה, האגן של האיש החל לדחוף בצורה לא סדירה. כמה רגעים לאחר מכן והאיבר נלחץ פנימה עד שהאשכים של האיש נחו על סנטרו של מרי. זרם חם של זרע התפרץ ישירות לתוך גרונו של האלף הצעיר כשהוא הוחזק בחוזקה במקום. האורגזמה נמשכה הרבה יותר מהאפשרי באופן טבעי וכמות מטורפת של זרע נשפכה לתוך בטנו של מרי. לאחר דקה שלמה של שפיכה בלתי פוסקת, האחיזה על פניו סוף סוף התרופפה ומרי הצליח להשתחרר. הוא נפל לאחור על הקרקע ונאבק לנשום. הוא ניסה לירוק כל זרע שנותר בפיו לפני שהסתכל סוף סוף על האיש שתקף אותו. כל מה שנשאר היה כמעט גופה מיובשת של אדם ששכבה שטוחה על האדמה. האם כל הזרע הזה נוצר מאנרגיית החיים של האיש? זו הייתה מחשבה מבחילה. בטנו של מרי הרגישה מלאה בצורה לא נוחה וראשו היה קל וסחרחר. חום נעים ומוזר זרם בכל גופו ואיים לגרום לו להירדם. הוא ניסה לשלוח תפילה לארסתי, אך התעלף לפני שהצליח למצוא את המילים. כשהתעורר, מוחו של מרי היה עדיין מעורפל מאוד. הוא זכר שמשהו לא נעים קרה אבל הוא לא הצליח לזכור בדיוק מה. דבר אחד הוא היה בטוח בו, בגדיו היו מלוכלכים. הוא היה צריך למצוא מקום לשטוף אותם. אף אחד לא יבטח בכוהן בגלימות בוציות. הוא התפלל לאלה להדרכה וחזר לדרך.