"שלום, רחל." עניתי, מרימה את הטלפון. "שלום יעל. את עסוקה?" היא ענתה, עם רמז של חרדה בקולה. "לא, לא ממש. מה קורה?" שאלתי, כבר מודעת לכיוון שהשיחה הקרובה תתפתח אליו. "הכל בסדר?" "לא, לא בסדר." החרדה בקולה התגברה. "אדם הלך לראות את חבריו אבל אז מזג האוויר השתגע. הוא עדיין לא חזר והוא גם לא עונה לטלפון שלו." הבנתי אז שאולי עניתי לשיחה שלה קצת מהר מדי. השלווה שהרגשתי עם אדם, שחזר להיות חלק אינטימי ומיני בחיי, הייתה כל-כך משתלטת, ושכחתי באותה שלווה לחשוב על הסבר אפשרי למקום הימצאו של בנה. התלבטתי אם לספר לה את האמת שבנה בטוח, נוח ורק עכשיו רוקן את הזרע שמילא את ישבני הצר – כמובן מבלי להזכיר את החלק האחרון – ולגרום לחשד, או לשקר ולהודות בבורות לגבי מקום הימצאו, לשחק את זה בטוח אבל להוסיף לחרדה שלה. המודעות שכל עיכוב בתשובתי ייראה חשוד קיצרה את קו המחשבה. "אדם איתי." עניתי בצורה עניינית. "מה?" שמעתי את הטון שלה משתנה מדאגה להפתעה. "כן, אל תדאגי." הוספתי, בוחרת את מילותיי כך שימזערו כל סימן לחשד. "הוא היה בדרך הביתה אבל המקום שלי היה קרוב יותר כשהתחיל לרדת גשם, אז הוא רץ לכאן. היה לגמרי רטוב אז נתתי לו טרנינג ישן ללבוש בזמן שהבגדים שלו מתייבשים." עד לא מזמן, הייתי מרגישה דקירות אשמה חוזרות על כמות השקרים שסיפרתי לחברתי הטובה כדי לכסות על הרומן שלי עם בנה. באותו רגע, עם זאת, הבנתי שרק שמץ אם בכלל של אשמה כזו נותרה. השלווה והשלום שהרגשתי על כך שאדם חזר להיות חלק מחיי באמת היו משתלטים, והייתי מוכנה לשקר בכל פה אם זה אומר להמשיך לקבל עוד ממנו. "או, תודה לאל." רחל קנתה את זה, נאנחת בהקלה – הרבה להקלה שלי – לפני שהעלתה שאלה מתאימה. "אבל למה הוא לא ענה לטלפון?" "אני חושבת שהוא הזכיר משהו על כך שהגשם הרס אותו." שיקרתי שוב במהירות, קצת מרוצה מהמיומנות החדשה שלי בזה. "אל תדאגי, אני אסיע אותו אלייך ברגע שמזג האוויר יתבהר. ונעצור בחנות בדרך לראות אם הם יכולים לתקן את זה." "או, את מצילה. תודה רבה!" היא נאנחה בהכרת תודה, עכשיו קורנת מהקלה. "אני מניחה שאני אראה אתכם אחר כך. אוהבת אותך!" "גם אני אוהבת אותך!" עניתי, וניתקנו. עמדתי ליד המיטה במהלך שיחת הטלפון שלנו כשפניתי לראות את אדם מחכה בדלת הפתוחה, עם חיוך על פניו. הוא שוב היה לבוש בחולצה ומכנסיים קצרים שבהם הגיע, עכשיו לגמרי יבשים. "כמה זמן עמדת שם?" שאלתי, משועשעת מהנטיות הערמומיות שלו. "זו הייתה אמא שלך." "אני יודע. סיפור יפה המצאת שם." הוא חייך רחב יותר. הוא שמע את כל השיחה לפי המראה, ובזמן שבאמת הרגשתי קצת מוזר לשקר ככה לחברתי הטובה, לא יכולתי שלא לחייך מהתחושה של הישג על פניו בכך שהביא אותי לנקודה כזו. הסתכלנו אחד על השני לרגע, לפני שמוחי עבר להכרה נוספת. "עדיין יורד גשם…" אמרתי, והחיוך על פניי התרחב, עכשיו עם גוון קל של תשוקה. "אז אתה לא יכול לעזוב בקרוב…" אדם עמד דומם לרגע, החיוך על פניו הוחלף לאט במבט רציני ורצוי לפני שהתקרב לגופי הדומם. "גם אני לא תכננתי לעזוב בקרוב…" הוא ענה. עינינו נשארו דבוקות זו בזו כשהוא סגר את המרחק, עוצר רק צעד אחד מלהיות במגע עם החזה שלי. גוון התשוקה התפשט משפתיי לעיניי בזמן ששמתי לב לרעב בעיניו, מה שהזכיר לי… "אתה רעב?" שאלתי, מרגישה שהוא עשוי להזדקק למילוי אחרי כל הריצה והזיון המאמץ הזה. "כן…" הוא ענה, אבל הזיז את מבטו כלפי מטה לאונות הפנימיות של שדיי שנחשפו על ידי החלוק הפתוח. הרגשתי את הפטמות שלי מתקשות, המחשבה על למלא אותו באוכל נדחקה במהירות על ידי המשמעות הגסה של תשובתו. "ועל מה אתה רעב?" שאלתי לאט, נושכת את שפתי. עיניו של אדם חזרו לפניי, ברור שחשב את אותו הדבר שאני חשבתי. *** "אז אתה באמת רעב?" שאלתי, והתיישבתי על קצה הספה הארוכה. "לא, לא ממש." אדם ענה, לפני שהצטרף אליי בקצה השני שלה. "ואת?" "הייתי. אבל דאגת לזה, לא?" חייכתי אליו ברמיזה, אבל אז צחקתי מהסומק שצבע את פניו מיד אחרי מה שעשינו. קודם לכן בחדר השינה, אדם דחף אותי חזרה למיטה ופתח את החלוק שלי, תוקף באכזריות את שדיי הגדולים והעירומים ומרייר עליהם. הוא לחץ ועיצב את הבשר הרך והחזק כל הזמן תוך כדי מציצה רעבה על הפטמות שלי, לפני שנסוג וירק את הרוק שאסף בין שני השדיים. בקרוב מכנסיו ותחתוניו שוב היו זרוקים על הרצפה, כשהוא טיפס מעליי וזיין באכזריות את שני השדיים החלקלקים בזמן שלחצתי אותם חזק סביב אורכו. התחננתי בפניו שיאכיל אותי בזרעו, והוא עשה בדיוק את זה, מפקיד מטען ענק שלישי לתוך פי הפתוח.
לסיים את הספונטני, המלא ברוק, בין השדיים. מאז עברנו לסלון הטלוויזיה, אדם שוב לבוש לגמרי בעוד אני מהדקת את החלוק בתקווה לעשות משהו לא מיני עם בן השמונה-עשרה. כמה שהתגעגעתי לזין הענק שלו או לכמויות העצומות והטעימות שלו, התגעגעתי גם אליו, ושיחה הייתה הדרך שלי לפצות על חודש של הימנעות מצידי. נשענתי אחורה על משענת היד, מותחת את רגליי ומניחה אותן על ברכיו. אדם העביר את ידיו על העור החשוף שלהן, לפני שהתחיל לבהות בכפות רגליי. "רואה משהו שאתה אוהב?" שאלתי, מרימה גבה בצורה שובבה. "כפות הרגליים שלך." הוא ענה מבלי לשבור את המבט. "מעולם לא שמתי לב, אבל יש לך כפות רגליים ממש יפות." "תודה רבה." חייכתי אליו, לפני שהעליתי את השאלה הברורה הבאה. "יש לך פטיש לכפות רגליים?" "מה?" הוא הביט בי במבוכה. "אתה יודע, פטיש לכפות רגליים." הסברתי. "יש גברים שאוהבים כפות רגליים. הם מנשקים אותן, מלקקים ומוצצים את האצבעות, מבקשים ללטף את הזין שלהם איתן, דברים כאלה. יש גם נשים שמאוד אוהבות את זה." "אה לא, לא, אני יודע מה זה פטיש לכפות רגליים." הוא ענה במהירות. "פשוט התפעלתי מכפות הרגליים שלך. אני לא בקטע הזה, אני חושב. אבל אם את כן, אני יכול לנסות לנשק אותן. ללקק ולמצוץ את האצבעות, טוב, זה כבר…" "מה לגבי ללטף את הזין שלך עם כפות הרגליים שלי?" הרמתי את הגבה עוד יותר, משועשעת מהכנות שלו. "זה… זה נשמע די נחמד, בעצם." הוא ענה, ושנינו צחקנו. חשבתי לנזוף בעצמי. רק העברתי אותנו לכאן כדי לנהל שיחה נעימה ובריאה עם האיש שהתגעגעתי אליו כל כך במשך חודש שלם, והנה אני שוב הופכת את הדברים למיניים. בדיוק חשבתי על דרכים להחזיר אותנו לשיחה המיועדת, כאשר אדם הביט בשולחן הסמוך למושב שלו והרים זוג קוביות. הוא שיחק בהן קצת, ואז לפתע הביט בי בעיניים נרגשות. "בואי נשחק משחק." הוא אמר, מחייך. "איזה משחק?" שאלתי, מצמצמת את עיניי בחשד לכוונותיו. "אז, נזרוק כל אחד קובייה." הוא הסביר בהתלהבות את היסודות של התחביב החדש שהוא יצר בראשו. "בכל פעם שאחד מאיתנו מקבל שש, הוא יכול לשאול שאלה. אם שנינו מקבלים שש, התור מבוטל ואנחנו זורקים את הקוביות שוב." "אז בעצם אמת או חובה משודרג?" הרמתי שוב את הגבה, אבל התאמתי קצת את ההתרגשות שלו. "אה כן, לא חשבתי על זה. אנחנו יכולים לבחור גם חובה, אז." הוא סיכם את הצעתו. חשבתי על זה לכמה שניות, זה לא בדיוק היה הרעיון שלי לשיחה. אבל מצד שני, זה נשמע כיף, וגרם לי להרגיש כאילו אני צעירה וחוזרת לימים בקולג' שבהם משחקים כאלה היו פעילות חובה במסיבות. אולי זה היה צפוי בהתחשב בהפרש הגילאים בינינו – אם הרומן הזה יתפתח למערכת יחסים בעתיד, במוקדם או במאוחר אצטרך לפגוש אותו באמצע בדברים שנעשה יחד, וזה נראה כמו מקום טוב להתחיל. עוד כמה שניות והחלטתי, כשהתכופפתי לקחת אחת משתי הקוביות שבידיו. "תתכונן לחשוף את הסודות העמוקים והאפלים ביותר שלך." חייכתי אליו בביטחון. "נראה על זה." הוא זז במקומו, כששנינו זרקנו את הקוביות על הספה שבינינו. קיבלתי חמש וזעפתי באכזבה, בעוד שזה היה יום המזל של אדם. קודם הוא זכה לזיין ביסודיות את הפה, הכוס והישבן של החברה הכי טובה של אמא שלו, ועכשיו הוא בדיוק זיין את השדיים שלה לפני שקיבל שש בזריקה הראשונה שלו. "ההה, תפסתי אותך!" הוא קרא בניצחון. "אז… אמת או חובה?" חשבתי על מה לבחור. בידיעה את בן השמונה-עשרה והבלגן המוחלט שהם ההורמונים שלו בגיל הזה, לא היה לי ספק שאחת מהאפשרויות תהפוך במהירות למינית. אם הייתי בוחרת חובה, החלוק כנראה היה יורד, והיינו מסיימים את המשחק כבר בסיבוב הראשון עם מה שהיה בלתי נמנע שיבוא אחר כך. רציתי לנצח אותו במשחק שלו ולזכות בכמה סיבובים בעצמי, ההחלטה הייתה קלה. "אמת." עניתי בשלווה, נשענת אחורה על הספה. "מה המידה שלך בחזייה?" הוא שאל כמעט מיד, כאילו כבר היה מודע להחלטה שאעשה. "מה? צחקתי, מאוד משועשעת. "שפכת על החזייה שלי ולא בדקת את התווית?" "טוב… הייתי קצת עסוק בלדמיין את השדיים הגדולים שלך, ואיך הם ירגישו עטופים סביב הזין שלי." הוא ענה בעוד דוגמה לצעדים שהוא עשה בביטחון שלו. נשכתי את השפתיים בהודאתו, מוותרת על כל כוונה שהשיחה שלנו תהפוך לבריאה בזמן הקרוב. "ואיך הם מרגישים?" שאלתי בחושניות. "אני חושב שאת יודעת." הוא חייך, לפני שהמשיך בעצבנות. "זאת אומרת, מכמה שהרגע גמרתי, אהה… בפה שלך." נשכתי את השפתיים חזק יותר בזיכרון, הטעם של הזרע העבה והקרמי שלו עדיין טרי על החיך שלי. הבחור בן השמונה-עשרה הזה האכיל אותי מספיק זרע כדי להשביע את הרעב שלי לארוחת צהריים. רוב הבחורים היו עוברים כמה חברות לפני שהיו מוצאים אחת שמוכנה לבלוע, בעוד שהאחד הזה היה בר מזל כזה שהחתיכה הראשונה שהוא אי פעם זיין, האמא בת השלושים ושתיים של החבר הכי טוב שלו, האישה שהוא היה מאוהב בה כל חייו ואחת שלקחה חלק בגידולו, פשוט קרתה להיות זונה מוחלטת לזרע שלו. "אני באמת הצטערתי שלא בדקתי, אם כך." הוא המשיך, עדיין מחכה לתשובה. "תמיד רציתי לדעת." "אתה בטוח שאתה יכול להתמודד עם זה?" חייכתי אליו, מרימה את ידיי כדי לאחוז בכל שד עצום מעל החלוק המשי. "רוב…"
חבר'ה רק חולמים לראות את הציצים הגדולים שלי, ואתה כבר זיינת אותם פעמיים, אז אני יודעת שאתה יכול להתמודד. אבל האם אתה יכול להתמודד עם לדעת את הגודל האמיתי?" "אהה…" אדם בהה בפה פעור בקניון המוגבר שלי. כשהוא לא הגיב, עניתי לבסוף על שאלתו. "שלושים ושש כפול F." "אלוהים ישמור." הוא התנשף בתדהמה כשצחקקתי. "אבל איך? חשבתי שהם אמורים לצנוח כשהם כל כך גדולים, אבל שלך כל כך מוצקים וזקופים." "מזל שלך, הא?" חייכתי, לפני שהורדתי במהירות את הידיים כדי להרים קובייה. התנועה סיימה את עיבוד תשובתי מוקדם יותר ממה שהיה רוצה, אבל שיחקתי כדי לנצח ורציתי שהתור שלי יגרום לו לפעול. צפיתי בו מתוסכל כשהוא הרים את הקובייה השנייה, וגלגלנו שוב. מזלו נגמר כשנחתנו על שתיים וארבע בהתאמה. גלגלנו שוב והצלחתי לקבל את השש הראשון שלי, בעוד שהקוביות שלו הראו שלוש. "אתגר." הוא ענה בעצמו לפני שיכולתי לשאול את השאלה. חייכתי על התלהבותו, לפני שבחרתי להשתמש בשיחתנו הקודמת כנשק. "נשק את רגליי." נתתי לו את האתגר שלו, מצפה להססנות אך הופתעתי לטובה כשלא הייתה. "בכיף." הוא חייך בחזרה והתכופף. הוא התחיל לשתול נשיקות רכות ועדינות על שתי רגליי, לוקח את זמנו בכיסוי שטח הפנים שלהן לפני שהתחיל לעלות ונכנס לשטח הרגליים שלי. צפיתי בו מנשק באיטיות ובחושניות את דרכו למעלה, פותח את החלוק שלי ככל ששפתיו הגיעו בסופו של דבר לירכיים שלי. "אמרתי רגליים." צחקתי ודחפתי אותו בחזרה לפינתו, מונעת ממנו להתקרב ליעדו הסופי וללא ספק לסיים את המשחק מוקדם אם לשונו הייתה פוגשת את קפלי. "זה רק הסיבוב השני, תתאפס על עצמך." נזפתי בו בצחוק, כשהוא חייך בחזרה. הרמנו את הקוביות וגלגלנו שוב. אחרי כמה ניסיונות לא מוצלחים משנינו, אדם קיבל את השש השני שלו. "אמת או אתגר?" "אמת." "רציתי לשאול את זה קודם, אבל, למה את לפעמים קוראת לי אבא כשאנחנו עושים סקס?" הוא שאל, בקול תמים. "אתה לא אוהב את זה?" הקנטתי אותו, מודעת לגמרי כמה זה באמת מחרמן אותו. "אה לא, לא, אני אוהב את זה לגמרי. זה כמו, הדבר הכי חם שיש. פשוט… לא ציפיתי לזה, אני מניח." "ובכן, אני לא בדיוק מאשימה אותך." הקנטתי עוד. "לא הרבה בני שמונה עשרה יכולים להתפאר בכך שקוראים להם אבא על ידי אישה מבוגרת, שלא לדבר על החברה הכי טובה של אמא שלהם." אדם הסמיק והסתכל הצידה לרגע לפני שהתאושש, בעוד שהתחלתי לענות. "זה בעצם גרסה ממש קינקית של דיבור מלוכלך. יש לי קצת נטייה להיות כנועה, אם לא שמת לב כבר, אז בזמנים שאתה פשוט מזיין לי את המוח, אני לא יכולה שלא לחשוב שבחור בן שמונה עשרה שולט בי לגמרי במיטה." הסברתי. "תוסיף לזה את העובדה שאתה הבן של החברה הכי טובה שלי, ואחד שאני בעצם גידלתי לצידה, ובכן, זה כמו שינוי מוחלט בדינמיקה הכוח בינינו. ניסיתי לא להודות בזה במשך זמן רב, אבל זה ממש מחרמן אותי. ובאותם רגעים אני לא יכולה שלא לקרוא לך אבא." סיימתי, צופה באדם מביט עמוק לתוך עיניי עם מבט מוכר מדי. מבטו היה מספיק אישור שתשובתי הצליחה לחרמן אותו שוב, אבל אז הרגשתי את רגליי מתרוממות על ברכיו מהאוהל הטרי שהוא עכשיו סחב. צחקקתי, הרמתי את הקוביות וסיימתי שוב את עיבודו. הוא נשאר שקט כששיחקנו סיבוב נוסף. "אמת או אתגר?" הוא קיבל את השש השלישי שלו. "איך אתה ממשיך לקבל את אלה?!" חרקתי שיניים בתסכול משחק לפני שעניתי. "אתגר." "הממ…" הוא חשב על אפשרויותיו לרגע. "אני רוצה שתלבשי חזייה." "מה?" צחקתי מיד על המוזרות של בקשתו. הוא רצה שאני באמת אלבש משהו פעם אחת במקום להוריד. "תני לי לסיים." הוא המשיך. "אני רוצה שתלבשי חזייה, ואז תני לי להוריד אותה. אני רוצה להתאמן." צחקתי עוד יותר על הגרסה המלאה, יחד עם ההתנהגות הרצינית לגמרי שהוא הציג כשהגיש את בקשתו. ברגע שסיימתי את פרץ הצחוק שלי, חייכתי על פניו הרציניות, המצפות עדיין. הוא היה כל כך חמוד, וברור שמחויב להוסיף את פתיחת חזיית אישה לרשימת המומחיות המינית שלו. בלי חילופי מילים נוספים, הסרתי את רגליי מברכיו ונעתי לכיוון חדר השינה, חוזרת דקה לאחר מכן עם סט סקסי, אדום של חזייה וחוטיני מתחת לחלוק שכבר היה פתוח. התיישבתי בפינתי על הספה לפני שהפניתי את גבי אליו והורדתי את החלק העליון של החלוק מתחת לכתפיי. "לך על זה." חייכתי, מביטה לאחור אליו. אדם סגר במהירות את המרחק בינינו, מרים את ידיו כדי לשחק עם הקרס האדום התחרה. הוא קרב את פניו כדי לבחון אותו קצת כשהרגשתי את נשימתו החמה על גבי, לפני שסוף סוף הבין את הלוגיסטיקה של הפעולה ופתח אותו. "עבודה טובה." שיבחתי אותו בצחוק, כשהוא משפשף את ידו על העור של גבי שנחשף עכשיו על ידי הקרס הפתוח לפני שחזר לפינתו על הספה. הסתובבתי חזרה והנחתי שוב את רגליי על ברכיו, לפני שהורדתי את הרצועות מכתפיי והורדתי את הכוסות האדומות, חושפת את שדיי הגדולים והעגולים. למרות שזה היה הצפייה המי יודע כמה שלו בשדיים הצנועים מדי, פיו עדיין נפתח ועיניו התרחבו למראה, כשצחקתי וזרקתי את החזייה האדומה.
בבקשה:
הוא תפס אותו בידיו ומיד התחיל לחפש את התווית, מאשר את התשובה הקודמת שלי לגבי הגודל שלהם. "שלום לך… שלושים ושש כפול F." הוא הביט שוב למעלה ונפנף בידיו על החזה החשוף שלי, ואני פרצתי בצחוק שוב. "כבר הייתי קשה אחרי התשובה הקודמת שלך, אבל…" הוא המשיך. "עכשיו זה פשוט נהיה כואב." הסתכלתי למטה על הדרך שבה האוהל המגונה במכנסיים הקצרים שלו הרים את רגליי, ושקלתי להפסיק את המשחק ולהקל עליו ממש שם ועכשיו. להשתמש בפה שלי היה מפתה, אבל לתת לו לזיין אותי על הספה היה הרבה יותר מפתה, ונשכתי את שפתי בשיקול נוסף. היה תורו להפסיק את עיבוד המילים שלו מוקדם ממה שהייתי רוצה, כשהוא התכופף להרים את הקוביות שלו וגלגל. נתתי לדמיון שלי להשתולל קצת יותר מדי זמן, והרגשתי שאני שוב נרטבת. כשראיתי את הנחישות שלו להמשיך את המשחק, קשרתי שוב את החלוק שלי והחזקתי את הקוביות שלי. "באמת?" גלגלתי את עיניי כששתי סיבובים לאחר מכן, הוא נחת שוב על שש. "נראה שזה היום המזל שלי." הוא חייך, ההודאה שהמזל שלו התפשט מעבר למשחק ברורה בקולו. "אז, אמת או חובה?" "חובה." עניתי במהירות, להוטה לעבור לסיבוב הבא כדי לזכות בסיכוי לנצח. אדם נשען לאחור על הספה ולקח את הזמן להמציא אתגר. הוא העביר את ידיו על החזייה האדומה שעדיין הייתה בידיו לפני שהביט בחזה העצום שלי, חשב עוד דקה לפני שדיבר סוף סוף. "אני רוצה שתשחקי איתם." הוא ביקש, 'בתמימות' המילה שהייתי משתמשת כדי לתאר את הטון שלו ולא 'בדרישה' למרות טבע הבקשה שלו. עיניו נשארו נעולות על החזה שלי, כך שלא היה קשה להבין למה הוא התכוון ב'איתם'. "גברים…" נאנחתי, לפני שחייכתי על האובססיה האינסופית שלו לחזה שלי. הורדתי את ידיי והתחלתי שוב להתיר את החלוק. "לא." הוא קטע אותי, כשאני מביטה בו בתמיהה. "דרך החלוק שלך. תשחקי עם החזה שלך דרך החלוק." הוא סיים, יותר בדרישה הפעם. הבטתי בו לרגע, ואז הרמתי את ידיי והתחלתי ללטף את החזה שלי. תחילה תפסתי אותם בשתי כפות הידיים, לפני שלחצתי ועיצבתי את הבשר שלהם דרך החומר המשיי של החלוק בזמן שנתתי לו ליהנות מהמראה. שמרתי את עיניי נעולות עליו, והתחלתי לשחק איתם באמת, נשענת לאחור על המשענת ולוחצת ולשה את הרקמה המוצקה אך הרכה, גניחה קלה בורחת משפתיי כשהפטמות שלי התחככו במרקם הקטיפתי שנמשך לאורך התנועות שלי. הנשימה שלי החלה להעמיק והרגשתי שאני נרטבת עוד יותר. "אוהב את מה שאתה רואה, מותק?" גנחתי בנשימה כבדה, כשאדם הביט בעיניים פעורות והזיז את ידיו להתאים את הזין הקשה שלו דרך המכנסיים הקצרים שלו. "אוקיי, מספיק." הוא צחק בעצבנות. "עוד קצת ואני אתחיל לאונן כאן." הרגשתי מפתה להגיד לו שהוא לא יצטרך לאונן בכלל. הפה שלי, הכוס והישבן שלי יהיו יותר ממוכנים להקל עליו מהעומס העצום שהצטבר לו בביצים, גם החזה שלי אם למלא פתח הדוק מסיבה כלשהי לא היה על השולחן. כשראיתי את הרצון שלו להמשיך את המשחק, עם זאת, שתקתי והפסקתי לשחק. הייתי מאוד מגורה כשלקחנו את הקוביות וגלגלנו אותן שוב. כמה סיבובים לתוך זה שאף אחד מאיתנו לא הצליח, שמתי לב שאדם בוהה בחזה המכוסה שלי. עינינו נפגשו והוא חייך, לפני שהחזיר את מבטו למטה.