סוד משותף

אני באמת מסתדר עם החמים שלי, ברובם… ההורים של סטייסי לא בדיוק הטיפוס שלי, אבל הם תמיד היו טובים אלינו ואל הילדים שלנו, אז אני משתדל. אנחנו מסתדרים טוב, כל עוד האינטראקציות שלנו מוגבלות. באותו אופן, תמיד הסתדרתי עם ברוך, האחות הצעירה של סטייסי, ושני הילדים הקטנים שלה. בעלה, ראובן, היה קצת משעמם, וחלק מהדברים שסטייסי סיפרה לי עליו גרמו לי לדאגה, אבל שוב, השתדלתי. אף פעם לא הייתה לי אחות, ולפעמים תפסתי את עצמי חושב על ברוך כאחות צעירה והייתי קצת מגונן. אז לשמוע איך ראובן מתייחס אליה לפעמים גרם לי לתהות אם היא בסדר, לתהות אם הנישואים האלה יחזיקו מעמד… בכל מקרה, במנות קטנות, כולנו הסתדרנו. חגים, אירועים משפחתיים אחרים, ארוחות בוקר או ערב מזדמנות, משחקי בייסבול או ברביקיו. כולנו הסתדרנו, כל עוד לא עברנו את מגבלת הזמן. לכן הייתי מפוחד בהתחלה מהתוכנית לבלות שבוע שלם בבקתה על האגם שההורים של סטייסי שכרו. השבוע תוכנן שישה חודשים מראש, מה שנתן לי זמן לעבוד על דרך לצאת מזה. זה היה למעשה קל יותר ממה שחשבתי שזה יהיה. הבקתה נשכרה מיום ראשון עד שבת, והתוכנית הייתה שכולנו ניסע לשם ביום ראשון ונבלה את השבוע בהנאה מהאגם ומה שיש בסביבה שהילדים יוכלו לסבול. היה הרבה דיבור על מיני גולף. אה, אבל לא תאמינו, כפי שהסברתי להם בהעמדת פנים של אכזבה, הצוות הקטן שלי בעבודה, שמונה שלושה אנשים, כבר כלל שניים אחרים שתכננו חופשות לאותו שבוע ביוני. חבל! סליחה, אין דרך שמישהו אחר יוכל לאמת… אבל זה פשוט אומר שאני אצטרך לנסוע בנפרד ביום ראשון ולעזוב ביום שלישי כדי שאוכל לעבוד את שאר השבוע. חשבתי שזה פשרה הוגנת, וכולם היו מפתיעים ולא שאלו יותר מדי וקיבלו את שלושת הימים שהצעתי. אולי גם להם הייתה מגבלת זמן שהם יכלו לסבול אותי?!? בכל מקרה, השבוע הגיע וכולנו עשינו את דרכנו לבקתה. זה היה למעשה מדהים. שלוש קומות, שישה חדרי שינה וחדרי אמבטיה גדולים. מטבח נחמד ומרחב משותף. אפילו שולחן ביליארד. זה היה על האגם, עם רצועת חוף חולית פרטית שלנו ונקודת השכרת סירות במרחק הליכה קצר. החמים כבר שכרו סירת פונטון לכמה ימים כדי שכולנו נוכל ליהנות, והיו קיאקים, קנו ודברים אחרים שתמיד היו זמינים. אשתי ואני נהנינו במיוחד מחדר השינה שלנו ומהמיטה הנוחה. אפילו קיבלנו חדר אמבטיה פרטי צמוד. בכל פעם שאנחנו במלון, משהו נדלק אצלנו ואנחנו לא יכולים להפסיק לגעת אחד בשני, אבל למרבה הצער טיולים משפחתיים כוללים בדרך כלל ילדים באותו חדר. לא הייתה דאגה כזו כאן, שכן הקירות והדלתות היו טובים מאוד בחסימת רעש, והמיטה לא חרקה. האם הקרבה למשפחתה הייתה מדליקה או מכבה אותה לא נידון. התנדבתי להיות אחראי על הארוחות ביום שני, מכיוון שלא הייתי נשאר כל השבוע. הכנתי ארוחת בוקר גדולה לכולם באותו בוקר, ואז כולם התלבשו ויצאנו לסירה. ראובן החליט להיות אחראי על הנהיגה, וזה היה בסדר מבחינתי. הוא ישב בכעס והגה אותנו סביב האגם בעוד השאר ישבו בשמש ונהנו מהנוף. ברוך לבשה ביקיני נחמד ושיערה היה קלוע לשתי צמות וקשור על ראשה. אני מניח שהיא חשבה שזה יהיה יותר קל לניהול עם כל השחייה. הילדים לא שינו את גופה כמעט כמו את גופה של אשתי. ראובן היה גבר בר מזל, אם כי הוא אולי לא מבין זאת. ברוך וראובן נראו מתקשרים רק דרך ויכוחים. היה קשה לדעת כמה מזה היה עוינות אמיתית או שזה פשוט איך שהם היו. בילינו את היום על האגם, שייטנו בסירה ושחינו. הילדים אהבו לקפוץ מהסירה לתוך האגם, והם שעשעו את עצמם עם זה לזמן מה. סטייסי נרדמה מאחורי משקפי השמש שלה, וראובן בהה בטלפון שלו כשעצרנו. לא יכולתי לדמיין שהוא קיבל קליטה שם, אבל אולי הוא קרא ספר או משהו שהוריד. ברוך ואני צפינו בילדים ושוחחנו. מאחורי משקפי השמש שלי סקרתי את גופה. האם היא שמה לב לא יכולתי לדעת. בסופו של דבר עשינו את דרכנו חזרה לבקתה וניקינו את עצמנו. הילדים סיפרו לסבא ולסבתא על מה שעשו. סטייסי ואני חלקנו מקלחת והקפדנו לוודא שהשני נקי במיוחד. כשזה היה הזמן, הדלקתי את המנגל ובישלתי המבורגרים ונקניקיות לכולם. הבת הבכורה של ברוך הייתה מרותקת מהמנגל, אז הבאתי לה כיסא לעמוד עליו (לא קרוב מדי) ועזרתי לה להפוך את ההמבורגרים. היא חשבה שזה הדבר הכי כיף בעולם. עובדת מזון מהיר לעתיד בהתהוות. ברוך צפתה מכיסא סיפון סמוך. ראובן היה בפנים, עדיין בהה בטלפון שלו. רגע לפני שהתכנסנו לשולחן לאכול, ברוך נכנסה מהחדר השני, מחזיקה את הטלפון שלה. היא הודיעה שהיא הגישה בקשה לעבודה חדשה בשבוע שעבר ושזה עתה הזמינו אותה לראיון ביום רביעי בבוקר. לאחר ישיבת תכנון קצרה, נקבע שזה תזמון מושלם! כבר תכננתי לנסוע הביתה בעצמי ביום שלישי אחר הצהריים; ברוך פשוט תיסע איתי הביתה. אני אוריד אותה בבית (רק כמה דקות מהדרך שלי), היא

יכלה להתכונן לראיון ביום שלישי בערב, ואז אחרי הראיון לנסוע חזרה לבקתה ביום רביעי אחר הצהריים במכוניתה. הילדים יהיו בסדר בלעדיה ללילה אחד (רוב אולי לא יסכים, אבל סטייסי, סבתא וסבא יוכלו להסתדר איתם ללילה אחד) והיא עדיין תוכל ליהנות מרוב השבוע באגם. יום שלישי עבר על החוף, כשהילדים בונים ארמונות חול ומנסים את הקיאקים, שהם נהנו מהם. אני פשוט נהניתי לשכב בשקט על כיסא חוף, להקשיב לרוח. כמו שקבעתי חודשים קודם לכן, כשהשעה שלוש הגיעה, היה הזמן שלי ללכת. התקלחתי והתארגנתי, ואז ארזתי. ברוק גם היא התנקתה והחליפה את הביקיני שלה. היא לא הייתה צריכה לארוז כלום, כי היא נסעה ישר הביתה וחזרה ביום למחרת. אמרנו שלום ונסענו במכוניתי. זה היה בערך שעתיים חזרה למקום שלה, שם הייתי מוריד אותה. ברגע שעלינו על הכביש, היא הזיזה את מושב הנוסע אחורה ככל שיכלה, השכיבה אותו מעט, והניחה את רגליה היחפות על לוח המחוונים. היא לבשה מכנסי ג'ינס קצרים וגופיה כחולה שלא הסתירה את החזייה הכחולה הבהירה שמתחת. דיברנו קצת על כמה כיף היה לילדים. שאלתי אם רוב נהנה והיא פשוט גלגלה עיניים. שיניתי נושא ושאלתי אותה על העבודה שהיא מתראיינת אליה. לאחרונה עברתי תקופה של חיפוש עבודה טובה יותר והיו לי הרבה סיפורי ראיונות לשתף. במקום תשובה, היא שאלה בזהירות "אתה יכול להבטיח שלא תספר לאף אחד? אני מתכוונת לאף אחד, אפילו לא לסטייסי." סקרנותי התעוררה. אם רק הייתה יודעת כמה טוב אני בשמירת סודות. "כמובן," עניתי. "לא אספר לאף אחד." היא נאנחה והיססה. "אין לי באמת ראיון עבודה. כלומר, הגשתי מועמדות לעבודה הזו בשבוע שעבר, ואם הם באמת יתקשרו אליי לראיון בשבוע הבא, אני מניחה שאצטרך להעמיד פנים שזה הסבב השני. אבל פשוט רציתי תירוץ להתרחק קצת. לקבל קצת שקט. בכל פעם שיש לי חופשה מהעבודה או נוסעת לאנשהו זה תמיד עם הילדים. פשוט ממש, ממש, רציתי לילה לבד." היא פנתה אליי, הורידה את רגליה מהלוח וקיפלה אותן תחתיה. "ואני די בטוחה שגם אתה לא באמת היית צריך לעבוד השבוע, אז השקר הקטן שלך השראה את שלי." היא הגיעה ונגעה בי בצלעות, מעוררת אותי להודות גם כן. "זה היה כל כך ברור? אתה חושב שסטייסי וההורים שלך יודעים ששיקרתי?" "אה, לא, לא אמרתי כלום לסטייסי על זה, אבל אני באמת חושבת שהיא האמינה לך. אני חושבת שהיא הייתה ממש שמחה שנתת אפילו כמה ימים. וההורים שלי היו ממש שמחים גם כן. לא יודע אם שמת לב, אבל היית בהתנהגות הרבה יותר טובה מהחותן השני שלהם." "כן, שמתי לב שהוא לא ממש רצה לתקשר עם אף אחד." "אני לא חושבת שהוא אוהב מישהו. לא אוהב את החותנים שלו. לא אוהב את הילדים שלו. לא אוהב את אשתו. הוא לא מתעניין בשימור מים כמוך וכמו סטייסי." עוד נגיעה בצלעות. לקח לי רגע, ואז זה היכה בי. המקלחות המשותפות. כנראה שלא היינו כל כך דיסקרטיים כמו שחשבנו. בטח הייתי מסמיק. אבל אולי זה לא היה מורגש, בהתחשב בכל השמש שספגתי בימים הקודמים. המשכנו לנסוע, וניסיתי לשנות נושא. "אז איך תבליי את יום החופש שלך? וזכרי, הכל מכוסה תחת ההבטחה המקורית לשמור על הסוד, אז אין דאגות שאספר." היא לקחה רגע למתוח את רגליה, הניחה את רגליה שוב על לוח המחוונים. היא הניחה את ידיה בחיקה. מזווית העין חשבתי שראיתי אותה מושכת את מכנסיה כלפי מעלה, חושפת יותר ירך, אבל זה כנראה היה הדמיון שלי. "אני לא יודעת בוודאות. הרעיון הזה עלה לי פתאום אתמול. חשבתי אולי אלך לעיסוי, אבל אצטרך להסתיר את החיוב מרוב. אולי אקח אמבטיה ארוכה עם בועות ואהנה מהשקט." היה הפסקה כששקלתי כמה לא הולם יהיה להגיב לגבי האמבטיה שלה. האם עליי להציע לעזור לה לשמור על מים? האם החזרה הזו תעבור את הגבול? היא הייתה הבאה לדבר. "זה אולי יותר מידע ממה שאתה רוצה, ואני לא בטוחה אם סטייסי כבר סיפרה לך את זה עליי, אבל אני ממש רוצה לבלות את הערב ומחר בבוקר בבית שלי עירומה. זה מוזר?" אם היה לי משקה, הייתי יורק אותו על החלון. דאגתי שאאבד שליטה על המכונית, עם כל הדם בגופי שעוזב את המוח. יכולתי להרגיש את הראייה שלי מצטמצמת. ברוק המשיכה. "האם סטייסי אי פעם סיפרה לך על מה שהייתי עושה? כשהייתי בקולג'? אם לא, זה יהיה לא אופייני לה. היא מספרת לי הכל עליך…" חיפשתי במוחי ולא הצלחתי למצוא כלום. הנדתי בראשי. נתתי להערה האחרונה שלה להישאר… מה סטייסי סיפרה לה עליי??? "אה, אולי היא חסמה את זה. היא לא יודעת את הכל, אז אותם כללי סודיות חלים." "כמובן." "אוקיי, אז בכל מקרה, כשהייתי בקולג', השותפה שלי הייתה עם אוסף של פלייבוי ופלייגירל, ולכיף היינו מסתכלות עליהם ועושות בדיחות ודברים כאלה, אתה יודע, אבל בסופו של דבר עלה לי בראש שאני צריכה פשוט…"

להיות עירום. כאילו, כמה שיותר. אז התחלתי פשוט לישון עירום, וזה ממש מצא חן בעיניי. אחר כך הייתי מתעוזה והולכת עירומה במסדרון לשירותים בבוקר. כשחזרתי לגור עם ההורים בקיץ הבא, כשסטייסי הייתה בבית גם כן, כשההורים שלנו היו בעבודה, הייתי הולכת עירומה למטבח לקחת ארוחת בוקר או משהו כזה. סטייסי ראתה אותי הרבה פעמים ופשוט אמרה משהו כמו "איכס, מגעיל" או משהו כזה. אני לא חושבת שהיא אי פעם הלשינה עליי. אני זוכרת שהייתי לבד בבית באחר צהריים אחד והסתכלתי מהחלון על תיבת הדואר, מנסה לאתגר את עצמי לצאת ולקחת את הדואר עירומה." "וואו, אממ… אני בהחלט הייתי זוכר אם סטייסי הייתה מספרת לי על זה." עשיתי קצת חישובים בראש. אני חושב שסטייסי ואני התחלנו לצאת באותו קיץ. היא אף פעם לא הזכירה את זה. כנראה לטובה, כי הייתי מגיע כל אחר צהריים שיכולתי. הסתכלתי על ברוק ונתתי לעיניים שלי להתעכב עליה, לוקח בחשבון את הירכיים החשופות שלה, את המחשוף שלה. עכשיו היה תורה להסמיק. "אז כשחזרתי לקולג' בסתיו הבא, זה נהיה יותר תכוף. הייתי הבחורה עם המוניטין של להיות עירומה. הייתי מסתובבת במעונות עם מגבת על הכתף או סביב המותניים. הייתי משאירה את הדלת פתוחה ומייבשת את השיער עירומה. כשזה היה זמן לישון תמיד ישנתי עירומה וכך גם התכוננתי עירומה. השותפות שלי לרוב היו בסדר עם זה, אני חושבת." "והאם מישהו מהן היה יותר מבסדר עם זה?" היא הסתכלה ונתנה עוד דחיפה. "אתה שואל אותי אם אי פעם ניסיתי עם בנות בקולג'?" היא צחקקה. "לא, אבל כנראה הייתי צריכה. היו לי הצעות." לפני שהספקתי להגיב, היא המשיכה. "אז אחרי הקולג' כשאני ורוב התחתנו ועברתי לבית שלו, חשבתי, טוב, הנה זה, אני יכולה להיות עירומה כל הזמן. אין משפחה אחרת או ילדים, ובעלי לא יוכל להוריד ממני את הידיים. אבל כנראה היו לו רעיונות אחרים. הוא לא התנגד יותר מדי בירח הדבש שלנו, חושב, אני מניחה, שזה רק בגלל שהיינו במלון ובחופשה. אבל ברגע שחזרנו הביתה, כמו יום אחרי, הייתי במטבח לובשת רק חולצה שהגיעה עד, כאילו, הפופיק שלי, אתה יודע, בלי תחתונים, והוא השתגע, אמר שאני לא צריכה להיות עירומה במקום שבו אנחנו מגישים את האוכל שלנו, אמר שזה מגעיל, התלונן שהשכנים עלולים לראות אותי דרך החלון. אני נשבעת, הייתי בהלם. אף פעם לא דמיינתי שהתחת העירום שלי יהיה הדבר שיפריד בנישואיי." היא נתנה למילים האחרונות משקל כבד, ממלאת אותן בעשור של חרטה ותסכול. שקלתי תגובות אפשריות. הגבר החרמן בתוכי רצה להחמיא לתחת שלה ולומר שהוא טיפש שלא חושק בה כמו… כמו שכל גבר חרמן נורמלי היה. האח המגן (בעל) בתוכי רצה להודיע לה שהיא ראויה להרבה יותר. אבל שוב, לפני שהספקתי להגיב, היא המשיכה. "עכשיו אני פשוט צריכה להסתפק בריקוד במקלחת ובזמן להתייבש מול המראה עד שהילדים דופקים על הדלת. זה כאילו ממש פינוק ללכת לרופא וללבוש אחד מהחלוקים הפתוחים מאחור." היא צחקה. "אז הלילה, כשאני חוזרת הביתה, אני הולכת להוריד את הבגדים ולפתוח בקבוק יין. ואני לא הולכת להתלבש עד ממש לפני שאני עוזבת מחר לחזור לבקתה. בעצם, אולי אני אעשה את הנסיעה בלי תחתונים ואתלבש במכונית כשאגיע לשם." היא צחקקה שוב. הגבר החרמן בתוכי ניצח. "למה לחכות עד מחר?" הושטתי יד ומשכתי את שולי המכנסיים הקצרים שלה. לפני שהספקתי להחזיר את היד, היא שמה את ידה על שלי והחזיקה אותה נגד הירך שלה. האם היא חשבה אותו דבר? "לא יהיה הרבה שונה מביקיני, וראית אותי בזה בימים האחרונים. האם אנחנו עדיין במצב סוד מלא?" "הכל עד שנגיע נשאר בכספת." היא שחררה את ידי והרימה את שלה, מושיטה את הזרת שלה אליי, הסימן האוניברסלי לכניסה להבטחת זרת. חיברתי את הזרת שלי לשלה ונענענו על זה. "ומה אחרי שנגיע?" היא שחררה את הזרת שלי ופתחה את כפתור המכנסיים הקצרים שלה, מחליקה אותם במהירות במורד רגליה ועל הרצפה. התחתונים שלה התאימו לחזייה שלה, והיא סידרה בכוונה את הגופייה שלה שלא תכסה אותם. הייתי מוסח מדי מהחזות כדי להבין את המשמעות של מה שהיא אמרה. היא הרימה את המכנסיים הקצרים שלה באוויר והוציאה קריאת שמחה, ואז זרקה אותם למושב האחורי. האטתי קצת, כי כרטיס מהירות עכשיו היה מוסיף השלכות. היא פישקה את רגליה בלי שום רמז לעכבות ונהנתה מהפיצוץ של המזגן על העור החשוף שלה. השיחה שלנו המשיכה בנושא איך אני הולך לבלות את הימים הבאים לבד בלי לעבוד. אמרתי לה שהדבר הראשון שאעשה הוא לנקות את הבית מלמעלה למטה, איך בית נקי הוא הכרחי בשבילי להירגע. כנראה שאסיים את עבודות החצר מיד גם כן, כנראה אסיים הכל עד הצהריים ביום רביעי. אז יהיו לי בערך 72 שעות לעצמי. לא אמרתי לה שגם חשבתי על לקבל עיסוי, כי סוג העיסוי שרציתי היה כנראה שונה מאוד ממה שהיא רצתה. (אם כי, אולי לא…) חשבתי על הנטייה שלה להיות עירומה ותהיתי אם אני צריך

לבלות את הזמן הזה גם בהסתובבות עירום בבית שלי. הגענו לבית שלה ואני חניתי בחנייה. עדיין היה אור בחוץ. אני בטוח שהשכנים שלה היו בסביבה, אבל לא היה אף אחד אחר ברחוב. היא לקחה את המכנסיים הקצרים מהמושב האחורי, אבל לא לבשה אותם. "הייתי צריכה לשאול את זה קודם, אבל יש לי קצת רהיטים שאני צריכה להזיז, ורוב לא רצה לעזור לי. תוכל לעזור?" "בטח." שמתי את הרכב בחנייה וכיביתי אותו. יצאנו מהרכב, היא רק בתחתונים וגופייה. היא נתנה לגופייה ליפול נמוך יותר, מכסה קצת מהישבן שלה, אבל כל מי שיציץ יקבל מופע נחמד כשעשינו את דרכנו לדלת הכניסה. היא הוציאה את המפתחות מהמכנסיים הקצרים ופתחה את הדלת, נראה שהיא לקחה את הזמן בכוונה. כשהיינו בפנים, היא נתנה לי את ההוראות. "יש כוננית קטנה למטה משמאל לאח. היא אמורה להיות ריקה. אני רק רוצה שהיא תהיה בחדר השינה שלי. אני אעלה לשם ואפנה מקום בשבילה." ירדתי למרתף ומצאתי את הכוננית. זה היה משהו שקל להזיז לבד, אין סיבה שרוב לא היה יכול לקחת דקה ולעשות את זה. תפסתי אותה טוב והרמתי אותה, ואז עשיתי את דרכי במעלה שתי הקומות לחדר השינה, נזהר לא להיתקל בקיר ולהשאיר סימן. נכנסתי לחדר השינה והנחתי אותה בזהירות ליד הדלת. חיפשתי את המקום שבו היא רצתה אותה. לפני שהגעתי, ברכה הסירה את הבגדים שלה והניחה אותם על המיטה. הווילונות היו סגורים, אבל נתנו מספיק אור שמש כדי שאוכל להעריץ את הגוף העירום שלה במלואו. היא עמדה בצורה מגושמת, מחזיקה את ידיה לפניה, מהססת להפריד את רגליה. האומץ שלה מהרכב התמתן על ידי המציאות של המצב. היא הצביעה על מקום ריק לידה. "תוכל לשים את זה כאן?" הזזתי את המדף למקום שהיא רצתה ומצאתי את עצמי רק סנטימטרים ממנה. יכולתי להרגיש מטען חשמלי יוצא מהגוף שלה. היא נתנה לידיה ליפול לצידי גופה והתקרבה אליי. היא לחשה "תודה." התקרבנו יותר, נושמים את האוויר אחד של השני, שנינו נואשים לגעת, אבל אף אחד מאיתנו לא רצה להיות הראשון לשבור את המחסום. כשהדבר קרה זה היה בטעות. האצבע שלה נגעה באצבע שלי. זה כל מה שנדרש. היא תפסה את שולי החולצה שלי, במהירות משכה אותה מעל ראשי וזרקה אותה הצידה. הסרתי את המשקפיים שלי והנחתי אותם על הכוננית בזמן שהיא פתחה את המכנסיים שלי ומשכה אותם, יחד עם התחתונים, לרצפה. יצאתי מהם ובעטתי אותם הצידה. היא הניחה את ידיה על הלחיים שלי והובילה אותי אחורה אל הקיר. השפתיים שלה מצאו את שלי דרך הזקן שגידלתי לאחרונה. עדיין לא הייתי בטוח איך לנשק בלי שהשיער הקשה של הזקן יפריע, אבל זה בהחלט לא נראה שהפריע לה, אז הנשיקות השלישית והרביעית היו יותר נלהבות, עמוקות יותר. הגוף שלה היה לחוץ אל שלי, העור מתמזג יחד. היא נסוגה מעט וליקקה את השפתיים שלי בצורה מגרה בזמן שהאצבעות שלי נעו בעדינות במורד גבה, על הישבן החשוף שלה, במעלה הצדדים שלה לדגדג את הצלעות. היא רעדה, והנשיקה הבאה הייתה עמוקה יותר. ידיה נעו במורד החזה שלי, על פני הירכיים שלי. היא במודע נגעה בזין המתקשה שלי, ואז לחצה אותו בעדינות, בכוונה. ידי תפסו את הישבן שלה בחוזקה, ורציתי להרים אותה ולסחוב אותה ברחבי הבית, מבלי להפסיק את הנשיקה. היא קראה את מחשבותיי שוב. נסוגה אחורה ולקחה את ידי בידה, היא הובילה אותי למטבח. היו שם שני חלונות גדולים ודלת פטיו מזכוכית, כולם לא מכוסים ומלאים באור. היא הובילה אותי לאי במטבח. הרמתי אותה עליו, והיא פתחה את רגליה. עמדתי בין רגליה והתחבקנו שוב, והשפתיים שלי מצאו את צווארה בזמן שהחזקתי את החלק האחורי של ראשה. היא גנחה עם "אלוהים כן" בקושי מובן כשנישקתי את דרכי במורד צד אחד של צווארה, ואז אותו הדבר בצד השני. הנשיקות שלי עברו למטה מעבר לעצם הבריח שלה, וכשהיא ידעה לאן אני הולך, היא קשתה את גבה, לוחצת את הפטמות החיוורות שלה אל פי. היא כרכה את זרועותיה סביב ראשי בזמן שינקתי אותה, והאצבעות שלי גירו את דרכן במעלה ירכיה.