לשלוט בבית

מכיל: M / M, פראי/מפלצת x אנושי, דובקון, אוננות, מציצנות, פיסטינג, קשור, הטלת ביצים. "לא ציפיתי לראות פה פיה של אפר. הסוג שלך נדיר שמתרחק מהאי הביתי שלך. ובכל זאת, הנה אתה, מגיש בקשה להיות עוזר לגריפון תחתיי. אתה מבין מה העבודה הזו כוללת, נכון?" שאל רב האווירון טרל כשחזרתי להווה, צעקות הגריפונים מחוץ לבניין הגבוה הסיחו את דעתי מהשיחה. המסגרת האנושית הגדולה של טרל גרמה לבטנו להיראות כמו שק קמח גדול כשהוא ישב על כיסאו ועבר על הניירות שלי. הלבוש הצבעוני של רוכבי הגריפונים החמיא לעורו הכהה וגרם לו להיראות רשמי. "כן," עניתי והנהנתי בהתלהבות כדי להדגיש את הנקודה שלי, "תמיד רציתי להיות רוכב ומישהו אמר לי שזו דרך מצוינת ללמוד את היסודות, לפני הגשת בקשה לאקדמיה." לפני שהגעתי לכאן, שיננתי רשימה ארוכה של שקרים מועילים כדי להפוך את עצמי למועמד המושלם. "אני מבין…" מלמל טרל בחזרה אליי עם הבעה סקרנית על פניו השמנמנות. "בנים רזים כמוך לא יכולים לעמוד ברוח," הוא פלט כאילו ניסה לראות את התגובה שלי. "אני לא צריך לעמוד בזה, אני עדין מספיק כדי לעבור דרך קיר הרוח מבלי להרגיש דבר," השבתי, מנסה להישמע בטוח. תשובתי גרמה לרב האווירון לנחור, אבל הוא עדיין נראה לא בטוח. "למה לא פשוט ללכת ישר לאקדמיה? הם מלמדים את כל מה שאתה צריך לדעת ובלי. ההצבה כאן עשויה להיראות טוב בבקשה שלך, אבל זה רק יאריך את סיום הלימודים שלך אם אתה בכלל שווה את המאמץ. לקיחת המבחן היא הדרך הטובה ביותר להשיג את זה," הטון של טרל נשמע מזלזל כאילו הוא מדבר עם ילד קטן שלא יודע טוב יותר. הוא לא ידע שלקחתי את המבחן, שלוש פעמים, ונכשלתי בכל פעם. ידעתי שאני יכול לרמות בפעם הבאה שאקח אותו, אבל הייתי צריך לוודא שהרקורד שלי יראה שהייתי במקום שבו אולי למדתי את החבלים. זו הייתה ההזדמנות היחידה שלי. התארגנתי לפני שאמרתי לו עוד אחד מהשקרים שלי, "אני מאמין שאם אני רוצה להיות טוב במשהו אני צריך ללמוד כמה שיותר מאלו שעובדים בפועל בשטח. המורים באקדמיה עשויים ללמד אותי תיאוריה, אבל הלמידה האמיתית מתרחשת כאן." "אתה לא תלמד לעוף בלי אישור האקדמיה," הכריז טרל כאילו לא ידעתי את זה כבר. "אני יודע, אבל אני הולך לעשות עבודה אחרת, נכון? רוכבי הגריפון חייבים גם לדעת איך לטפל בבהמה שלהם." חוסר הרצון של רב האווירון הפתיע אותי. סכום התשלום המובטח היה משמעותי, במיוחד בהתחשב בכמה מעט ניסיון נדרש, אבל הייתי בטוח שעבודת העוזר שלו לא הייתה קשה מדי לטיפול. אחרי הכל, הגעתי עד כאן, המכתב שלי בטח עשה איזשהו רושם. אחרת, הוא לא היה רוצה לראות אותי ולעבור על בדיקה מרפאת מקיפה." "אני מבין," הוא מלמל שוב, נותן מבט אחרון בניירות שלי. "אתה מבוגר כבר שלושה קיצים והמכתב שלך היה מאוד נלהב, תחשיב את עצמך כעובד." רב האווירון קם והושיט את ידו ללחוץ את ידי. מהר, נתתי לו לחיצת יד חזקה והבטתי ישירות לתוך עיניו החומות העמוקות. "תודה, אדוני. אני אדאג שלא תצטער על כך!" הצהרתי. רב האווירון הרים מעט את גבתו הימנית. ההתלהבות שלי כנראה הייתה קצת יותר מדי. ובכל זאת, הייתי באמת נרגש. החלק השני של התוכנית שלי עבד והייתי בדרכי להיות רוכב גריפון! טרל הניף את ידו. "עקוב אחרי, עדיף להתחיל לעבוד עכשיו מאשר מאוחר יותר. מותו של העוזר האחרון עיכב את לוח הזמנים השנתי שלנו ואנחנו ממהרים." לא ידעתי את זה. הפוסטר שראיתי מעולם לא הזכיר מדוע הם צריכים עזרה, רק שזה היה דחוף. "מ-מה קרה לעוזר האחרון?" שאלתי בקול מודאג. "אחד הגריפונים בעט אותו מהכלוב. הוא שכח להחליף בגדים אחרי שטיפל בזכר אחר. הם מאוד טריטוריאליים, אתה לא יכול לשים שני זכרים יחד מבלי שהם יהפכו לאגרסיביים זה עם זה. רוכבים מיומנים חייבים להיות דומיננטיים ובטוחים בעצמם כשהם טסים בתצורות, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו קרבות בתוך הקבוצה." ההסבר של טרל נשמע לי סביר. דאגתי לזכור את זה. כשעלינו במדרגות הארוכות, לקחתי את הנוף. למרות שהיינו בהרים, האוויר כאן היה חם. הרוח המדברית החמה נשבה ישירות אל צלע ההר והשמש צרבה את הסלע השחור המרצף אותו, מה שהפך את האוויר ליבש ולחם. אם היינו נשארים בחוץ עוד קצת, בטוח הייתי נשרף. העור האפור הבהיר שלי לא היה מיועד להיות תחת השמש. "הבריאות של החיות האלה מאוד חשובה לי וזה התפקיד שלך לעזור לי לשמור עליהן בריאות ומאושרות. אפשר לומר שהתפקיד שלך כמעט חשוב כמו שלי." טרל הציץ מאחור כשהוא אמר את זה וחיכה לתגובה שלי. "כמו שזה חשוב לי, אדוני! כוח בריא הוא כוח חזק," אמרתי בחיוך ורב האווירון השיב לי חיוך קטן. הצלחתי לחדור אליו. טרל הוביל אותי לאחד מהמגדלים הרבים של המבצר ולחדר עגול ורחב. הייתה פתיחה גדולה על הקיר, שעוטרה בקשת אבן מגולפת עם פעמון קטן תלוי לצידה. זה היה מיועד לגריפונים, הם היו עפים אחד אחד כשהפעמון היה מצלצל ל… איזושהי סיבה. בכנות, לא ידעתי למה. כלים שונים היו תלויים על הקיר והייתה כיסא מונח לצידם. במרכז החדר הגדול, היה…

היה גם סוס עץ גבוה עם אוכף פשוט, אך בצורה מוזרה, עם מושב ארוך. הוא היה מופנה הרחק מהפתח של החדר. רצועות עור ארוכות התנדנדו מהאוכף כשהבריזה החמה גרמה להן להתנדנד לאט. "אני רוצה שתנקה ותבריק את האוכף הזה," ציווה רב-הטיסה, "לטפל בו זה חלק משמעותי מהעבודה שלך." כשישבתי על הכיסא, לקחתי כמה פריטים מהקיר וטיפסתי על סוס העץ כדי להגיע לאוכף. עם סמרטוט נקי, התחלתי לנגב את האוכף. אמי הייתה עורכת עור ידועה והיא לקחה אותי איתה כשהיא עבדה בסדנה שלה. הכישורים שלמדתי הפכו לשימושיים. רב-הטיסה צפה בי עובד מאחור, נשען על משענת הגב כשאני מתמקד בעבודתי. בסתר, ניסיתי להציץ לראות אם הוא מרוצה מהביצועים שלי וראיתי אותו משפשף את מפשעתו עם ידו. לחיי האדימו ובשוק שלי, הסתובבתי כאילו לא ראיתי כלום, עדיין מדבר על כמה חשוב כל שלב כשמדובר בעבודה עם עור טוב. שמעתי אותו ממלמל בהסכמה ומתוך סקרנותי הצצתי שוב. איבר המין של רב-הטיסה, שהיה מכוסה בבגדיו, התחיל להתקשות והוא השמיע גניחות שקטות בזמן שליטף את אשכיו עם ידו השנייה. לא בטוח לאן הוא מסתכל, ראיתי אותו מלקק את שפתיו השמנות בתשוקה. התחלתי את השלב הבא כששמעתי אותו קם והולך לעברי. "אתה מאוד טוב," אמר רב-הטיסה והניח את ידו השנייה על כתפי. הייתי נבוך מדי להסתובב ולהביט בו, "בדרך כלל לוקח זמן רב לעוזרים ללמוד את הטיפול הנכון בעור." כשעמדתי נשען על סוס העץ, היינו בערך באותו אורך. יכולתי לשמוע אותו עדיין משפשף את עצמו כשהוא עמד מאחורי. "זה טוב. תן לי את הכלים וטפס על האוכף. אתה צריך ללמוד איך לשבת נכון." אמר רב-הטיסה והגשתי לו את הפריטים שהיו בידי מבלי להסתכל עליו. טיפסתי על האוכף ועכשיו הייתי קצת גבוה ממנו, מרגיש קצת מוקל שהוא יכול להגיע אליי. רב-הטיסה החזיר כל כלי למקומו הנכון וחזר לעמוד מולי. הוא הפסיק להנות מעצמו ולקח אחת מהרצועות העור בידיו. דרך מכנסיו, יכולתי לראות עדיין את איברו החצי-זקוף. "הישען קדימה," הוא ציווה ועשיתי כפי שאמר, חושש ממה שהוא עלול לעשות לי. במהירות, הוא משך את הרצועה מעל ראשי והדק אותה בחוזקה סביב צווארי. "אדוני! מה זה?" צעקתי מבוהל. "אני מראה לך את החבלים. העבודה שלך היא לטפל בחיות שלי והדרך היחידה ללמוד זאת היא על ידי עשייה." רב-הטיסה הסתובב סביבי, קושר אותי בחוזקה לסוס העץ כשניסיתי להתנגד. "בבקשה, שחרר אותי! אני אטפל בגריפונים, אני נשבע! אני אעשה את העבודה שלי!" התחנונים שלי נפלו על אוזניים ערלות, כשפניו הישרות של רב-הטיסה הפכו לחיוך. "ילדי, זה מה שתעשה. זו העבודה," הוא השיב וטפח עליי לוודא שכל רצועה מחזיקה אותי. רב-הטיסה קרע את בגדי עם סכין, משאיר אותי חשוף. הייתי כפוף מעל מושב האוכף, רגליי רחבות. "ידעתי מיד שלא ידעת למה אתה נכנס כשפגשתי אותך, אבל כפי שאמרתי, המצב שלנו כאן דחוף והיית כל כך נלהב מהעבודה הזו." בקול שמח הוא הוסיף, "… והחלק הטוב ביותר הוא, לפי דוח הבריאות שלך, אתה מושלם לעבודה." נאבקתי נגד הכבלים שלי, מושב האוכף התחכך באיברי ובפטמותיי החשופות, חלקלק מהפוליש המוסקי שהחלתתי לפני רגעים ספורים. העור הרגיש מעט גס וכל תנועה גרמה לי להתחכך בו. המאבק גרם לי להתנשף מהחום והזיעה זרמה בגבי. הייתי עייף, וכשהפסקתי, הבנתי שאם לא אזוז יותר מדי, התנוחה שלי הרגישה די נוחה. המושב היה ארוך מספיק כדי לתמוך בי מבלי להעמיס על גופי. רב-הטיסה שלף עוד כלים מהקיר. "זה יהיה הרבה יותר קל אם תירגע, אבל אני מזהיר אותך, הפעם הראשונה תמיד הכי גרועה," הוא אמר והלך מאחוריי, לפני שהספקתי לשאול שאלות הוא מרח את החור שלי בשמן סמיך ודחף שלוש אצבעות לתוכי. צעקתי בהפתעה ודחפתי קדימה, גופי התחכך בפטמותיי ובאיברי נגד המשטח הגס של המושב, מה שהפך אותם לקשים. רב-הטיסה הרחיב את החור שלי יותר ויותר, מוסיף עוד אצבעות בכל פעם שהוא תקף אותי ובכל פעם דחפתי קדימה באופן בלתי רצוני, מגרה את גופי עוד יותר. הצעקות שלי הפכו לייבבות. "החיות לא יהיו זהירות כמוני, אתה צריך ללמוד להתרפות מהר, אחרת זה יהיה כואב," העיד רב-הטיסה. במהרה הוא הצליח לדחוף את כל אגרופו לתוכי, מה שהרחיב את החור שלי יותר מאי פעם. תוך כדי תנועות נמרצות של אגרופו, דוחף אותו נגד סוף המנהרה שלי, רב-הטיסה התחיל להנות מעצמו שוב. שאפתי נשימה כשהמתח המתמיד על איברי גרם לי לירות זרע בין גופי לאוכף. רב-הטיסה נראה מרוצה ושלף את אגרופו, משאיר את החור שלי פתוח. הוא הלך לעבר הקשת האבן וצלצל בפעמון. "כדאי שתתכונן, המבחן האמיתי שלך עומד להתחיל," רב-הטיסה צחק וחזר לשבת על כיסאו. הוא הוריד את מכנסיו, שלף את איברו והמשיך לעסות את אשכיו כשפתאום נשבה רוח מעליי. שמעתי צרחה רמה והסתובבתי להסתכל. שם הוא היה. גריפון זכר גדול, מקפל

כנפיו הענקיות רטטו כשהוא צעד לעברי, מביט בסקרנות על משרתו החדש. טפרים ארוכים שרטו את רצפת העץ בכל צעד. השמן שטראל מרח על ישבני כנראה הכיל משהו, כי הפאלוס הגדול של הגריפון יצא מהכיס שלו כשהוא הריח אותי. הדבר בצורת הקונוס כמעט נגע ברצפה, כבר נוצץ מרטיבות. החיה צעקה בקול רם כשהיא הרימה את כפותיה הקדמיות על צידי הסוסון. הגריפון נשך את צווארי במקורו, הרצועה העבה סביב צווארי הגנה עלי מהנזק, אבל הלחיצה הקשתה על הנשימה. "אה, ואל תדאג!" שמעתי את קולו של טראל מהחדר השני, "יש להם רגליים של חתול, אבל הזין שלהם לא קוצני". ייבבתי כשהיצור התחיל לשאוב את איברו בין לחיי. האוכף היה מעוצב כך שהוא מעט הרים את גופי התחתון, זה היה אמור להקל על כל מי ששוכב עליו להיכנס, אבל החיה שניסתה לרכב עלי המשיכה לשפשף את איברו עלי. ייבבתי מתחת למפלצת כשהטראל צפה בניסיון ההזדווגות שלי בהתרגשות. קצה המוט של הגריפון פגע בכניסתי וגרם לי להיאנח בהפתעה. הדחיפה הבאה החמיצה אותה עד שלבסוף הוא חדר עמוק לתוכי, כל אורכו נעלם בתוכי עד שהקשר לחץ על הפתח שלי. גופי הקשור התרומם מעט כשהמוט גרם לבטני להתנפח מרוחבו. צעקתי בקול רם עד שהחיה נשכה את צווארי חזק יותר, מה שגרם לקולי לדעוך. הגריפון התאים מחדש את כפותיו האחוריות לפני שהוא משך החוצה והחזיר את איברו לתוכי. הסוסון מתחתינו נטה קדימה ואחורה עם כל דחיפה. התנועה עוררה את כל גופי, בונה עונג בתוכי. כמו חיה מיוחמת, המפלצת לא הראתה רחמים כלפי גופי המנוצל. התכווצתי מהשאיבה הפרועה, מכופף את רגליי הקשורות ככל שיכולתי, מה שגרם להן להיות רדומות. הפתח שלי חלב את המוט של החיה כשהכדורים המנופחים שלה היכו בירכיי. האדון המעופף התפעל מהסצנה מולו, מרצה את עצמו בזמן שצפה בי נשבר. הכדורים שלו רעדו כשהזין הפועם שלו ירה חוט אחרי חוט של זרע לבן לאוויר. חזהו התנשף מהאושר, מה שגרם לכל גופו השמן לרעוד. כשהוא חזר לשלוט בגופו, הוא ניגש אלי, המוט הרפוי שלו תלוי חופשי. מוחי התרוקן כששכבתי ברפיון מתחת למפלצת, זז כמו בובת סמרטוטים על חוט, כשהחיה קדחה עמוק לתוכי. עם דחיפה אחת אחרונה וחזקה, היא הבטיחה את עצמה בתוכי ונתנה שאגה רמה. האדון המעופף צחק והחזיק את פניי בידו. "עכשיו אתה זוכה לחוות את החלק הכי טוב," הוא אמר, מבלבל אותי במילותיו לרגע, "הזכרים של הגזע הזה נושאים ביצים להפריה על ידי הנקבות. הוא הולך למלא אותך." עיניי התרחבו כשהרגשתי את הצורה הגדולה הראשונה לוחצת על החור שלי. כשהיא עברה, תחושת חום מילאה אותי כשהביצה נדחפה עמוק לתוך בטני, מלווה בנוזל חם זורם. עוד אחת נכנסה לתוכי, גורמת לעיניי להתגלגל לאחור מהעונג. דמעות זלגו מעיניי כשהחיה החזיקה אותי בחוזקה, מניחה ביצים בתוכי אחת אחרי השנייה. בטני המתנפחת התרחבה ודחפה אותי רחוק יותר מהאוכף, נעצרת רק על ידי הרצועות העוריות שהחזיקו את גופי. טראל דחף את פניו אל שלי והכריח את לשונו פנימה. מנשק אותי בתשוקה. הגריפון כנראה הניח לפחות שש ביצים בתוכי, לפני שיצא, הקצה עדיין מטפטף נוזל. מרוצה, הוא עף משם, משאיר אותי לבד עם טראל. הייתי עייף כשהוא בזהירות הסיר את הקשירות שלי והרים אותי מהאוכף לרצפה. "אל תדאג, ילד שלי" הוא אמר, היה דאגה בקולו, "נוציא אותם אחרי שתנוח ואז נמכור אותם למגדל אחר. עשית עבודה טובה." טראל ליטף בעדינות את בטני המוגדלת, מחזיק אותי בזרועותיו, "מחר, אתה יודע למה לצפות ותהיה מוכן להזדווגות הבאה," הוא לחש ברוך. חשבתי על האקדמיה ועל החלום שלי להיות רוכב גריפונים. עכשיו, הייתה לי מטרה נוספת. לא יכולתי לחכות למחר.