ליסה עדיין לא יכלה להאמין שחנה באמת באה לבקר. הן היו חברות כבר זמן מה ונהגו לבלות יחד עם הילדים שלהן. אבל, מסיבה כלשהי, הן אף פעם לא בילו זמן רק שתיהן… למורת רוחה של ליסה. זה היה צירוף מקרים משמח שהילדים של חנה היו אצל אביהם באותו שבוע שהילדים של ליסה היו במחנה. בלי לצפות יותר מדי, היא הייתה בהלם כשחברתה הסכימה, סוף סוף, לבלות לבד. עבר שבוע מאז שהיא שאלה וליסה עדיין הייתה מופתעת שחנה באמת מצאה זמן ורצתה לבלות. תמיד היה נדמה שמשהו עוצר אותה, אז ליסה אף פעם לא התרגשה יותר מדי כשהיא ביקשה ממנה לעשות משהו. אבל, זה לא מנע ממנה לנסות מדי פעם. הפעמון צלצל, קוטע את מחשבותיה של ליסה. "היי! בואי תיכנסי." זה מיד הרגיש מוזר שחנה בביתה והיא תהתה אם עשתה טעות כשהזמינה אותה. "שימי את הדברים שלך איפה שבא לך," ליסה נופפה בידה כשהובילה את חנה למטבח. "אז, מה אנחנו עושות?" היא שאלה. "ובכן, כבר יש עליי בגד ים, אז…" ליסה צחקה. "ובכן, אני יודעת כמה את כמו ערפד, אז לא הייתי בטוחה אם את עדיין רוצה לקחת את הסיכון," היא הקניטה. זה היה בדיחה רצה ביניהן כבר זמן מה. אחד הדברים המעטים שליסה אהבה בקיץ היה להשתזף. אבל, בין העבודה של חנה שהשאירה אותה בבית רוב הימים לבין גוון העור הבהיר שלה, האישה המסכנה אף פעם לא השתזפה, היא רק נשרפה. אז, ליסה התחילה לקרוא לה ערפד בתקופה הזו של השנה. "בשבילך, כן," חנה עשתה פרצוף והוציאה לשון. "חוץ מזה, חם מדי בחוץ." "ובכן, רק תגידי לי מתי את מוכנה להיכנס," ליסה הציעה. "את יכולה לעשות לי טובה ולמרוח קרם הגנה על הכתפיים שלי?" היא הורידה בזהירות את הכיסוי שלה, מנסה לא להרוס את השיער הבלונדיני המלוכלך שהיא כבר סידרה. היא לא יכלה שלא לשים לב שחנה מתקשה ליצור קשר עין איתה… ונראה שהעיניים שלה עוברות התקף. ליסה ניסתה לא לצחוק כשהיא מסרה לה את בקבוק הקרם הגנה. חנה לקחה את הבקבוק וניסתה לשמור על קור רוחה כשהחלה למרוח את הקרם על הכתפיים החשופות של ליסה. המחשוף שלה היה מספיק גרוע. אבל, לגעת בה התחיל לחמם ולהטריד את חנה. "תודה," ליסה לקחה את הבקבוק בחזרה כשהיא סיימה. היא ניסתה להתעלם מהמבט המוזר על פניה של חנה. "את צריכה שאני אעשה לך?" ליסה הציעה. חנה חנקה גיחוך מהביטוי שיכול היה להתפרש בקלות בצורה שגויה. היא הייתה צריכה להוציא את הראש מהביוב. "לא. כבר כיסיתי את זה," היא הורידה את הכיסוי שלה. "אה," ליסה לא יכלה להסתיר את האכזבה בקולה. היא גם לא יכלה למנוע מעיניה להיפתח לרווחה מהמראה החדש. "יש לך בגד ים אמיתי!" ליסה הקניטה. "רק קניתי אותו," חנה ענתה בביישנות. חוסר הביטחון שלה לגבי חשיפת גופה היה ברור. "תקשיבי, אני יודעת שאת מוזרה לגבי להראות את הגוף שלך ואני לגמרי מבינה את זה. כולנו כאלה, לא? אבל, את נראית נהדר! חוץ מזה, זו רק אני," ליסה חייכה, מנסה להקל על הפחדים שלה. "עכשיו בואי," היא נופפה בידה לכיוון דלת הזכוכית המחליקה שפתחה לדק. ליסה לא יכלה להתאפק. היא המשיכה לגנוב מבטים לחנה כשהן צפו בבריכה כשהיו הפסקות בשיחות שלהן והיא לא הסתכלה. היא אף פעם לא ראתה כל כך הרבה מהגוף של חנה. והיא הייתה משקרת אם הייתה אומרת שהיא לא נהנתה מאוד מהמראה. הישבן של חנה היה דבר אחד, אבל המחשוף שלה… ליסה ידעה שהיא לא אוהבת להראות את גופה אחרי כמה מהדברים שהיא עברה בחייה, שזה היה מובן לחלוטין. ועדיין. באנוכיות, היא לא יכלה שלא לאחל שהיא תעשה זאת לעיתים קרובות יותר. בעיני ליסה, והיא דמיינה שבעיני אנשים רבים אחרים, חנה הייתה יפהפייה. "אוהבת מה שאת רואה?" חנה אמרה פתאום, מחייכת. היא הרגישה את עיניה של ליסה עליה ולא יכלה להתאפק. היא הייתה כל כך כיפית להקניט. "את יודעת שכן," ליסה ענתה בביטחון, אבל הסמיקה והסתובבה. היא ידעה שזה כנראה לא נכון, אבל היא לא יכלה שלא ליהנות מכמה שליסה הייתה חמודה כשהיא התביישה. "את יודעת שאני אוהבת יותר מהישבן שלך, נכון?" חנה שאלה פתאום כמה דקות מאוחר יותר. זה היה "דבר" ביניהן כבר זמן מה; חנה מגיבה על הישבן של ליסה. "וגם את העובדה שאת מקללת כמו מלח כמוני," היא הקניטה. ליסה עצרה, מופתעת. "עכשיו אני יודעת," היא דיברה בשקט, מוחה מתרוקן ממילים. כמה דקות של שתיקה עברו, אף אחת מהן לא העזה להסתכל על השנייה. "את מתחממת? אני יודעת שאני כן?" ליסה שאלה. "ואני שונאת שתתפוצצי בלהבות." שתי הנשים יצאו והתייבשו בשקט בצל של מטריית שולחן הפטיו. "כמה זמן את נשארת?" "למה? את מנסה להיפטר ממני כבר?" ליסה הורידה את עיניה. "לא. אני תוהה אם אני יכולה להיות השפעה רעה ולשכנע אותך לשתות." לליסה הייתה תשוקה סודית לשתות עם חנה לפחות פעם אחת כשהיא גילתה כמה מעט אלכוהול היא יכולה לסבול. חנה חשבה על זה. "באיזו שעה הנרי חוזר הביתה?" היא שאלה. "לא לפני 5:30, 6." "מממ… אז, כן. רק אל תגרמי לי להיות שיכורה לגמרי. אני קלת משקל. אל תנצלי אותי," הן נכנסו בדלת הזכוכית המחליקה. "או שכן," היא לחשה לעצמה. ליסה העמידה פנים שהיא לא שמעה אותה, אבל חייכה לעצמה כשהן נכנסו למטבח. ליסה וחנה דיברו על כל מיני דברים אקראיים.
צפו לתוך ראשיהם בזמן שלגמו את המשקאות שלהם. זה היה אחד הדברים הרבים שליסה אהבה בה. ה-ADHD שלהן השתלב טוב זו עם זו כשזה הגיע לשיחות. הן המשיכו במחשבות הרנדומליות שלהן כשהן חזרו לבריכה… עד שזה איכשהו התפתח לכיוון המיניות שלהן. כל אחת מהן ידעה מזה זמן שהשנייה ביסקסואלית, וזה היה מקור להרבה מהפלירטוטים בעבר. "האם אי פעם נישקת אישה?" חנה שאלה. "כן… ואת?" "לא," היא ענתה בשקט. ליסה לא הופתעה, בהתחשב בחינוך הדתי הסופר שמרני שלה. "זה חבל… את יודעת שאת יכולה כמעט כל אישה שאת רוצה, נכון?" המילים יצאו לפני שהיא הספיקה לעצור אותן. ליסה עצרה את נשימתה. האלכוהול התחיל להשפיע והיא נהייתה קצת יותר כנה ממה שטוב לה. ליסה שמעה אותה זזה על המצוף שלה ועשתה את אותו הדבר, מוצאת את חנה בוהה בה. "ומה? את כל כך מכוערת?" "אני רק אומרת. תשכחי ששאלתי בכלל. זה היה טיפשי מצדי." היא צפתה בחנה שחתה לעברה, מתקרבת במרחק סנטימטרים מפניה. "מה את עושה?" ליסה ניסתה לא לגמגם. "אני יודעת שאני ביסקסואלית כבר יותר מ-20 שנים ומעולם לא נישקתי בחורה…" הרמיזה הייתה באוויר. "מה עם גרג?" ליסה לחשה. זה היה ידוע בין שתיהן שחנה הייתה מונוגמית וליסה לא. "היה לנו שיחה קטנה לאחרונה…" חנה התקרבה את שאר הדרך ונעלה את שפתיה עם ליסה. המוח של ליסה רץ. היא ניסתה לא להעלות את התקוות שלה גבוה מדי. הפעם האחרונה, והשנייה, שהיא הצליחה (בעיקר) להתגבר על הקראש הענק שלה על חנה כמעט שלחה אותה לבית משוגעים. לומר שזה היה "קשה" היה אנדרסטייטמנט. בלי מחשבה, שתיהן התכופפו, מתאזנות בצורה מסוכנת על המצופים שלהן, והתחילו להעביר את אצבעותיהן על השיער והפנים זו של זו. זה היה נשיקה ממש טובה, וכבר שנים שליסה לא הרגישה את שפתיה של אישה אחרת על שלה. היא לא הבינה כמה היא התגעגעה לזה. זה היה פשוט… שונה, רך יותר, עדין יותר. ליסה חלמה בהקיץ על לנשק את חנה, ולעשות דברים אחרים איתה, אלף פעמים. היא מעולם לא דמיינה שהיא תעשה את זה במציאות… ושזה יהיה אפילו יותר טוב ממה שהיא דמיינה. הנשיקה נגמרה לפני שהיא הייתה רוצה, אבל נמשכה יותר ממה שהיא ציפתה, שזה היה לא קיים. חנה קפצה מהמצוף שלה ובוהה בליסה כאילו היא מחכה למשהו. "מה?" ליסה צחקה בעצבנות. "את הולכת לקום?" "אני לא קוראת מחשבות," היא צחקה שוב, מתיישבת ליד חברתה במים המרעננים. עוד שתיקה ובהייה התמשכו. "אני שונאת להגיד לך, אבל הטריקים של הג'דיי שלך לא עובדים," ליסה עצרה את הצחוק. "לעזאזל," חנה נאנחה ושתיהן סוף סוף צחקו. ליסה כמעט יכלה לראות את הגלגלים מסתובבים בראשה במהלך עוד הפסקה. "מה זה?" היא שאלה בשקט יותר ממה שהיא התכוונה. חנה שאפה נשימה והאווירה השתנתה מיד. "אני חושבת שאני צריכה עוד לשתות!" היא עשתה את דרכה לסולם הבריכה. ליסה ידעה שזה לא מה שבאמת היה במוחה, אבל היא נתנה לזה לעבור. הן ישבו בשתיקה מביכה כשהן סיימו במהירות את שאר המשקאות שלהן בצל המטריה. האווירה נהייתה מביכה, אף אחת מהן לא הייתה מוכנה, או מסוגלת, לנהל שיחה עם השנייה. או אפילו להסתכל אחת לשנייה בעיניים, לצורך העניין… חוץ מהמבט המהוסס מדי פעם, בתקווה שהשנייה לא תתפוס אותן. ברור שהאלכוהול היה צריך להשלים את הפער. ליסה התחילה לתהות אם חנה מתחרטת על מעשיה. אחרי הכל, הנשיקה נראתה די ספונטנית. או, האם זה ליסה שהיא מתחרטת עליה, לא הנשיקה עצמה? מוחה היה מלא דאגות ושאלות כשהיא ישבה שם מחכה שחנה תסיים את המשקה שלה. "את בסדר?" חנה שאלה כשהיא הניחה את הכוס שלה בזהירות על השולחן. "כן ולא," ליסה ענתה באופן מסתורי. היה קשה לא לתת לחרדה שלה להשפיע עליה, במיוחד כשזה הגיע לחברתה. "את כועסת עלי?" ליסה חשבה שחנה נשמעת כמו עצמה חסרת הביטחון עם השאלה הזו. "לא," היא צחקה בלי לחשוב על זה. "למה שאהיה?" "על שנישקתי אותך, ולא באמת הזהרתי אותך," חנה דיברה בשקט והתקשתה לפגוש את עיניה של ליסה. "את צוחקת עלי? אין לך מושג כמה את משגעת אותי, נכון?" השאלה הייתה באוויר לכמה שניות; עיניה של חנה התרחבו. "לא הייתי צריכה להגיד את זה," ליסה כיסתה את פיה, מזועזעת מהווידוי שלה. זה בהחלט לא הפך את זה לפחות נכון. "לא," קולה של חנה היה בקושי מעל ללחישה. "לא ממש." הן שוב הביטו אחת בשנייה, אף אחת לא בטוחה מה להגיד הלאה. עיניה של ליסה היו פרועות בעוד שלחנה היה את הרכות המגוחכת הזו שהיא אהבה. "על מה את חושבת?" ליסה סוף סוף שאלה. חנה נראתה נבוכה פתאום, אבל ענתה בכל זאת. "שאני ממש רוצה לנשק אותך שוב," היא לא יכלה שלא לחייך. ליסה קמה פתאום וגמעה את המרחק הקצר ביניהן. תופסת את ידיה של חנה, היא משכה אותה מהכיסא ולחצה את גופן יחד. בלי מילה, ליסה אחזה בצידי פניה החלקות של חברתה ונישקה אותה בלהט. כשהן התנשקו, ידיהן התחילו לשוטט. "אני רוצה אותך," חנה ניתקה לבסוף ולחשה. ליסה עצרה. זה היה טוב שהיא הייתה שקועה ברגע. מעולם לא דמיינה שמשהו כזה יקרה. היא ידעה שמוחה יצטרך לעבד הרבה מאוחר יותר, אם כי. "אני רוצה לעשות הכל איתך," היא הודתה. זה היה פחות מפחיד להגיד את זה בקול רם ממה שהיא חשבה שזה יהיה… וזה הרגיש טוב סוף סוף להוציא את זה מהחזה שלה. "קחי אותי פנימה," חנה נישקה אותה שוב. "יש לך…"
להפסיק לנשק אותי לרגע," צחקה ליסה, מתרחקת מספיק כדי לדבר. ידיה עדיין נחו על פני חברתה. היא יכלה בקלות ללכת לאיבוד בעיניה הכחולות והכהות של חנה. ליסה לקחה אותה ביד והובילה אותה דרך הבית לחדר השינה שלה. לא מבזבזת זמן עכשיו כשהביישנות והחוסר ודאות נראו מחוץ לדרך, חנה הסירה את בגד הים הרטוב שלה בצורה מגושמת בזמן שליסה צפתה, נרגשת מדי מהאפשרויות של מה שעומד לקרות. "זה היה אמור להיות הרבה יותר סקסי ממה שזה היה," הן צחקו שתיהן. ללא מילים, חנה הושיטה את זרועותיה סביב צווארה של ליסה ופתחה את הקשר של בגד הים שלה, מנשקת אותה שוב בתהליך. ברגע שהקשר היה רופף, היא לקחה את החירות להסיר את בגד הים של ליסה עד הסוף, מנשקת את גופה תוך כדי. נשימתה של ליסה התגברה מהתחושה של שפתיה של חנה על עורה החשוף. "מה עכשיו? אמרת שאת רוצה לעשות הכל לי," חייכה חנה ברשעות, סנטימטרים מפניה, אחרי ששתלה נשיקות קטנות לאורך כל גופה של ליסה. ליסה רעדה. "אני יכולה לחשוב על כמה דברים." "תבחרי אחד," דחקה חנה, מגרה. בדרך כלל, הפלירטוטים המגרים שלה עשו את ליסה מיידית מגושמת וחסרת מילים. אבל עכשיו, במיוחד עם הכוונה מאחוריהם, זה הדליק אותה הרבה יותר. ליסה נזכרה פתאום במשהו שהיא פנטזה עליו לאחרונה יותר ממה שהיא רצתה להודות. היא הרימה אצבע והלכה לשידה בצד שלה של המיטה. "האם אי פעם השתמשת באחד מאלה?" היא שלפה את שרביט ההיטאצ'י מהמגירה ונפנפה בו קדימה ואחורה. "לא," צחקה חנה. "הייתי צריכה?" "בהחלט," ענתה ליסה בהיסח הדעת כשהיא חיברה אותו לחשמל. לאחר מכן, היא לקחה מגבת מהאמבטיה והניחה אותה במרכז המיטה. גבה מורם, חנה צפתה בה בשקט עד שהיא סיימה. ליסה הסתובבה וטפחה על המיטה. חנה נענתה עם חיוך קטן על פניה. היא שכבה עם ברכיים מכופפות וסגורות, נהנית בסתר מהידיעה שליסה תצטרך לפתוח אותן. ליסה הצטרפה אליה על המיטה והתכופפה מעליה, קרובה מספיק לנשק. "את מוכנה לחוות את האורגזמה הכי טובה בחיים שלך?" "תנסי אותי," התגרתה חנה. עם זה, ליסה התיישבה שוב והריצה את ידיה על גופה המושלם של חברתה. אחרי הכל, סימני מתיחה וירכיים עבות לא היו זרים לה. לא מסוגלת להתאפק, היא בילתה זמן נוסף בכיסוי שדיה הגדולים, מגרה את פטמותיה בעדינות, מעוררת אנחה שקטה, ומריצה את ידיה על פנים ירכיה של חנה. הרגע הרגיש לא מציאותי, חברתה הרכה, המצחיקה והאכפתית פרוסה עירומה לפניה, בשבילה. ליסה רצתה מאוד לנשק את פנים ירכיה, אבל ידעה שהיא לא תוכל לעצור את עצמה מלהמשיך אם תעשה זאת. זה יצטרך לחכות לפעם אחרת או זמן אחר. לפחות, היא קיוותה שיהיה זמן אחר. ליסה לקחה את הצעצוע שלידה והדליקה אותו על ההגדרה הנמוכה ביותר. גבה של חנה קשתה מיד במגעו, גונחת בקול רם יותר ממה שליסה ציפתה. היא ציפתה לעוד מהתגובות שלה כשהיא תגביר את המהירות. ליסה נזכרה כשהבעל שלה השתמש בזה עליה לראשונה לפני כמה חודשים. רק מלהסתכל עליו, היו לה ספקות. אבל, אלה נעלמו במהירות. היא לא הצליחה להביא את עצמה לאורגזמה עם שום ויברטור אחר מאז. "אלוהים," נשמה חנה. ליסה לא יכלה שלא לחייך. היא רק התחילה…אבל, היא גם ידעה שחברתה לא תצליח להחזיק מעמד זמן רב. ליסה העלתה את השרביט להגדרה בינונית. "אוי, אוי, אוי אלוהים." ליסה צפתה, מרוצה, כשהחברה שלה התחילה לאחוז בסדין ולהתפתל. היא ידעה שהיא כבר מצאה את הנקודה הנכונה. ליסה גם ידעה שהיא תשחזר את הרגע הזה בראשה לזמן רב, במיוחד כשהיא תביא את עצמה לאורגזמה. אנחותיה של חנה הפכו לרמות יותר, תכופות יותר, מה שהדליק את ליסה הרבה יותר. אחרי שעינתה אותה עוד דקה או שתיים, ליסה העלתה את המתג להגדרה הגבוהה ביותר… וצפתה כשהחברה שלה כמעט התרוממה מהמיטה. חנה התיישבה באופן בלתי רצוני לשנייה, צועקת, "אוי, פאק! אוי, פאק!" מתרסקת חזרה, אנחות ההנאה שלה הגיעו לשיא חום כשהרגליים שלה התחילו לרעוד. לרגע, ליסה חשבה שהיא אפילו עלולה לקרוע את הסדינים כמו שחנה חפרה בהם בעוצמה. קריאות ההנאה של חברתה הפכו לצעקות אינסופיות, חסרות מילים, אגנה התפרע כשאורגזמה עוצמתית פגעה בה. ליסה צפתה בהתרגשות כשהיא השפריצה מספר פעמים. היא ידעה שזה רע מצידה, אבל היא לא עצרה עד שחנה התחננה שתפסיק. ליסה לא העזה לגעת בה כשהיא תפסה את נשימתה. העצבים שלה יהיו חשמליים מדי והיא תשנא לעצבן אותה ולהרוס את הרגע. היא לא יכלה שלא לצפות בשדיה של חנה כשהעלייה והירידה של חזה שלה האטה. "ובכן, זה עונה על השאלה הזאת," חייכה ליסה, נראית מרוצה מאוד מעצמה. "מה זה?" שאלה חנה, עדיין קצת חסרת נשימה. "האם את רועשת בחדר השינה." "בכנות, אני לא זוכרת שאי פעם גמרתי כל כך חזק בחיי," היא הסמיקה מעט, נשענת על מרפקיה. "זו הסיבה שרציתי לעשות את זה לך," ליסה לא יכלה להסתיר את החיוך המרושע מפניה. "בבקשה," היא קרצה. "מקווה שלא הרסתי אותך כמו שהרסתי את עצמי עם זה," היא הודתה, צוחקת. חנה הרימה גבה. "מה?" צחקה ליסה בעצבנות. "מה שאני שומעת זה שאני צריכה להחזיר לך טובה." עכשיו חייכה חנה במרושעות. "חנה, את יכולה לעשות כל מה שאת רוצה לי," ענתה ליסה בכנות. "ובכן," היא התחילה, מתיישבת, "כמה שזה היה כיף, זה יהיה חבל לא לגעת אחת בשנייה יותר במצבנו הנוכחי והעירום," היא התחילה לנשק את ליסה ברכות, אבל ברעבתנות. אחרי כמה דקות
של עשיית אהבה, היא גרמה לליסה להחליף איתה מקום ולשכב. חנה רק רצתה להרגיש את גופן הערום לחוץ יחד. הרעיון של שדיה משתפשפים בשדיה של אישה אחרת תמיד ריגש אותה ועכשיו לא היה יוצא דופן כשהיא נשכבה בעדינות על ליסה. פיה היה שייך לחנה שוב כשהיא חקרה את לשונה בפנים, ידיים בעדינות, אבל בהתלהבות, מלטפות את גופה הרך מצווארה של ליסה לשד שלה לירכה וחזרה שוב. חנה רצתה לגעת, להיות עם, אישה אחרת במשך זמן רב, אבל מעולם לא חשבה שזה באמת יקרה. היא ידעה שליסה הייתה "בעניין" שלה כבר זמן מה, וזה הסתדר יפה. היא אהבה את ליסה כחברה. הצער היחיד שלה היה שלא לקחה מלאי של מה שהיא באמת רצתה ולא דיברה עם גרג מוקדם יותר. "אני אוהבת להרגיש את גופך נגד שלי," חנה לחשה באוזנה לפני שעברה לשדיה. גופה של ליסה התקמר מעט כשהיא ליטפה אחד מהם ולקחה את הפטמה של השני לפיה, מוצצת בעדינות. ליסה גנחה בעדינות והחלה להעביר את אצבעותיה בשערה הארוך והבלונדיני-תות של חנה. היא זזה אחרי כמה דקות והעבירה את תשומת ליבה של פיה לפטמה השנייה והעבירה יד בין רגליה של ליסה. לא במפתיע, היא יכלה להרגיש את הרטיבות על החוץ של שפתיה כבר. היא פתחה אותן בעדינות עם שתי אצבעות והחליקה באיטיות לתוך חברתה. "אווה," ליסה הוציאה גניחה מרוצה, עיניה סגורות בחוזקה. חנה עבדה בתוכה באיטיות בהתחלה, נהנית מהתחושה של רטיבותה הצמודה. הגניחות של ליסה הגיעו אליה אחרי זמן מה, והיא הגבירה את מהירותה, נהנית מאוד מהקולות שהיא עוררה ממנה. כמה שהיא נהנתה לגלגל את הפטמה של ליסה עם לשונה, חנה חזרה לפיה, רצתה לנשק אותה כשהיא גומרת. אגודלה הקיף בעדינות את הדגדגן של ליסה כשהיא המשיכה את התקפתה עם אצבעותיה. זה היה תחושה מוזרה, אבל לא לא נעימה, כשהליסה גנחה לתוך פיה. בהדרגה, חנה הגבירה את מהירותה עד שהיא אצבעה אותה בפראות, מלטפת בדיוק את הנקודה הנכונה בפנים עם קצות אצבעותיה. הגניחות של ליסה והירכיים הדוחפות סיפרו לה שהיא קרובה. "תגמרי בשבילי," חנה לחשה, נושכת קלות את אוזנה לפני שלקחה שליטה על פיה שוב. שנייה לאחר מכן, היא הרגישה את התחושה המוכרת של התפיסה סביב אצבעותיה, והנקטר המתוק הגיע זמן קצר לאחר מכן. "חנה!" ליסה סוף סוף צעקה אחרי שפיה שוחרר. חנה בזהירות הוציאה את אצבעותיה ממנה לאחר שסיימה ופשוט נשכבה שם נהנית מהתחושה של שדיה של ליסה עולים ויורדים נגד שלה כשהיא חזרה לארץ. חנה שיחקה בעדינות בשערה עד שליסה פתחה את עיניה. "היי," ליסה חייכה בביישנות. "היי," חנה נישקה את לחיה. היא לא יכלה להתאפק. לנשק אותה היה פתאום הדבר האהוב עליה החדש.