"להשפריץ את זה לתוכי…"

אני נשען את האופניים שלי על הקיר הפנימי של המרפסת, מכניס את המפתח למנעול הדלת הקדמית ונכנס פנימה. אני נושם בכבדות. מזיע. הכל היה במעלה הגבעה. אני מוריד את התרמיל שלי ומשליך אותו על השולחן במסדרון ואז נכנס לסלון ולחדר האוכל הגדול בצורת L לפני שאני מוריד את מעיל העבודה שלי ומניח אותו על משענת אחת מכיסאות האוכל. אני מודע לפעילות מהמטבח — שרון כנראה חזרה הביתה מוקדם. אני מרגיש צורך בכוס תה, אז אני פונה למטבח. כשאני נכנס לחדר, אני מוצא את עצמי מתעורר, שזה מוזר כי נראה שהליבידו שלי דעך לאחרונה. שרון נמצאת בכיור ולא שמעה אותי. או שהיא העמידה פנים שלא שמעה אותי. היא לובשת ג'ינס וחולצה ללא שרוולים בצבע כחול כהה. השיער הערמוני שלה, עשיר ומבריק כתמיד, תלוי עד אמצע גבה. אני לא יכול לראות את פניה, אבל אני יודע שהיא יפה עם עצמות לחיים גבוהות, פה רחב ואף קטן ומורם. זרועותיה הלבנות החשופות, המנוקדות בנדיבות בנקודות חן קטנות, נעות בחריצות, מקרצפות כל צלחת, מניחות אותה ברעש במתקן לפני שחוזרות על הפעולה עם כלי חרס או סכו"ם אחר — משהו בזה מעורר אותי עוד יותר. אני מרגיש את הזקפה המלאה שלי לוחצת על הבד של מכנסיי — אני רוצה אותה. רוצה אותה מאוד. תמונה של שרון במכנסיים קצרים וחולצה חושפנית עם מגפי עור שחורים באורך ירך כשהיא עובדת כזונה ברחובות תל אביב נכנסת למוחי. אני מתגנב מאחוריה, שם את זרועותיי סביב מותניה הדקים, מסיט בעדינות את שערה מצווארה ואז מנשק אותו. אני מצפה שהיא תרתע, אבל היא לא. במקום זאת, היא מטה את ראשה כדי לחשוף יותר מצווארה הדק שאני מנשק שוב – בחושניות. זרועותיה מפסיקות לעבוד ואני לוחץ את גופי חזק אליה — אני צריך שהיא תדע שאני מעורר ומוכן לקחת אותה, לקחת אותה בגסות אם צריך. ידיי מטיילות מתחת לחולצתה ומסירות את החזייה שלה. פטמותיה קשות. זקופות. אני לוחץ את שדיה ולש את פטמותיה הבולטות — היא נושמת עמוק. אני מסיר את חולצתה ומניח את חזייתה השחורה בצד — גופה עדיין במצב טוב, והיא בת ארבעים וחמש עכשיו. אני במהירות פותח את כפתורי הג'ינס שלה ומוריד אותם עד קרסוליה יחד עם תחתוני התחרה השחורים שלה — היא לא מתנגדת אלא פשוט אומרת במבטא יוקרשייר המתון שלה: "אתה יודע שזה המחזור שלי…" "אני יודע, ואת יודעת שלא אכפת לי, לא אכפת לי בכלל." היא עירומה ופגיעה לפניי, מרפקיה נשענים על קצה הכיור — מעוררת אותי לקחת אותה. לקחת אותה חזק. בגסות. אני מתפשט במהירות, משליך את בגדיי לדלת. אני ניגש אליה ומחפש את החוט של הטמפון — היא נכנעה לחלוטין לתשוקתי החייתית עכשיו. אני שולף את התחבושת ההיגיינית המלאה בדם מהנרתיק הנפוח שלה ומשליך אותה בדיוק לפח. אני תופס את חלקי העליונים של זרועותיה ובמהלך ג'ודו איטי אני מביא את גופה החיוור, קודם כל את השכמות, אל רצפת הלינוליאום הקרה של המטבח. שם אני תופס את פרקי ידיה ומושך את זרועותיה הדקות מאחורי ראשה. אני חודר לנרתיק הצר שלה עם הזין הקשה שלי. זה מרגיש מלוכלך, קצת מושחת, אבל טוב מאוד. אני מתחיל לשאוב חזק מיד. לא אכפת לי אם היא תגיע לאורגזמה. היא או תגיע או לא. היא קיימת רק לסיפוק שלי. לחייה החיוורות בדרך כלל מתחילות להסמיק, ונחיריה נראים מתרחבים עם כל דחיפה חזקה של הזין שלי. היא מתחילה לגנוח בקול רם עכשיו — אני דוחף חזק ועמוק יותר. מהר יותר. חזק ועמוק יותר. מהר יותר ויותר. אני לוחץ את פרקי ידיה חזק יותר, מושך את זרועותיה החוצה יותר ומתבונן בה כשהיא נושכת את שפתיה ומכווצת את עיניה הכחולות בהירות כשאני מרגיש את ההתכווצויות החזקות של שרירי הפנימיים שלה כשהיא מגיעה לאורגזמה וצועקת: "תמשיך, תשפריץ לתוכי, ממזר — תן לי תינוק!" ואז עם הנאה עזה גם אני מגיע לאורגזמה ומשחרר את הזרע שלי עמוק בתוכה… אני נופל מרוצה על גופה המיוזע והנושם בכבדות, משחרר את פרקי ידיה הדקות. "לעזאזל! זה היה טוב, שרון. באמת הייתי צריך את זה." "גם אני. אני צריכה שייקחו אותי בגסות לפעמים, במיוחד בזמן המחזור שלי, זה עושה את זה מרגש… פרימיטיבי… אבל אתה יכול לקום עכשיו, אתה כבד." "אופס, סליחה." אני מוציא את הזין שלי מהנרתיק שלה. הוא מוכתם בדם וזרע. אני אוהב את זה. דם וזרע. כותרת טובה לספר אני מהרהר. אני מרגיש נהדר לגבי שנינו. זה יכול רק להשתפר. פרימיטיבי… אני אוהב גם את המילה הזו. "רוצה תה, שרון?" "כן בבקשה," היא אומרת, אוספת את בגדיה ופונה לחדר האמבטיה להתנקות כשאני מתבונן בהיסח הדעת בשבילים קטנים של דם וזרע ומיצי נרתיק זורמים במורד הירכיים החטובות שלה…