כל שלו

אני רוצה שגבר יגיד לי שאני חלש, יזלזל בגופי ויגיד לי שאני אהיה יותר טובה כבחורה מאשר כגבר. אני רוצה שהוא ינעץ בי מבטים ויעשה הערות ותנועות לא הולמות. שיחזיק לי את הדלת ויבטל את גבריותי בכל דרך אפשרית. אני לא רוצה לוותר. אני רוצה להיאבק בעקשנות להוכיח שהוא טועה, אפילו כשהוא מעריץ את פי ותופס את ישבני. אני רוצה שהוא יאתגר אותי. יתאבק איתי וידחוף אותי לקרקע. יגרום לי להיכנע. אני רוצה שהוא יראה את גופו, ילבש תחתונים צמודים בלי חולצה בזמן שאני נשאר לבוש, מתבייש לחשוף את החזה שלי בלי שרירים ואת הזרועות החלשות שלי. אני רוצה שהוא ילעג לי כל הזמן, יגיד לי את הדברים שהוא רוצה לעשות איתי, הדברים שהוא מתכנן לעשות לי. אני רוצה שהוא יקשר אותי, יכניס אותי למגבלות או לציוד קשירה, ואז יתחיל להזיז את גופו מעל שלי. יגרד את מפשעתו נגד ישבני, פי, האיבר הקטן והעלוב שלי. אני רוצה שהוא יחזיק את גופי נגד שלו, צמוד אליו. ישלב את ידיו מאחורי ראשי ויכריח את פי נגד הבליטה שלו, האשכים שלו. יחנוק אותי עם ישבנו. יגרום לי לנשום אותו. הזיעה. הריח המוסקי של גבר. הריח הקל של זרע מקדים. מחייך וצוחק כל הזמן. אומר לי איזו ילדה קטנה אני. איך נוצרתי בשביל זה. לא יותר מאשר לרצות גברים, להנעים להם ולהביא אותם לסיפוק. אומר לי ללא הרף שאני בסתר נהנה מזה, משתוקק לזה, רוצה את זה כל כך. אבל אני בהכחשה כזו, אני חייב להיות מוכרח. אי-הסכמה, אבל כל כך בהסכמה. אני מעמיד פנים של התנגדות, צועק, ומנסה להיאבק בו, לדחוף אותו, להפנות את גופי ממנו. הוא מחזיק אותי במקום, מתחיל לעבוד את קסמיו. הדבר הבא שאני יודע, הוא בפי. מגרה את שפתיי ולשוני עם ראש איברו, ואז דוחף עמוק יותר לגרוני. אני נחנק עליו, והוא נסוג מעט. רק כדי לדחוף שוב פנימה, לבדוק את הגבולות שלי, לראות כמה ממנו אני יכול לקחת. הבשר העבה והורידי שלו מחליק פנימה והחוצה מפי הפעור. עיניי דומעות. רוק נוזל מהסנטר שלי. הוא מזיז את מותניו, נכנס ויוצא, מכריח את שפתיי לאחוז בבשרו במאמץ חסר תוחלת להאט אותו. עוד רוק. עוד דמעות. ועכשיו, הטעם המלוח והעדין של זרע. הוא גונח, אוהב איך פי מקרב אותו כל כך. אוהב את התחושה של לשוני על בשרו. אין לי לאן ללכת כשהוא מזיין את פניי. אני לא אמור לרצות את זה. אני אמור לרצות שהוא יפסיק. אבל הרעב שלי ער עכשיו. אני אוהב להיות מנוצל. אוהב להיות נלקח. מוכרח. הוא נסוג בפתאומיות, מתחיל לאונן, גורר את ראש איברו נגד שפתיי, לחיי. משתמש ברוק ובדמעות שלי כשמן כשהוא מתקרב כל כך לשפיכה. אני חושש שהוא הולך לירות את מטענו על פניי, להתיז עליי במים חמים ולבנים. אבל הוא לא סיים עדיין. הוא הולך לישבני, מסיר את מכנסיי, חושף את ישבני. אני לא מוכן לזה! אבל אז, הוא כורע מאחוריי, מפריד את לחיי עם אצבעותיו החזקות. הוא מתכופף פנימה, ואני מתכווץ קדימה, מתפתל לברוח מלשונו שנמצאת פתאום בתוכי. גל של עונג בלתי צפוי מציף אותי. אלוהים. אני מתחיל לזיין את לשונו עם ישבני, מנסה לקבור אותו עמוק יותר בתוכי. הוא חיה, גונח ונוהם כשהוא חודר לישבני, גורם לי לרצות אותו יותר ויותר. "בבקשה… תפסיק…" אני מתחנן, אבל גופי בוגד במילותיי, נע נגדו ומאחל שהוא יוכל ללכת עמוק יותר, איכשהו עמוק יותר. יש דרך. הוא נסוג ממני, חוזר לפי ודוחף את איברו חזרה בין שפתיי. אני מוצץ אותו במרץ, לשוני מציירת את בשרו בניסיון רשלני להרטיב אותו ככל האפשר. "ילדה טובה," הוא אומר בהערכה, ואז מסיר את עצמו כל כך פתאום משפתיי המכווצות שיש קול פופ כשהוא מתרחק. הוא חוזר לישבני, מרים אותי על ארבע, ואז מתחיל לדחוף בתוכי. זה יותר מדי! פשוט נסחפתי! אני לא רוצה את זה! הכל שקרים. כשהוא מכריח את עצמו עמוק יותר בישבני, אני רק רוצה אותו יותר. אני רוצה יותר ממנו. עמוק עד האשכים, ופתאום אני קורא לו אבא. מתחנן שיזיין אותי. שיהיה גס. שיגרום לזה לכאוב. כאב כל כך טוב. הוא לא עוצר. סוטר לישבני, תופס חופנים גדולים מלחיי, לפעמים נשען על גבי כדי שיוכל ללעוס את אוזני כשהוא דוחף חזק יותר ויותר, מגביר את הקצב, צובר קיטור. אני רועד מתחתיו, איברי שלי קשה כמו אבן. הוא מוצא אותו, מתחיל לאונן לי אפילו כשהוא ממשיך לחרוש בתוכי. שנינו צועקים, גונחים, נוהמים. ואז זה מגיע. פיצוץ מבפנים שגורם מיד לאיברי שלי לירות את מטענו העלוב. הוא ממשיך לזיין אותי, אפילו כשהוא מתרכך. לבסוף, הוא נסוג, מכריח אותי לשכב לפני שהוא מחבק אותי. אבא דוב מחזיק אותי אליו כמו הכלבה הקטנה שהוא עשה ממני. הוא משחק עם הפטמות שלי כשהוא נעשה ישנוני יותר. משפשף אותן, צובט אותן. הוא מחזיק את האשכים הקטנים שלי. לוחץ אותם, משחק עם איברי. אני שלו עכשיו. כל כולו.