אני התפתלתי בכיסא שלי. השמלה המטופשת שלי שוב עלתה למעלה והכיסא המתכתי הקשה גרם לישבן שלי להירדם. הסתכלתי סביב במתחם האוכל בקניון בפעם המי יודע כמה בחמש הדקות האחרונות. אין שמלה אדומה באופק. עדיין לא יכולתי להאמין שאני כאן, זה חייב להיות הדבר הכי מוזר, הכי טיפשי והכי מרגש שעשיתי אי פעם בחיי. הכל התחיל כמובן ברשת, כמה טיפוסי, נכון? שבת בלילה, בלי דייט, משוטטת בחדרי הצ'אט עם כל שאר המפסידים שהחברים שלהם מעדיפים לבלות עם החברים הילדותיים שלהם מאשר להתקשר. באמת הייתי צריכה להיפרד מהאידיוט הזה בקרוב. בכל מקרה, כמו שאמרתי, שבת לילה טיפוסית ומשעממת בקיץ. לבד בבית, בלי דייט, לא נואשת מספיק כדי ללכת למועדון לבד וכל החברות שלי בדייטים משלהן, אז יעל הקטנה משוטטת ברשת עם עוד כמה מיליוני אנשים משועממים ובודדים. אלוהים, אפילו הרשת הייתה מתה. בשביל הצחוקים נכנסתי לחדר לסביות כדי לראות את ההצגה. קיבלתי המון הודעות פרטיות, ההצעות הטיפוסיות להחליף 'תמונות עצמיות' מגברים שמתחזים ללסביות, הצעות לסייבר מבולס בגיל העמידה, רק הדברים הרגילים של חדרי צ'אט שובבים, כשקיבלתי משהו קצת שונה ממישהו שנרשם כ-MAcpl. "היי," נכתב בהודעה. טוב, זה לא היה שונה, אני מגיעה לחלק הזה. "היי בחזרה," עניתי. "הפרופיל שלך אומר שאת מ-מסצ'וסטס. מאיפה בדיוק?" "מכפר סבא," הקלדתי, "ואת?" "מבאר שבע," הייתה התשובה. "גיל ומין?" "בת עשרים ושלוש, ואת?" "בת עשרים וחמש נשואה. הבעל בן עשרים ושבע. את לסבית או ביסקסואלית?" ענתה החברה החדשה שלי בסייבר. "בעצם, אף אחת מהן," שלחתי. "אז מה את עושה בחדר צ'אט לסביות?" שאלה MAcpl. "אני לא יודעת," הקלדתי והוספתי סמיילי קטן כדי להראות שאני משועשעת, "פשוט משועממת אני מניחה." "משועממת או סקרנית?" היא ענתה, והוסיפה סמיילי משלה. "אני מניחה שגם וגם," הודיתי. לא הייתי אומרת שאני חושקת בנשים, אבל נראה שתמיד מצאתי את עצמי נסחפת לאחד מחדרי הצ'אט הלסביים במוקדם או במאוחר בכל פעם שנכנסתי לרשת כדי לשוחח. אני מניחה שהייתי סקרנית. הייתי חייבת להודות לעצמי שלא נרתעתי מהרעיון של להיות עם בחורה, פשוט… אמביוולנטית? שוחחנו במשך כשעה. גיליתי ששמה גליה. היא הייתה נשואה ליוסי, קבלן שעשה עבודות נגרות גמר. גליה עבדה כפקידה במשרד רואי חשבון בתל אביב ליד המקום שבו עבדתי. הם היו נשואים חמש שנים, עדיין אין ילדים אבל חשבו על זה. מצאתי את עצמי מספרת לה את סיפור חיי, איך אני לומדת משפטים, איך החבר שלי תומר הוא שמוק שאני מתכוננת להיפרד ממנו, על העבודה הקיץ שלי כפקידה במשרד עורכי דין במרכז העיר, הכל. זה הדבר המעניין ברשת, זו חברה חסרת מעמדות אמיתית. את יכולה לפגוש אנשים שמסתובבים במעגלים חברתיים שונים לחלוטין משלך. גליה לא הייתה דומה בכלל למעגל החברים שלי, אבל מאוד נהניתי לשוחח איתה. "אז איך את נראית?" היא שאלה אותי אחרי זמן מה. "אני מטר שישים וחמש, שיער בלונדיני אדמוני, עיניים כחולות, רזה, בערך חמישים קילו," עניתי. "נמשים?" "כן, על החלקים שיוצאים לשמש," עניתי. "ומה עם החלקים האחרים????" היא ענתה עם סמיילי. "הם די חיוורים," חייכתי בחזרה. "את נשמעת יפה, מה מידת החזייה שלך?" היא שאלה. "אני 34A," עניתי עם פרפר קטן בבטן. היססתי והקלדתי, "איך את נראית?" "מטר חמישים, שיער חום כהה מתולתל שמגיע מעבר לכתפיים, עיניים חומות כהות, גוף עגלגל, חמישים ושתיים קילו עם חזה 34C. יש לי פטמות כהות ואני מגלחת את הפות," הייתה התשובה שלה. הפה שלי התייבש קצת כשהנושא עבר למין. אף פעם לא עשיתי 'סייבר' עם בחורה אחרת. הייתי 'מציצה' וצופה וקוראת כאשר חלק מהמשתתפים האחרים בחדרי הצ'אט הציבוריים היו מתחילים להתעסק, אבל אף פעם לא השתתפתי. טוב, אוקיי, עשיתי סייבר כמה פעמים עם כמה בחורים, אבל אף פעם לא עם בחורה. "את מגלחת?" היא שאלה אותי. "לא, אבל אין לי הרבה מה לגלח ומה שיש די חיוור," הקלדתי עם רעד קל. "אז השטיח תואם לווילונות?" היא שאלה עם סמיילי גדול. צחקתי כי אף פעם לא שמעתי את זה קודם. "כן, אני מניחה שכן. אני גוזרת כדי שזה לא יבלוט מחוץ לרגלי הביקיני שלי, אבל זה הכל." "את צריכה לנסות לגלח מתישהו, זה מרגיש נהדר להיות חלקה!" היא ענתה, "אבל אם הייתי 'אדמונית' שם למטה אני מניחה שגם הייתי שומרת את זה." עוד סמיילי גדול. "אז העור שלך חיוור, הפטמות שלך גם חיוורות?" אוקיי, זה התחיל לגרום לי לרעד. "כן, אני מניחה שכן. הן ורודות אבל לא הרבה יותר כהות מהעור שלי." "הן גדולות?" היא שאלה. "לא, בערך כמו רבע דולר, אבל הן די נפוחות," עניתי. "אז אף פעם לא היית עם בחורה?" היא הקלידה. "לא, אף פעם," עניתי. "היית עם הרבה בחורים?" עשיתי חישוב מנטלי, "שכבתי עם חמישה. עשיתי כמעט הכל חוץ מזה עם עוד שלושה לפני כן." "האם אי פעם קיימת יחסי מין עם יותר מאדם אחד בבת אחת?" הייתה השאלה הבאה שלה. "את מתכוונת לאורגיה?" שאלתי. "ובכן, בטח, או פשוט את ושני בחורים," היא הקלידה. "לא, רק בחלומות שלי," עניתי עם סמיילי. "אי פעם חשבת על לעשות את זה עם בחורה?" היא שאלה. "כן," הקלדתי. טוב, חשבתי על זה. "אי פעם חשבת על לעשות את זה עם זוג?" "את מתכוונת לבחור ובחורה?"
ואני?" שאלתי. "כן." "כן, בעצם זו אחת הפנטזיות האהובות עליי," הודיתי. לא האמנתי שאני מספרת לה את הדברים האלה. מעולם לא הודיתי בזה בפני אף אחד. היו לי כמה מהאורגזמות הכי טובות שלי כשאני מאוננת על זה. אני מניחה שזה הדבר המגניב השני באינטרנט, האנונימיות. מה שהיא אמרה אחר כך הדהים אותי. "בעלי ואני דיברנו על לעשות את זה עם מישהו. האם זה משהו שיכול לעניין אותך?" היא שאלה אותי. וואו, זה נהיה רציני. ציפיתי שהיא רק תרצה 'לסייבר' איתי, את יודעת, לדבר מלוכלך. גלוריה חיפשה יותר מפנטזיה מינית משותפת קטנה. כל האזהרות ששומעים על אנשים שפוגשים באינטרנט הציפו את ראשי; לעולם אל תפגשי מישהו פנים אל פנים, אל תתני מידע אישי, כל האנשים שאת פוגשת בחדרי צ'אט הם פסיכופטים. את יודעת, כל הדברים האלה שרואים בחדשות של רשת פוקס. "שלום?" היא הקלידה, "את עדיין שם?" "כן," עניתי, "פשוט הפתעת אותי." "בטח, אני מבינה. תראי, אני לא רוצחת גרזנים או משהו כזה. פשוט נראית נחמדה והייתי רוצה לנסות את זה עם מישהו נחמד, אבל לא מישהו שאני מכירה, את מבינה?" בעצם, הבנתי על מה היא מדברת. זה לא אומר שהייתי מוכנה ללכת עם זה, אבל אני חייבת להודות שהייתי מסוקרנת. "אז, של מי היה הרעיון הזה, שלך או של בעלך?" שאלתי. "בעצם, זה היה שלי," היא ענתה, מפתיעה אותי. הנחתי שבעלה הוא איזה חזיר מאצ'ו שמחפש קצת סקס מחוץ לנישואין עם ברכת אשתו. לדפוק איזו בחורה חדשה ולראות את אשתו הופכת ללסבית. "תמיד רציתי להיות עם בחורה אחרת, אבל, אני לא יודעת, אני מניחה שאני רוצה את הביטחון שג'ימי יהיה שם." "אז ג'ימי משתתף או רק צופה?" שאלתי, די בהלם שלא דחיתי את זה על הסף. מאוד לא אופייני לי. "מה את היית רוצה?" היא שאלה אותי, "אם היית עושה את זה." "אני מניחה שזה היה תלוי בגבר," עניתי. זה היה לא מציאותי. באמת שקלתי לעשות את זה. "אם הגבר היה מעורב, הוא היה צריך ללבוש קונדום, אני לא על הגלולה וכאילו, אני לא רוצה להידבק במשהו. אני מתכוונת, אני בטוחה שאת בסדר אבל…." "לא, לא, אני מבינה אותך לגמרי," היא הקלידה. "אני לא מאשימה אותך. רק שתדעי, מעולם לא עשינו משהו כזה לפני. בדרך כלל אנחנו רק נכנסים לחדרי צ'אט ומדברים על זה או ממציאים סיפור על זה כדי להתחמם ואז אנחנו משתעשעים. אף אחד מאיתנו לא היה עם מישהו אחר מאז שהתחתנו." "האם בעלך שם עכשיו?" שאלתי. "כן, הוא כאן," היא ענתה. "בעצם הוא משחק עם הכוס שלי בזמן שאני מקלידה את זה." אוי אלוהים, פשוט נמסתי. יכולתי להרגיש את התחתונים שלי נרטבים. זה באמת התחיל להשפיע עליי. "אז, היית רוצה להיפגש במקום כלשהו?" היא שאלה. "אין לחץ, נוכל פשוט להסתכל אחת על השנייה, לדבר, זה הכל. להחליט אם נרצה להיפגש שוב או משהו." רגע האמת. האם אני אמיתית או סתם עוד מכורה לאינטרנט שמאוננת מול המחשב שלה? נשמתי עמוק. "בסדר," הקלדתי. "אבל בואי ניפגש במקום ציבורי." זה היה מטורף. "קניון עזריאלי קרוב אלייך, נכון?" "כן," היא ענתה, "זה די קרוב. את רוצה להיפגש שם?" "בואי ניפגש באזור המזון," אמרתי. חשבתי שזה יהיה מקום ציבורי מספיק. אם הם יהיו פסיכופטים אני אהיה די בטוחה שם. "מה דעתך על יום שבת הבא בשמונה בערב?" היא ענתה. "אני אלבש שמלה אדומה, תוכלי לראות את זה. אני אהיה עם ג'ימי." "בסדר. אני אלבש שמלה ירוקה," הייתה תשובתי. "כמובן, את ג'ינג'ית!" היא חייכה ואני הייתי חייבת לחייך בעצמי. כיביתי את המחשב והלכתי לישון. לא ישנתי כל הלילה. במהלך השבוע הבא התלבטתי כמה פעמים; אלך, לא אלך, אולי אלך, אלך רק כדי לראות איך הם נראים וחוזר חלילה כמו סרט לולאה. עד יום שישי כמעט החלטתי לשכוח מהכל, אבל בשש בערב ביום שבת מצאתי את עצמי במקלחת מגלחת את הרגליים. 'פשוט תלכי ותראי איך הם נראים, זה יהיה מצחיק,' רציונלתי לעצמי. בטח, רק להסתכל עליהם. בגלל זה גילחתי את הרגליים והסתכלתי על הבוש שלי, מתלבטת אם לגלח אותו או לא. לא גילחתי. בסדר, אז קיצרתי אותו, עניין גדול. ייבשתי את השיער ולבשתי את שמלת הסליפ הירוקה האהובה עליי. היא מגיעה לכשלושה סנטימטרים מעל הברך ויש לה רצועות ספגטי. היי, היה לי שיזוף יפה וחשבתי להראות אותו. לא לבשתי חזייה, אבל אז אני אף פעם לא לובשת עם השמלה הזו. לבשתי תחתוני כותנה לבנים פשוטים. אין שום דבר סקסי בתחתוני כותנה לבנים פשוטים. טוב, תחתוני ביקיני. בסדר, בסדר, תחתוני ביקיני עם חוט, אבל הם היו כותנה. בלי גרביונים, היה חם בחוץ. נעלתי נעלי עקב לבנות ושמתי קצת איפור. רק קצת שפתון ורמז קל של סומק כדי לאזן כמה מהנמשים. שמתי קצת CK One מאחורי כל אוזן, ואחרי הפסקה, בין השדיים. זה היה נסיעה ארוכה לקניון עזריאלי. זה הרבה יותר קרוב לתל אביב מאשר לירושלים, תכננתי את זה כך. כשנסעתי עדיין התלבטתי. כמעט הסתובבתי פעמיים, אבל מצאתי את עצמי חונה במקום בקניון ויוצאת מהמכונית. נסחפתי בדלת ועליתי לקומה השלישית לאזור המזון. מה שמחזיר אותי למושב הטיפשי הזה ו
הוודג'י שהתפתח לי מהתפתלויות כמו ילד בן חמש. זה היה ממש, ממש טיפשי. הייתי ממש על סף לוותר ולעזוב כששמתי לב לשמלה האדומה בצד השני של המגרש. היא הייתה נמוכה והיה איתה בחור, זה חייב להיות הם. הבטן שלי התהפכה כשהם הסתכלו לכאן והבחורה נתנה חצי נפנוף קטן. הייתי מפתה להתעלם מהם, אבל היד שלי נופפה חזרה מעצמה. הם התחילו להתקרב ובדקתי אותם כשהם באו. למעשה, הופתעתי לטובה. אני לא יודע, כנראה ציפיתי לאיזו בימבו שמתפוצצת מהספנדקס שלה עם בן זוג ניאנדרטלי עם גבה אחת. אני מתכוון, מי עוד גולש באינטרנט בשביל סקס? טוב, אני מניח שגם אני. בכל מקרה, כמו שאמרתי, הם היו הפתעה נעימה. נראו מאוד נורמליים. היא הייתה, כפי שפורסם, בערך חמש רגל נמוכה. ציפיתי שהיא תהיה שמנמנה, אבל היא הייתה למעשה, כמו שהיא אמרה, עגלגלה. חושנית אני מניח, גרמה לי להרגיש כמו מקל. שיער ארוך, מתולתל, חום כהה, כמעט שחור. שיזוף יפה, מעט או ללא איפור. השמלה הייתה חמודה, בטוב טעם, קצת יותר אלגנטית מהשמלת קיץ שלי, אבל לא לבושה יתר על המידה לקניון. אחד מאותם פריטים שאין להם תחליף שיתאימו לכל מקום. היא נראתה טוב באדום. זה הגיע לכ-3 אינץ' מעל הברך, ללא שרוולים עם צוואר מרובע. היא נעלה סנדלים שחורים עם עקב בגובה 2 אינץ'. שמתי לב שהציפורניים שלה היו אדומות כדי להתאים לשמלה. הוא היה הפתעה גם כן. לא ניאנדרטל, הוא היה פשוט בחור. חמוד, בערך שש רגל. שיער חום כהה גלי קצוץ. שיזוף טוב. הוא לבש מכנסי חאקי וחולצת פולו לבנה. יכולתי לראות שיש לו גוף טוב מתחת לחולצה, זרועות גדולות, אבל אז הוא היה נגר. הוא נעל נעלי מוקסין עם גרביים. אישרתי. "שלום, את יעל?" היא שאלה כשהם התקרבו. מבטא כבד של מסצ'וסטס, זה יצא כ'שלום את יעל?' "כן. גלית?" עניתי. "כן! שלום! מה שלומך? פחדנו שלא תבואי." היא פלטה במהירות, בנשימה כבדה. שמעתי, 'שלום מה שלומך? פחדנו שלא תבואי.' אל תהיי כזו סנובית נזפתי בעצמי. צחקתי, "כמעט שלא באתי. בבקשה, שבו." "למעשה, חשבנו ללכת למקום שנוכל לשתות משהו," אמר הבעל. "הכיסאות האלה לא נראים נוחים מדי. יש פאב בקומה הראשונה, את רוצה ללכת לשם?" היה לו קול עמוק עם הרבה פחות מבטא מגלית. "בטח, למה לא?" עניתי. קמתי והלכנו לכיוון המדרגות הנעות. גלית פטפטה כל הזמן. בהתחלה חשבתי שהיא קצת מרחפת אבל הבנתי שהיא פשוט עצבנית. לקחנו שולחן ליד הבר והזמנו משקאות. הבעל, יעקב, הזמין בירה. גלית הזמינה ג'ין וטוניק, פטפטה בקצב מהיר. הזמנתי אותו דבר. גלית פתאום הפסיקה לדבר והסתכלה עליי. "אני מפטפטת כמו עורבני," היא אמרה. "אני ממש מצטערת, את בטח חושבת שאני אידיוטית. אני עושה את זה כשאני לא נוחה וזה קצת מוזר." כולנו צחקנו ואני אמרתי, "מעולם, מעולם לא עשיתי משהו כזה מוזר בחיי! בדיוק הודיתי לאלוהים שאתם נראים כל כך נורמליים." יעקב צחק חזק יותר וגלית הסמיקה. הוא אמר, "גלית אמרה כשנכנסנו שאת בטח תהיה איזו פרחה מוחלטת ונצטרך לברוח. היינו כל כך מוקלים שאת בן אדם רגיל." זה קצת שבר את הקרח ועד שהמשקאות הגיעו היינו קצת בנוח אחד עם השני. זה היה מדהים כמו דייט ראשון, אבל אני מניח שזה בדיוק מה שזה היה. שתינו משקה שני ואני סיפרתי להם על עצמי, על המשפחה שלי, על הילדות, על בית הספר, על שאיפות חיי, איך זרקתי את טוד הלוזר ביום ראשון בבוקר אחרי שדיברתי איתם. גלית דיברה על היותה הצעירה במשפחה של שבעה, על כך שמעולם לא היה לה הרבה מבחינת דברים חומריים אבל גדלה עם שפע של אהבה, על העבודה שלה, על השקפתה על החיים, איך היא פגשה את יעקב, על רצונה למשפחה משלה, אבל לא שבעה ילדים תודה רבה. גיליתי שיעקב למד שנתיים בקולג' והצליח מאוד שם, אבל נשר. "זה היה הכל שטויות," הייתה דעתו. הוא סיפר איך מעולם לא הרגיש מאושר יותר מאשר כשהוא עובד עם הידיים שלו. הוא היה נגר גמר, וטוב בזה אם הוא אומר זאת בעצמו. הוא הסתדר טוב ורצה לבלות את חייו בשיקום מבנים ישנים. הוא דיבר על עבודת יד וטכניקות שהיו נפוצות לפני מאה שנה אבל אבדו היום. הוא היה נלהב מהעבודה שלו וכיבדתי אותו על כך. הוא גם היה מאוהב עמוקות בגלית. זה גרם לי לשאול, "אתם נראים כאילו אתם מאוהבים לגמרי אחד בשני, אז למה זה?" "מה הקשר בין זה לזה?" גלית השיבה בחוכמה. "כמובן שאנחנו מאוהבים, זה איך שאנחנו יכולים אפילו לחשוב לעשות את זה. סקס זה פשוט כיף. אני יודעת שיעקב אוהב אותי ולא יעזוב אותי, אז מה רע בלהיות קצת שובבים?" מה יכולתי להגיד על זה? אמרתי לה שאני חושבת שזה נהדר שיש להם אחד את השני ושאני מקווה שאמצא מישהו כזה יום אחד. סבב שלישי של משקאות הגיע. כשישבנו שם ודיברנו מצאתי את עצמי ממש נהנית מהאנשים האלה. הם היו מאוד קלים לשיחה וצחקתי הרבה. תמיד הייתי פראיירית לגבר שיכול להצחיק אותי, ועכשיו הנה גבר שיכול לעשות את זה, ואישה שיכולה גם כן. "את אוהבת לרקוד?" גלית שאלה פתאום. "בואי נלך."
ריקודים." "בסדר," עניתי, "אבל אני קצת לא לבושה מספיק בשביל משהו מפואר." "אל תדאגי," היא אמרה, "יש מקום קרוב, קצת פשוט אבל המוזיקה טובה. נהיה לבושות יותר מדי," היא הוסיפה וצחקה. "בואי נלך," אמרתי. התעקשתי לשלם את החשבון למרות מחאותיו של יוסי. אמרתי לו שהוא יכול לקנות את המשקאות במקום הבא. נכנסתי למכוניתי ועקבתי אחרי הטנדר שלהם כמה קילומטרים לבר בשם 'סלבריטאים'. חניתי לידם ויצאתי. יכולתי לשמוע את המוזיקה פועמת בחניון. גלוריה חייכה ולקחה את ידי, כמעט גוררת אותי לדלת. היא נראתה שיש לה שני מצבים, נרגשת ומאנית. חייכתי בחזרה, אי אפשר היה שלא לחבב את הבחורה הזו. "את הולכת לאהוב את זה!" היא התלהבה מעל המוזיקה הרועשת מהדלת. יוסי התעקש לשלם את הכניסה ונתתי לו. בפנים, רחבת ריקודים מלאה פועמת לקצב הסלסה. להקה חיה, עם סקשן כלי נשיפה, קרעה את הקירות. אני אוהבת מוזיקה לטינית, אי אפשר לשבת בשקט אליה והתחלתי להתנדנד בלי לשים לב. "לכי תביאי לנו משהו לשתות," גלוריה הורתה ליוסי מעל המוזיקה. "אנחנו הולכות לרקוד." יוסי הנהן והלך לבר בזמן שגלוריה גררה אותי לרחבה. היא השמיעה קריאה והרימה את ידיה, מתנועעת ללא היסוס לקצב. חשבתי, 'למה לא, אני לא מכירה פה אף אחד' והצטרפתי אליה ואיבדתי את עצמי למוזיקה. היא הייתה רקדנית טובה, עם הרבה קצב והיא באמת ידעה איך לזוז עם הגוף הקטן שלה. ניסיתי להתאים לה ואני חושבת שעשיתי עבודה די טובה להחזיק את עצמי. שמו לב אלינו. רקדנים אחרים הסתכלו עלינו וחייכו, מפנים לנו מקום על הרחבה. גלוריה לקחה את זה כאתגר והתחילה להשתולל קצת. לעזאזל, ההורים שלי שילמו על אחד עשר שנים של ריקוד בשבילי, יכולתי להראות קצת גם כן. התאמתי לה צעד לצעד. היא הביטה בי ועינינו ננעלו. הן היו כהות, כמעט שחורות. היא חייכה והרגשתי נמשכת לעומקן. הכל התערפל, כמו כשסרט עובר להילוך איטי. שיר אחד התחלף באחר. רקדנו, עיניים נעולות, לא מודעות לשאר העולם, צפות על המוזיקה. בסופו של דבר, הסט הסתיים והלהקה הודיעה שהם לוקחים הפסקה. חזרתי למציאות ומצאתי אנשים מריעים ומוחאים כפיים. הסתכלתי סביב על ים הפנים, מחייכים אלינו והסמקתי. גלוריה נופפה לקהל, תפסה את פניי ונישקה אותי על השפתיים. הלם חשמלי זעזע אותי מהשפתיים עד האצבעות. היא ניתקה את הנשיקה והקהל הריע חזק יותר. הייתי חסרת נשימה מההפתעה כמו מהריקוד. ראיתי את יוסי מנופף אלינו משולחן ליד רחבת הריקודים. לקחתי את גלוריה ביד והובלתי אותה לשם. "אמרתי לך שהיא תהיה רקדנית טובה," גלוריה הודיעה לו כשישבנו. בחור, מטפטף שרשראות זהב זולות, ניגש לשולחננו, נשען עליו ואמר לי, "היי, את באמת יודעת לרקוד." גלוריה קרצה לי ואמרה לו, "זה קו הפתיחה שלך, 'היי, את באמת יודעת לרקוד'? וואו, זה קו הפתיחה הכי גרוע ששמעתי! אני מתכוונת שזה ממש פתטי! למה שלא תשאל אותה מה המזל שלה בזמן שאתה כאן? אני חושבת שאתה צריך ללכת הביתה ולהתאמן על אחותך לפני שתחזור. עכשיו רוץ, זוז," היא אמרה ונפנפה בידיה לעברו. הוא קצת גמגם לרגע ואז הלך, מנופח כמו בלון. צחקנו ולגמנו מהמשקאות שלנו. גלוריה ישבה קרוב. הבר היה חם. זיעה נצצה על צווארה ועצמות הבריח שלה, מה שהפך את עורה הזית לנוצץ. היה חם בהחלט, בכמה מובנים. שפתיי בערו במקום שהיא נישקה אותן. ה-G&T עבדו, או אולי זה היה רק ההתרגשות. רעדתי. זה היה אמור להיות רק מפגש להיכרות. מצאתי את עצמי חוששת שהיא תנשק אותי שוב. מצאתי את עצמי מקווה שהיא תנשק אותי שוב. הבטתי בה ועינינו ננעלו שוב. ראשי נע לעבר שלה, שפתינו נפגשו. שפתיה היו רכות, מלאות. עצמתי את עיניי. הרגשתי את לשונה נוגעת בשפתיי. פתחתי אותן וידה עלתה להחזיק את אחורי ראשי כששפתותינו נפגשו. אלוהים, היא הייתה מנשקת טובה. הנשיקה נמשכה דקה, שעה, לנצח, אני לא יודעת, אני רק יודעת שזה כמעט כאב כשהיא הסתיימה. הפטמות שלי התקשות, מבצבצות דרך החומר הדק של שמלתי. פתחתי את עיניי והבטתי בה.