1. סריגה "תמר, מתי הייתה הפעם האחרונה ששכבת עם מישהו?" מרדכי אומר כשהוא נשען לאחור בכיסא עם בירה בידו. – "סליחה!?" תמר אומרת תוך כדי שהיא בולעת לגימה של יין. "סקס. מתי הייתה הפעם האחרונה שקיימת יחסי מין?" – "מה. לעזאזל." "נו, תמר. זו רק שאלה." – "אני אחותך, מרדכי. לא. פשוט לא." "כן, בדיוק. אני אחיך. את יכולה לספר לי, נכון? זו רק שאלה." – "זה לא עניינך, מרדכי. זה, קודם כל." "יותר מדי זמן, כמובן." – "אלוהים. תפסיק עם זה, בבקשה." תמר אומרת כשהיא לא מצליחה להסתיר חיוך מבויש. היא שמה יד מול פיה. "נו. זה רק סקס, את יודעת." – "אלוהים אדירים, מרדכי." היא מסתכלת עליו במבט חודר. "לפני שנה?" הבעת הפנים המעט מתוסכלת של תמר עכשיו נרגעת. בקור ובפורמליות היא שואלת: – "תגיד, מתי בעצם אתה עצמך שכבת עם מישהו? כמה זמן אתה מאונן לבד?" "כן, הנה היא. בוקר טוב! את ערה?" – "סוטה מלוכלך." "את לא צריכה להתנהג ככה מולי. אני מכיר אותך, נכון? בדרך כלל את לא כזו ילדה טובה בעצמך. וגם יותר מדי זמן, תמר. יותר מדי זמן." – "מה?" "יותר מדי זמן, אמרתי. זו קיום דל. חבל בעצם." – "אני לא רוצה לדעת. בעצם." "כן טוב, אז אל תשאלי." מרדכי מחייך. – "פפפפ…." היא פולטת. "אבל אני גם עשוי מבשר ודם, את יודעת. ובדרך אגב, גם את. אני מכיר אותך יותר זמן מהיום. אני מנחש שלא בדיוק ישבת בבית וסרגת גרביים בינתיים." – "חחחח. מרדכי. בבקשה!" היא אומרת, עכשיו צוחקת בקול רם. היא נתלית רועדת על צד אחד של כיסאה, בעוד היא מנסה נואשות להחזיק את כוס היין שלה ישרה. "את יודעת שזה חבל." – "אני מעבירה את הזמן שלי." תמר אמרה עם חיוך יודע. "אה בטח, תמר. אני לא מטיל ספק בזה. אבל זה חבל." תמר נאנחת אנחה ארוכה ועמוקה. "יש לך גוף יפה, תמר. בואי נודה בזה. אם תשאירי מכונית עומדת, היא תחליד. ובנוסף, היא נועדה לנסוע." – "אני לא מכונית, מרדכי. ובנוסף, מה אתה יודע על זה? למען השם, סוטה מלוכלך." "תרגעי, ילדה. יש לי עיניים בראש, את יודעת. בואי נהיה כנים." – "אני חושבת שלא אוננת יותר מדי זמן. ישו המשיח, מרדכי." "נו באמת. יש לך זוג שדיים יפה ותחת טוב. זו עובדה." – "נו…" תמר מגמגמת. "נו, אל תהיי צנועה. זה לא מתאים לך, תמר." – "כן, כן, מה שתגיד מרדכי. לך תטייל. או לפחות תשב עם רגליים משולבות, כי אתה גורם לי צמרמורת." "את יודעת מה אנחנו צריכים לעשות?" – "תפסיק עם זה עכשיו, מרדכי!" "את יודעת למה אני מתכוון, תמר." – "אני מתחילה לחשוד. ואני עומדת להתחיל לצרוח." "לא כל כך מהר!" – "מה לעזאזל, מרדכי. אני אחותך. תתעשת." "זה רק סקס, תמר. אני לא רוצה להביא איתך תינוק או משהו. אני גם לא רוצה להתחתן איתך." – "אני… אני חסרת מילים. אני פשוט חסרת מילים." "הייתי רוצה לנסות את זה יום אחד בעצם. פשוט לשכב טוב ביחד. אף אחד לא צריך לדעת, נכון? החיים קצרים מדי אני אומר לך." – "בסדר, טוב, אני הולכת לחדר שלי. תשלם על הכוסות יין האלה, טוב? לילה טוב, סוטה." תמר אומרת כשהיא קמה ומתחילה ללכת לכיוון הלובי. מרדכי לוקח עוד לגימה גדולה של בירה. "כן… לילה טוב. אל תשכחי להטעין את הכלים שלך, גברת סריגה!" הוא צועק אחריה. התשובה שהוא מקבל היא אצבע אמצעית מאחורי גבה.
2. חדר מלון חשוך תמר יושבת בכורסה בחדר המלון שלה. האורות כבויים. רק זוהר צהוב עמום מהפנס ברחוב מציץ ונוגע בקיר הנגדי. היא מזגה לעצמה עוד כוס יין קטנה. טוב, בעצם כוס יין די מלאה. היא מנענעת את ראשה. האח הזה שלה… פתטי! איזה סוטה. כמה זמן הוא מציץ באחותו הצעירה? כנראה מאז ומעולם. אגב, הוא צודק לגבי הגוף שלה. היא די גאה בקימורים שלה, אם להיות כנה. והוא גם צודק לגבי זה שהיא לא כל כך צנועה, אגב. אבל מאיפה מגיעות השטויות החדשות האלה שלו…? היא חושבת שזה רעיון מגעיל. זה מעבר לכל הטאבוים, לא? נו באמת. בטוח שאף אחד לא רוצה אפילו לחשוב על דבר כזה בכלל? משהו בתוכה תוהה בסתר איך זה יהיה, בכל זאת. האם זה באמת יהיה כל כך רע? האם זה באמת ירגיש יותר מדי מגעיל כדי לעשות את זה? או שזה פשוט סקס ברגע שעוברים סף מסוים? העניין הוא, שזה לא כמו שאת יכולה פשוט לשאול אנשים אם הם ניסו את זה, ואיך זה היה. היא מדמיינת, אם יש לך אח או אחות שאת די שונאת, ואת כבר לא יכולה להסתכל על הפנים שלהם, אז בטוח שזה יהיה מחוץ לשאלה בכל מקרה, נכון? אגב, זה לא המצב בינה לבין מרדכי. אבל עדיין. הם תמיד הסתדרו טוב מאוד אפילו. הם תמיד צחקו ביחד. למרות הפרש הגילאים של שנתיים, הם תמיד היו קצת כמו תאומים. הם צחקו על אנשים אחרים ביחד, במקום אחד על השני. ואפילו מאוחר יותר הם בעצם פשוט נשארו חברים טובים, תמיד. אבל בכל מקרה, עדיין, רק הרעיון! בזמן שכל זה עובר במוחה, תמר לוקחת עוד לגימה ארוכה של יין.
3. הדפיקה בדלת מרדכי שומע דפיקה על דלתו בשעה 1 בלילה. "כן, מי שם?" הוא לוחש. – "זו אני, תפתח את הדלת." תמר לוחשת מהצד השני של הדלת.
מה אתה רוצה?" – "אני צריך מטען. יש לך אחד נוסף?" "*אנחה…*" הדלת נפתחת. תמר עומדת בדלת עם כוס יין לבן. "ישו, את נהנית, לא?" מרקו אומר כשהוא מסתכל על אחותו, עומדת במסדרון של המלון, עם הנעליים שלה ביד וכוס יין ביד השנייה. – "ובכן, זה רק שבת פעם בשבוע, מרקי." תמר אומרת ברצינות יתרה. "לעזאזל, כמעט נרדמתי. אבל אהם, אני חושב שיש לי רק מטען אחד." – "זוז הצידה, טיפש, תן לי להיכנס." "אה, את הולכת לחפש אותו בעצמך? ובכן, תהני, לחפש בין הדברים הפרטיים שלי, למה לא. תהני." – "עכשיו קדימה, תוריד את המכנסיים שלך, טיפש." "מה!?" – "כן, לא היינו אמורים לסרוג יותר, זוכר? והחיים הם רק פעם אחת, או משהו כזה. אבל אם אתה רוצה לראות את הציצים האלה, כדאי שתוריד את המכנסיים קודם." "את צוחקת עליי, נכון? כמה יינות שתית, דרך אגב?" – "בדיוק מספיק, מרקי. בדיוק מספיק." תמר מניחה את כוס היין שלה. היא שופכת קצת על השולחן. היא תופסת את מרקו במפשעה. "קדימה, תוריד את המכנסיים שלך, טיפש. לפני שאני משנה את דעתי." תמר אומרת בחוסר סבלנות. – "את רצינית, נכון? ישו, תמר. גם אני שתיתי כמה משקאות שם, את יודעת." "אה, אז דיברת שטויות? על מכוניות חלודות? ועל הגוף שלי?" – "כן תמר, ישו. פשוט אמרתי שיש לך גוף יפה, ואת יודעת את זה. ושזה חבל… וכדומה. אבל לא חשבתי שאת באמת…" "לא, לא חשבת, נכון?" תמר אומרת בסרקזם. "קדימה, דיק. תזדרז עם זה." תמר מושכת במותן של מכנסי הטרנינג של מרקו. "תמר, אני… שתית." – "כן, אני שותה לעיתים קרובות יותר, את יודעת. אז מה? אני עדיין יכולה ללכת ישר. אמרת את זה בעצמך, נכון? אף אחד לא צריך לדעת." מרקו מסתכל למטה על היד עם הציפורניים הצבועות שמושכת במכנסיו. תמר ממשיכה להחזיק. יש לה אחיזה חזקה במותן של מכנסי הטרנינג והתחתונים שלו. מרקו מרגיש את הבד נמשך קדימה מתחת למפשעתו. הוא תופס את תמר בכתפיים העגולות שלה. היא לובשת ז'קט קטיפה ירוק כהה. הוא מסתכל על תמר בספק. "ובכן? הפה הגדול שלך נעלם עכשיו, נכון?" מרקו מסובב את פינת פיו. הוא רוצה להזיז יד מכתפה של תמר לדש הז'קט שלה. "אה אה אה. לא כל כך מהר, אדוני." היא מסתכלת באלכסון למטה. "החוצה עם זה." מרקו מהסס. האם היא צוחקת עליו? אם כן, אז זה די משכנע, אחרי כל היין שהיא שתתה. הוא מכיר את אחותו יותר מהיום. הוא חושב שהיא מסוגלת לזה. ואז היא תעמוד שם ותצחק לו ישר בפנים, ואז מה? כן, ואז מה בדיוק? זה לא כאילו שהיא תספר למישהו על זה. לא, זה סדר אחר מהשטויות הרגילות שלה. גם לה יש מה להפסיד. מרקו מחליט לקחת סיכון. הוא עוצם את עיניו ומזיז את ידיו לכיוון שולי מכנסיו. הוא כמעט לא מקבל את ההזדמנות לעשות זאת. תמר רואה את האישור שלו ולא מהססת. בתנועה מהירה היא מזיזה את זרועה, שכבר החזיקה במותן שלו, למטה. 5. יתרון קטן הפין החצי-זקוף של מרקו קופץ החוצה ומכה בפרק כף ידה של תמר. "ובכן, שלום! זה גודל טוב, אחי." – "ישו, תמר," מרקו אומר בשקט. "כן, טוב, אל תתחיל להתנהג כמו תינוק עכשיו, בסדר?" היא לוקחת צעד אחורה ומורידה את הז'קט שלה. חולצה לבנה עם צלעות אנכיות מופיעה שמתאימה היטב סביב שדיה העגולים. "ומה…? מה את חושבת, גברת הסריגה?" תמר אומרת בסרקזם. – "תמר, לעזאזל." בעודו מנענע את ראשו באיטיות, לוקח כל פיסת נוף הזה. "כן, טוב, קדימה, מכונית לא יכולה לנסוע בעצמה." היא תופסת את מרקו בצוואר ומושכת אותו לעברה. עם היד השנייה היא תופסת את הפין של מרקו בחוזקה. מרקו מעווה את פניו. הוא גונח בשקט. "הנה, אתן לך יתרון קטן." תמר אומרת בקול פתאום ידידותי. ידה השמאלית עוברת מצווארו של מרקו לעורפו. היא מושכת אותו קדימה בגסות ודוחפת את ראשו אל שדיה. זו נחיתה רכה. זו נחיתה מבורכת לחלוטין בגלל כל בשר השדיים שלה שמרכך את ההתנגשות. והוא מרגיש את הצלעות הרכות של חולצתה הלבנה כנגד לחיו. היא עדיין מחזיקה את הפין של מרקו. היא מושכת קדימה ואחורה בחוזקה כמה פעמים. "תמרררר!" גניחה בקושי נשמעת נשמעת מבין שדיה של תמר. תמר צוחקת בשקט. היא מסתובבת. היא פותחת את הרוכסן של חצאית העיפרון שלה ומניחה את ידיה על מותניה. היא דוחפת את עצמה אחורה. ישבניה המוצקים דוחפים כנגד מפשעתו של מרקו. "פפפפפפפפ….." מרקו משמיע, כשהוא מניח את ידיו על מותניה של תמר במכה. במאמץ הוא מושך את החצאית שלה למטה מעל מותניה העגולים המוצקים. תמר מנענעת את מותניה בשביעות רצון ומתכופפת מעל הספה. ישבניה העגולים נראים אפילו גדולים יותר במצב הזה. מרקו תופס אותה במותניה ולוחץ את עצמו כנגד ישבניה של תמר ותחתוניה התחרה השחורים. תמר מושיטה יד לאחור ומושכת לאט את תחתוניה הצידה. מרקו רואה את שפתיה. הוא נושך את שפתו התחתונה ותופס את ישבניה בחוזקה כשהוא לוחץ את מפשעתו שוב כנגד הכרית הרכה של תמר. ישבניה הרכים מרגישים מוצקים וקצת קרירים בידיו. הוא רוצה להתכופף כדי להגיע לשדיה של תמר. "האצבעות שלך. תשתמש באצבעות שלך." תמר מורה לו בשקט. בידו הימנית הוא תופס את תמר מאחור בחוזקה מתחת לנרתיק שלה. הוא אז משפשף בזהירות מלמעלה למטה. שפתיה מרגישות חמות מאוד בהשוואה לישבניה. "מממ…נחמד וחם…" מרקו לוחש. הוא משפשף למטה עד ש
מוצאת את הדגדגן שלה עם שתי אצבעות. הוא משפשף מעלה ומטה, עושה מעגלים קטנים. תמר אוחזת בידיות הכיסא בחוזקה עם שתי ידיים. היא גונחת ברכות. "תשחרר לי את הרצועה," היא אומרת בקצת חוסר סבלנות. מרדכי מכניס שתי ידיים מתחת לחולצה הלבנה שלה ופותח את הסוגר של החזייה של תמר. "תמשיך…" היא אומרת. "רק עם שתי אצבעות." היא מבקשת עכשיו. בעוד מרדכי ממשיך לשפשף את הדגדגן שלה עם שתי אצבעותיו, תמר במהירות מושכת את החולצה והחזייה מעל ראשה. היא זורקת את הבגדים שלה על הספה שמולה. מרדכי מרגיש את השפתיים של תמר נעשות רטובות. הוא מוריד לה את התחתונים. עם ידו הימנית הוא מכניס בזהירות שתי אצבעות לתוך הנרתיק הרטוב שלה. הנרתיק הרטוב של אחותו המתוקה, הקרירה והחרמנית. הוא מתחיל לאצבע אותה באיטיות. עם ידו השמאלית הוא אוחז בשד של תמר מלמטה. הוא מרגיש חופן גדול של בשר רך וחם. הוא משפשף את הפין הזקוף שלו כנגד הירך של תמר. תמר גונחת ומניעה את ירכיה כנגד הפין של מרדכי. הוא מרגיש את הבשר הקריר של ישבנה מתחת לאיברו ונגד אשכיו. תמר מושיטה יד לאחור ואוחזת בפין שלו בחוזקה. "בוא, מרדכי. מאחור. תיכנס… בבקשה… תבוא." מרדכי עומד ממש מאחוריה עם מכנסי הטרנינג שלו עדיין על ברכיו. הוא בועט את מכנסיו. הוא אוחז בישבנה של תמר ומושך אותם בעדינות. הוא לוקח את הפין שלו בידו הימנית ומכניס אותו ישר לתוך הנרתיק הרטוב שלה. הדחיפה הראשונה. הוא מתחיל בזהירות. אחרי הכל, זו עדיין אחותו הקטנה, לא משנה כמה היא חמה וחרמנית. שוב הוא מהסס לרגע. אבל התחושה המתוקה מסיחה את דעתו במהירות מהספקות שלו. באיטיות הוא דוחף כמה שיותר עמוק. ההנאה האינטנסיבית זורמת לכל חלקי גופו. פיו נפתח אבל שום קול לא יוצא. תמר גונחת עמוקות. ושוב. ושוב. גניחותיה מתארכות ומעמיקות בכל פעם. "חזק יותר. חזק יותר. קדימה." היא אומרת בתקיפות. הוא מתחיל לזיין אותה חזק יותר ויותר. הוא מניח את ידיו על גבה העליון כדי שיוכל למשוך אותה קצת אליו. גבה העליון רך. מעט שרירי, אבל מקסים. הדרך שבה אצבעותיו אוחזות בבשר הרך שלה, נותנת לו קצת אחיזה. בום-בום-בום. הוא מרגיש את החום והלחות של הנרתיק שלה סביב כל הפין שלו. "תמרי… תמרי… תמרי… מממ…" הוא גונח. תמר נוטה קצת יותר קדימה על הספה. הזווית שבה מרדכי דוחף, גורמת לה להרגיש את הפין שלו משפשף את הקיר הקדמי של הנרתיק שלה, מעלה ומטה. זה חייב להיות נקודת ה-G שלה, היא חושבת. כי התחושה הזו מדהימה. כאילו דגדוג קל יורה דרך כל גופה עם כל חיכוך. מרדכי לוחץ בחוזקה על ישבנה של תמר עם שתי ידיו, בהנאה. "אה… אה… אהה… פאק…" הוא מתנשף. תמר מוציאה צחוק קטן בין גניחותיה. היא מרגישה שמשהו משתנה. הטבע החמקמק והמביך של כל המצב מתפוגג במוחה. היא נכנעת לחלוטין למשחק הזה. למעשה, היא מוצאת את זה די חם איך אחיה הגדול קורא לה בשמה כשהוא במצב של אקסטזה וכניעה. זה התחיל מסקרנות. מה שבא אחר כך היה רגע של תאווה טהורה, הרצון הפשוט לזיון טוב. אבל זה מרגיש הרבה יותר מתוק ממה שהיא יכלה לדמיין. היא גונחת בקול רם. גניחותיה נקטעות על ידי הדחיפות החזקות של מרדכי. "אווו-הווו-הווו" זה נשמע בקצב מפיה. "השדיים שלי… תחזיק אותי!" היא צועקת בחוסר סבלנות. מרדכי מושיט יד קדימה מעל גבה ומכניס את זרועותיו מתחתיה כדי לאחוז בשדיה. שתי ידיים מלאות לגמרי. מדהים. שמיימי. הוא לא זוכר שאי פעם נגע בשדיים רכים כל כך. הוא מרגיש את הפטמות הרכות שלה מתגלגלות קדימה ואחורה בידו כשהוא רוכב לתוכה. "אתה קשה כמו אבן… כל כך טוב… תמשיך… חזק יותר… אל תהיה… כל כך זהיר, מרדכי… פשוט תלך חזק… זה בסדר… זה בסדר… חזק יותר… אני מתחננת… חזק יותר." מרדכי משקיע את כל האנרגיה שלו בדחיפותיו, הוא לא יכול למעשה ללכת חזק יותר או עמוק יותר מזה. ישבנה הרך של תמר סופג את הדחיפות כמו כרית גדולה. "הפטמות שלי! תמשוך… הפטמות שלי… קדימה… תמשוך!" תמר מצווה עליו. מרדכי מבין שתמר משתמשת בו. היא מדריכה אותו לחצות גבולות שאולי היא מעזה לבקש רק ממנו, במיוחד. גם הוא צריך להכריח את עצמו לחצות גבול מסוים כאן. הפטמות הרכות של שדיה… הוא באמת רוצה למשוך בהן… אבל זו עדיין אחותו… הוא לא רוצה לפגוע בה. אבל היא מבקשת את זה, מתחננת לזה. הוא אוחז בפטמה בכל צד מתחת לשדיה בין אצבעותיו. הן מרגישות טעימות… כמו דובדבנים בשלים על עוגה רכה גדולה. הוא מרגיש את פיו מתחיל לרייר קצת. הוא מושך בפטמות שלה בעדינות ובמשחקיות. אבל היא לא זזה… חוץ מזה שהיא ממשיכה לגנוח… ארוכות ועמוקות יותר. "כן… עוד… כל כך טוב…" היא אומרת בקול רך, מעט מיוסר. מרדכי מתרכז בדחיפותיו הארוכות והעמוקות. תמר מרגישה תחושת כניעה מוחלטת זורמת בגופה. היא מנסה להתמקד לחלוטין בתחושת הפין הקשה שעושה משיכות ארוכות ורטובות פנימה והחוצה מגופה. קצב משכר. העובדה שזה הפין של אחיה עוברת בראשה. זה מפתיע אותה לרגע שהמחשבה הזו פתאום צצה במצב הזה. אבל היא לא דוחפת את המחשבה הצידה. היא נוטה אליה ומנסה להתמקד בה. אחיה הגדול נותן לה את האקסטזה הזו. והוא נותן את כל האנרגיה שלו, בלי רזרבות. הכניעה והמסירות המוחלטת של מרדכי פועלות כמו מנוע עליה. זה דוחף אותה מעל הקצה האחרון לכניעה מוחלטת לתחושה הזו. היא מרגישה דגדוג גדל בבטנה. "אני הולכת לגמור… אני הולכת לגמור…" תמר מייבבת. מרדכי הולך מהר יותר ויותר. הדגדוג בבטנה של תמר גדל עם כל משיכה, כל חיכוך רטוב אבל ברור לאורך הקיר הקדמי של
הנרתיק שלה. כמו בלון שמתנפח לאט. "אני באה-אני באה-אני באה-אני באה-!" היא מצווחת עכשיו. היא קימרה את גבה כלפי מעלה. הבלון הדמיוני מתפוצץ ומתפזר לכל הכיוונים בבטנה, ואז בכל גופה. "אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא