שמי יוסי, אני בן ארבעים ושתיים ונשוי באושר לאישה נפלאה. בדרכי הביתה מהעבודה לפני כמה ימים, עצרתי בחנות לציוד משרדי שאני תמיד הולך אליה, רק כמה רחובות מהבית שלי. לקחתי חבילת נייר למדפסת והתקדמתי לקופה. נער צעיר, כנראה ממוצא לטיני, בירך אותי בנימוס והעביר את הפריט שלי בסורק. "שבע תשעים ותשע, בבקשה," הוא אמר. נתתי לו עשרים, וכשהוא לקח את זה, שמתי לב לציפורניים שלו בפעם הראשונה. היו לו ציפורניים מקצועיות באורך של אינץ' עם דוגמת פרחים כחולה ולבנה יפהפייה. "אני אוהב את הציפורניים שלך, הן מאוד יפות," הייתי חייב להחמיא להן. הוא חייך חיוך רחב ולבן, ואמר "תודה." הוא נראה מופתע מהמחמאה שלי, אבל מרוצה. "בן כמה אתה?" שאלתי. "שמונה עשרה." "מה שמך?" "אנריקו," הוא ענה, מצביע על תג השם שעל חולצתו עם הציפורן הארוכה שלו, וצוחק. "נעים להכיר אותך, אנריקו, אני יוסי." "נעים להכיר גם אותך." "אני בא לכאן כל הזמן, אבל אף פעם לא ראיתי אותך כאן קודם." "התחלתי לעבוד השבוע." "איך אתה אוהב את זה?" "זה בסדר, זה רק חצי משרה, אני הולך לקולג'." "נחמד." פתאום, בלי לחשוב, אמרתי: "באיזו שעה אתה מסיים לעבוד?" הוא היסס, "אה, אני לא יודע, יש לי חבר." זה לא היה "לא." נהייתי נועז יותר. "אני בטוח שהוא לא יפריע אם אני רק אמצוץ לך." הוא חייך. "אתה כנראה צודק," קולו דעך. "זה לא כמו דייט אמיתי או משהו," הוספתי במהירות. "זה רק מציצה." הוא נתן לי את העודף, אצבעותיו העדינות נוגעות קלות בכף ידי המושטת. הוא הביט סביב בעצבנות לוודא שאף אחד לא מקשיב. היינו לבד. "אנחנו סוגרים בשמונה. תפגוש אותי בחוץ בשמונה וחצי," הוא לחש. "אל תאחר." חייכתי ועזבתי. הלכתי הביתה, התקלחתי, ובשמונה ועשרים נסעתי חזרה וחניתי בחניון החנות. בשמונה וחצי בדיוק, כל העובדים התחילו לצאת. אנריקו הבחין במכוניתי במגרש ונכנס למושב הנוסע. הוא התכופף, והחלפנו נשיקה מהירה ורטובה, הלשונות שלנו רוקדות זו עם זו. הוא הריח טוב, כמו אבקת טלק. הפה שלו טעם של פה נקי, בדיוק כמו שאני אוהב, לא מנטה או משהו כזה. "אמרתי לחבר שלי שאנחנו צריכים לעבוד מאוחר, אז הוא אוסף אותי בתשע. בוא איתי, יש לי מפתח." כשיצאתי מהמכונית, הוא לקח את ידי והוביל אותי לכניסה צדדית שנפתחה לאזור קבלת החומרים. "העוזר מנהל השאיל לי את המפתח," הוא הסביר, שם לב למבט המופתע שלי. האזור היה מואר היטב; כנראה, הם אף פעם לא טרחו לכבות את האורות בפנים. הוא פתח את החגורה שלו ואני ירדתי על ברכיי לפניו. נאבקתי להוריד את הג'ינס הצמוד שלו עד לברכיים, הם היו כל כך צמודים. רגליו ומפשעתו היו חלקות לחלוטין; שמחתי לראות שהוא מטפל בעצמו היטב. לא הופתעתי, כמובן, אחרי שראיתי את הציפורניים המושלמות שלו. הורדתי את התחתונים שלו, והזין שלו קפץ החוצה. הייתי מופתע מאוד לטובה. הוא היה יפה: נימול, די גדול, כהה יותר בצבע מהשאר עורו, בערך שישה אינצ'ים הייתי מנחש, ועבה, הראש האדמדם היה פרופורציונלי לעובי של הציר. שק האשכים החום כהה שלו היה תלוי נמוך באוויר הקיץ החם. כל החבילה שלו הייתה חלקה לחלוטין, בלי זיפים, לא שערה אחת סוררת. פשוט מקסים. נתתי לקצה ולציר כמה נשיקות עדינות כדי להראות לו כמה אני אוהב את הזין שלו. הוא התקשה במהירות. "יש לך זין יפה," אמרתי. כמעט בלחישה: "תודה." ואז הוא הוסיף: "בבקשה תמצוץ לי." באהבה, בעדינות רבה, התחלתי ללקק מעלה ומטה את הציר והראש שלו. היה לי כמעט חצי שעה לגרום לו לגמור, ורציתי לנצל את כל הזמן הזה היטב. הוא גנח בשקט כשאני מענג אותו. "תמצוץ לי את הביצים," הוא לחש בקול צרוד. בעדינות מצצתי את הביצים שלו, לוקח אחת, ואז את השנייה, לתוך פי. ואז חזרתי לזין שלו. "אני יכול ללקק לך את התחת?" שאלתי. "כן, כמובן," הוא לחש. עם הג'ינס הצמוד שלו עכשיו עד הקרסוליים, הוא בקושי יכול היה להסתובב, אז הקפתי אותו כדי להגיע לתחת שלו. אנריקו התכופף מעט, וניסה לפסק את רגליו, הג'ינס שוב מגביל את מה שהוא יכול לעשות. הנחתי את ידיי על התחת החלק והעגול שלו, פיסקתי את לחייו עם האגודלים שלי כדי לחשוף את הפרח הקטן והכמעט שחור שלו. דחפתי את האף שלי לתוך החריץ ונשמתי עמוק את הארומה המוסקית של התחת שלו. נישקתי סביב החור האהבה המכווץ שלו, ואז התחלתי ללקק את פי הטבעת שלו. חשתי בטעם הקלוש ביותר של חרא, וכשהספינקטר שלו נרפה, עבדתי את הלשון שלי לתוך הרקטום שלו כמה שיותר עמוק. "יש לנו רק עשר דקות," אנריקו הזכיר לי. החלטתי שהוא צריך להיות מסוגל להסתובב, ואחזתי בחוזקה במותניו כדי לעזור לו לשמור על שיווי המשקל, ביקשתי ממנו לעשות זאת. לרגע זה נראה שהוא ייפול, אבל הצלחתי להחזיק אותו. הכמעט תאונה הזו גרמה לו לצחוק ללא שליטה. לקחתי את הזין של אנריקו שוב לפה שלי, ועבדתי בעדינות עם השפתיים והלשון שלי בזמן שהוא החזיק את ראשי עם הידיים המנוקות שלו. "אתה יכול להכניס אצבע לתחת שלי?" הוא שאל. טבלתי את האצבע המורה השמאלית שלי ברוק, והיא החליקה בקלות לתוך הרקטום שלו. המשכתי למצוץ בעדינות את הזין היפה של אנריקו, תוך כדי עבודה עם האצבע שלי פנימה והחוצה מהחור האהבה שלו. "אני הולך לגמור," הוא לחש בקול צרוד. "תגמור לי בפה, אני רוצה

אכול את הזרע שלך." "או כן, בבקשה תעשה זאת." החזקתי את ראש הזין של אנריקו בפי, שפתיי צמודות סביב צוואר כתר הגלנס שלו, ולשוני מעסה בלהט את הפרנולום שלו, בעוד ידי החופשית מלטפת את צירו. עם אצבעי עדיין עמוק בתוך הרקטום החם והרטוב של אנריקו, עברתי מתנועת זיון פנימה והחוצה לעיסוי הערמונית שלו, מציירת עיגולים קטנים על הרקמה הגמישה. "אני גומר," הוא נאנק, מתנדנד קדימה ואחורה, הספינקטר שלו מתהדק סביב אצבעי. עטפתי את שפתיי בחוזקה סביב צירו כדי ששום זרע שלו לא יישפך, והוא פלט, גונח בקול רם. הרגשתי את זרמי החלב החם שלו יורים לתוך פי, ממלאים אותי. כשהוא סיים, הבטתי בו, פי פתוח לרווחה כדי להראות לו את המטען שלו. ואז בלעתי, ודחפתי את לשוני החוצה, הראיתי לו את פי שוב. "תודה, מותק," אמרתי, "תודה רבה!" אנריקו חייך אליי. "בבקשה. גם אני נהניתי, תודה!" נתתי לזין הרך שלו כמה ליקוקים אחרונים, מנקה את הזרע שעדיין נדבק אליו, ונשיקה אחרונה. קמתי והתכופפתי לנשק אותו, נותנת לאנריקו לטעום את הזרע שלו. "אתה אוהב איך הזרע שלי טעים?" הוא שאל בצחוק. "אני אוהב את זה, אתה טעים!" "אני חייב לרוץ." אנריקו פתאום צעק, כמעט בפאניקה. "החבר שלי כבר אמור להיות כאן!" בין שנינו הצלחנו להרים את הג'ינס הצמודים שלו, והוא חגר את חגורתו כשהוא ממהר לדלת. אנריקו נעל את הדלת מבחוץ וכשהוא עמד לרוץ, נתתי לו את הכרטיס שלי ואמרתי: "אני מקווה שתיתן לי למצוץ אותך שוב מתישהו." "אני אתן," הוא חייך, ומיהר לחניון. הצצתי מעבר לפינת הבניין, נזהר להישאר בצל שהטילו האורות הבהירים של החניון, וראיתי את אנריקו נכנס לסדאן לבנה. החבר שלו, הנחתי. חיכיתי כמה דקות לפני שיצאתי לחניון המואר והלכתי למכוניתי, הטעם המתוק של הזרע של אנריקו עדיין בפי תזכורת שמחה שעשיתי את המהלך הנכון כשכמעט באימפולסיביות, אני חייב להודות, שאלתי אותו באיזו שעה הוא מסיים את העבודה.

Avatar photo

By יעל אפק

יעל אפק היא סופרת נלהבת שמרגישה חיבור עמוק לתחום הספרות הארוטית. היא אוהבת לשלב בין תשוקה ורגש בסיפוריה, ותמיד מחפשת דרכים חדשות להעביר חוויות חושניות ואינטימיות דרך המילים. יעל כותבת במיוחד עבור הקהל הישראלי ומאמינה שדרך הסיפורים שלה היא יכולה ליצור חיבור רגשי עמוק בין הקוראים לתכנים. מלבד הכתיבה, יעל גם אוהבת לפרסם סיפורים של אחרים, מתוך אמונה שכל אחד יכול למצוא את מקומו בעולם הארוטי ולשתף את החוויות שלו עם הקוראים.