ימי הקיץ של קורטונה היו ארוכים וחמים, אך הטמפרטורה כשהשמש החלה לשקוע הייתה נעימה הרבה יותר. הערבים היו זמן למנוחה, ואלו שחיו ועבדו בארמון היו מצופים להירגע ברגע שהשמיים הפכו לכתומים. הנסיך וינצ'נזו היה נוהג לשוטט במסדרונות ללא מטרה מסוימת עם שקיעת השמש. השלווה של הארכיטקטורה מאבן בהירה והשקט של האגפים הפחות משומשים אפשרו למחשבותיו לנדוד. אך כשהוא עבר באזור הקרוב לאחסון ארוך טווח של מוצרים שאינם מתכלים, היה פחות שקט ממה שציפה. הוא האט את צעדיו כששמע קולות בגדים זזים וקולות רכים. בתחילה חשב ששמע לא נכון כששמע את שמו של אביו נאמר ולחץ את עצמו בשקט אל הקיר כשהתקדם לעבר המסדרון הקרוב שממנו הגיע הקול. היה ברור יותר ויותר שיש שם שני אנשים, ועכשיו הוא יכול היה לשמוע נשימות כבדות ו… קולות עור על עור. שני אנשים היו שם מקיימים יחסי מין. סקרן, וינצ'נזו החליק לפינה והציץ מסביב. נשימתו נעתקה כשהבין שהוא מזהה בדיוק מי הם שני האנשים. היועץ המלכותי תאודוטוס הצמיד את אביו אל הקיר. המלך ציראנו הרים את גלימותיו וגונח ברכות כשהוא נדפק די בגסות, עקביו מתרוממים מהקרקע עם כל דחיפה. "תאודוטוס," הוא גנח כשהיועץ אחז בו חזק יותר. "תאודוטוס, אתה כל כך עמוק." וינצ'נזו לא יכול היה להסיר את עיניו מהמראה של המלך נדפק על ידי האיש שהדריך אותו ואת אחיו לעיתים קרובות. הם תמיד נראו קרובים, אבל הוא לא ציפה שהקרבה תכלול את זה. הוא הבין שהוא מרגיש את הדם זורם לאיבר מינו ככל שהוא צפה יותר. המראה היה מעורר בצורה בלתי רגילה, והוא סיים להניח יד על קדמת גלימותיו לפני שהביט שוב. אף אחד לא היה בסביבה ואף אחד מהגברים לא שם לב אליו. הוא נשען מעט לאחור סביב הפינה כשהוא מרים את גלימותיו ועוטף את אצבעותיו סביב איברו שהתקשה במהירות. הוא נשם עמוק ועצם את עיניו כשהקשיב לקולות הרטובים של הגברים מזדיינים רק כמה צעדים ממנו. זה היה שמיימי. קול תשוקתם דירבן אותו כשהוא אונן, בהתחלה לאט ואז מהר יותר ויותר כדי להתאים לקצבם שהפך יותר ויותר קדחתני. אביו גנח כמו זונה כשהוא נדפק ווינצ'נזו נשך את שפתו כדי לא לגנוח גם כן. "אני קרוב," התנשף תאודוטוס. איברו של וינצ'נזו התכווץ למילים ופי הטבעת שלו התכווץ. הוא דמיין שתאודוטוס אומר את זה לו כשהוא קובר את עצמו בתוכו שוב ושוב. הוא כמעט יכול היה להרגיש את הכאב במעיו מהדפיקה הקשה שהוא הקשיב לה. "אל תפסיק," ייבב המלך ציראנו. "ציראנו," התנשף תאודוטוס. המלך גנח חזק יותר, קול גבוה ונואש. זה נשמע כאילו הוא גומר. וינצ'נזו פקח את עיניו והציץ שוב פנימה, צופה כשהזרע מתפזר על הרצפה. המראה דחף אותו לקצה. "שפוך את זרעך בתוכי," גנח ציראנו. תאודוטוס הצמיד אותו לקיר בצורה אגרסיבית יותר, כמעט מרים אותו. עם גניחה רמה, הוא חדר לתוך המלך, אשכיו מתהדקים כשהוא גומר. וינצ'נזו לא יכול היה לעמוד בזה. הוא עצם את עיניו בחוזקה ועם נשיפה חנוקה, הוא התכווץ ופרק גם כן. כשהוא פקח את עיניו, הוא ראה את אביו יושב על הרצפה מתנשף עם מצחו לחוץ אל הקיר. תאודוטוס עמד מעליו עם איברו בידו. הוא היה עם ראשו מעט מופנה וברור שהוא בוהה בוינצ'נזו. ליבו של וינצ'נזו פעם כשהוא התכופף מעבר לפינה מחוץ לטווח הראייה. הוא סידר את גלימותיו ורץ משם, משאיר פס של זרע על הרצפה בדרכו. ———- וינצ'נזו לא יכול היה להפסיק לבהות בתאודוטוס במהלך בית המשפט ביום למחרת. הוא המשיך לדמיין אותו דופק את המלך, גלימותיו מורמות כדי לחשוף את רגליו השריריות ואת ישבנו ההדוק ואת אשכיו הגדולים והנמוכים. קולם המכה על המלך המשיך להתנגן במוחו, מלווה ברטיבות הדחיפות ונשימותיהם הכבדות של שני הגברים. זה גרם לוינצ'נזו להרגיש חם והוא המשיך להסתדר איך הוא יושב כדי למנוע מאחרים לראות את זקפתו. הוא התכוון ללכת ישר לחדרו כשהיום יסתיים, להיות לבד עם מחשבותיו. במקום זאת, כשהוא קם לעזוב עם כולם, תאודוטוס קרא בשמו. היועץ סימן לו לגשת, עיניו של וינצ'נזו רפרפו לרגע לעבר אביו כשהוא עזב את חדר הכס. "אני חושב ששיחה בינינו היא בסדר," אמר לו תאודוטוס כשהתקרב. וינצ'נזו מיד נבול, חושב שהיועץ מתכוון לנזוף בו על שצפה בו בלילה הקודם. תאודוטוס טפח לו על הכתף והתחיל ללכת החוצה. וינצ'נזו מיהר אחריו, ושניהם שתקו כשהם עברו דרך מסדרונות הארמון לכיוון הרובע הצפוני, אותו אזור שקט בדרך כלל. וינצ'נזו המשיך להציץ לעבר תאודוטוס, אבל הבעת פניו של האיש הייתה ריקה והוא לא אמר דבר. לא עד שהם התקרבו לאזור האחסון. "כמדריך שלך, אני צריך לנזוף בך על האזנה," התחיל תאודוטוס כשהם האטו. וינצ'נזו העביר את אצבעותיו בשיערו כשהרגיש שפניו מתחממות. "סליחה," הוא לחש. "אם אתה הולך לרגל אחרי אנשים, לפחות תעשה זאת בלי להיתפס," אמר תאודוטוס. "תשאר שקט, מחוץ לטווח הראייה, ואל תשאיר עקבות של עצמך. נכון?" "נכון," אמר וינצ'נזו במבוכה. תאודוטוס סימן לוינצ'נזו להיכנס לאלכובה איתו, מעבר לקירות הבולטים כדי שלא יוכלו להיראות מהמסדרון. "אני צריך להעניש אותך," אמר לו. תאודוטוס היה גבוה בראש מוינצ'נזו וטון הדיבור שלו הדגיש את הפער.
היה מאיים. אבל המילים, הטון, האיום, כל מה שזה עשה היה לגרום לווינצ'נזו לכאוב. הוא ניסה לסדר בשקט את גלימותיו, אבל לא היה שום דרך לעשות זאת בחשאי כשהוא ננעץ במבט ישיר. תאודוטוס תפס את זרועו ומשך אותה מהבד. נשימתו של ווינצ'נזו נתקעה בגרונו והוא הביט למעלה לתוך עיניו הכסופות והמבריקות של תאודוטוס. הוא לא זז כלל כשהיד השנייה של האיש משכה את בגדיו והחליקה בין ירכיו. הוא ליטף בעדינות את אזור הפרינאום שלו לאחור, מפסק את ישבניו מעט. המגע של האצבעות על פי הטבעת שלו שלח רעד במורד עמוד השדרה שלו והוא הרגיש את איבר מינו מתעוות. תאודוטוס כמעט ולא לחץ כלל, לא ממש חדר אליו, אבל זה הרגיש כמעט בלתי נסבל. אם הוא חשב שהוא מגורה קודם, זה גבר פי עשרה בדקה האחרונה. "תסתובב ותפנה אל הקיר," ציווה תאודוטוס כשהוא משך את ידו לאחור. ווינצ'נזו ציית, נשען קלות עם ידיו על האבן. "תחזיק את הבגדים שלך למעלה." ווינצ'נזו הרים את גלימותיו ביד אחת. הוא היה קצת עצבני אבל אפילו יותר נרגש. הוא הרגיש את תאודוטוס זז ואז פתאום לחייו נפסקו ולשון ליקקה את פי הטבעת שלו. הוא השמיע אנחה רכה. תאודוטוס ליקק אותו למעלה ולמטה כמה פעמים, באיטיות ובנחת כאילו הוא רוצה לקחת את הזמן. החום והרטיבות הגבירו את החום בבטנו של ווינצ'נזו. הוא בקושי נמנע מלהיאנח כשהלשון דחפה דרך הצפיפות ואל תוך ישבנו. היא התפתלה בתוכו והוא הטה את האגן כדי להרגיש אותה עמוק יותר. נשימתו התגברה ככל שתאודוטוס עבד עליו. הוא היה קשה כמו אבן ובקושי הצליח להחזיק את האנחות כשהאיש נסוג, יורק עליו בגסות בתהליך. הלשון הוחלפה באצבע, ואז שתיים, ואז שלוש. ווינצ'נזו הרגיש את עצמו נמתח ונרגע מול החדירות. הוא רצה את הכל בתוכו, בכל מקום, נוגע בכל חלק מהקרביים שלו. תאודוטוס ירק עליו שוב והניח את ראש איבר מינו על חורו. ווינצ'נזו דחף לאחור נגדו וזה נכנס, גורם לו לרעוד. תאודוטוס אחז במותניו והתחיל לזיין אותו. זה היה עמוק וחלק ומשך את בשרו בכל מכה. כל תנועה שלחה רטט דרך גופו וכשתאודוטוס התחיל לפגוע בעיקול בתוכו, הוא כמעט בכה. הוא בסופו של דבר השמיע יבבה קטנה במקום. תאודוטוס חייך וזיין אותו חזק ומהר יותר, מוציא ממנו עוד קולות קטנים. כל דחיפה לוותה בגל הולך ומתגבר של רטט נעים. סטטיקה חמה שטשטשה את ראשו וגרמה לברכיו לרעוד. תאודוטוס הכה בו, לוחץ אותו אל הקיר כשהוא מזיין אותו ללא רחמים. "אני הולך לגמור בתוכך," נהם תאודוטוס. ווינצ'נזו רעד מהמילים וידע שזה יהיה זה. הוא התכווץ סביב הזין בתחת שלו והרטט הגיע לשיא. הוא גמר בדיוק כשגם תאודוטוס פרק. המלאות הייתה אושר. הוא כמעט קרס כשהוא יצא, רועד מהתחושה של חלק מהרטיבות מטפטפת החוצה. תאודוטוס אחז באחת מלחייו וחייך אליו כשהוא הביט לאחור, עדיין מתנשף מהאורגזמה שלו. "התפוח לא נופל רחוק מהעץ, אה?" אמר תאודוטוס בצחוק. ווינצ'נזו מצמץ, לא בטוח בהתחלה למה הוא מתכוון. "גם אתה גומר רק מאנאלי." "א-אה!" קרא ווינצ'נזו כשהתאודוטוס שחרר אותו וסידר את בגדיו. הוא לא היה בטוח איך להגיב ובסופו של דבר השמיע צחוק מגושם ונשימתי. המנטור שלו התכופף ולפני שהוא הספיק לעכל מה קורה, הייתה לו לשון בפה. זה טעם של התחת שלו עצמו. הוא נאנח וחיבק אותו. חום הקיץ הפך לבלתי נסבל אבל הוא לא התלונן היום.