הערת המחבר: הסיפור הזה מתקדם לאט ולוקח זמן עד שהדברים באמת מתחילים לזוז, אז אם זה לא הקטע שלך, זה אולי לא בשבילך. הסיפור גם מכיל שימוש קל בסמים ואלכוהול, אז אם זה מפריע לך, בבקשה תמשיך הלאה. אחרת, תהנה ותשאיר תגובה שתספר לי מה אתה חושב. כל הדמויות הן לפחות בגיל 18.
זה היה הכל באשמת יוסי. לפחות, זה מה שאמרתי לעצמי. במציאות, הרבה דומינו היו צריכים להסתדר בדיוק נכון כדי שהדברים יקרו כמו שהם קרו, אבל הדבר שבאמת הניע את הדברים היה שיוסי היה צריך יותר שעות נוספות בעבודה. אם הוא לא היה מבקש לכסות אותי כדי שיוכל לקחת יותר שעות, אז הדברים ביני לבין אחותי, רחל, כנראה היו מתפתחים בצורה מאוד שונה. מצד שני, אולי הם היו מתפתחים בדיוק באותה צורה. חשבתי הרבה על כל האירועים שהיו צריכים לקרות בדיוק בזמן הנכון כדי שהדברים יקרו כמו שהם קרו. ככל שאני חושב על זה יותר, כך רצף האירועים נראה פחות כמו צירוף מקרים ויותר כמו גורל. ואם זה היה גורל, אז לא היה משנה אם הייתי אומר ליוסי "לא" באותו לילה, משהו אחר היה קורה, והכל היה מתפתח בדיוק באותה צורה. אני מניח שאין טעם לחשוב על ה"מה אם" כי יוסי באמת ביקש לכסות אותי אז באמת סיימתי… אבל אני מקדים את עצמי. הדומינו הראשון בשורה לא היה יוסי, זה היה שיחת טלפון מאחותי.
"היי אחותי! למה אני חייב את הכבוד של השיחה הזו?" שאלתי. אחותי ואני היינו די קרובים אבל לא דיברנו הרבה זמן. היא הייתה חלק מתוכנית אמנות תחרותית מאוד במכללה שלה ובין זה לבין העבודה החלקית שלה, פשוט לא היה לה הרבה זמן להתקשר לאחיה הגדול.
"היי אחי, פשוט מתקשרת כי אני מתגעגעת אליך. לא היה לנו הזדמנות לדבר הרבה זמן." שמעתי משהו מוזר בקולה.
"אוקיי, תספרי. משהו לא בסדר. אני שומע את זה בקול שלך. מה קורה?"
שמעתי את אחותי לוקחת נשימה עמוקה. "אוקיי. תפסת אותי. יש לי בקשה ענקית, וזה לגמרי בסדר להגיד לא כי זו בקשה ממש ממש גדולה."
"תבקשי. מה שאת צריכה אני כאן בשבילך."
"אל תגיד את זה עדיין." היא לקחה נשימה עמוקה נוספת והמשיכה. "אז את יודעת איך השותפה שלי, יעל, אמרה לי לפני כמה ימים שהיא עוברת דירה בעוד כמה שבועות? ובכן, חשבתי שיש לי מספיק חסכונות כדי להסתדר כמה חודשים בזמן שאני מוצאת שותפה חדשה אבל לפני כמה ימים הבר שבו אני עובדת נסגר. עכשיו אני לא חושבת שאוכל להרשות לעצמי להישאר במקום שלי."
"אוי רחל, זה נורא. את בסדר?"
"טוב, זה מביא אותי לבקשה, וזכרי שאת יכולה להגיד 'לא'." נשימה עמוקה שלישית. "אני יכולה להישאר אצלך לזמן מה עד שאמצא עבודה חדשה ומקום חדש?"
צחקתי. רחל נאנחה. "זה בסדר." היא אמרה, נשמעת מאוכזבת. "חשבתי שתגיד לא…"
צחקתי שוב. "רחל, את משוגעת? כמובן שאת יכולה להישאר אצלי! לא היית צריכה אפילו לשאול!"
"או מיי גוד!! את רצינית?!?! תודה תודה תודה!!!"
"בלי בעיה רחל; זה לא כאילו אני הולך לתת לאחותי הקטנה להיזרק לרחוב. את יכולה להישאר כמה שאת צריכה. עכשיו מה קורה עם העבודה שלך?"
רחל סיפרה לי על איך שהבעלים של הבר שבו היא עבדה היה חייב הרבה זמן מיסים ואף אחד מהעובדים לא ידע עד שהם הגיעו לעבודה באותו יום ומצאו את הדלתות נעולות ואת כל ההודעות מכל מיני סוכנויות פדרליות, מדינתיות ומקומיות. היא גילתה מאוחר יותר שבנוסף לאשתו וילדיו, לבעלים היו גם שתי מאהבות נוספות, אחת מהן הייתה מנהלת בבר שלו. בין משפחתו, הנשים האחרות שלו והרגל הקוקאין הנורא שלו, לא נשאר כלום למיסים.
"וזה לא יכול היה לקרות בזמן גרוע יותר!! בין זה לבין יעל שעוזבת אותי לבד וכל הלחץ מהלימודים, חשבתי שאני הולכת לעבור התמוטטות עצבים, את יודעת, פשוט להשתגע." רחל סיפרה לי.
"טוב, אין לך הרבה ללכת לשם!" התגריתי.
"מצחיק מאוד. אלה הבדיחות הגרועות שאני אצטרך לסבול כשאני עוברת לגור אצלך?"
"בעצם יש לי בדיחות הרבה יותר גרועות. אני יכול לתת לך תצוגה מקדימה אם תרצי.."
"אוי. בנקודה הזו יש לי המון עבודה לעשות."
"בטוח שיש לך. את פשוט לא יכולה לסבול לדבר עם אחיך הגדול והגרוע יותר."
"עם דגש על גדול!!" היא אמרה, צוחקת. "ברצינות אבל אחי, יש לי המון דברים לעשות. במיוחד עכשיו כשאני יודעת שאני צריכה לארוז!! יאי!!"
"כן אני יודע. לכי תבטאי את הגאונות האמנותית שלך."
"אני לא יכולה להודות לך מספיק יעקב. אתה באמת מציל אותי. הייתי מנשקת אותך אם יכולתי."
"ולכסות אותי בקוטיז שלך? מגעיל." אמרתי וניתקתי.
הרבה גברים אולי היו חוששים שאחותם הקטנה תעבור לגור איתם אבל בשבילי זה לא היה בעיה בכלל. רחל ואני תמיד הסתדרנו נהדר, למרות הפרש הגילאים שלנו; היא הייתה בת 18 ואני בן 24. היו לנו טעמים דומים במוזיקה ובסרטים, ולשנינו היה אותו חוש הומור מטופש. ההבדל האמיתי היחיד בינינו היה שהיא הייתה גאונה יצירתית מוחלטת. רחל הייתה אמנית חזותית מדהימה.
אמן, כישרון שהיה בלתי נתפס עבורי. אם הייתי מנסה קשה, אולי הייתי מצליח לצייר דמות מקל. עבורי, רחל תמיד הייתה מגניבה מעבר לשנותיה. גם לא דאגתי שהיא תתפוס יותר מדי מקום. למרות שגרתי לבד, הייתה לי דירת שני חדרים. לפני כמה שנים היה לי שותף לדירה, אבל זמן קצר לפני שהוא הודיע לי שהוא עוזב, קיבלתי עבודה הרבה יותר טובה בבית החולים המקומי. גיליתי שאני ממש נהנה לגור לבד ועם ההכנסה החדשה שלי, יכולתי להרשות זאת לעצמי. השתמשתי בחדר הישן של השותף שלי בעיקר לאחסון, בעצם ארון ענק. הייתי יכול לנקות אותו בקלות כדי שרחל תוכל להשתמש בו. ———- "אז את מוכנה לעבור לגור?" שאלתי. אחותי ואני אכלנו ארוחת צהריים נדירה יחד. "בעיקרון כן. אתה מוכן לשותפה?" רחל ענתה. חייכתי. "בעיקרון כן. עדיין צריך לנקות קצת דברים מהחדר החדש שלך. הייתי ממש עסוק בעבודה אז לא הספקתי כמו שהייתי רוצה." "טוב, אני אמורה לעבור ביום שישי, מה דעתך שאבוא ביום חמישי בערב ואעזור לך להכין את החדר? אני יכולה להישאר ונוכל לנסוע לאסוף את הדברים שלי בבוקר יום שישי." חשבתי על זה לרגע. "זה בעצם תכנית די טובה." הודיתי. "כמובן שזה כך. אני חשבתי על זה, לא?" רחל אמרה. שנינו צחקנו. היה ממש נהדר לבלות עם רחל. לוחות הזמנים העמוסים שלנו גרמו לכך שלא יכולנו לבלות יחד כך לעיתים קרובות. "את בטוחה שלא אכפת לך לגור איתי?" רחל שאלה, פניה פתאום רציניות. צחקתי שוב. "קצת מאוחר למחשבות שניות, לא?" אמרתי. "אבל לא. אני בעצם מצפה לזה. התגעגעתי אלייך, תאמיני או לא." "אוווווווו. אתה אוהב אותי!!" רחל אמרה בסנטימנטליות מוגזמת. "איכס, מגעיל." "אין טעם להכחיש את זה! אתה אוהוווווווווב אותי!!!" רחל אמרה וקפצה מסביב לשולחן שלנו כדי לכסות את לחיי בנשיקות רטובות. ניסיתי להדוף אותה, צוחק כל כך חזק שזה כאב. "בסדר, בסדר, תרדי ממני, משוגעת!!" אמרתי, סוף סוף מצליח להדוף אותה. "את עושה סצנה!" "פששש. אתה זה שעשית את הסצנה על ידי חיים בהכחשה." אחותי אמרה כשהיא ישבה. המשכנו בארוחת הצהריים שלנו, אחת הארוחות הכי מהנות שהיו לי מזה זמן רב. כשסיימנו הייתי באמת קצת עצוב שזה נגמר. "זה היה ממש נהדר רחל, אני שמח שיכולנו לעשות את זה." אמרתי ונתתי לה חיבוק גדול. "בהחלט! תודה יוסף, אתה האח הכי טוב בעולם!" היא אמרה, מחבקת אותי קצת יותר חזק. שחררנו את החיבוק ונפנפנו לשלום. "נתראה ביום חמישי!!" היא אמרה כשהיא מסתובבת מולי כשהיא קופצת משם. שמתי לב שהיא מושכת מבטים והערכות כמעט מכל גבר, וכמה נשים. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שהנערה הרזה והמביכה שאחותי הייתה נעלמה. במקומה הייתה אישה יפהפייה ובטוחה בעצמה. היא עדיין הייתה רזה, אבל עכשיו היו לה קימורים מפתים סביב הירכיים, התחת והחזה, כולם מודגשים על ידי מכנסי השורטס הקצרים והחולצה הקרועה שלה. השיער השחור שלה היה גזוז קצר, הצדדים מדורגים כמעט לדעיכה, עם שכבות ארוכות יותר למעלה שהיו דבוקות בצורה מבולגנת שיקית; זה היה כמעט תספורת של נער, אבל זה הדגיש את פניה ועיניה בצורה מושלמת. היא הייתה מהממת. נענעתי את ראשי ועשיתי את דרכי לרכב שלי. ————– רחל כבר חיכתה לי כשחזרתי מהעבודה, יושבת על המדרגה הקדמית שלי ומציירת במחברת. "היי רחל, חיכית הרבה זמן?" אמרתי כשניגשתי. "מה?!?" היא אמרה, מביטה למעלה, מופתעת. "הו היי יוסף. תן לי רגע." היא חזרה להתמקד במה שהיא ציירה. הצצתי במחברת שלה והייתי המום. ידעתי שהיא לא יכלה לחכות הרבה זמן אבל היא ציירה רישום מדהים של בית הקפה מעבר לרחוב. זה היה בבירור רישום מהיר, אבל הוא תפס את כל הפרטים הרלוונטיים כמו ציורים אימפרסיוניסטיים גדולים. היא הביטה הלוך ושוב בין הנייר שלה לבית הקפה, לפני שהוסיפה עוד כמה משיכות מהירות עם מקל הפחם שלה. "חמממ. מספיק טוב." היא אמרה. "מספיק טוב? רחל זה מדהים! כמה זמן ישבת כאן?" קראתי. "אני לא יודעת, אולי חמש עשרה דקות, עשרים דקות? קצת איבדתי את תחושת הזמן." היא אמרה וסגרה את הספר שלה וקמה. "איך הייתה העבודה?" "זה היה בסדר. מה את הולכת לעשות עם הציור הזה?" שאלתי, פותח את דלת המסדרון שלי. "מה, זה?!? כלום, זה פשוט ילך לערימה עם כל הרישומים הבינוניים שלי." היא אמרה. "אני יכול לקבל את זה?" שאלתי, נותן לרחל להיכנס. "מה!? לא! אתה לא רוצה את התמונה המטופשת הזאת. תן לי לעשות משהו באמת טוב בשבילך, לא את זה." "אני באמת רוצה את זה. אני חושב שזה מדהים. בנוסף, זה יהיה מזכרת נהדרת ממעבר הדירה שלך." "בסדר, אני מניחה. אם אתה אוהב את זה.." היא אמרה כשהיא מתחילה לעלות במדרגות, "אבל אנחנו באמת צריכים ללמד אותך מה זה אמנות טובה באמת." היא הובילה את הדרך במדרגות לדירה שלי ולא יכולתי שלא להעריך את הרגליים הארוכות שלה ואת התחת המעוצב שלה. אני יודע שהיא אחותי אבל הייתי גם גבר צעיר ופורח והגוף שלי לא התעניין למי שייכות הרגליים והתחת האלה. הרגשתי את פניי מאדימות כשאיברי התעורר; לא היה שום סיכוי שהייתי צריך לבהות באחותי, שלא לדבר על להתעורר. למרבה המזל, לא היו יותר מדי מדרגות כך שהמבוכה שלי נגמרה במהרה.
נלחצתי ליד רחל (כעת מודע בכאב לגופי שמשתפשף בשלה כשעברתי) כדי לפתוח את הדלת שלי ולהכניס אותה פנימה. "ברוכה הבאה לקאסה דה סקוט!" אמרתי, מניף את זרועי בתנועה רחבה. "אווו, כל כך מפואר!" היא אמרה, נכנסת ומשליכה את ספר הסקיצות ואת תיק הדאפל שלה. "אז מה אנחנו עושים? רוצים להתחיל לעבוד ישר או לאכול משהו קודם?" "אכלתי ארוחת צהריים מאוחרת, אז אני בסדר להתחיל לעבוד ישר אם את מוכנה." עניתי. "בוא נצלול פנימה!" רחל אמרה. "נשמע טוב." אמרתי לה, "תני לי רק להחליף את הבגדים האלה מהר." אחרי החלפה מהירה למכנסיים קצרים ישנים וחולצת טי, פגשתי את רחל בחדר הפנוי. "וואו, לא צחקת כשאמרת שלא העברת הכל מכאן." היא אמרה. הסתכלתי סביב על ערימות הזבל שהצטברו בחדר. הראיה היחידה לכך שעשיתי כל הכנה הייתה הערימה הקטנה של שניים או שלושה קופסאות ליד הדלת. "כן… סליחה." אמרתי. "אל תדאג. נוכל לסיים את זה יחד. אני רק מקווה שהחבאת את אוסף המגזינים הנשיים שלך." "מגזינים נשיים? איזו שנה את חושבת שזו? יש לי אינטרנט, את יודעת." אמרתי צוחק. "אז אתה מודה שאתה מכור לפורנו מגעיל!" היא הקניטה. "היי!!" החזרתי בכעס מזויף "אני לא צופה בפורנו מגעיל, רק בדברים הטובים!!" "אוי, יותר מדי מידע!! אני מצטערת שהעליתי את זה! בוא נתחיל לעבוד!" רחל החליטה שהדרך הטובה ביותר לסיים היא לחלק את העבודה, כשהיא אורזת את רוב הדברים בקופסאות ואני נושא אותם לחדר שלי ומאחסן אותם בארון ובפינות הלא מנוצלות של החדר שלי. אחרי כמה שעות, החדר היה נקי לגמרי. "מה יש בקופסאות האלה?" רחל שאלה, מצביעה על שתי הקופסאות האחרונות בפינת הארון. נלחצתי לידה כדי לבדוק. "או, לעזאזל. תהיתי איפה אלה היו. זה הקונסולות המשחק הישנות שלי." אמרתי, מוציא אקס-בוקס ישן וסבך של חוטים ושלטים. "אין לך כמה מהמערכות המשחק החדשות ביותר? למה אתה שומר את הזבל הזה?" גיחכתי "זה לא זבל!! אלה קלאסיקות!!" רחל חייכה. "אוקיי, אוקיי. אבל אי אפשר לשחק בזה על המערכות החדשות?" "חלק מהם, כן, אבל הרבה מהדברים האלה לא יעבדו על המערכות החדשות, או שלא זמינים." חיטטתי בקופסה השנייה לרגע. "הנה דוגמה מושלמת: הנה משחק מדהים לסופר נינטנדו שלא תוכל למצוא בשום מקום אחר, אבירי השולחן העגול. אני אוהב את המשחק הזה וזה מגניב לחבר את הסופר נינטנדו הישן ולשחק בו מדי פעם." רחל משכה בכתפיה. "מה שעושה אותך שמח, אחי. אבל איפה אתה הולך לשמור את זה?" קימטתי את מצחי. "הארון והחדר שלי כבר די מלאים. אכפת לך אם אני אשמור את זה כאן לזמן מה?" "זה הבית שלך, תשמור את זה איפה שאתה רוצה. חוץ מזה, שתי קופסאות קטנות לא יתפסו הרבה מקום." היא ענתה. "אז נראה שאנחנו רק צריכים לשאוב אבק ולנקות אבק וזה מוכן. אכפת לך להתחיל לשאוב אבק ואני אזמין אוכל? אני רעב." "נשמע טוב. אכפת לך סיני? יש לי חשק רציני לאיזה לו מיין." "אווו, כן. הייתי הורגת בשביל קצת אורז מטוגן עכשיו." רחל הלכה והתקשרה למסעדה הסינית הקרובה, ואז הצטרפה אליי בחדר החדש שלה עם סמרטוט, דלי ומברשת. הלוואי שיכולתי לומר שנמנעתי מלהסתכל על התחת שלה כשהיא זחלה סביב לנקות את הקרשים, אבל אז הייתי משקר. לא עבר הרבה זמן עד שסיימנו. עמדנו ליד הדלת, מזיעים ומלוכלכים, והערכנו את העבודה שלנו. רחל חיבקה אותי. "הכל מוכן בשבילך. אם היה לך מיטה היית יכולה להתרסק עכשיו." אמרתי. "אוי. לא לפני שאני מתקלחת. אני מרגישה כמו שאני מצוירת בלכלוך. אני הולכת לשטוף מהר לפני שהאוכל יגיע." "אוקיי. שמפו וסבון באמבטיה. מגבות בארון המסדרון." "תודה אחי אבל הבאתי כל מה שאני צריכה." היא אמרה, מצביעה על תיק הדאפל שלה. "אה, האוסף המיוחד שלך של שיקויים ואליקסירים נשיים, אה?" "בדיוק. זה דורש הרבה עבודה להיראות כל כך טוב!" היא אמרה, צוחקת. רחל התלוצצה אבל במציאות, היא נראתה ממש טוב. היה לה את המראה ה"מרושל אבל לוהט". כמעט אמרתי לה שהיא לא צריכה מקלחת, היא נראית מהממת בכל מקרה, ועצרתי את עצמי. לומר לאחותך כמה היא לוהטת בדרך כלל לא רעיון טוב. "אוקיי. תהני מהמקלחת שלך." אמרתי. האוכל הגיע ואני פרסתי כמה צלחות וסכו"ם, ואז התחלתי לאכול. לא הבנתי כמה הייתי רעב עד שהתחלתי לאכול אבל אחרי הביס הראשון השערים נפתחו והייתי רעב מאוד. "התחלת בלעדיי, אה?" רחל שאלה. כמעט נחנקתי מהאוכל כשראיתי אותה עומדת בסלון. היא לבשה רק חולצת טי שהייתה קצת ארוכה מדי בשבילה, מכסה בקושי את התחת שלה. הרגליים המדהימות שלה היו מוצגות במלואן והפטמות שלה בלטו דרך החולצה. אני לא יודע אם אי פעם ראיתי אישה שנראתה טוב יותר בחיי. "אממ… כן… אה… הייתי רעב." גמגמתי. באמת הייתי צריך להשתלט על עצמי. רחל הולכת לגור כאן עכשיו, לא יכולתי להסתכל עליה כל הזמן כאילו אני נער חרמן. "טוב לפחות השארת לי קצת! אני יכולה לאכול פיל!" היא אמרה מתיישבת וממלאת את הצלחת שלה. "תדאגי לנסות אחד מהספרינג רולס האלה, הם…"
מדהים." אמרתי לה, פי חצי מלא. "אווו אני אוהבת ספרינג רולס. הרוטב ממש חריף?" אחותי שאלה. "לא ממש. רק קצת קיק." קמתי והלכתי למקרר. "רוצה בירה?" "בהחלט!" פתחתי שתי בירות, והגשתי אחת לרחל. היא הרימה את הבקבוק שלה. "לאח הכי טוב בעולם." היא אמרה. "לאחות הכי טובה בעולם." שנינו לקחנו לגימה מהבירות שלנו. אכלנו, שתינו ודיברנו, סיימנו שתי בירות כל אחד ופתחנו שלישית. הייתי קצת שיכור ויכולתי לראות שרחל מתחילה להשתכר, אבל נהנינו כל כך שלא היינו מודאגים מדי. "אז עכשיו כשאנחנו שותפים לדירה, האם יהיה לנו סימן סודי?" רחל שאלה "כמו עניבה על הדלת או משהו כזה? אתה יודע…" היא הרימה את הגבות "כשיש לך מישהו לבילוי 'מבוגרים'?" צחקתי בקול. "מה?!?" "מה?!?" רחל שאלה, גם צוחקת. "אין לי הרבה חיים חברתיים אבל הם קיימים! ואתה לא יכול לחיות כמו נזיר! אתה עדיין עם הבחורה ההיא? איך קוראים לה? ג'ני? ג'ילי? ג'ואני?" "ג'סיקה." תיקנתי אותה. "ולא. אנחנו כבר לא ביחד." "מה קרה?" "פשוט התרחקנו." אמרתי. "היו לנו לוחות זמנים סותרים בעבודה, שזה היה קשה. אז לא הצלחנו לראות אחד את השנייה לעיתים קרובות." "אווו זה מבאס. מצטערת אחי." משכתי בכתפיים. "זה קורה. מה איתך? מישהו מיוחד?" "אוי אלוהים לא. הייתי עסוקה מדי בשביל משהו רציני. היו לי כמה דברים מזדמנים עם כמה אנשים אבל אני פשוט לא במקום הנכון למערכת יחסים רצינית, אתה יודע?" "אני מבין אותך. חוץ מזה, לשחק בשדה יכול להיות כיף גם כן. בטח יש לך מבחר של בחורים. גם בנות כנראה." התלוצצתי. "לא ממש, רוב הבנות שיצאתי איתן היו יותר מדי דביקות." רחל אמרה בנונשלנטיות. "מה?!?!" "מה? לא ידעת שאני אוהבת בנות?" הלסת שלי נשמטה. "לא! מאז מתי?" "אלוהים, סקוט, למה אתה כל כך מופתע?" היא אמרה, משועשעת "אתה יודע שאני לומדת בבית ספר לאמנות נכון?" "סליחה, פשוט אף פעם לא דמיינתי…" המשפט שלי נקטע כשהבנתי שאין לי מושג איך לסיים את המחשבה הזו. "לאחותך הקטנה יש חיים רומנטיים?" רחל חייכה, נהנית בבירור מהמבוכה שלי. "בעצם כן. אני מניח שתמיד חשבתי עלייך כאחותי הקטנה והקולית. עכשיו אני מתחיל להבין שאת אישה בוגרת. אני מניח שאני צריך להתרגל לזה." חייכתי. "אני עדיין חושב שאת קולית." "אווו תודה אחי!" רחל אמרה, עושה פרצוף סנטימנטלי מוגזם. נקשנו בבקבוקים שלנו ולקחתי לגימה ארוכה. רחל הביטה בי מעל הבקבוק שלה. "אני מניחה שאני לא צריכה לספר לך על השלישיות שלי, נכון?" ירקתי כמות גדולה של בירה ואחותי התחילה לצחוק בקול רם. היא בקושי הצליחה להישאר על הכיסא, היא צחקה כל כך חזק. "הפנים שלך!!!" היא השתנקה בין הצחוקים, מצביעה עליי. "חה חה חה!" אמרתי, אבל לא יכולתי שלא לחייך. התחלתי לנקות את שלולית הבירה על השולחן. "קדימה, תוציאי את זה. תדהימי את האח הפרוד שלך עם סיפורים מופרכים!" הפנים של רחל נהיו יותר רציניות, למרות שהיא עדיין חייכה. "אההה, מי אמר שאני ממציאה סיפורים?" "רגע, באמת?" רחל הנהנה. הלסת שלי נשמטה בפעם השנייה באותו ערב. "וואו!" היא לקחה לגימה מהבירה שלה. "יש הרבה דברים שאתה לא יודע עליי, אח יקר." "אני רואה את זה. ברור שהפכת לאישה פרועה מאז שהתחלת ללמוד במכללה." אמרתי. רחל צחקה. "אני מניחה שכן. לא ממש תכננתי את זה, זה פשוט קרה." "אני מבין." אמרתי. "אתה הולך ברחוב, נתקל באבן ו-בום! ישר לתוך שלישיה!" "חה חה. אני מתכוונת שאתה מביא כמה אנשים צעירים, חרמנים, מערבב קצת אלכוהול והסביבה הנכונה ו…אתה יודע…" "בעצם אני לא." עכשיו היה תורה של רחל להיראות מופתעת, "רגע, אף פעם לא הייתה לך שלישיה?" הנדתי בראשי. "באמת?"