כשהיא הלכה להחליף לבגד הים שלה, סוגרת ונועלת את הדלת מאחוריה עם קליק רך כפי שהצניעות מחייבת, היא שמעה את צלילי ההתזות והצעקות של בנה ואשתו, נשואים כבר כמעט עשר שנים, כשהם שיחקו בבריכה. היא ישבה בכיסא ההלבשה המפואר שלה עם הידיות המרופדות בבד רך ומחוספס והחליקה לתוך בגד הים שלה במהירות. היא קמה, לבשה חלוק שמש, והתיישבה שוב, נשענת על אחת הידיות כשהיא מביטה מחלון חדר השינה שלה שצפה על המים המוארים בשמש של הבריכה. הטון והצליל של השניים למטה השתנו לוויכוח, התנגדות. כלתה יצאה מהמים הקרים ועכשיו עמדה רועדת, ידיים שלובות, וצעקה "לא!" פשוט, ואז הסתובבה ופסעה בכעס לשער בלתי נראה בצד הבית. דקה לאחר מכן, המכונית שלהם התחילה מלפנים ונשמעו צמיגים כשהיא, בבירור כועסת, נסעה משם. האם המשיכה לצפות בבנה בבריכה, פניו היו עם החיוך השובב שהיא זכרה מימי נעוריו, כל כך הרבה שנים אחורה, והיא ראתה למה כשהוא עמד ויצא מהמים. הוא כנראה ראה בקצב האיטי של אמו כהזדמנות לעסוק באשתו, שעזבה רק רגע קודם, בפעילות קצת גסה. ראש הזין שלו עדיין עמד… רק מעט מציץ מעל מכנסי הים שלו, ועדיין מחייך, הוא תפס מגבת ושכב על אחד מכיסאות הנוח שמסביב לבריכה, שם הוא המשיך לשפשף את עצמו בעצלות. אמו הייתה בהלם. מהוויכוח ועכשיו מהסיבה שלו. בהלם בעיקר שהיא לא הסיטה את מבטה מבנה שנראה ששכח לגמרי שיש עוד מישהו בבית… והאחרת הזו הייתה אמו שלא יכלה, לא הצליחה להפסיק לבהות כשהיא עמדה לאט וגררה בשקט את כיסא ההלבשה שלה מול החלון כדי שלא יראו אותה, הניחה ברך בכרית בעוד הרגל השנייה שלה רוכבת על הידית, רגל יחפה על הרצפה והיא צפתה בו מעל הגב הגבוה של הכיסא. למה היא עדיין צופה? האם היא רוצה את בנה? לא. זה יהיה לא נכון. כל כך. כל כך. לא נכון. אבל היא מצאה, כשהוא החליק את ידו מתחת למכנסי הים כדי לאחוז בזין שלו, באורך ממוצע אבל מלא, מוצק ועבה, שהיא פשוט רוצה לראות כל סימן לתשוקה מכל גבר. אז, במוחה, היא ניסתה לשכוח מי האיש הזה וצפתה ושוב הייתה בהלם כשהבינה שהיא הורידה את עצמה כך שהפות שלה עכשיו מתחכך לאט בידית הכיסא. עכשיו, לצפות היה מספיק לא נכון אבל זה… זה הפר את הכל והרעיון הזה הביא גניחה בלתי רצונית לגרונה שהיא שחררה כשהיא דחפה את הדגדגן הרעב שלה חזק יותר לידית הכיסא. בנה… לא! לא בנה. רק גבר… עם זין יפה… הזין של בנה… לא… כן! זה היה בנה! והרעד הראשון עבר דרכה כשהיא הסכימה עם עצמה שהרעיון הזה כמעט גרם לה לגמור. היא הרימה את עצמה עכשיו והזיזה את הכיסא וסובבה אותו לצד כך שהוא רק בקושי הסתיר אותה… אם מישהו… בנה… יסתכל למעלה, אבל הוא היה מוסח על ידי התשוקה שלו כשהוא ליטף זין עכשיו חלק מהנזילה שלו. "אלוהים זה נראה טוב," אמו לחשה לבד בחדרה מעליו כשהיא התחילה לזיין ברצינות את ידית הכיסא עד שהיא הייתה חייבת… חייבת! להזיז את תחתוני בגד הים ולהניח לפות החשוף שלה לאחוז בבד, וכשהיא עשתה זאת, היא החליקה את זרועותיה מבגד הים כך שהשדיים הכבדים שלה והפטמות הקשות והרגישות יוכלו להתחכך בו גם כן. והטאבו התנפח בתוכה כשהיא חשבה, "אל תסתכל למעלה. בבקשה אל תסתכל על אמא… אמא שלך… צריכה זיון. רוצה זיון מגבר… כל גבר… לא… לא כל אחד… הוא… בני… אני רוצה זיון מבני… בבקשה אל תסתכל… אם תסתכל אני אתן לך, אבקש ממך, אתן לך לזיין אותי, בן!" וכשהיא אמרה את החלק האחרון הזה בקול רם, גרגור נמוך כשהיא התכווצה וגמרה חזק על הידית הקשה של הכיסא, בנה הסתכל למעלה. והיא גמרה שוב ושוב. ושוב כשהוא עמד והלך לכיוון הבית.

Avatar photo

By יעל אפק

יעל אפק היא סופרת נלהבת שמרגישה חיבור עמוק לתחום הספרות הארוטית. היא אוהבת לשלב בין תשוקה ורגש בסיפוריה, ותמיד מחפשת דרכים חדשות להעביר חוויות חושניות ואינטימיות דרך המילים. יעל כותבת במיוחד עבור הקהל הישראלי ומאמינה שדרך הסיפורים שלה היא יכולה ליצור חיבור רגשי עמוק בין הקוראים לתכנים. מלבד הכתיבה, יעל גם אוהבת לפרסם סיפורים של אחרים, מתוך אמונה שכל אחד יכול למצוא את מקומו בעולם הארוטי ולשתף את החוויות שלו עם הקוראים.