הערה מהמחבר: סיפור זה מכיל אלמנטים של גילוי עריות, השפלה ואינפנטיליזם קל. אם נושאים אלה פוגעים בכם, אנא אל תמשיכו לקרוא. כל הדמויות הן מעל גיל 18 ואין בכוונתן להיות מוצגות כמתחת לגיל ההסכמה. אנא הודיעו לי בתגובות אם נהניתם מהסיפור ואם צריך להיות חלק 4! תודה על הקריאה! ג'ס ******************************************** עברו חמש עשרה דקות מאז שהשיעור המקוון שלו הסתיים טכנית, ויונתן התחיל להיכנס לפאניקה. הוא נגמרו לו השאלות לשאול. על המסך, המורה שלו דיבר, מסביר את הנקודות העדינות ביותר של הנושאים הכי לא ברורים שיונתן יכול היה לחשוב עליהם, כל זאת במאמץ לשמור אותם על המסך יחד. יונתן דפדף במחברת שלו קדימה, קופץ לחלקים שהם לא כיסו, ואז אחורה לנושאים שהם כבר עברו עליהם, מחפש כל דבר שהוא יכול לשאול עליו כדי להמשיך את השיחה. בהתחלה, השאלות הגיעו בקלות, אבל עכשיו, עשרים דקות אחרי הזמן, והכתיבה במחברת התחילה להיראות לו כמו יוונית. האותיות קיבלו צורה של אלפבית שמעולם לא ראה. הוא לא יכול היה לקרוא את זה יותר. כאילו הוא סבל ממקרה מוזר של דיסלקסיה פתאומית. שום דבר ממה שהוא ראה לא היה הגיוני והמורה התקרב יותר ויותר לסיום היום. בעשרים הדקות האחרונות, יונתן שמע את אמו מתקרבת לחדרו פעמיים לפני שהיא הבינה שהוא עדיין עובד והלכה משם. היא התחילה להיות חסרת סבלנות. הוא גם שמע את דלת המוסך נפתחת, מה שאומר שאביו חזר הביתה. כל מה שהוא עשה עכשיו היה רק כדי להאריך את הבלתי נמנע. אמו הייתה מוכנה. הוא לא היה בטוח שהוא היה. "אני חושב שזה מכסה את זה, יונתן," אמר המורה. "חכה!" יונתן צעק, מדפדף בפאניקה בדפי המחברת שלו בתקווה שמילה אחת תירשם במוחו. "בבקשה." "אל תדאג, יונתן," המורה הסביר. "יש לך הבנה מוצקה של המושגים הבסיסיים. אני שמח שאתה מתעניין בתיאוריות המתקדמות יותר מאחורי מה שדיברנו עליו, אבל למטרות שלך, אתה לא צריך לדעת את זה עדיין. הגיע הזמן לסיים." יונתן הפסיק לדפדף בספרו ועצם את עיניו. המפלט הזמני של השיעורים המקוונים שלו נגמר. הוא הגיע לקצה הקו. הוא הרגיש פחד. הוא הרגיש נוקשות. כאילו כל הדם בעורקיו קפא פתאום. ברגע אחד, הוא לא היה ברומא העתיקה יותר. הוא לא ראה את הנוסחה הריבועית. הוא לא למד את המשקל הכימי של בורון. פתאום, הוא חזר לחדרו. חזר לחולצת הטריקו הכחולה בהירה שלו ולחיתול הרשרוש שלו. פתאום, הוא יכול היה להרגיש את הטבעת ההדוקה מחבקת את בסיס האשכים שלו. הוא ידע מה מחכה לו ועכשיו, הוא היה בקצה הקו. "קרא את סעיף ארבע לפעם הבאה," אמר המורה. "נתראה מחר!" המסך הפך לשחור, קורא "הפגישה נסגרה" יונתן ישב לרגע, בוהה במסך הריק ושוקע ברגע האחרון של שקט ושלווה שאולי יהיה לו לפני שעת השינה. בית הספר נגמר, אבל השיעור עמד להתחיל. מאז הפגישה שלו, ד"ר ציפורה הייתה בקשר כמעט קבוע עם אמו. לוח הזמנים הרגיל של השיחות השבועיות שלהם הפך ליומי. לפעמים, שעתיים. אם אמו של יונתן לא הייתה בטלפון איתה, היא הייתה קוראת אימייל או עלון שד"ר ציפורה שלחה לה. בכל שעה ביום, יונתן יכול היה לעבור בבית ולשמוע את אמו צופה בסרטון מאיש מקצוע זה או אחר, מדברת על גברים עם איברי מין קטנים וכיצד לשלוט בהם. לפני שלושה ימים, הוא ראה ספר שמעולם לא ראה קודם, יושב על הבר ארוחת הבוקר עם סימניה בתוכו בערך באמצע. הספר היה עם הפנים כלפי מטה באותו זמן, אבל הוא הצליח להבין את הכותרת בזמן שאכל את הדגנים שלו בבוקר אחד, כאשר אמו פתחה את הספר וקראה אותו מולו. "חינוך ביתי לבטא" זה נקרא. מתחת, באותיות נטויות, נכתב "לימוד נימוסים נכונים להורים של בנים כנועים." הוא לא ידע בדיוק מה היה בספר. כל מה שהוא ידע היה שזה ניתן לאמו על ידי ד"ר ציפורה. כנראה שזה נכתב על ידי קולגה שלה, רופא נוסף שהיה לו תשוקה אמיתית לנושא. ביותר מפעם אחת, במהלך הפסקת השיעורים המקוונים שלו, יונתן נכנס למטבח לשתות מים ומצא את אמו בסלון הסמוך, על הספה עם יד אחת מחזיקה את הספר לפניה והיד השנייה עובדת במרץ בין רגליה. הוא היה מציץ מעבר לפינה ובוהה כמה שיותר זמן עד שידע שהוא יאחר לחזור. משהו השתנה בתוכו מאז הפגישה עם ד"ר ציפורה. היא שינתה לצמיתות את הדרך שבה הוא חשב ואת הדרך שבה הוא הרגיש בפנים, במיוחד לגבי אמו. הוא השתוקק אליה. הוא רצה אותה. הוא רצה את החיבה והאישור שלה שוב, אבל היה בזה יותר. משהו יותר משמעותי. הוא רצה לרצות אותה. הוא רצה להרגיש את עורה. הוא רצה לגעת בה במקומות שהוא חשב שלעולם לא יראה. הוא מעולם לא הרגיש כך כלפיה קודם. היו לו מחשבות כאלה על הבנות בבית הספר, ועדיין היו לו במידה מסוימת, אבל אמו הייתה הפסגה. היא הייתה בקצה. היא הפכה במהירות לנקודת המוקד של כל תשוקותיו החושניות. היא באמת הייתה אישה יפהפייה. אפילו באופן אובייקטיבי. היא הייתה בערך בגובה 5'8" עם רגליים ארוכות ואתלטיות שהתעבו עם הזמן מהאימהות. סוג הרגליים שנראה כאילו היה להן היסטוריה של ריצה במסלול אבל לא עשו זאת הרבה זמן. הן רצו מתחת לאחור עבה, שהתנפח מהמותן.
וישבה, עבה ועסיסית, כמו שתי שוקי חזיר אפויות בדבש. כל צעד שלה שלח גלים דרך ישבניה, מתחיל בצד אחד ומתגלגל לשני. הגב התחתון שלה היה מודגש על ידי שני גומות מושלמות שהנחו את העין בצורה חלקה אל מותניה האימהיות. הבטן שלה, שהייתה יותר כמו כרס עכשיו, התנדנדה מעט אך עדיין הייתה מתוחה כשהיא שכבה או הרימה את ידיה מעל ראשה. כלוב הצלעות שלה עדיין נראה כשהיא התמתחה מספיק והחזה שלה היה טבעי וכבד. הם היו מושלמים, כמו שתי טיפות דמעות גדולות שישבו סימטריות מעל עצם החזה שלה. היה לה את הפנים והשיער של מישהי חצי מגילה עם המראה של מישהי שאתה לא יכול שלא להיות נחמד אליה. יוסי ישב, חולם בהקיץ על אמו יותר ממה שציפה, כשלפתע פקח את עיניו. מולו היה המסך הריק, שעדיין קרא "הפגישה נסגרה". היה כאב במפשעתו כשהאשכים שלו התחילו להתנפח מהמחשבה על אמו אך נדחו על ידי הטבעת והכלוב סביב חלקיו. "מותק," קולה של אמו נורה לחדר מהמסדרון לפני שפניה הופיעו בדלת. שיערה היה מונח סביב אוזניה ונראה כאילו היא באמת עיצבה אותו, למרות שהיא לא התלבשה. היא עדיין הייתה באותה חולצת טריקו רחבה. ללא חזייה ועם אותם תחתונים שהיו לה בארוחת הבוקר. "אם השיעורים שלך הסתיימו, הגיע הזמן לצאת," היא אמרה. "אבא שלך בבית ואנחנו מחכים לך בסלון." "כ… כן, אמא," הוא אמר. "אני הולך לשים את הספר שלי ואצא מיד." "תמהר מותק," היא אמרה. "אל תגרור רגליים. זה יום מאוד חשוב בשבילך." יוסי קם משולחנו, התכופף והתאים את מותן החיתול שלו לפני שהרים את ספר העבודה שלו והלך למדף הספרים. הוא הניח את העיפרון בתוך הספר בתחילת סעיף ארבע, לפני שסגר אותו והחזיר אותו למקום שממנו לקח אותו. הוא הסתובב, הלך למראה שמעל השידה. דאגה ופחד היו על פניו. הוא הביט בידיו כשהן רעדו ללא שליטה. כל מפרק וג'וינט בגופו רעדו, מפחדים ולא מודעים למה שמחכה לו בחדר השני. הוא לקח נשימה עמוקה, מנסה לשלוט בדופק הרועם שלו, לפני שפנה לדלת ויצא למסדרון. כל צעד התפוצץ על רצפת העץ מתחת לרגליו היחפות. גופו הרגיש כבד, כאילו הוא הולך דרך מים. כשהוא עבר את דלת חדר השינה של הוריו, הוא תפס מבט של עצמו במראה המלאה של אמו. הוא עצר, הביט בעצמו מלמעלה למטה, מראשו, דרך חולצת הטריקו הכחולה בהירה שלו, לחיתול ולרגליו החשופות והחלקות. הוא באמת היה פתטי. הוא היה כל כך קטן ורזה לגילו. הוא אף פעם לא חשב על עצמו כך לפני כן. הוא אף פעם לא חשב שהוא עשוי להיות שונה, או שהדרך שבה הוא בנוי תגרום לו אי פעם לבעיה. עכשיו, הוא נחשף. הזרע נשתל והוא לא יכול היה לעצור אותו מלהצמיח. יוסי עבר דרך המטבח ונכנס לסלון שבו אמו ואביו ישבו על הספה. הדלת הקדמית ליד הספה הייתה סגורה והתריסים של החלון מעל המקום שבו ישבו הוריו היו סגורים, חוסמים כל אור או בוהק נכנס מהחדר. ליד הספה היה אור טבעת שהוא לא ראה קודם, שהאיר מחצלת שהונחה באמצע הרצפה מול הספה. "סוף סוף," אמרה אמו, רגליה על הספה וחצי מקופלות על ברכיו של אביו. היד הגדולה והגברית של אביו ליטפה בעדינות את ירכה הרכה והגמישה של אמו בעודו מחייך, צופה בבנו החלש מתהלך בחשש לתוך החדר. "ישו, קון," אמר אביו. "לא צחקת. להיות רחוק בעסקים, יש רק כל כך הרבה דמיון שאני יכול לקבל מתיאור בטלפון, אבל לראות אותו עכשיו, הכל הגיוני. עשית עבודה נהדרת עד כה, מותק." "תודה מיכאל," היא אמרה, מתכופפת ושותלת נשיקה מלאה על פיו. "הוא לא מושלם ככה?" "מושלם," אמר מיכאל. "כרע על המחצלת שאמא הניחה בשבילך מתוק," אמרה אמו, מצביעה בידה הפנויה לעבר הריבוע הרך על השטיח. יוסי הנהן, הלך אל המחצלת וכרע, מניח את ברכיו עליה. המחצלת הייתה רכה ותומכת מתחת לרגליו עם קצת קפיצה. היה קל להחליק עליה. ברגע שברכיו היו ממוקמות ונעטפו על ידי החומר הרך, הוא לחץ את רגליו יחד, מקפל אחת תחת השנייה ומניח את ישבנו המולבש בחיתול על כדורי רגליו. הבוהק מאור הטבעת לקח קצת זמן להתרגל לעיניו וגרם לו להרגיש שזה יותר חקירה מאשר "שיעור". "ברוך הבא," קראה אמו בהתלהבות. "ברוך הבא לשיעור הראשון שלך על נימוסים לנשלטים, מותק! אתה מתרגש?!" "אני…," יוסי מלמל. "אני… אני חושב שכן, אמא. מה את מלמדת אותי?" "ובכן," אמרה אמו, קמה ומתנשאת מעל בנה הרך והחלש. יוסי הביט בה, מעריץ את צורתה הדומיננטית והאימהית. מבטו נמשך, תחילה לפניה ואז למטה מעבר לקווי המתאר של חזה הכבד והטבעי שלה למקום שבין רגליה שבו ירכיה מתכנסות בצורת V רכה. "כפי שאתה יודע, ד"ר ציפורה ואני דיברנו הרבה על מה שקרה בפגישה שלך. מה שלמדנו באותו יום הולך הרבה יותר עמוק מאשר רק האבחנה שלך."
היא אומרת בקול פוקד, עם ידיה על מותניה. "מה שלמדנו הוא שאתה, יוסי, מה שנקרא בטא. אתה יודע מה זה בטא?" יוסי הניד בראשו לשלילה. "אבא שלך," היא אומרת, מצביעה על האיש הגדול והחסון על הספה מאחוריה. "הוא אלפא. מה שזה אומר, הוא שבעולם שבו אנשים מחפשים מנהיגים, או כמו שחיות מחפשות דומיננטי לשלוט בעדר שלהן, אבא שלך היה הבחירה שלהם. הוא גדול, חזק ומאוד מצליח. הוא בראש הפירמידה. בזכותו, אני יכולה להישאר בבית כל יום ולא צריכה לעבוד יותר. אלפא מגנים על הלהקה. אלפא הם גם היחידים בממלכת החיות שמורשים להתרבות כי זה הגנים של האלפא שהנקבות רוצות להעביר הלאה. איכשהו, במקרה שלך מתוק, הגנים האלה לא השתלבו כמו שהיו אמורים. זה, כפי שהבנתי מהמחקר שלי, היה בעיקר הבחירה שלך, בין אם הבחירה הייתה מודעת או לא. בבני אדם, אלפא משרתים תפקיד גבוה יותר כי, מעבר לגנים טובים, הם גם היחידים שמסוגלים לספק הנאה מינית. אלפא מסוגלים לספק נשים מינית וזה מה שהופך אותם לרצויים. בטא, מצד שני, הם בתחתית הפירמידה. הם קטנים, שבריריים וחלשים. בממלכת החיות, ללא האלפא, הבטא היה בוודאי מת. בטא אינם מורשים להזדווג. זה לא כל כך שונה במקרה שלך מתוק. מבחינת הנאה מינית, אחרי שראיתי אותך במשרד של ד"ר ציפי, ברור לי שלעולם לא תביא הנאה מינית לאף אחד. אתה, יוסי, בטא." כתפיו של יוסי התחילו להתכווץ כשהמידע שטף אותו. כל ביטחון עצמי שעוד היה לו לגבי עצמו כאדם, התחיל לאט לאט להיעלם. "אתה מבין," היא ממשיכה. "ידעתי מהרגע שראיתי את הפין שלך שחיים נורמליים הם מחוץ לשאלה. ידעתי שדייטים, ונישואים בסופו של דבר, כנראה לא יהיו אפשריים. זה הפחיד אותי כי לא ידעתי איזה סוג של חיים תוכל לחיות עם הדבר הזה בין הרגליים שלך. אז, פחדתי. אבל ד"ר ציפי עזרה לי להבין שיש דרך לבנים כמוך ויש הרבה מידע על איך לעצב בנים כמוך לאנשים שהיית אמור להיות." יוסי ממשיך להקשיב כשהיא מבצעת את ההקדמה הברורה והמוכנה מראש. "השינויים שעשינו כאן עד כה, הם לא מספיקים כדי לעצב אותך לאדם שאתה צריך להיות כדי להיות מאושר. הם התחלה, אבל אתה צריך לשכוח כל ביטחון עצמי שנשאת איתך עד לנקודה זו. אבא שלך ואני חלקית אשמים בניפוח האגו שלך במהלך חייך. אילו ידענו מה אתה באמת מוקדם יותר, השינויים האלה היו יכולים להתקיים הרבה קודם. על כך, אני מתנצלת. אבל ד"ר ציפי עזרה לי להבין שלמרבה המזל, זה לא מאוחר מדי. יש חוויות ותודעה שצריכים להתעצב. עד כה, אני חוששת שאתה מרגיש שאני פשוט רעה אליך, אבל זה רחוק מהאמת. אתה צריך ללמוד מחדש מי ומה אתה. זה מה שנעשה היום. אתה מבין?" יוסי הנהן בהסכמה, אם כי עדיין היה מעט לא ברור לו למה הוא שם. היא צדקה בדבר אחד. עד כה, הוא ראה את השינויים בחייו כמכשולים. מטרדים קלים שהיה עליו לסבול לפני שהדברים יחזרו לקדמותם. הוא ניחש, ממה שהיא אמרה עכשיו, שיש הרבה יותר שהוא צריך לעשות. "קודם כל," היא אמרה. "אני רוצה שתעמוד." יוסי גרר את רגליו מתחת לטוסיקו המולבש בחיתול, הניח אותן על הקצף הרך ועמד זקוף. הוא הצמיד את רגליו כשידיו, באופן בלתי רצוני, התקפלו על בטנו בפחד. "ידיים בצדדים מתוק," היא דרשה. יוסי נענה, נלחם נגד כל אינסטינקט של "להילחם או לברוח" בתוכו. "ראשית," היא אמרה. "בוא נעבור על הכללים. אתה תמיד תפנה אלינו כאמא ואבא. לא עוד אמא ואבא. אתה לא ילד גדול, יוסי. אתה לא המבוגר שהיית אמור לגדול להיות, אז תדבר אלינו רק כמו שהיית עושה כשהיית קטן." "שנית," היא המשיכה. "החיתול הוא תזכורת הכרחית לאיך שאנחנו רואים אותך. שוב, אתה אף פעם לא הפכת לגבר. ד"ר ציפי אמרה את זה. גיל ההתבגרות הוא מה שמשנה בנים לגברים וגיל ההתבגרות אף פעם לא קרה לך. מבחינתי, זה הופך אותך לילד. אתה מסכים מיכאל?" "בהחלט," אביו השיב. "אתה אף פעם לא גדלת יוסי. בלי קשר לסיבה או מי אשם, זו העובדה." "לבסוף," היא אומרת. "אבא שלך ואני הסמכות בבית הזה. מהיום והלאה, אתה תמיד תתייחס אלינו בכבוד ותעשה כל מה שנבקש. זה ברור?" "כ… כן אמא," הוא אמר, מהנהן גם לאביו. "אני מקווה שזה ברור," היא אמרה. "אני מקווה שהשיעור של היום יעזור לך להבין יותר." אמא של יוסי לקחה צעד לעבר בנה עד ששדיה היו סנטימטרים מפניו. יוסי יכול היה לראות את קווי המתאר של הפטמות שלה מתחת. אותן פטמות שהזינו אותו בינקותו. ינקות שהוא נאלץ לחזור אליה. אמו הרימה את ידה, סביב צווארה, חושפת את המפתח שהיה תלוי שם. היא הניחה למפתח להשתלשל בין שדיה בזמן שהרימה את ידיה מעל ראשה במתיחה עמוקה. פיו של יוסי נפתח כשהוא התפעל מהגוף שלפניו. הוא התחיל להתכופף במותניים כשהכלוב סביב הפין שלו התהדק. אמו
צפתה בהבעת פניו משתנה מפחד לתשוקה עמוקה כשהיא הציגה את גופה מולו. חיוך זדוני התפשט על פניה כשהיא ראתה את גופו ומוחו מתמלאים בתשוקה. זה גרם לה להרגיש חזקה מבפנים להיות כל כך נחשקת. היא הורידה את ידיה, הניחה אותן על כתפי בנה והורידה את פניה אליו. "רוצה שאמא תשחרר לך את התינוקון שלך, מותק?" היא שאלה, ליקקה את שפתיה עד שהן היו רטובות ומזמינות. יוסי הנהן, פיו עדיין פתוח, תשוקה ממלאת כל סנטימטר בגופו. "תוריד את החיתול, מותק," היא אמרה, לקחה צעד אחורה והסתובבה לבעלה. "תראה את זה, מיכאל. זה אולי יגרום לך לבכות." יוסי הרים את ידיו, קרע את הסגירות של החיתול והפיל אותו על המזרן. הוא עמד מול אמו ואביו, עירום וחשוף מתחת למותניים, חוץ מכלוב קטן מפלדה שהיה מחובר לבסיס איבר מינו וכדורים שלא התפתחו. "וואו," אביו קרא. "איך זה אפשרי?" "עוד לא ראית כלום," ענתה חנה. היא התכופפה במותניים, קשת מרהיבה נוצרת בגבה, נותנת לבעלה מבט מצוין על ישבנה ואיבר מינה מאחור, כשהיא משחררת את הכלוב שהיה מחובר לבנה. היא לקחה את המכשיר בידה, משכה בעדינות את הטבעת מהשקיק הקטן של יוסי. הטבעת החליקה בקלות כשהיא לקחה את שני החלקים מגופו, משאירה את איבר מינו הקטן וכדורים שלא התפתחו חשופים. חיוך זדוני נוצר על פניה כשהיא הביטה בחלקיו, לפני שהביטה שוב אליו, עיניה פוגשות את עיניו. היה רגע של חיבור כשהם הביטו זה בעיני זה. יוסי הרגיש באותו רגע, שהאישה מולו, בעוד שהיא עדיין אמו הביולוגית, היא יותר אישה מאי פעם. הוא כבר לא ראה נוכחות מטפחת ודואגת. הוא ראה אישה חזקה, דומיננטית עם רגשות ותשוקות נשיות. אמו עמדה זקופה עם הכלוב הקטן בידה, ונסוגה לאט לפני שהתיישבה על הספה והכניסה את רגליה לחיק בעלה שוב. יוסי הביט באביו שהביט במרחב בין רגלי בנו, חיוך נוצר על פניו החזקות והחטובות. "אלוהים שלי, חנה," הוא אמר, מביט לאשתו. "לא צחקת, נכון?" "אמרתי לך," היא אמרה, מתקרבת ומנשקת את לחיו ולסתו. "זה לא ייאמן?" "אני בהלם," הוא אמר. "זה נראה בדיוק כמו כשלקחנו אותו הביתה מבית החולים." "גם אני," היא אמרה, תוך שהיא מושיטה את ידה הפנויה ומניחה אותה על מכנסיו בין רגליו. "לא יכולתי להאמין מה היה בין רגליו, במיוחד כשיש לך את זה בין שלך." אביו של יוסי חייך, מביט למטה על ידה כשהיא משפשפת את ידה בחיקו. הוא פנה אליה, תפס את פניה ושתל נשיקה על שפתיה. הם ישבו לרגע, משפשפים את לשונותיהם ומחליפים רוק, לפני שאמו של יוסי עצרה אותו. "אנחנו מקדימים את עצמנו, מותק," היא אמרה, לפני שעמדה שוב מול בנה. אמו של יוסי חזרה למקומה הקודם מולו. כשהיא עמדה זקופה, הוא היה בגובה עיניה עם שדיה הגדולים והכבדים והיא רצתה לקרב אותו כמה שיותר אליהם. "הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות," היא אמרה. "הוא לצפות בסרטון הקדמה קצר. תראה, אמא בנתה את השיעור הזה על הספר שראית אותי קוראת. הוא אומר, שברגע שאנחנו מגיעים לנקודה שבה אנחנו עכשיו, לצפות בסרטון לפני השלב הבא, שאני אישית מאוד מתרגשת ממנו. אז, תסתובב ותפנה לטלוויזיה, מתוק."