הנסיעה הייתה שקטה, והופתעתי מעט שהכתובת הייתה ליד שדה התעופה. לאחר שעזבתי את הכביש המהיר ונסעתי כמה קילומטרים ליד מבנים תעשייתיים ומחסנים, הגעתי סוף סוף לכתובת. זה היה מלון ישן שכנראה ראה ימים טובים יותר. שמתי לב שיש כמה רכבי חברות קבלניות ברחוב, וכשראיתי את הפועלים נעים מסביב לבניין, החלטתי שהם בטח משפצים את המקום. חניתי את הרכב ליד הכניסה הראשית ונכנסתי פנימה. יכולתי לשמוע כמה מהגברים משמיעים קריאות גסות. הרגשתי שאני מסמיקה, אבל בחרתי להתעלם מהם ונכנסתי במהירות ללובי. הלובי נראה כאילו מישהו התחיל המון פרויקטים והשאיר אותם באמצע. לא ראיתי אף אחד, אז ניגשתי לדלפק ולחצתי על הפעמון שעל הדלפק. חיכיתי עוד כמה דקות, מביטה סביב על הבלגן לפני שלחצתי שוב על הפעמון. "תחזיק את הסוסים שלך," שמעתי גבר צועק מאיפשהו מאחורי המשרד שמאחורי הדלפק. "אתה יודע כמה חרא יש לי על הראש…" הוא הפסיק לדבר כשהוא נכנס לטווח הראייה וראה אותי עומדת שם. "אני מצטער. חשבתי שאת אחת מהקבלנים," הוא הבין במהירות. "אני מקווה שאת לא כאן בשביל חדר. אנחנו סגורים לשיפוצים. היה צריך להיות שלט בחוץ," הוא אמר כשהוא ניגש לדלפק. הוא היה גבר גבוה עם עור חום כהה וזקן מרופט. איך שהוא הסתכל עליי גרם לי להרגיש לא נוח לעמוד שם בשמלת השמש הדקה. "לא ראיתי שלט בחוץ," אמרתי, צעדתי קצת אחורה מהדלפק כשהוא התכופף קדימה על הדלפק. עיניו התרחבו מעט, והבנתי שהאור שמגיע מבחוץ כנראה עובר ישר דרך השמלה שלבשתי. הסמקתי מעט והזזתי את הידיים למטה, מניחה את התיק שלי מול המפשעה שלי. עיניו עקבו אחרי רגליי עד לעיניי, והוא נתן לי חיוך מטריד. "ובכן, אנחנו סגורים, אבל אולי אוכל למצוא לך מקום לשהות," הוא אמר, מלקק את שפתיו באיטיות. "אוי לא, אני לא כאן בשביל חדר," אמרתי לו בעצבנות. "אז למה את כאן?" הוא שאל, נראה משועשע. "אני פוגשת מישהו," אמרתי לו במהירות. "מי המזל הזה?" הוא שאל, נהנה מהאי נוחות שלי. "פופ," אמרתי לו. "פופ? אני לא מכיר מישהו בשם הזה. את בטוחה שיש לך את הכתובת הנכונה?" הוצאתי את הכרטיס שדונה נתנה לי מהתיק. "תני לי לראות את זה," האיש דרש. כשהגשתי לו את הכרטיס, הוא תפס את ידי ביד אחת ומשך אותי קרוב יותר לדלפק. יכולתי להריח את הבושם הזול שלו ואת ריח הפה הרע שלו כשהוא החזיק את ידי על הדלפק ולקח ממני את הכרטיס. "אה, אני יודע מי זה," הוא נזכר, משחרר אותי וצעד אחורה מהדלפק. לראשונה שמתי לב שהוא נראה מודאג. "סליחה שלא זכרתי את השם. אני גרוע בשמות, ויש כל כך הרבה קבלנים שעובדים כאן." הוא הצביע על המסדרון השמאלי. "לכי במסדרון הזה וקחי את המעלית לקומה הרביעית. המשרד שלו בחדר 432." "הנה, קחי את הכרטיס שלו איתך." הוא הניח את הכרטיס על הדלפק ונסוג לשולחן בפינה. "תודה," אמרתי לו, משפשפת את פרק ידי. הרמתי את הכרטיס ותהיתי שוב מי זה פופ. כולם נראו מפחדים ממנו, ובכנות חשבתי לעזוב. כשעמדתי שם מנסה להחליט מה לעשות, האיש מאחורי הדלפק דיבר שוב. "אם הוא מצפה לך, עדיף לא להשאיר אותו מחכה." עם מבט נוסף על גופי, הוא הניד בראשו ונסוג לאחור למקום שהיה בו כשהגעתי. ההתלבטות שלי נמשכה עוד דקה לפני שהחלטתי שהגעתי עד כאן. אולי כדאי לפגוש את האיש שמשך בחוטים שלי בשבועות האחרונים. נכנסתי למעלית ולחצתי על הכפתור לקומה הרביעית כפי שהונחתי. כשיצאתי מהמעלית, שמתי לב כמה המקום היה יותר מוזנח מהלובי. לא פלא שהם משפצים את המקום. זה נראה והרגיש כמו שכונת עוני. נאנחתי והתחלתי לעקוב אחרי השלטים לחדר 432. רוב החדרים שעברתי היו פתוחים, וכמה מהם לא היו להם דלתות. מבט חטוף פנימה כשעברתי, יכולתי לראות זבל ובגדים מלוכלכים, מה שגרם לי לחשוב שאולי אנשים חסרי בית גרו שם. פניתי בפינה האחרונה ומצאתי את החדר. החלק הקטן הזה של המסדרון כמעט נראה נקי בהשוואה לשאר המקום. יישרתי את השמלה ודפקתי על הדלת. כמה שניות לאחר מכן, היא נפתחה, והאיש השחור הגדול ביותר שראיתי אי פעם עמד בפתח. הוא היה חייב להיות בגובה שבעה רגליים ויותר מ-300 פאונד, ולא נראה כאילו גרם אחד מזה היה שומן. הוא הסתכל עליי מלמעלה למטה ומאחוריי לאורך המסדרון לפני שדיבר. "אז, מה אני יכול לעשות בשבילך, גברת קטנה?" הוא שאל כשהוא חוסם את הנוף שלי לחדר. ניקהתי את גרוני לפני שיכולתי לענות. "אני מחפשת את פופ ונאמר לי שהוא כאן." הבנתי כמה הקול שלי נשמע קטן וקיוויתי שהוא לא יראה כמה הייתי עצבנית לעמוד שם. "מה שמך, מתוקה, כדי שאוכל לבדוק אם הוא כאן או לא," הוא שאל עם חיוך, מסתכל עליי מלמעלה למטה כמו חתיכת בשר. "ליסה," אמרתי, רועדת מעט. "ובכן, יש לך מזל, ליסה. הוא אמר לי שאולי תעברי." "בואי פנימה,"
הוא הזמין, זז מעט מהדלת. הוא זז רק כמה צעדים ועדיין חסם את פנים החדר מהתצפית כשהוא צפה בי ובמסדרון כשעברתי לידו. הרגשתי את ידו על גבי כשהוא הנחה אותי מסביב ולימין כדי שיוכל לסגור את הדלת ולנעול אותה. החדר היה מואר במעט על ידי אור יחיד במטבח מימיני. הוא הנחה אותי לספה. "שבי, מתוקה, בזמן שאני הולך לשאול את אבא מתי הוא יכול לראות אותך," הוא אמר, אוחז בידי כשהוא עזר לי לשבת על הספה. סידרתי את השמלה שלי בניסיון לשמור על עצמי מכוסה, ושמעתי אותו צוחק כשהוא חצה את החדר ודפק על דלת אחרת. הדלת השנייה נפתחה, וגבר אחר הציץ החוצה. הגבר השני היה גדול כמו הראשון, ותהיתי אם הם אחים. הם דיברו בשקט מדי מכדי שאשמע, ולאחר כמה דקות, הגבר שהכניס אותי חזר כשהגבר השני צפה בנו שנינו. "אבא קצת עסוק, אבל הוא אמר שמכיוון שבאת כל הדרך הזו, הוא יראה אותך עכשיו," הוא הודיע לי, מושיט את ידו לעזור לי לקום. "תודה," אמרתי כשהוא עזר לי לקום מהספה. "קשה לי לקום בלי עזרה יותר, במיוחד מהספה," אמרתי לו בחיוך. "את מוזמנת, גברת קטנה," הוא אמר, מושך אותי קרוב אליו. "עכשיו אני מבין שזו הפעם הראשונה שאת נפגשת עם אבא, אז אני אצטרך להסביר כמה מהכללים כדי שלא יהיו בעיות או אי הבנות מאוחר יותר." "קודם כל, אני אצטרך לחפש עלייך נשק. בבקשה הרימי את ידייך והחזיקי אותן מעל לראשך עד שאגיד אחרת," הוא אמר כשהוא לקח צעד אחורה כדי לתת לי מקום. עשיתי כפי שהוא ביקש והחזקתי אותן שם כשהוא צעד קדימה והעביר את ידיו על צידי השמלה שלי עד שהגיע לשוליים. מביט לי בעיניים, הוא התחיל לאט לאט להרים את תחתית השמלה כלפי מעלה. התחלתי למחות ולהוריד את ידיי כשהבחנתי בו מקמט את מצחו. מהר סגרתי את פי והחזרתי את ידיי למעלה, נותנת לו להמשיך. הוא הביט לי בעיניים שוב ובחיוך קל התחיל להרים את השמלה מעל לראשי, משאיר אותי עירומה לחלוטין. לא יכולתי להאמין שנתתי לגבר זר להוריד ממני את הבגדים רק כי הוא רצה, ומצאתי את עצמי מסמיקה כשעמדתי שם בזמן שהוא הסתובב סביבי ובחן אותי. כשהוא חזר מולי, הוא אמר, "אני רק צריך לבדוק עוד כמה דברים, ואז תוכלי להיכנס." הוא תפס את שדיי מהפטמות והרים אותם עד שהוא הכריח אותי לעמוד על קצות האצבעות. נאנחתי מכאב, אבל זכרתי את דונה ושמרתי על פי סגור. "טוב עכשיו, פתחי את רגלייך, יקירה," הוא הורה, עדיין מחזיק אותי על קצות האצבעות מהפטמות. זה היה קצת מסורבל, אבל הצלחתי לפתוח את רגליי לרוחב הכתפיים. הוא שחרר את הפטמות שלי והעביר את ידיו הגדולות על שדיי ולמטה מתחת לבטן הנפוחה שלי לפני שהרגשתי את אצבעותיו מפרידות אותי כשהוא דחף לאט אצבע, ואז שתיים, לתוך הפּוּסִי שלי. התחלתי לנאנח שוב כשהתחלתי להתרגש מהמגע שלו. הוא הוציא את אצבעותיו מהפּוּסִי שלי והניח אותן על שפתיי. בלי שיאמר לי, פתחתי את פי וליקקתי אותן נקיות. הוא חייך אליי והשתמש בידיו כדי לסובב אותי. כשעמדתי עם הגב אליו, הוא דחף בעדינות על גבי, כך שפתחתי שוב את רגליי והתכופפתי קדימה, נותנת לשדיי להתנדנד מתחתיי. הרגשתי אותו מכניס אצבע חזרה לתוך הפּוּסִי שלי, ואחרי כמה תנועות, הוא הוציא אותה ולחץ אותה נגד פי הטבעת שלי. התחלתי לעמוד כשהרגשתי את ידו על גבי דוחפת אותי חזרה למטה. הוא לקח את זמנו, אבל אחרי כמה דקות, הוא החל להחליק את אצבעו פנימה והחוצה מפי הטבעת שלי. הבנתי שאם הוא ימשיך כך, אני בקרוב אגמור, וזה כנראה משהו שהוא הבין גם כן, כי הוא הוציא את אצבעו וסובב אותי. "לא מצאתי שום דבר שלא היה אמור להיות שם," הוא אמר לי בחיוך. "אני אשמור על השמלה והתיק שלך עד שתהיי מוכנה לעזוב." הוא הוביל אותי אל הגבר השני שצפה בכל העניין. "היא נקייה," אמר הגבר שהוריד את שמלתי לגבר הגבוה מעט יותר ליד הדלת הפנימית. הגבר החדש הביט בי מלמעלה למטה לפני שלקח את זרועי בידו. "בואי, יקירה," הוא אמר לי כשהוא פתח את הדלת ומשך אותי פנימה, נותן לשותפו לסגור את הדלת מאחורינו. מחליק יד מאחוריי, הוא הנחה אותי עם יד על גבי התחתון אל שולחן כשעיניי הסתגלו לחדר המואר יותר שמצאתי את עצמי בו. "האורחת שלך, אדוני," הוא אמר לגבר שישב מאחורי השולחן הגדול. המדריך שלי שחרר אותי לעמוד מול השולחן. הגבר מאחורי השולחן היה רזה ולבוש בחליפה אפורה שנראתה יקרה. היה לו שיער מעט אפור ונראה שהוא בשנות הארבעים לחייו. מביט בו, יכולתי להבין למה אנשים נכנעים לו. הוא הקרין תחושת פיקוד כשהוא קרא איזה דוח לפניו. הוא הביט בי בקצרה כאילו הוא מודד את ערכי לפני שחזר לקרוא את הניירות על שולחנו. פתאום חשתי מודעת לעצמי, והזזתי את ידי כדי לכסות.
שדיי. "זה נראה קצת טיפשי, ליסה, לא חושבת? כלומר, בדיוק ראיתי את טוד מענג אותך בחדר השני בלי שום מחאה," אמר האיש מבלי להרים את מבטו מהניירות שקרא. "סליחה, אדוני," אמרתי כשהורדתי את ראשי לפני שהחזרתי את ידיי לצידי. שמעתי אותו מערבב כמה ניירות כשעמדתי שם, תוהה למה אני כאן לפחות בפעם המאה. הרמתי את מבטי בקצרה כששמעתי את הכיסא שלו נדחף לאחור, אך מהר הורדתי את מבטי חזרה לרצפה כשהוא הלך מסביב לשולחן. הוא הלך סביבי באיטיות, בוחן את תווי פניי. "התרשמתי מהתמונות ששלחת, אבל למען האמת, הן לא עושות לך צדק, יקירתי. את יפהפייה לחלוטין," הוא שיבח בעדינות, מעביר את אצבעותיו על צידי לפני שהן גלשו במעלה גבי כשהוא הלך מאחוריי. רעדתי כשהאצבעות שלו שלחו צמרמורת בגופי כשהן ריקדו על עורי, מעל בטני, ועלו מתחת לשדיי לפני שהן נעצרו מתחת לסנטרי. עם מעט לחץ, הוא הכריח את ראשי להרים ולהביט בו. "למה את כאן, ליסה?" הוא שאל בעוצמה, מביט בעיניי. "אמרת לי לבוא לכאן," אמרתי לו, מרגישה מבולבלת. "כן, אבל למה עשית מה שאמרתי לך, ליסה? למה עשית את כל הדברים שביקשתי ממך לעשות?" הוא שאל, מחליק את ידיו כדי לאחוז בשדיי. רעדתי אך המשכתי להביט בו כשהוא ליטף בעדינות את שדיי במגע רך. "אני, אהה, אני," גמגמתי כשהוא התקרב יותר, מסיר את ידו הימנית משדיי ומחליק אותה כדי ללטף את צווארי. "מה את, ליסה?" הוא המשיך לשאול, עיניו החומות חודרות לתוכי במרחק של כמה סנטימטרים בלבד. יכולתי להרגיש את נשימתו על עורי כשהוא חיכה לתשובתי. שאלתי את עצמי את אותה שאלה מאז שהכל התחיל בלי להגיע לתשובה. "אני לא יודעת," נשפתי, מסמיקה עוד יותר. יכולתי להרגיש את מיצי מתחילים לדלוף מהפות שלי כשהוא התקרב עוד קצת. בשלב זה, השפתיים שלנו כמעט נגעו, ועיניו היו הדבר היחיד שיכולתי לראות. "לא יודעת או מפחדת מהתשובה, ליסה?" הוא נשף, שפתיו נוגעות בשלי לפני שהוא סובב את ראשי וליקק בעדינות את לסתי, עולה במעלה צווארי לאוזני. "אני צריכה שתעני, ליסה. אחרת, את יכולה לעזוב עכשיו," הוא אמר באוזני לפני שהתרחק כדי להביט בי. "אני אוהבת את זה, אני מניחה," עניתי, מורידה את עיניי שוב, מתביישת להודות בזה בפניו. "אוהבת מה, ליסה?" הוא אמר, מתכופף מעט כדי להביט בעיניי. "אני אוהבת שמורים לי מה לעשות, לא לשלוט," אמרתי לו במהירות, רועדת מהצורך להודות בזה בפני מישהו, קל וחומר בפני מישהו שאני לא ממש מכירה. פופ חייך אליי לפני שהלך סביב שולחנו והתיישב שוב. "רואה, זה לא היה כל כך קשה, נכון?" הרגשתי מבוישת שהודיתי בזה בפניו, עומדת עירומה במשרדו, אבל גם מצאתי את עצמי מגורה מאוד שעשיתי זאת. "יש לי הצעה בשבילך. אני עורך מפגש קטן עם כמה לקוחות מאוחר יותר היום, ולחלקם יש חיבה לנשים צעירות, יפות והרות, במיוחד כנועות. אני חושב שתהיי מושלמת לטעמם. עכשיו, אני יודע שזה בהתראה קצרה, אבל אני משלם טוב מאוד עבור הבידור שלי." "מה את חושבת, ליסה; משהו שיכול לעניין אותך?" זה נשמע כאילו הוא מציע לה כסף כדי לקיים יחסי מין עם כמה מלקוחותיו כמו זונה. התעצבנתי, וזה כנראה ניכר על פניי. "אני לא זונה," נזפתי בו, מרגישה את עצמי מאדימה כשקפצתי את אגרופיי. "אף אחד לא אמר שאת זונה, ליסה. הלקוחות לא ישלמו לך כלום. אני אשלם. העבודה שלך היא לעשות כל מה שהם רוצים שתעשי בלי לשאול שאלות. אם את חושבת שאת יכולה לעשות את זה, אני אתן לך 5000 דולר במזומן עבור הטרחה שלך." "אם את לא רוצה לעשות את זה, אני מבין. טוד יחזיר לך את הבגדים שלך, ואת יכולה לעזוב. אף אחד לא יטריד אותך שוב." השבועות האחרונים היו התקופות המרגשות ביותר בחיי. נהניתי לעשות את מה שפופ הכריח אותי לעשות, והמחשבה לעזוב איכשהו הפחידה אותי יותר מאשר להמשיך עם זה. הכסף היה משהו נוסף, וידעתי שאנחנו יכולים להשתמש בו. הרמתי את מבטי אליו. "אני מניחה שהגעתי עד כאן, ובכנות, המחשבה לעזוב מפחידה אותי יותר מאשר להישאר." הוא חייך והנהן לאיש שהביא אותי פנימה. "תני לי להציג לך את דבין, ליסה. הוא ייקח אותך למסיבה. אני יודע שהיו לך כמה בעיות לעקוב אחרי הוראות עם העמיתים האחרים שלי. אם את רוצה את הכסף, אני מציע שתנסי יותר לעקוב אחרי הוראות בפעם הראשונה." "תודה, אדוני. אני אעשה זאת," חייכתי, מביטה במהירות לעבר דבין לפני שהורדתי את מבטי שוב לרצפה. "בבקשה, גברתי," דבין הנחה, פותח דלת נוספת בצד השני של החדר מאיפה שנכנסתי. שמרתי את עיניי נמוכות, תוהה למה בדיוק נכנסתי. דבין הוביל אותי במורד מסדרון קצר וחשוך ודרך דלת נוספת, שננעלה כשהיא נסגרה. הבטתי לאחור ושמתי לב שלדלת הזו אין ידית והנחתי שלא אחזור בדרך שבה באתי. החדר הזה היה מלא במתלים של בגדים, כמו חדר האביזרים במחלקת הדרמה בתיכון שלי. הוא לקח את ידי כשעצרתי להסתכל מסביב ומשך אותי דרך כמה שורות עד שהגענו לקבוצת שולחנות איפור.
לפחות עשר שולחנות עמדו לאורך הקיר, כל אחד עם אישה שיושבת בו ומתכוננת למשהו. כשהוא משך אותי לכיוון הסוף, שמתי לב שלא כל השולחנות היו תפוסים. שני השולחנות בקצה לא היו בשימוש, אז הוא הושיב אותי באחד מהם וסימן לאישה מבוגרת יותר שהייתה עסוקה באיפור אישה אסיאתית יפה עם שיער שחור ארוך בשולחן הסמוך. "היי, קים. פופ רוצה להוסיף את זו למסיבה מאוחר יותר ורוצה שהיא תיראה קצת צעירה יותר," הוא אמר, מעביר את ידיו לאורך גבי מעל התחת שלי, מה שגרם לי להתרגש. הוא חייך והכה אותי על התחת לפני שהלך בצחוק. קים הסתכלה עליי, מעבירה את עיניה מעלה ומטה לפני שחזרה לאישה שהיא הייתה עסוקה באיפור שלה. "שבי ליד השולחן עד שאסיים," היא אמרה בזלזול. ישבתי ליד השולחן, מסתכלת סביב על האחרות שיושבות שם. חוץ מהאישה האסיאתית, היו שם כמה נשים נוספות ממגוון רקעים אתניים וגווני עור שונים. שמתי לב שכולן הסתכלו עליי כשהגעתי, וכמה מהן אפילו חייכו אליי בחיוך מהוסס לפני שחזרו להתכונן. הדבר המוזר ביותר, חוץ מזה שכולנו היינו עירומות, היה שזה היה כל כך שקט. עם כל ההכנות למסיבה, הייתם חושבים שהן ידברו או משהו. "סליחה," אמרתי, מנסה למשוך את תשומת ליבה של קים. "מה לעזאזל לא בסדר איתך, זונה? את כל כך לא מאומנת? אמרתי לך לשבת. אל תדברי או תשאלי שאלות. את טיפשה או משהו?" קים שאלה, מביטה בי בזעם עם עיוות על פניה. "סליחה, אף אחד לא אמר לי," אמרתי בביישנות, מביטה למטה ומרגישה את עצמי מצטמצמת בכיסא, מנסה לא למשוך עוד את תשומת ליבה. "פשוט תשבי שם ותשמרי על הפה שלך סגור," קים אמרה לי. היא המשיכה להביט בי בזעם עוד רגע לפני שחזרה וסיימה לאפר את האישה האסיאתית. ישבתי עם הראש למטה וידיי מכסות באופן מגן את העובר שלי עד שקים נעמדה מולי. היא הרימה את הסנטר שלי כדי לראות את פניי והזעיפה פנים כשראתה את שביל הדמעות על לחיי. היא ניגבה אותן והתחילה למרוח איפור על פניי, מזיזה את ראשי מצד לצד. תוך כמה דקות היא סיימה את כל האיפור והתחילה לעבוד על השיער שלי. היא סירקה ומשכה בשערי עד שהיו לי שתי צמות ארוכות שתלו משני צידי ראשי. "אני חושבת שזה הכי טוב שנקבל," היא אמרה, מתפעלת מהעבודה שלה. היא זזה מדרכי ונתנה לי להסתכל על ההשתקפות שלי. הייתי בהלם מהנערה שהביטה בי במראה. היא נראתה אולי בת שש עשרה. הבטתי בקים, שהפעם חייכה לראשונה. "את אחת מהברוכות," היא אמרה לי. "למה זה?" שאלתי, מקווה שהיא לא תכעס עליי שוב. "רוב הנשים מתחילות להזדקן מהר אחרי שהן עוברות את גיל העשרים. אני חושבת שאם תדאגי לעצמך, תוכלי להיראות כמו נערה גם בשנות השלושים שלך." "בואי נמצא לך תלבושת ללבוש," קים אמרה, מושכת אותי מהכיסא לכיוון המדפים של הבגדים. היא חיפשה עד שמצאה חצאית קצרה וחולצה שנצמדה לחזה שלי אבל הצליחה לכסות את הבטן ההריונית שלי. "אני חושבת שזה יספיק. שבי, והם יבואו לקחת אותך בעוד מעט," היא אמרה כשהיא סיימה להלביש אותי, מתקנת את האיפור שלי לפני שיצאה מהחדר. עברתי מתחנת האיפור והתיישבתי בכיסא ריק בין הנשים האחרות. אף אחת לא נראתה מעוניינת לדבר, אז ישבתי עם ידיי בחיקי עד שדבין חזר. "לעזאזל, זונה, את נראית טוב," הוא אמר, עומד מעליי ובודק את המראה החדש שלי. "אוקיי, כלבות, רובכן יודעות את הכללים. למען הזוג החדש, אני אסביר איך הדברים עובדים והחוקים שאתן צריכות לעקוב אחריהם. בסוף הלילה, כל אחת מכן תקבל תשלום בהתאם לביצועים שלהן מול האורחים. אתן עובדות אצל פופ, אז זכרו איך אתן מתנהגות ישפיע על שמו." הוא הסתכל סביב, מוודא שכולן שמות לב. "אני לא חושב שאני צריך להזכיר לכן שהסיבה שיש כאן בנות חדשות הלילה היא כי חלק מהבנות בפעם הקודמת לא יכלו לעקוב אחרי ההוראות ונאסר עליהן לחזור. עכשיו החוקים:" "חוק מספר אחד: כשאני לוקח אתכן דרך הדלת לאזור הטרקלין, אתן צריכות למצוא מקום לשבת ולחכות שמישהו יבחר בכן."