הבת החורגת המרשעת

הערת המחבר: הסיפור הזה קשור באופן קל לסיפור הקודם שלי "מיס אודרס", אבל יש לו עלילה עצמאית. אין צורך לקרוא את הסיפור ההוא כדי להבין מה קורה כאן. אני מתכננת לכתוב עוד סיפורים על פריה ההיפנוטיסטית ועבודתה עם לקוחות ומטרות שונות. יש לי רשימה קצרה של תרחישים שאני מתכננת לכתוב, אבל אם יש לכם רעיונות לתרחישים של לקוחות/מטרות שהייתם רוצים לראות, אנא הודיעו לי בתגובות! ****ספוילרים**** הסיפור הזה מתמקד מאוד בפטישים הבאים: שליטה במוח, השפלה, קינק של אמא, שליטה לסבית, משחק אנאלי, ושליטה/כניעה. ובאופן קל יותר בפטישים הבאים: אבא/בת, פטיש רגליים, קשירה. אז קחו בחשבון אם אחד מהדברים האלה הוא דחייה עבורכם. תודה על הקריאה! אני מקווה שתיהנו מזה! _________________________________________________________________________

העוזרת האישית החרדה של אביגיל כהן הציצה בראשה דרך הדלת של משרד הבית המפואר של אביגיל. "יש לך שיחה על קו אחד, גב' כהן." אביגיל לא הרימה את מבטה מהטאבלט שהיא דפדפה בו. היא נאנחה. "הייתי מאוד ברורה, יעל. אני עוברת על ההוכחות של הצילומים מליסבון כל אחר הצהריים. אין הפרעות." היא לחצה באצבע דקה על אחת התמונות בטאבלט שלה והשתמשה בסטיילוס כדי לשרבט הערה עליה, מרוכזת מאוד. "זה אמממ… זה אבא שלך, גב' כהן." אמרה העוזרת המכווצת, ששמה לא היה יעל, אבל ידעה טוב יותר מאשר להעלות את זה עכשיו. זה סוף סוף גרם לאביגיל להרים את מבטה מהעבודה, גבותיה המטופחות בקפידה הורמו בחוסר אמון מעל עיניה החומות הזוהרות. היא לא הבינה מה האיש הזקן והעלוב יכול לרצות. היא נאנחה והניחה את הטאבלט עם קליק. "בסדר. אני אקח את השיחה." היא נופפה בביטול, והעוזרת שלה נמלטה, מודה על כך שנמנעה מזעמה של גב' כהן הפעם. אביגיל הרימה את הטלפון וסובבה את כיסאה כדי לפנות אל קיר הזכוכית. הצפייה בעיר העמוסה תמיד הרגיעה אותה. אולי זה ייתן לה את הסבלנות להתמודד עם אריה. "זו אביגיל כהן," היא אמרה בעייפות יבשה. "אבי! כל כך טוב לשמוע את קולך! איך את?" הקול העמוק והעשיר של אביה נשמע כמו דבש מהאוזנייה. "אני בסדר גמור, אריה," אמרה אביגיל בקול שהיה בקושי מנומס, "למה השיחה הזו מתייחסת?" "ובכן יקירתי, יש כמה דברים שמדאיגים אותי…" התחיל אביה בקול פגוע, ברור שהוא נסער מכך שהיא לא שאלה אותו איך הוא מרגיש. אביגיל שפשפה את רקתה וקטעה אותו. לא היה לה זמן לשטויות המעגליות שלו היום. "יש לי לוח זמנים עמוס היום, מר כהן. מה הדאגות שלך? בקצרה." "ובכן, דיברתי עם אמא שלך, ו…" "לא!" קולה של אביגיל נורה כמו שוט. ידה הכתה בשולחנה באופן אינסטינקטיבי, חזק מספיק כדי להרגיש את הכאב. "לא." היא המשיכה בקול קר, "לעולם אל תתייחס לאישה הזו כאמא שלי. הבכת את עצמך ואת כל המשפחה שלנו כשנישאת לה. היא בקושי מבוגרת ממני בעשר שנים, ועשורים צעירה ממך." "בסדר, אבי, בסדר," אמר הטיפש הזקן במפייסות, "אני מבין איך את מרגישה. אבל זו אחת הדאגות שלי. הייתי רוצה שתעשי שלום עם אמ-… עם מדלן. הבהרת את דעתך עליה יותר מדי לציבור, והיא מתחילה להרגיש כמה… השלכות חברתיות מזה. בבקשה, בתי, בשבילי. תוכלי פשוט… אני לא יודע, את יודעת יותר על יחסי ציבור ממני… לקחת אותה לארוחת בוקר או משהו? להראות שבעוד שאת לא אוהבת אותה, את מוכנה לסבול אותה?" "אבל זה העניין," אמרה אביגיל בטון חסר חיים, שומרת על זעמה הרותח ברצועה קצרה, "אני לא מוכנה לסבול אותה. המותג שלי חשוב לי, אריה, ואני לא אהיה קשורה לזונה החמדנית הזו בשום צורה. כשהיא תביך ותעזוב אותך באופן בלתי נמנע, הבחירה שלי לשמור אותה במרחק תשתלם מאוד." "אבל, אבי…" "מספיק, מר כהן. זו המילה האחרונה שלי בעניין. אני לא רוצה לשמוע על זה ממך שוב. אמרת שיש לך דאגות. מה עוד?" נבחה אביגיל. "האנשים שלי אומרים לי ש… ובכן אני לא יודע איך לומר את זה… הם תחת הרושם שאת אולי פועלת נגד האינטרסים שלי עם כמה מחברי הדירקטוריון של כהן אלקטרוניקה." אביגיל עיסתה את מצחה. האידיוט הזה עדיף שלא יגרום לה קמטים. בגיל 24, אביגיל הייתה בשיאה, אבל אף פעם לא מוקדם מדי למנוע סימני הזדקנות. היא לא יכלה להאמין שמישהו, אפילו אריה, יהיה טיפש מספיק כדי פשוט להעלות את הדאגות שלהם ישירות לאדם שהם חושדים בו בקנוניה נגדם. "זו העמדה הרשמית של הדירקטוריון שיש להם אמון מלא בך. כחברת דירקטוריון, אני תומכת בעמדה הרשמית הזו ללא הסתייגויות." אמרה אביגיל בקול יחסי ציבור מבריק ומזויף. "בבקשה, אבי. אני לא יודע למה זה צריך להיות ככה בינינו. אני זוכר ילדה מתוקה שתמיד ניסתה לרצות את אבא שלה. למה אנחנו לא יכולים…" אביגיל ניתקה לו. עוד ניסיון גס למניפולציה רגשית. אביה היה לומד איטי אם הוא עדיין לא הבין שאין לו שום השפעה עליה יותר. אף אחד לא יכול להשפיע על אביגיל ברגע שהיא החליטה על דרך פעולה. מדלן ואריה. בהרבה מובנים, הם נועדו זה לזה. אביגיל הרימה את הטאבלט שלה וגללה שוב דרך התמונות האינסופיות של עצמה, עוצרת מדי פעם כדי לכתוב הערות. ובכן, היא תיפטר ממדלן בקרוב. אביה ייקח עוד כמה חודשים, אבל גם הוא יטופל. היא הייתה זו שהחזיקה את המושכות במשפחה הזו, והיא תוודא ששניהם לעולם לא ישכחו את זה. אביגיל חיככה את שיניה.

כל הלחץ והמתח מהעבודה… מה שהיא באמת הייתה צריכה זה לקיים יחסי מין. הבעיה הייתה למצוא מישהו במעמד מתאים לדייט שלא יוביל אותה לצהובונים. העיתונות כבר מיננה אותה מספיק בלי שהסוטים האלה יתחילו לשער מה היא עושה במיטה עם גבר. היא ניסתה למצוא את המועמד המושלם במשך שבועות. המפיק המוזיקלי המבוגר הזה כנראה יהיה טוב במיטה… אבל התוכנית שלה לנהל משא ומתן על מערכת יחסים לא הייתה מוכנה עדיין. זה יהיה עוד סשן מהיר וחסר שמחה עם ויברטור הלילה לפני השינה. היא לחצה באצבע על תמונה לא נעימה וכתבה הערה עוקצנית לצלם. היא פשוט תצטרך לדחוף את התסכולים המיניים שלה עמוק פנימה כמו שהיא עושה עם רוב הרגשות האחרים שלה.

… פריה יצאה מהמכונית הפרטית שלה לתוך אחר הצהריים גשום וקר, וקיבלה בחלקות את המטרייה שהגיש לה הנהג שלה. אפילו מזג האוויר הנורא לא יכול היה להרוס את הגינון המעוצב בטוב טעם ואת השטחים של האחוזה, ופריה נאלצה להעריץ גם את הארכיטקטורה האלגנטית של הבית הראשי. תמיד הייתה לה הרושם שארנב ראו היה מיליארדר חסר טעם וחדש בכסף. אבל אם הוא היה כזה, אשתו החדשה מדלין כנראה הייתה השפעה טובה עליו: פריה הבינה שהיא הייתה אחראית על החלטות העיצוב של הבית החדש שלהם. מדלין עצמה עמדה בכניסה עם חיוך מזמין. פריה מיהרה פנימה, לקבל נשיקה על הלחי כברכה מהמארחת שלה.

פריה הוקסמה מיד ממדלין. היה לה גוף מעוגל ושופע שנראה מוכן להתפרץ מכל בגד שכובל אותו, אפילו השמלה האופנתית שהיא לבשה כרגע. שפתיה הוורודות תמיד נראו מעוקלות לחיוך שובב, אפילו בזמנים התמימים ביותר. אפילו עכשיו, עם שערה הבלונדיני המבריק בתספורת קארה הגיונית, לבושה בצניעות, ומקבלת אורחת לפגישה עסקית, האישה הפיצה גלים של אנרגיה מינית נשית ובטוחה. פריה מצאה את זה מקסים ומשכר.

הן התיישבו בחדר ישיבה גדול ומעוצב בטוב טעם, ופריה קיבלה קוקטייל, ושוחחה קלות לפני שהפגישה החלה. לא כל יום הייתה לה הזדמנות לשוחח (ולפלרטט קלות) עם אישה יפה ומקסימה. רוב הלקוחות שלה נטו להיות גברים מתוסכלים מינית.

"את יודעת, גברת ראו, את מאוד מיוחדת," אמרה פריה בקריצה, "בדרך כלל אני לא עושה ביקורי בית. אני גורמת לרוב הלקוחות הפוטנציאליים שלי לזחול אלי."

"זו תמיד הייתה המדיניות שלי גם כן, גברת פריה," אמרה מדלין, מחייכת חיוך רחב כשהיא מחזירה את הקריצה בעניין. שתי הנשים צחקו בצחוק אמיתי, שתי נשמות תאומות. פריה חשבה שמדלין היא חברה נהדרת. אולי היא תיצור קשר מאוחר יותר באופן אישי ותראה אם גברת ראו מעוניינת בארוחת ערב. מניסיונה של פריה, הרבה בעלים, רחוק מלהיות קנאים, היו… נלהבים לראות את נשותיהם מתנסות בדייטים עם נשים מהצד. זה היה שווה לנסות.

מדלין, עם העיקולים המפתים והעיניים השובבות שלה, הייתה בדיוק סוג האישה שפריה הייתה אוספת, בימים לפני שנשבעה להפסיק להשתמש בכוחה לטובתה האישית. זו הייתה ההחלטה הנכונה, אבל זה לא תמיד היה קל להימנע מעצמה.

"אבל באמת, אני שמחה שעשית יוצא מן הכלל," אמרה מדלין, מושיטה יד לשים יד על ברכה של פריה. "אני לא מספיק בפרופיל גבוה בשביל העמוד הראשון של הצהובונים, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מתי הפפראצי עשויים לצפות."

עורה של פריה עקצץ בחום מהמגע הרך של מדלין. היי עכשיו, היא חשבה בשובבות, אני זו שעושה את המניפולציות, גברת ראו.

"לא בעיה בכלל, גברת ראו. בעצם, אפשר לקרוא לך מדלין?"

"כמובן! אני מרגישה כאילו אני מכירה אותך שנים, יקירה."

"ובכן אז מדלין, בואי ניגש ישר לעסקים," אמרה פריה, מניחה את הכוס שלה בנקישה על השולחן הנמוך. "בבקשה, ספרי לי עוד על המצב שמטריד אותך."

מדלין נאנחה כאילו היא לא יודעת מאיפה להתחיל, אבל התעשתה והחלה בהסבר שלה. "ובכן, אני לא מפיצה את המידע הזה, אבל נהגתי לספק שירותים מסוימים ל…" מדלין נתנה לפריה חיוך עקום, "את יודעת מה? אנחנו שתינו נשים גדולות, פריה. אני אהיה כנה איתך. הייתי דומינטריקס לפני שפגשתי את ארנב. זה למעשה איך שפגשתי אותו."

פריה הנהנה. היא ידעה, כמובן. פריה הסתובבה במעגלים שידעו על שירותי דומינטריקס ברמה גבוהה שכוונו לעשירים ולמפורסמים. מדלין הייתה ידועה היטב במעגלים האלה. ביקורות מאוד חיוביות.

"הרבה עובדי מין מנסים לשמור על מרחק רגשי, אבל זה לא אפשרי אם את רוצה באמת לשלוט במישהו. אני בטוחה שאת יודעת למה אני מתכוונת, בקו העבודה שלך." פריה הנהנה, תשומת ליבה מרוכזת במדלין.

"בקיצור, התאהבנו. את יכולה לפקפק בי אם את רוצה. אני מודה שמבחוץ, המצב נראה כמו מקרה קלאסי של צעירה זהובת לב עם מיליארדר זקן סוטה. הפסקתי לשכנע אנשים אחרים, אני יודעת מה יש בלבי." מדלין לחצה יד על חזה המרשים שלה עם מבט נוסטלגי בעיניה. פריה לא הייתה בטוחה אם מדלין באמת כנה, או פשוט שחקנית מצוינת, אבל למטרותיה, זה לא היה משנה.

"נישאנו לפני קצת יותר משנה, והיינו מאושרים יחד. אבל אז…" פניה של מדלין התקדרו.

"אז אבני התערבה," אמרה פריה בסימפתיה.

"בינגו," השיבה מדלין במרירות, מרוקנת את הכוס שלה. אבני ראו. שם שאפשר לקרוא עליו באותה מידה בקוסמופוליטן ובפורבס. דוגמנית, משפיעה, אייקון אופנה, יזמית, כרישת תאגידים חסרת רחמים. כל זה הושג מתחת לגיל שלושים. היא התחילה בזכות ההשפעה של הון אביה, אבל אף אחד לא יטען שהיא רק גלשה. הצלחה וכוח נראו עוקבים אחריה כמו נאמנים.

חיות מחמד. ונראה שהיא הפנתה את כישוריה המתחשבים להתנגד לאמה החורגת החדשה. "השירותים שלי מעולם לא היו זמינים לציבור, אבל יצרתי סרטונים לפעמים עבור לקוחות שלא יכלו להיפגש איתי באופן אישי," הסבירה גברת רוזן בעדינות. "ואביגיל השיגה חלק מהסרטונים האלה," ניחשה פוריה. "בדיוק," אמרה מדלין בעגמומיות. "חלק מהדברים שאמרתי בסרטונים האלה היו הגיוניים בהקשר של מערכת היחסים שלי עם אותו לקוח, אבל היו… מתעמתים לאדם ממוצע. וזה לא להזכיר מה שלבשתי." "אני מבינה את הבעיה," אמרה פוריה באמפתיה. זו לא הייתה בעיה שהיא הייתה נתקלת בה אישית, אבל עבור מישהו ללא היכולות שלה, משהו כזה היה סיכון אמיתי. "אז למה היא סוחטת אותך?" "אביגיל מתעקשת שאני אתגרש מאביה. היא לא מוכנה לנהל משא ומתן בכלל, או אפילו לדון בנושא. פשוט אולטימטום. אם הסרטונים האלה יפורסמו, זה יגרום לשערורייה נוראית. אני לא יכולה להעמיד את ארנון בזה, הוא עבר מספיק שערוריות בחייו." פוריה עשתה מספיק מחקר רקע כדי לדעת למה היא מתכוונת. הגירושין של ארנון רוזן מאשתו הראשונה היו תהליך מריר ומבולגן שכלל כמויות גדולות של השמצות בעיתונות. היא הבינה למה מדלין תהיה חרדה להימנע מהבאת בעלה לביקורת נוספת. "אני חושבת שאני מבינה את ההתנגדויות שלך למטרה הפוטנציאלית," אמרה פוריה, מהנהנת. "יש לך תמונה של האישה המדוברת?" במקרה הזה, השאלה הייתה כמעט מגוחכת. אביגיל רוזן צולמה למחייתה, והיו אלפי תמונות שלה זמינות באינטרנט. מדלין, עם זאת, פתחה תיקייה קרובה ללא התנגדות והחליקה תמונה מבריקה על השולחן לפוריה. מדלין בחרה היטב. התמונה הייתה צילום כנה, ככל הנראה נלקחה במהלך פגישה של מועצת המנהלים שאביגיל הייתה חברה בה. אביגיל ישבה לאחור בכיסאה, עיניה הקרמליות הבולטות מביטות הצידה אל מי שדיבר. גם כאן, הרחק מצלמי האופנה, שיערה השחור היה מעוצב בגלוסי מושלם, ועורה הקינמון היה ללא רבב וזוהר. היא הייתה יפהפייה מושלמת ומדויקת שברור שדרשה שעות של מאמץ וסכומי כסף עצומים לשמור עליה. יופייה לא נהרס אפילו על ידי המבט של עליונות יהירה על פניה היפות. הבעתה דיברה על אגו עצום וחוסר כבוד מוחלט כלפי מי שהיא הביטה בו. "התמונה הזו צולמה בזמן שארנון דיבר למועצה," אמרה מדלין בשקט, עיניה יורות חצים בתמונה, "זה לא עמד בסטנדרטים של אביגיל לפרסום." כנראה כי זה ייצג אותה במדויק, חשבה פוריה, עיניה עדיין מוקסמות מהתמונה של השלמות הנשית היהירה לפניה. היא הביטה בעיניה הכחולות העזות של מדלין. "המטרה המוצעת מציגה… אתגרים ייחודיים במקרה הזה. אביגיל היא אדם דומיננטי מטבעה. אם יש לה נטייה כנועה, היא קבורה תחת חיים שלמים של צלקות ושריון קרב. לדעתי המקצועית, אביגיל רוזן צפויה להתנגד לטכניקות שלי. כנראה שהייתי מסרבת לבקשה הזו מיד אם לא הייתי בטוחה שיש לך את הכישורים הדרושים כדי להשלים תהליך אימון והתניה קשה לאחר שההתחלה הושלמה. בכל מקרה, אם הייתי מקבלת את הפרויקט הזה, המחיר היה די גבוה." "הכסף לא מהווה בעיה," השיבה מדלין בביטחון קר, "נקבי במחיר." "חמש מאות אלף דולר." אם הסכום זעזע את מדלין, היא לא הראתה זאת, פשוט אמרה בצורה חלקה: "סכום כזה ידרוש חתימה מארנון, אבל אני יכולה לשלוח לך צ'ק למשרדך בהקדם האפשרי." "שאלה אחרונה, גברת רוזן," אמרה פוריה, מתקרבת וממקדת את כל תשומת ליבה במארחת המרהיבה שלה, "איך בדיוק היית רוצה שאהפנט את אביגיל? מה בדיוק התוצאה הרצויה שלך עבור בתך החורגת?" "אה. בודקת את טוהר כוונותיי אני רואה, גברת פוריה." אמרה מדלין רוזן בטון קליל. "אבל למה יש לי תחושה שאת יותר מעוניינת בחוסר טוהר?" האישה הבטוחה, המעוגלת, העניקה לפוריה חיוך עקום ושובב שהאיץ את פעימות ליבה. "בעבודתי הקודמת, הייתי צריכה להתמודד עם הרבה גברים ונשים שחשבו שאני רק עוד זונה שהם יכולים לזיין," התחילה מדלין בקול נמוך וחושני. "אנשים יהירים, זכאים, עם אמונה עמוקה שאני נחותה מהם בכל דרך. שום דבר לא סיפק אותי יותר, מוסרית ומינית, מאשר לשבור אותם ולהכריח אותם להשתחוות לי ולהכיר בי כעליונה שלהם." מדלין הרימה את התמונה של אביגיל וליטפה בעדינות את פניה הגאות של בתה החורגת באצבע דקה אחת. "מעולם לא פגשתי מישהו כל כך יהיר, תקוע, וזכאי כמו אביגיל רוזן. היא ברמה אחרת לגמרי. שום דבר לא מדליק אותי יותר מהמחשבה על לגרור אותה מהכן שלה ולהכריח אותה לכרוע לרגליי, להכריח את הכלבה הקטנה הזו לסגוד לי כמו האלה שאני. עם המילים שלה, הלשון שלה, והגוף המושלם וההדוק שלה. אני רוצה להחזיק באביגיל, גוף, נפש ונשמה, ולגרום לה לאהוב ולשנוא כל רגע מזה. אני רוצה שהיא תביט בי, מתנשפת וגונחת, ותקרא לי אמא." פוריה החזירה את החיוך של מדלין. למארחת שלה בהחלט היה כישרון עם מילים. כמה שזה עשוי להיות קשה להשלים, מדלין גרמה לפרויקט להישמע… מגרה. "אני אהיה בקשר." אמרה פוריה, מוחה כבר עובד על איך לגשת בצורה הטובה ביותר למטרה שלה. … פוריה מעולם לא פנתה למטרה כל כך פרופילית כמו אביגיל רוזן, אבל היה לה מספיק הבנה של המטרה שלה לדעת שהיא כנראה תזכה רק בהזדמנות אחת ללכוד אותה. לאביגיל הייתה אישיות דומיננטית וחשדנית, והיא כמעט בוודאות תתנגד לשליטתה. הקול ההיפנוטי של פוריה יצטרך להיות מכוון בדיוק כדי להשיג שליטה מוחלטת על

האישה הצעירה בניסיון הראשון. כל דבר פחות מזה כנראה היה גורם לכך שפריה תיתפס על ידי האבטחה הלא מרוצה. הבעיה הקוצנית הייתה שפריה הייתה צריכה להכיר אדם טוב ככל האפשר כדי להבטיח שליטה מושלמת. לא את החזות החיצונית שלהם, אלא את האני האמיתי שלהם. הנוכחות הציבורית של אביגיל הייתה אך ורק חזות, מנוהלת בקפידה כדי להציג את התדמית הרצויה שלה לעולם. השיחה שלה עם מרים עזרה לחשוף את האני האמיתי של אביגיל, אבל לא מספיק כדי שפריה תהיה בטוחה. היא הייתה צריכה יותר… היה קל יותר ממה שפריה חשבה להחליף את העוזרת האישית של אביגיל. כשפריה העלתה את הרעיון של להתפטר תוך שימוש בכישרון הקולי שלה, האישה הצעירה הסכימה מיד. פריה חצי חשדה שאם היא הייתה מציעה להתפטר מבלי להשתמש בכישרון שלה בכלל, זה עדיין היה עובד. אביגיל האצילה את הגיוס של העוזרות שלה לסוכנות, ככל הנראה בגלל התחלופה הגבוהה. אז היה קל לפריה להקסים מנהלת גיוס להאמין שיש לה קורות חיים מרשימים, ולקבל את העבודה בתוך שבוע. עם הזדמנות לצפות בחייה הפרטיים של אביגיל ממקור ראשון, פריה הייתה בטוחה שהיא תוכל לאסוף את המידע שהיא צריכה… … פריה נכנסה לחניה המיועדת לה במגדל המכיל את הדירה של אביגיל ראו. היא נשמה עמוק, הביטה בעצמה במראה האחורית, וצפתה בחיוך שמתפשט לאט על פניה. היום היה היום. השבועות האחרונים היו קשים. אביגיל עשתה אותם כך בכוונה. הימים היו מלאים במשחקים של שליחת פריה לאסוף קבצים והדפסים ממשרד אחר דרך תנועה עירונית עמוסה, ואז להתעקש שהיא פישלה והביאה את הלא נכונים. משקאות מרובים נשפכו בכוונה כדי שאביגיל תוכל לצפות בעיניים חצי סגורות ובחיוך אכזרי כשפריה ירדה על ידיה וברכיה לנקות אותם. היו אינסוף משחקי כוח קטנים שנועדו להשפיל את פריה ולשים אותה במקום שאביגיל ראתה כראוי לה. כל זה היה מידע טוב. אביגיל הייתה אובססיבית למעמדה וכוחה בהשוואה לאחרים. למרות שאביגיל לא הייתה מודעת לכך, הסיפוק שהיא קיבלה מהשפלת אחרים והפגנת כוחה היה בעל אופי מיני. זו הייתה בשורה נהדרת להצלחת הפרויקט. שליטה מינית והכנעה מינית היו שני צדדים של אותו מטבע. עם זהירות ומיומנות, אפשר היה לעוות אחד לשני.