תודה שקראת את הסיפור שלי, אני מקווה שנהנית ממנו. באהבה, מיקה. xx יוקשייר, אנגליה.
הנייד שלי צלצל, והופתעתי לראות מי המתקשר. לחצתי על כפתור המענה. "שלום פנינה יקירה, מה שלומך?" פנינה היא בת החורגת שלי, לא ראיתי אותה מאז הלוויה של אביה ומלבד הודעות יום הולדת, לא היינו ממש בקשר. לא מסיבה ספציפית, פשוט לא היינו. היא הייתה בת שנתיים יותר מבננו מיק. והיא גרה איתי ועם שאול אחרי שהתחתנו, תמיד הייתי אמא בשבילה. "לא טוב אמא, אפשר לבוא לראות אותך?" "אוי יקירה, כמובן שאת יכולה, מתי שתרצי. מה הבעיה?" "אסביר כשאגיע, אהיה אצלך בסביבות הצהריים." "בסדר מתוקה, נתראה מאוחר יותר."
מה זה יכול להיות, אולי מחלה, לא יכולתי לחשוב על תרחיש אחר. ובכן, אם היא תגיע בעוד כמה שעות, כדאי שאקח מקלחת ואכין כמה כריכים. מרחתי חמאה על לחם ופתחתי קופסת סלמון אדום, נתתי לו להתנקז וחתכתי מלפפון. חשבתי שכריכי סלמון ומלפפון יספיקו. אפילו חתכתי את הקרום ועשיתי מהם משולשים. מושלם. שמתי מים מוגזים בקנקן והוספתי קצת קרח. ארוחת הצהריים המושלמת הפכה לטובה יותר.
הדלת נפתחה ופנינה קראה "שלום אמא." הלכתי למסדרון, התחבקנו ואז ישבנו ליד שולחן המטבח. "ארוחת צהריים. עכשיו, תגידי לי מה לא בסדר, את חולה?" "לא אמא. דין בוגד בי." אה, דין הוא בעלה, למרבה המזל אין להם ילדים, אבל עדיין זה אומר שינוי גדול בחייה. "אוי מתוקה. את בטוחה?" "כן, יש לי ראיות ותמונות ודברים. השתמשתי בחוקר פרטי. הוא השיג לי את הראיות." "בסדר, מה את הולכת לעשות?" "הוא יקבל את מסמכי הגירושין היום, ואני הולכת על הכל, הוא יכול להילחם אבל זה יעלה לו, הוא יפסיד, והוא ישלם את ההוצאות שלי." "אין סיכוי לפיוס?" "אמא, הוא מזיין אישה אחרת, אז, לא, אין סיכוי." "בסדר. איך אני יכולה לעזור, מה אני יכולה לעשות?" "אני יכולה להישאר אצלך כמה ימים? החלפתי את כל המנעולים בבית הבוקר, וזה הולך להיות לא נעים ואני לא רוצה להיות שם עד שהוא יירגע." "אין בעיה, את יכולה לישון איתי, אני מניחה שאת לא רוצה לישון עם מיק." "לא, כנראה עדיף שלא," היא צחקה, "את בטוחה שזה לא יגרום לך יותר מדי בעיות?" "לא, כמובן שלא. אל תהיי טיפשה. מה עם העבודה?" "הם מבינים, הם אומרים שאני יכולה לעבוד מהמחשב הנייד שלי לזמן מה ולקחת את הזמן שאני צריכה." "בסדר. הבאת תיק בגדים ודברים?" "כן, ומזוודה קטנה עם המסמכים שלי, את יודעת, שטרי הבית, דרכון, ביטוחים, דברים כאלה. ביטלתי את כל כרטיסי החשבון המשותפים והקפאתי את החשבונות, כך שהוא לא יוכל להשיג שום כסף שלי."
פנינה הייתה יחסית עשירה. היא זכתה בכמה מיליונים בלוטו לפני שפגשה את דין. הבית היה על שמה, היה הסכם ממון, אם כי אני לא יודעת מה הפרטים, אבל אני זוכרת במעורפל שאם הוא יבגוד, הוא לא יקבל כלום. לא רציתי לבקש ממנה להיכנס לפרטים, הנחתי שזה משהו שהיא לא דואגת לגביו. "בואי נשים את הרכב שלך במוסך מחוץ לטווח הראייה. אגיד למיק לא לענות לטלפון הקווי, זה ייתן לך קצת שקט נפשי."
בדיוק אז, הנייד שלי צלצל, זיהוי המתקשר אמר שזה דין. הרמתי את היד לפנינה כאילו להשתיק אותה. "שלום דין, איזו הפתעה, פנינה בסדר?" ניסיתי להישמע תמימה ולא יודעת. "חשבתי שהיא אולי אצלך." "אלוהים, לא ראיתי אותה מאז הלוויה." "אם תראי אותה, תוכלי להתקשר אליי. ביי." "ובכן, כפי שאת יכולה לדמיין זה היה דין." אמרתי לפנינה, "הוא היה קצר ומחוספס, הוא נתן את הרושם של אדם כועס." "כן אמא, הוא יהיה. הוא היה טיפש ונתפס." "מה איתך, איך את מרגישה?" "קצת טיפשה אמא. סמכתי עליו ואכזבו אותי." "ובכן, כולנו יכולים להיות מרומים יקירה. יש לך מושג למה הוא בגד, אני מתכוונת שאת יפה, אני מניחה שהייתם עדיין אינטימיים?" "אוי אלוהים כן, אני לא נזירה, אני אוהבת את זה כמו כל אחד אחר, אז אין לי מושג, הראש שלו הסתובב, היא צעירה יותר, אני לא יודעת. שילך לעזאזל."
"בסדר. תראי, את רוצה ללכת להתקלח, להתרענן, להחליף בגדים, דברים כאלה? אולי זה יגרום לך להרגיש קצת יותר טוב." "בסדר אמא, כן אני אעשה את זה אם את לא מתנגדת." ובכן, זו הייתה הפתעה. פגשתי את דין רק כמה פעמים ולא גיבשתי דעה עליו, אחרי הכל, מה זה משנה מה אני חושבת. שאול, אבא שלה, לא היה כל כך מרוצה, אבל היה שמח שפנינה נקטה אמצעי זהירות נבונים. לא שאלתי מה הם היו, השיפוט של שאול היה נכון בעיניי. אז הילד הטיפש שיחק עם אווז פשוט כשהיה לו את האווזה הזהובה בבית, טיפש, טיפש. ידוע שפנינה, היא תגרום לו לשלם בגדול.
ישבתי בחממה ולגמתי כוס תה, פניתי את הדברים מארוחת הצהריים ותהיתי מה יביאו השבועות הבאים. שתינו ישנות במיטה שלי היה אפשרי ללילה או שניים, אבל לטווח ארוך? יכולתי לקחת אותה לקוטג' אני מניחה, אבל האמת היא שאני אוהבת לשמור את זה כמקום המפלט שלי. לא אהבתי לקחת אנשים לשם, אולי אני…
להיות רכושני כלפי אלבינה ופיי. לארוחת ערב בישלתי לנו בשר טחון וצ'יפס. זה היה פשוט, לא מסובך וטעים. מיק נעלם לחדרו ואני ניחשתי שהוא משחק במשחקי הווידאו שלו, פני ואני ישבנו בסלון ושתינו פינו גריג'יו ונשנשנו אגוזים לא מלוחים. נראה שאפילו בלי ההסכם ממון הוא יקבל מעט מאוד. הוא לא תרם כלל להוצאות השוטפות, ההסכם ממון אמר שזה הכל שלה בכל מקרה, והיו כמה סעיפים שאם היא תסיים את הקשר הוא יקבל משהו, אבל אם זה בגלל התנהגות בלתי מקובלת שלו, כמו בגידה, אז הוא לא יקבל כלום. לא התעמקתי בפרטים; פשוט ידעתי שהיא תהיה בסדר. הוא ניסה להתקשר אליה כמה פעמים והשאיר הודעות, בעיקר בסגנון של 'אני מצטער, תני לי להסביר' פני פשוט מחקה אותן. היא שלחה לו הודעה אחת, 'דבר רק עם העורך דין שלי'. היא הייתה קשה, ואני חושדת שהוא היה יותר צעצוע מאשר מאהב. היא לא נראתה מוטרדת רגשית מזה בכלל. אולי היא כבר התעייפה ממנו. למרות שהם היו בגיל דומה, אני חושבת שהוא היה קצת פחות בוגר מפני. אחרי כמה כוסות יין עלינו למעלה. האור של מיק עדיין דלק, ניחשתי שהוא או נרדם או שקוע בהריגת חייזרים או מה שזה לא יהיה שהוא עושה במשחק הווידאו שלו. פני הייתה בחדר האמבטיה הצמוד, אז הכנתי את המיטה, קיפלתי את השמיכה מכל צד, שמתי את הטלפון שלי על המטען על השידה שלי והתפשטתי. פני יצאה מהאמבטיה לבושה באיזו כותונת לילה. אני פשוט עברתי על פניה עירומה לחדר האמבטיה הצמוד. השתמשתי בשירותים, שטפתי את האיפור, צחצחתי שיניים ואז חזרתי לחדר. פני כבר הייתה במיטה, פשוט אמרתי לה לילה טוב ונכנסתי למיטה. אני בדרך כלל ישנה על הצד שלי וכך, כרית אחת בין הברכיים וכרית אחרת מתחת לראש, מסכת עיניים על העיניים ואור כבוי, נרגעתי. התחלתי לחלום על הקוטג', ובאופן מוזר על בקתת הרועים, בחלום שלי היא הייתה גדולה יותר בפנים והייתה בה מיטה זוגית גדולה עם מספר פיות משתוללות שמזמינות אותי לבוא. סוריאליסטי ומוזר מספיק כדי שהמוח שלי יגיד לי שאני חולמת. מאוד מוזר. הייתי חצי מודעת לזרוע סביב הכתף שלי, התעלמתי מזה מנטלית ונתתי לפיות לדרוש ממני. "אני אומבר" אחת הפיות אמרה, "ואני רוצה לטעום אותך." "תהני," עניתי כשהיא ירדה עליי, הלשון הבלתי אפשרית שלה חודרת אליי עד הבסיס. הייתי מזוינת על ידי לשון דמיונית בחלום הכמעט שלי בזמן שהכלה שלי מלטפת אותי. הלילה נמשך באותו קו, נקטע כשנזקקתי לשירותים בסביבות שלוש לפנות בוקר, התקלפתי מפני ואז הצלחתי לחזור למיטה, אך הפיות כבר נעלמו ויעקב צעד במעלה השביל לקוטג'. כשהבוקר הגיע הרגשתי כאילו לא ישנתי בכלל. קמתי מהמיטה וכמעט נפלתי למקלחת. או, זה היה כל כך טוב יותר, הטיפות הרכות עוזרות להעיר אותי כשהן משחקות על גופי. נקייה ויבשה נכנסתי לחדר השינה, שמתי חזייה ולבשתי שמלת קיץ על הכתפיים. פני שכבה במיטה וצפתה. "את לא לובשת תחתונים?" היא שאלה. "לא, בדרך כלל לא, אני מעדיפה תחושה רעננה." "אה." "אולי תנסי את זה, אני אישית מוצאת שזה הרבה יותר נעים." "אבל מה אם מישהו יראה?" "מה הם יעשו? כלום, פשוט תפסיקי לדאוג מה אחרים חושבים ותעשי מה שנכון לך. ארוחת בוקר?" "בבקשה." "אוקיי, בייקון וביצים בסדר?" "מושלם." כשישבנו ליד השולחן ואכלנו את הבייקון והביצים שלנו ושתינו את התה שלנו, פני שאלה שאלה נוספת. "את לא דואגת אם מיק יראה אותך?" "לא, למה שאדאג? הוא מבוגר, היו לו חברות, הוא יודע איך נשים נראות. דברים כאלה לא טאבו בבית הזה. אם הוא יראה אותי עירומה אז זה לא עניין גדול." "וואו." "באמת, זה הופך לעניין רק אם את נותנת לזה להיות. הוא בוגר מספיק כדי לא להיות טיפשי או לצחוק כשהוא רואה אותי מסתובבת עירומה, שבדרך אגב, קורה רק למעלה. אני לובשת שמלה או חלוק למטה. הוא מסתובב עירום למעלה גם, אז אם תראי את אחיך עירום בזמן שאת כאן, תהיי ילדה גדולה על זה, הוא אחיך ויש לו זין, כמו כל גבר אחר שאת רואה." היא הסתכלה עליי במבט מוזר, ואז ראיתי אותה מושכת בכתפיה והיא חייכה. "מגניב," היא אמרה, "כשברומא אולי." באותו רגע קיבלתי החלטה. "יש לי קוטג'," אמרתי, "בחוץ בדיילס, אנחנו יכולות ללכת לשם, ואין סיכוי שדין ימצא אותך שם. יש שם אינטרנט, ואות, כך שתוכלי לשמור על קשר עם העבודה וכו' אם תרצי. אם הוא חושד שאת כאן, הוא לא ידע על המקום ההוא ולכן לא יוכל למצוא אותך, הרכב שלך יהיה מוסתר במוסך כאן, או שתוכלי לקחת אותו לקוטג'." "בואי נעשה את זה, אז אולי אני סוף סוף אוכל להירגע." "אני רק רוצה לומר דבר אחד על הקוטג', הכללים שם שונים. זה שני מייל מהכביש הקרוב ביותר ומבודד." "אילו כללים?" "בגדים, עירום מקובל בכל מקום כולל בחוץ." "אני חייבת?" "ממש לא, אבל אני כן." נכנסתי למטבח והתחלתי לארגן את האוכל שנצטרך לכמה ימים ואז עליתי לארוז לעצמי כמה בגדים. הצצתי לחדר של מיק. "מותק, אנחנו הולכים לקוטג' לכמה ימים,"
אתה יכול לבוא או להישאר, הבחירה כולה שלך." הוא לא ענה מיד, "אמא," הוא אמר, "אני אשאר כאן הפעם, אבל כשאת תחזרי לכאן, אני אלך איתך בפעם הבאה שתלכי. אני מדבר עם לסלי שהייתי הולך לבית הספר איתה, ובכן, היא קצת גדלה, אם את מבינה למה אני מתכוון, ואני לא רוצה שהאפשרות הזאת תתקרר, אם את מבינה למה אני מתכוון." צחקתי בקול רם וחייכתי אליו והשארתי אותו לזה. לקחתי את הדברים שלי למטה כדי להכניסם לרכב והצעתי לפנינה שהיא פשוט תכניס את כל הדברים שלה בחזרה למזוודה ותיקח את הכל. היא הסכימה ואמרה שכדאי שנלך ברכב אחד. בדרך לבית הכפרי היא קיבלה שיחה מהעו"ד, היו כמה הערות ממנה ואז היא אמרה: "תגיד לו שאם הוא מסכים ועוזב עד סוף השבוע, אני אשלם את ההוצאות שלו. בשלב כלשהו בשבוע הבא, אני אארוז את כל חפציו ואשלח אותם לכתובת שהוא יבחר. הבחירה שלו." חשבתי שהיא משחקת קשוח, ויש לה גם את הכסף לעשות זאת. לא ידעתי את כל הסיפור, אבל זה נשמע כאילו הצדק לצידה, לא יכולתי לדמיין נסיבות מקלות שיאפשרו לו ללכת ולשכב עם אישה אחרת ולהתחמק מזה. פנינו לשביל המוביל לבית הכפרי ונסענו לאט עד שהגענו ואני נסעתי לאחור כדי לעצור בצד. "בואי פנינה, בואי נכניס את הדברים שלנו, נרתיח את הקומקום ונתרגע. נחשוב על ארוחת צהריים אחר כך." פרקנו את הרכב ופנינה שמה את המזוודה שלה בחדר השינה השני, אני שמתי את האוכל במקומו ואז לקחתי את הבגדים שלי למעלה, שמתי אותם בארון או במגירות. ניחשתי שרובם יישארו שם. חזרתי למטה והקומקום כבר רתח ואני הכנתי תה. "רוצה לנסות משהו חדש?" שאלתי אותה. "כמו מה?" היא ענתה. חייכתי והורדתי את השמלה שלי. "לשבת עירומה בגינה ליד הנחל ולשתות תה. זה משחרר." לקחתי את התה שלי ויצאתי החוצה רק עם כפכפים. ישבתי והסתכלתי על הנחל, כמה עננים צפו חופשיים בשמיים כחולים, הנחל רשרש והיה נץ איפשהו שצעק. תהיתי למה הם תמיד מכריזים על עצמם לטרפם. פנינה יצאה והצטרפה אלי, והיא הייתה עירומה. חייכתי. "זה מטורף," היא אמרה. "אה, לא, לא זה לא. אף אחד לא יראה אותנו, ואם כן, אז מה? כל זה שטח פרטי, אין שבילים או זכויות מעבר או כל סיבה שמישהו יבוא לכאן. שלט בסוף השביל אומר, 'פרטי אין זכות מעבר'. אנחנו בסדר." "עדיין, זה לא רגיל להיות עירומים, מרגיש כמעט בוהמי." פשוט חייכתי ולגמתי מהתה שלי, עדיין חם מדי. חיכיתי עד שנשתה את התה לפני שאראה אם הבנות בסביבה. פנינה קיבלה שיחה מהעו"ד שלה, דין כנראה הסכים. "אני אתן לו לחכות קצת," היא אמרה, "שיתבשל." נשענתי לאחור והסתכלתי על הנחל אל הגבעות המתגלגלות שמעבר, הנץ עדיין מכריז על נוכחותו לטרפו וכמה כבשים במרחק רועות. הסתכלתי על פנינה. "איך את מרגישה?" "טוב, בעצם, כן טוב. פרק נסגר ועכשיו לפרק הבא אני חושבת." "אז את בשלום, אין עצבנות, משהו כזה?" "לא, בכלל לא." "טוב. יש לי הפתעה בשבילך." "אה?" "פיי, אלווינה, בוקר טוב אני רוצה שתפגשו את הבת שלי פנינה." פנינה הסתכלה עלי, אולי מצפה לכמה ארנבים שיקפצו. לא, לא ארנבים. היה רטט באוויר, רמז לאוזון אולי, ופנינה הסתכלה עלי בחשדנות, פשוט חייכתי. פיי ואלווינה הופיעו והתחילו לעוף מסביב, פניה של פנינה היו תמונה. "זה טריק, מקרן או משהו?" היא התנשפה. לא אמרתי כלום והושטתי את ידיי, פיי עפה אלי ונישקה אותי, והתחלנו לעוף באוויר, גופינו משולבים, מתנשקים ומלטפים. הצצתי בפנינה, היא ריחפה עם אלווינה, מסתובבת לאט, מתנשקת ואלווינה הניחה את ידה בין רגלי פנינה, אין דאגות, השארתי אותן לזה. ידי ירדה וליטפה את פיי בין רגליה, אצבעי פותחת את שפתיה ומחפשת את הנקודה שלה. לחיצה כאן, ליטוף שם ופיי צווחה וצחקה בהנאה. היה רטט, מצמצתי והייתי שוכבת על דשא קטיפה פיה ליקקה את הדגדגן שלי ואצבעותיה עמוק בתוכי. התנשפתי ואז פיה נוספת התיישבה על פניי, ליקקתי וטעמתי את מיצי האופוריה שלה כשהם מרחו על שפתיי. אומבר ניחשתי מהחלום שלי אתמול בלילה שאולי לא היה חלום כמו שחשבתי. יכולתי לשמוע את פנינה מתנשפת ונאנחת לידי, אבל לא יכולתי לשים לב אליה, הלחצים שלי היו גוברים וידעתי שהרגע שלי קרוב. לשוני הייתה עמוק ככל שיכלה להיות בפיה של אומבר, מיציה כיסו אותי וההתפוצצות שלי התפשטה דרכי, תענוגות מתפשטים בכל גופי, עקצוצים יורים לאצבעות רגליי, לאצבעות ידיי ולפטמותיי, נשימתי עזבה בצעקה אדירה כשהאורגזמה שלי הגיעה כמו סוס מירוץ שחוצה קו סיום. שכבתי מתנשפת, חזי מתרומם כשנאבקתי להחזיר את נשימותיי. נהיה חושך ואז אור ושוב ישבתי בכיסאי, חזי עדיין מתרומם, פנינה לידי, עיניה מביטות, פיה נושם בכבדות. "מה לעזאזל?" היא שאלה בין התנשפויות. ברעד, קמתי, התה הריק שלי
ספל בידי. "בואי ניכנס," אמרתי. הנחתי את הספל על השולחן וכמעט נפלתי על הספה בחדר הישיבה. פֶּנִינָה נפלה לידי, הספה כמעט קפצה כשהיא נחתה. "שמת לי סם בתה." היא אמרה. "לא." "אז מה זה היה לעזאזל?" "זה היה טוב?" "זה היה טוב? זה היה טוב מדי, זה היה בלתי יאומן." "אז, זה משנה מה זה היה?" "כן." רק משכתי בכתפיים. "אני הולכת להתקלח." קמתי ועשיתי את דרכי בזהירות למעלה לחדר האמבטיה והפעלתי את המקלחת. פשוט עמדתי תחת המים הזורמים לרגע ואז שפכתי ג'ל על היד, הקצפתי ואז שטפתי. כשיצאתי והתחלתי להתנגב, פֶּנִינָה נכנסה. השארתי אותה שם והלכתי לשכב על המיטה. זו הייתה אחת מהחוויות הכי אינטנסיביות שהיו לי, חוץ מאשר עם שִׂיד וחבריו, והמלכה הפֵּיוֹת לקחה את ההשפעות של זה, כאן הייתי עדיין מלאה באנדורפינים, הרגשתי כאילו אני זוהרת. פֶּנִינָה נכנסה ושכבה לידי, ואז התגלגלה וחיבקה אותי. זה הרגיש בסדר, זו הייתה הבת שלי אבל היא הרגישה טוב, אני הרגשתי טוב. "מה זה היה אמא, תגידי לי באמת." "פֵּיוֹת." "תפסיקי, הן לא קיימות." "בסדר, לא פֵּיוֹת, אבל עדיין פֵּיוֹת." "הן מיתוס, פולקלור." נישקתי אותה בעדינות על שפתיה, "כנראה שלא," לחשתי לתוך פיה, ידי על שדה. שתינו היינו עדיין קצת מלאות באופוריה של הפֵּיוֹת; היא נישקה אותי בחזרה ואצבעה עקבה אחרי החריץ שלי, לחצה לתוך העמק שלי. התנשמתי בהתעוררות על שפתיה, הלחצים שלי שוב נבנו. "זה לא אפשרי," היא אמרה כשאצבעה לחצה בעדינות על הנקודה שלי. לא יכולתי לעמוד בזה יותר, ירדתי במיטה, בין רגליה והקפתי את הדגדגן שלה בפי, מוצצת אותו, מלקקת, טועמת, עוטפת. החלקתי שתי אצבעות מתחת לסנטרי והקנטתי סביב הכניסה שלה, דוחפת פנימה, פותחת את עלי הכותרת שלה לתוך הפתח שלה, שמעתי אותה בולעת, לחצתי ונכנסתי לגופה, שתי אצבעות אומרות לה לבוא פנימה. "אוי שיט, אוי אלוהים," שמעתי כשלשוני עבדה על הדגדגן שלה ואצבעותיי ליטפו את הפות שלה מבפנים, ועשיית כך גרמה לי להרגיש הרבה יותר טוב, האופוריה של הפֵּיוֹת הייתה סם רציני. התחלתי לזיין אותה עם אצבעותיי כשלשוני דובקת ומלקקת את הנקודה שלה. היא התנשמה, אצבעותיה אחזו בשערי והיא דחפה את ירכיה כלפי מעלה. יכולתי להרגיש אותה מתוחה והתנשמותיה היו מואצות והולכות וקצרות יותר ופתאום היא דחפה את ירכיה גבוה ופניי היו רטובות והיא צעקה, ידיה עכשיו מכות במזרן והיא התכווצה על פניי. האטתי את לשוני והוצאתי את אצבעותיי ואת פי והסתכלתי למעלה. היא הביטה בי, פיה עדיין פתוח מהצעקה שלה. התגלגלתי מעל ירכה ועליתי במיטה, ונישקתי אותה, לשוני חודרת פנימה, לשונה כמעט לא מגיבה. שכבתי לצידה מאפשרת לה רגע להתאושש. אחרי דקה או שתיים היא דיברה. "אלוהים אמא, כאילו, וואו." "מותק," אמרתי פשוט. "אבל זה היה, כאילו, את, אמא, עליי, אנחנו לא צריכות." "הבית שלי, הכללים שלי מותק. האם רצית שלא הייתי עושה את זה?" "ממש לא, אבל, אף פעם לא. לא, זה היה לא מציאותי. אף פעם לא הייתה לי כזו אינטנסיביות." "לא? בסדר מותק. אולי זה פשוט כל הדברים שקרו השבוע האחרון שלקחו אותך למקום אחר?" "לא אמא. לא, זה היה פשוט סקס טהור ברמה גבוהה. זיינתי כמה מאהבים נהדרים, כלום, ואני מתכוונת כלום אף פעם לא השאיר אותי מרגישה ככה. את בטוחה שלא שמת לי משהו בתה?" "כמובן שאני בטוחה, לעולם לא הייתי עושה דבר כזה למען השם." "אני צריכה לישון אמא." חיבקתי אותה בזרועותיי וליטפתי בעדינות את שערה ועד מהרה היא נרדמה, נוחרת בעדינות רבה. גם אני נמנמתי, ידעתי מה היא עברה. אני קוראת לזה 'אחרי הפֵּיוֹת'. משהו הפריע לי, חלמתי על פֵּיוֹת, וזה היה חושני, לשונות חודרות לחריץ שלי, וזה נראה כל כך אמיתי. התעוררתי לאט, הייתה לשון בחריץ שלי, אירוע נעים להתעורר אליו. השמעתי נהמה מעריכה והתמקמתי מחדש כדי ליהנות מהתחושות שלא הוגברו על ידי אופוריה של פֵּיוֹת. פֶּנִינָה, הנחתי, היה חושך מוחלט ואף אחד אחר לא היה במיטתי, ליקקה לאט בין שפתיי, קצה לשונה על קרקעית העמק שלי. התחושות היו כמו גלים של עונג המתגלגלים לאורך החריץ שלי, החזקתי את נשימתי.