פרק 1 – 'התחלה חדשה'
הבהרה: כל הדמויות הן מעל גיל 18 אלא אם כן צוין אחרת במפורש.
==========================================================
"אני אולי מכירה מישהו שהטיפוס שלו זה בנות כמוך."
"……….מה לעזאזל את מתכוונת בזה?"
למרות שנשענתי על שולחן הלימודים שלי, הטיתי את הראש מספיק כדי להסתכל לבחורה שמולי בעיניים. שיער בלונדיני מובהר, לועסת משהו דביק ומתקתקת בטלפון שלה, כנראה מסמסת למישהו שהיא תפגוש בהמשך השבוע. אחת מכמה חברות שלי, אבל זו היא זו שהייתי מבלה איתה הכי הרבה במהלך שנת הלימודים.
"את יודעת, קטנות, 45 קילו רטובות, מהסוג שמככבות בפורנו בתור כרית סיכות לגברים שחורים. מהסוג שקוראים להן 'כמעט חוקיות' גם כשהן בנות 25."
המבטא שלה הרגיש כמו ברגים על עור התוף שלי, אבל איכשהו סבלתי את זה כל יום. כנראה שהמחשבה להיות לבד וללא חברים הפחידה אותי יותר.
"….מוניקה, עזבי את זה. את יודעת איך הבחורים האלה בדרך כלל. אני אתחבר איתו, אתן לו להשתמש בי כמו מקל תופים, ואז פתאום אני חלק מהמסיבות קוקאין שלהם בתור שלד, הזונה עם האף האדום. פשש פשש פשש ממהה, את יודעת מה אני עושה כאן?"
אני מחקה תנועת אגרוף לתוך חור דמיוני בזמן שאני מסתכלת למוניקה בעיניים.
"מה גורם לך לחשוב שהם יכניסו לך אגרוף?"
"מה גורם לך לחשוב שהם לא?"
"עבורך כל דבר הוא בעצם כמו BBC, אז אין צורך שיהיה לך אחד אמיתי בתחת כדי שזה ירגיש כמו אחד, את יודעת?"
"בכל מקרה….." אני משעינה את הראש שוב על השולחן, מרופד רק בערימת מחברות.
"…..אני אוותר."
"עניים לא יכולים להיות בררנים, חברה."
"……לעזאזל……"
"טוב טוב, את לא רוצה אותו, זה בסדר. זה אומר שיש לי שני פגישות להערב."
אני שומעת את צלילי המקלדת של הטלפון שלה מקישים במהירות, כנראה כדי להודיע לבחור שהוא לא יצטרך לסדר לי את הקרביים או משהו כזה.
"כן, כן, לכי. תיהני עם הזין שלו כמה שאת רוצה, חברה."
"אבל את לא יכולה פשוט להמשיך להתבוסס ככה, את יודעת. זה רע ללב ולדברים כאלה."
"אני אמצא את הדרך שלי לצאת מהשטויות האלה."
"הממ, את תמיד עושה את זה, נכון?"
"בינגו."
"זו האיסה שלי. טוב, אני צריכה ללכת עכשיו, ריצ'רד מחכה לי בחוץ. אוהבת אותך, חברה."
"כן, כן, אוהבת אותך, לכי תעשי את דיק מאושר וכל זה."
מוניקה טופחת לי על הלחי כמה פעמים לפני שהיא עוזבת את הכיתה במהירות כדי לפגוש את הבחור הגבוה והחזק שעמד בחוץ, ומשאירה אותי לבד עם המחשבות שלי שוב.
"……אוף."
==========================================================
12:24 בצהריים
אני עומדת בסבלנות ליד דלת הבית החדש שאמא שלי הביאה אותי אליו. שמי הוא איסה, צעירה ובת יחידה להורים שלי. אמא אמרה שאני אגור כאן בבית של סבתא עד שהעניינים בבית יסתדרו, משהו שקשור לנסיבות משפחתיות, דברים שלא ממש הבנתי, ולא ממש אכפת לי מהם. לבלות את הקיץ כאן בכפר עם משפחה שמעולם לא פגשתי במלואה אולי לא יהיה כל כך רע, אני מניחה. זה היה זמן קצר אחרי שגיליתי שהחבר שלי מזה עשרה חודשים, עכשיו האקס שלי, היה מנהל רומן עם שתי בנות מאחורי הגב שלי. כל דבר שיסיח את דעתי מהשטויות האלה, אני מניחה. זה הדבר האחרון שאני רוצה לחשוב עליו.
אמא דופקת על הדלת הקדמית, ולאחר דקה אנחנו מתקבלות על ידי אישה מבוגרת, כנראה סבתא שלי, וגבר צעיר. היה לו שיער קצת מבולגן, עיניים בצבע ענבר בוהק, ונראה שהוא באותו גיל כמוני, אם רק בגלל שהוא גבוה כמוני.
"אני שמחה שהגעתן כל כך מהר. כבר הכנתי את החדר הכי טוב שאני יכולה. יעקב יקירי, למה שלא תיקח אותה לחדר המשותף?"
האישה דיברה בזמן שהיא מכניסה אותנו פנימה. הבחור, כנראה הבן שלה, לא הרים את מבטו ממנה בזמן שהיא דיברה, למרות שמבטו הקר והענברי היה דבוק אלי ואל אמא שלי, כנראה מתוך סקרנות. בחור די חמוד, אני חייבת להודות.
———————————————————-
12:46 בצהריים
"אמא אמרה לי שנחלוק חדר ביחד. השולחן שם והמיטה התחתונה הם שלי. את יכולה לקחת את המיטה העליונה."
הבחור הצעיר אמר לי לאחר שאמא וסבתא עזבו אותנו לבד בחדר. הוא נראה רגוע ובו זמנית מהוסס, כאילו הוא מסתיר משהו מסיבה כלשהי.
"יעקב זה השם שלך, נכון?" אני שואלת בזמן שאני קושרת את השיער שלי לקוקו מסודר.
"אני איסה."
"כן. וממה שאמא אמרה לי, אני מניח שאני הדוד שלך."
לא הופתעתי מזה אפילו לרגע. בני משפחה חדשים צצו מאז מותו והלווייתו של סבא. דודות, דודים, בני דודים, חצי אחים, את שם. אני מניחה שהוא היה סוג של פוליגמיסט סדרתי בצעירותו. אני נשכבת בעצלנות על המיטה התחתונה עם אנחה, קצת עייפה מהנסיעה לכאן.
"דוד ואחיינית באותו גיל, הא? זה לא נראה לך קצת מוזר, יעקב?"
הוא נראה עצבני כששאלתי את זה, מתנועע קצת יותר מהרגיל אם רק לרגע כשהוא ישב ליד השולחן שלו.
"טוב…סבא היה עם כלה בת 16 כשהוא היה בן 54. בן דוד התחתן עם אחיו למחצה בשבוע שעבר. בן דוד אחר התברר שהוא מנהל רומן עם חמותו מאחורי הגב של ארוסתו."
העיניים שלי נפתחו לרווחה כשהוא שיתף אותי במידע העסיסי הזה בצורה כל כך נונשלנטית. הוא הבחין בזה, והוא רק משך בכתפיו ואפילו נראה רגוע כשהוא הניד בראשו.
"אה, ועוד משהו. דודה מצאה את אביה המנוכר שהיא לא פגשה 20 שנה בחודש שעבר. הם התחילו לדבר,
לבלות זמן בהשלמת פערים וכדומה. בסופו של דבר הם התקרבו יותר מדי לנוחות של מישהו. "אתה יודע מה הם עשו מאחורי הגב של כולם?" בלי לחכות לתשובה, יאיר עושה את התנועה המינית עם הידיים שלו. השפתיים שלי התכווצו בהפתעה. הוא פשוט נתן לי מבט שיכול היה לומר 'אני יודע, נכון?'. "אז… 'מוזר'? מבחינת המשפחה שלנו, מה בדיוק נחשב 'מוזר' יותר?" הוא הוסיף. הוגן מספיק. "נראה שאתה לא משפחה אלא אם כן או שדפקו אותך, או שדפקת מישהו, במערכת יחסים." אני אומרת את זה תוך כדי מחשבה על המאבק האחרון שלי עם החבר לשעבר שלי ודרכי הבגידה שלו. "ולא באמת הסוג של 'דפיקה' שהיית רוצה, גם." יאיר הוסיף לציניות שלי. נראה שהוא יודע הרבה יותר על הרקע הבעייתי של המשפחה שלנו ממני. ישבתי שם בשקט לרגע, מהרהרת אם עלי לשתף את החוויות שלי איתו, בסופו של דבר החלטתי שזה מתאים לשיחה בכל מקרה, והוא נראה אמין. "תפסתי את החבר שלי בעומק של שתי בנות בשבוע שעבר. השמיים יודעים כמה זונות אחרות הוא עטף את הנקניק שלו שאני לא יודעת עליהן. האם זה אומר שאני 'משפחה' עכשיו?" אני שואלת אותו בציניות עם חיוך מובס על פניי. הוא מסתכל עלי המום לרגע, ואז פניו נרגעות למבט של סימפתיה עמוקה. "…..תנחומיי." הלסת התחתונה שלי רועדת כשהכובד של המצב שלי באמת מתבהר לי. אני מניחה שהייתי יותר מדי עסוקה ברעיון של סוף סוף לשכב שאני קצת התבלבלתי עם סדרי העדיפויות שלי. האמת היא, שנפגעתי הרבה יותר ממה שחשבתי מהעובדה שהוא החליט שהזמן שלו טוב יותר בלהתעסק עם שתי זונות מאשר לקחת את הבתולים שלי כמו שהוא הבטיח. 10 חודשים הלכו לפח מחכים לאבד את כרטיס ה-V שלי, ולמה? "…..אה, בכל מקרה, מה איתך, הא? איזה, אהם, 'חוסר מזל' אתה יכול לשתף, דוד יקר?" אני שואלת ברמז של סרקזם, מקווה לקבל סיפור אישי ממנו הפעם וגם להסיט את השיחה מהכישלון שלי. הוא נראה אפילו יותר מהוסס מהרגיל מהשאלה שלי, עיניו מתרוצצות כאילו הוא מנסה להמציא תירוץ. "אני, אהם….מעדיף לא לענות על זה." "פשש, לא הוגן. שמעת את שלי." אני מוחה. "לא הוגן התחת שלי, לא ביקשתי ממך לספר לי." הוא עונה. אני מביטה ביאיר לשנייה או שתיים, ואז מתוך דחף קמתי והתיישבתי על ברכיו לפני שאני מתיישבת עליו, עם הידיים שלי מחזיקות את משענת הכיסא שלו. פניו נשארו נייטרליים, באופן מוזר, אבל מקרוב אני יכולה לראות את לחייו שהפכו מעט אדומות. כל זה נגד השיפוט הטוב שלי, כמובן. רק פגשתי את הבחור הזה, שהוא הדוד שלי לא פחות, ואני כאן יושבת על ברכיו כמו חשפנית באמצע ריקוד חיק, כנראה גם מסמיקה כמו עגבנייה בתהליך. אני מקווה לכל מה שקדוש שהוא יחשוף מידע מספק או שהניסיון העלוב והמשפיל שלי יהיה לשווא. "……מה את עושה?" קולו היה נמוך, וכמעט שקט. "ב-בוא, זה יהיה רק בין שנינו. אה–הסוד שלך, אני מתכוונת." הקול שלי היה נמוך באותה מידה. עם זאת, מצאתי שזה כמעט בלתי אפשרי לשמור את המבט שלי נעול על שלו, לא בזמן שאני פולשת בכוונה למרחב האישי שלו ככה. "אם…..אספר לך, תירדי ממני?" אני מהנהנת בהתלהבות, אבל נשארת ללא תזוזה אחרת. "בסדר……זה היה לפני כמה שנים, רק אני והשכנה שהייתה לנו בבית הישן שלנו. היא הייתה קצת יותר מבוגרת, אולי שנתיים עד ארבע שנים מעלי? אני לא ממש זוכר. בכל מקרה, כשהייתי אצלה פעם אחת היא שאלה אותי פתאום אם אי פעם קיבלתי….זקפות, את יודעת? הנהנתי, והיא שאלה אותי אם היא יכולה לשחק עם…עם הזין שלי. האמת, אני לא בדיוק בטוח איך להרגיש לגבי זה… כאילו בטח, זה הרגיש טוב, אבל אהם…" יאיר עצר וניקה את גרונו לרגע. "בכל אופן, אני והיא פשוט עשינו דברים כל יום במשך השבוע הבא או משהו כזה. עד שאמא העבירה אותי לכאן, זה–" "איזה דברים? אני מתכוונת, איזה דברים עשיתם בדיוק?" קטעתי אותו בזמן שהתקרבתי יותר, נעשית קצת יותר סקרנית לגבי הפרטים של הפעילויות הסודיות שלהם יחד. תחושות המבוכה נעלמו לגמרי, עכשיו כל מה שמעניין אותי זה לסחוט יותר מידע מהבחור הזה. "…למה את רוצה לדעת כל כך? ותוכלי כמו….לרדת ממני עכשיו? בבקשה?" "בוא, פשוט תספר לי מה עשיתם. אני לא אגיד לאף אחד אחר אם זה מה שמדאיג אותך." "הממ, הבחור האחרון שאמר לי את זה מיד הלך וסיפר לחברים שלו. נחשי מי יש לו מוניטין בבית עכשיו?" את מתכוונת מוניטין של סטוד? "בוא! בתמורה לכמה מהפרטים העסיסיים האלה, אני אהם……אה…שיט–" אני מבינה בשלב הזה שאין לי שום ניסיון אמיתי סביב הדברים האלה, ולכן, אין לי קלפי מיקוח לדבר עליהם. אף פעם לא ניסיתי משהו עם האקס שלי חוץ מלהתנשק וכל זה, והעובדה שהוא היה מזיין שתי זונות מאחורי הגב שלי גרמה לראש שלי לבעור מזעם. "את תעשי מה…?" יאיר הביט בי בזמן שחיכה שאסיים לדבר. הסתכלתי עליו בחשש, מנסה כמיטב יכולתי להמציא משהו. "ב-ובכן, מה היית רוצה שאעשה, הא? אני יכולה אהם, לעשות מה שהשכנה ההיא עשתה….לך….אם זה מה שהיית רוצה." המילים יצאו מהפה הרועד שלי לפני שהייתה לי הזדמנות אפילו לעבד אותן. עיניו של יאיר התרחבו מעט כשהוא שמע אותן, כאילו מישהו בדיוק אמר לו שכלבו נתפס.
לתקוף את הפעוט מהבית השכן. בהתחשב בכל הדברים, למישהו שיש לו ילדה בגילו שיושבת עליו ומציעה לו בעדינות טובות מיניות, יש לו פרצוף פוקר מרשים, בעוד שאני כאן מגמגם מכל הרעידות שהלסת התחתונה שלי עושה. "על מה אתה מדבר–" "נו באמת! אני פשוט ממש סקרנית, זה הכל." אני קוטעת אותו שוב בזמן שאני חוזרת להישען על כתפו. "ואני חושבת שזה קצת לא הוגן שאתה קיבלת קצת אקשן בזמן שאני עדיין בחושך." "מה, האקס שלך לא נתן לך שום 'תשומת לב'?" יעקב שאל בלי להחמיץ פעימה. שתיקתי הייתה התשובה שלו. "גם, אני לא באמת חושב שאנחנו צריכים לעשות שום דבר כזה. אני בטוח שאת יודעת למה…" יש לו נקודה. "א-אבל יש לך זקפה, נכון? אתה יודע שאני יכולה להרגיש את זה מתחתיי…" אכן, אני יכולה להרגיש משהו קשה — וגדול — גדל מתחת למפשעה שלי. למרות שאני יודעת שזו רק תגובה פיזיולוגית רגילה של הגוף הגברי, עם איך שאני יושבת עליו ככה והכל, המחשבה שהוא מקבל זקפה בגללי שתלה זרע של חום במפשעה שלי גם כן. יעקב כמעט מיד הסתכל הצידה כשהמילים שלי נרשמו במוחו. "א-אני לא יודע על מה את מדברת–" שוב נגד השיפוט הטוב שלי, זזתי אחורה קצת ושמתי את שתי הידיים שלי על האוהל הגדול שיעקב מקים בין רגליו. המכנסיים שלו היו עשויים מבד רך, וזה לא הרגיש כאילו הוא לובש תחתונים. דרך הבד, אני יכולה להבחין בפרטים העדינים של החיה שדודי מסתיר. העטרה, החריץ המובחן שלה, אפילו כמה ורידים פועמים שמצפים את הגזע. עדיין מסתכלת עליו ישר בעיניים, אני מבינה מהר שאני רחוקה מדי מכדי לחזור עכשיו. דודי או לא, הזין שלו נראה קולט מספיק כלפיי בכל מקרה. "….עיסא, ברצינות……." זה כל מה שהוא מלמל בזמן שהרגשתי את הבליטה של יעקב מתכווצת כמה פעמים ביד שלי. הקול שלו גם נשמע כאילו הוא מזהיר אותי לא לקחת את זה רחוק מדי. הייתי צריכה לעשות משהו. "א-אהם, אז למה אתה קשה, הא? אני אמורה להיות האחיינית שלך….אתה יודע?" הידיים שלי לחצו על הזין שלו מתוך עצבים, מנסה להפוך את השולחן עליו. התגובה שלו הייתה גניחה קטנה ועין סגורה, כנראה מהלחץ על הזין שלו כמו שפופרת משחת שיניים. "ל-למה את חושבת שאני קשה? וגם, לעזאזל, תקל על הלחץ שם!" בלעתי את הגוש היבש בגרוני כשהרפיתי מיד את הלחץ על הזין שלו. יש לו נקודה. אני בעצם מבצעת תקיפה מינית על הדוד המסכן שלי בלי סיבה טובה. "א-מממ……אני, אה…..אני מצטערת……." הלחץ שלי על הבליטה שלו משתחרר עוד יותר כשהאשמה מתחילה להשתלט, גוברת על התערובת של מבוכה ותשוקה. אני צריכה להשתלט על עצמי, לפני שהחבר החדש במשפחה שאני פגשתי רואה בי לא יותר מפרוורטית מטורפת. בדיוק כשהייתי על סף לרדת ממנו, אני מבחינה בכתם רטוב גדול על קצה הבליטה של יעקב. הוא השתין על עצמו? אני לא חושבת שישבתי עליו כל כך חזק כדי שהשלפוחית שלו תדלוף. "אז…..את יכולה לרדת ממני עכשיו?" יעקב דיבר אבל המילים שלו לא נרשמו בראשי. במקום זאת, שמתי את האצבע שלי על הקצה הרטוב של האוהל שלו. דביק, חלקלק, בהחלט צמיגי, והיה לו ריח מוזר כשהבאתי את האצבע שלי לאף. "עיסא?" "קדם שפיכה!" פלטתי בלי לחשוב. יעקב פשוט מסתכל עליי לא מרוצה. "עניין גדול. גם את היית רטובה אם הייתי משפשף את המפשעה שלך עכשיו גם אם זה היה נגד רצונך." מה יש לבחור הזה? חוסר התגובה הגדולה ממנו מבלבלת, אבל גם מעצבנת באותה מידה. טיפה של הקדם שפיכה שלו על האצבע שלי והוא מדבר על להרטיב אותי. "זה לא מה שאני אומרת. המכנסיים שלך מלוכלכים, ויש לך זקפה ענקית בין הרגליים, אתה פשוט תעזוב את זה ותלך סביבי ככה?" "ובכן, של מי את חושבת שזה אשמתו!?" חיוך לא מאמין מתחיל להיות יותר ויותר גלוי על פניו של יעקב. זה כאילו הוא מתקשה להאמין לזה וסביר להניח שהוא חושב שאני משחקת עליו תעלול מיני טיפשי כמו בפורנו זול. "האשמה שלי! עכשיו בבקשה תני לי לתקן את זה!" הגבות של יעקב מתרוממות כשהוא שומע את המילים האלה ממני. פשוט בהיתי בו בחזרה, תוהה אם זה היה הדבר הנכון לומר. "את לא מתקנת כלום. תרדי." זזתי קדימה במקום להתרחק, אם כי לא מספיק כדי להסתיר את הזקפה שלו מתחת למפשעה שלי. יעקב שם את הידיים שלו על הירכיים שלי הפעם, אם כי הוא לא נראה עושה שום מאמץ לדחוף אותי ממנו. לפחות לא עדיין. "בבקשה….תני לי לעזור, זה המעט שאני יכולה לעשות." אני מסתכלת למטה ויכולה לראות שהכתם הרטוב על הזקפה שלו גדל. הרבה יותר גדול. אני תוהה אם זה עדיין הגוף שלו מדבר או אם הוא באמת מתגרה ממה שאני עושה. אני יכולה לראות את הגבות של יעקב מתקמטות קצת. למרות הפנים החמודות שלו, לבחור הזה יש מבט מאיים למדי, אני נשבעת. "חוץ מזה, אתה תמיד יכול פשוט לדחוף אותי אם אתה רוצה שאני אפסיק." עדיין לוחצת על הזקפה השמנה שלו בידיים שלי, אני מחכה בחרדה שהוא פשוט ידחוף אותי מהברכיים שלו. הייתי יכולה להישבע שהדופק שלי היה חזק יותר מהמאוורר התקרה המרעיש מעלינו ברגע השקט הזה. הוא נותן לי מבט ארוך ישר בעיניים, כנראה שוקל אם לרצוח אותי, לדווח עליי או פשוט לנתק אותי מהמשפחה.
זה בטח היה רק כ-5 שניות, אבל לי זה הרגיש כמו נצח של נצחים יחד. "……..תעשה מה שאתה צריך, אבל זהו. הבנת?" יעקב סוף סוף שובר את השתיקה ולוקח בעדינות את ידיי מהבליטה שלו, ואז תופס את חגורת מכנסיו לפני שמוריד אותם ונותן לאיבר המין הזקוף שלו להשתחרר בחופשיות. לראות את זה מקרוב, ליד המפשעה שלי לא פחות, גרם לדופק שלי להמריא כמו שלא יכולתי להאמין. אני מושיטה את ידי הרועדת והמזיעה לעברו, מרגישה מוקסמת מגודלו ומהאופן שבו הוא מתעוות. "כ-כן, דוד. ה-הבנתי…. ♡" ========================================================== סוף הפרק "פניו היו פוקר, אבל איברו רצה לדקור אותה."