כל חיי, תמיד הייתי זה שמציקים לו בגלל המבנה הקטן שלי והמראה הנשי שלי. רך, חיוור, ודמות נשית שזה עתה מלאו לי 18. כל כך שברירי, כל כך חסר אונים, ובכל זאת כל כך מוכן ברגע שזה התחיל. הפעם הראשונה שלי הייתה עם בן דוד שלי הגדול. הוא תמיד היה נחמד אליי, ואהבתי איך שהוא היה נחמד אליי יותר מרוב האנשים. משחק איתי משחקים והיה כל כך זהיר ועדין כאילו אני אשבר אם הוא יהיה גס מדי. הבעיה היא שבאיזשהו מקום רציתי שהוא יהיה גס איתי. ההקטנה וההתעללות המילולית מצד גברים גדולים, חזקים ומבוגרים יותר במשפחה גרמו לי להאמין שזה איך שהם מביעים אהבה. כשאני מרגיש את האהבה הזו, זו התחושה הכי חולפת של אקסטזה שאי פעם הצלחתי לקבל מהמשפחה שלי. עד שבן דוד שלי הפנה אליי את גבו בצורה שכמעט רציתי באותו זמן ונזקקתי נואשות להרגיש את האקסטזה הזו. הוא הלך להביא ארוחת צהריים ונישק אותי על הלחי, טפח לי על הישבן בצורה שובבה כשהוא עזב את החדר שלי, יודע שזה יטריד אותי. מסמיק בעוצמה כשהחום זורם לפנים שלי כשהוא אמר, "הוא יחזור לשחק איתי עוד מעט," עומד שם עם הישבן שלי שורף קצת והפולסים מהחבר שלי במכנסיים קצרים מתרגשים מהחזרה שלו. הייתי צריך להיפטר מהתחושה הזו, אז כשהוא סגר את הדלת, תפסתי את הכרית שלי, שמתי אותה מתחתיי והתחלתי להתחכך בה, צריך להיפטר מהתחושה הזו לפני שהוא יחזור. "מה לא בסדר איתי?" חשבתי כשהתחלתי לדמיין אותו לוקח אותי, החום זורם עליי בזמן שאני מתחכך בכרית הכי מהר והכי חזק שהמבנה הקטן שלי מאפשר. זמן קצר לאחר מכן, אני לא מחזיק מעמד הרבה זמן. מתפרץ במכנסיים הקצרים שלי, הפיצוצים הקטנים והעלובים שהחבר הקטן שלי יכול להוציא כשאני מתמוטט על המיטה שלי, הירכיים שלי מורמות עם הכרית מתחתיי כשאני מנסה לתפוס את הנשימה שלי במצב כל כך מגונה. פנים למטה, מתנשף עם הישבן שלי מורם מהכרית מתחתיי. פסים של זיעה מסמנים את הלחיים שלי דרך המכנסיים הקצרים כשאני מנסה לתפוס את הנשימה שלי. לפני שהספקתי לקום, הדלת שלי חרקה כשאני מוציא אנחה נשית רמה, יושב בחזרה מול הקיר שנפגש עם קצה המיטה שלי עם הכרית בין הרגליים שלי מחבק אותה מנסה לכסות את מה שעשיתי. בן דוד שלי חזר לחדר עם חצי סנדוויץ' בין השיניים ושתייה ביד, סגר את הדלת לפני שהוא שם לב למשהו. מחשבות רצות בראש שלי כשאני מסמיק אדום עמוק עם זיעה נוטפת מהמצח שלי כשאני יושב שם מנסה להסתיר את הכתמים מהבלגן שעשיתי במכנסיים הקצרים שלי, ברור אם לא הייתה הכרית נגדי. בן דוד שלי סוף סוף הסתכל עליי, רואה אותי מול הקיר בפאניקה כזו. הוא הניח את השתייה והסנדוויץ' שלו כשהוא התקרב, שואל, "מה קרה? הייתי בסדר? אני חולה?" מבחין בזיעה, והוא תפס את הכרית כשאני נאבק לשמור עליה. הוא משך אותה בקלות כשאני נאבק להחזיק אותה, והוא ראה את הבלגן שעשיתי. אפילו אחרי שהוא לקח את הכרית, חציתי את הרגליים. זה היה ברור כשמש, לא היה מקום להסתיר את זה. דמעות עלו בעיניי כשאני מתנצל בפניו שוב ושוב על כמה שאני אוהב אותו שהוא היה האדם הנחמד היחיד בחיי. הוא ישב שם, לא אומר מילה אליי לרגע. זה הרגיש כמו שעות שעברו רק באותו הרגע כשאני יושב שם בוכה. הוא פתאום התקרב, נעל את שפתיו עם שלי כשאני נאנח נגד הנשיקה. עיניי היו פעורות כשהוא סגר אותן בחוזקה, לשונו מחליקה בין שפתיי כשהוא נישק אותי בעוצמה כזו. הלשונות שלנו רוקדות יחד בין הפיות שלנו מחליפים רוק כשהיד שלו רצה למטה מתחת למכנסיים הקצרים שלי כשאני מנסה לדחוף את החזה שלו, אבל עם המבנה הקטן שלי לא יכולתי לעשות כלום כדי לעצור אותו. למען האמת, לא רציתי לעצור אותו בכל מקרה כשהוא תפס את החבר הקטן, הפועם והעדין שלי. מושך אותי דרך הזרע שכבר היה עליו כשאני יושב שם לוקח את זה. מתפרץ שוב ושוב במשך הדקות המעטות שהוא משך אותי. אצבעותיו לא מרפות כשהוא מכריח אותי שוב ושוב כל פעם. שוב ושוב כשהוא מרוקן אותי מכל טיפה. הוא סוף סוף התרחק מהנשיקה כשאני נשען על הקיר והמיטה, מתנשף בכבדות עם כזה בלגן על הברכיים והבטן שלי מהשפיכה כל כך הרבה פעמים כל כך מהר. החבר שלי נהיה רפוי ורגיש מדי מההתעללות שהוא קיבל. זו הייתה התחושה האמיתית הראשונה שלי למה שחשבתי שהוא אהבה, וזה היה רק ההתחלה. הוא קם, לא אומר מילה, מתנשא מעליי כשאני מסתכל עליו, מרגיש כל כך נגעל מעצמי על מה שעשיתי עם בן דוד שלי שאני מעריץ. מי שהתייחס אליי כל כך יפה כל חיי כשהדמעות פשוט זורמות על לחיי בלי סוף, ועיניי שוב נפתחו לרווחה כשהוא משך את מכנסיו לאט עד שהם הגיעו לחצי הדרך במורד ירכיו כשהחבר הגדול הרבה יותר שלו קפץ למעלה מתנדנד מעליי פועם למעלה ולמטה כשהוא פועם כל כך חזק כשאני מסתכל עליו כמעט בהערצה. הוא לא היה צריך לומר מילה כשידי הקטנה עטפה אותו, מושכת את עצמי אליו כשזה הרגיש כמו חלום. מתקרב אליו,

ריחו הציף את אפי ככל שרציתי בו יותר ויותר. לשוני נדחפת מבין שפתיי כשגופי הרגיש רועד מהתרגשות, לשוני מלטפת באיטיות את איברו עד לקצהו, עוטפת את קצהו בשפתיי, מוצצת ומלקקת אותו, מתענגת על טעמו בעוד ידו הגדולה אוחזת בראשי, אצבעותיו עוברות בשערי כשאני מוצץ לו. דוחף אותו עמוק ועמוק יותר לתוך פי כשלסתותיי נפתחות בכוח. לוקח יותר ויותר ממנו לתוכי כשקצהו הגדול והפועם פוגע בחלק האחורי של גרוני כשאני מנענע את ראשי למעלה ולמטה, מרייר על איברו הקשה והפועם, לוקח חצי ממנו. אני מרגיש את ליבו פועם מהתרגשות דרך איברו הממלא את פי כששפתיי מוצצות אותו נואשות. לשוני מסתובבת סביבו, מתענגת על טעמו כשהוא מושך את ראשי קרוב יותר. קצת מתחתיו כשאני מביט בו כשהוא דוחף עמוק לתוך גרוני הצר. עיניי מתגלגלות לאחור כשגרוני מתנפח כדי לקחת כל סנטימטר ממנו לתוכי כששפתיי עוטפות את בסיס איברו ופניי נלחצות לאזור חלציו. אשכיו נדחפים כנגד סנטרי כשאני יכול רק לבלוע שוב ושוב, מנסה לנשום כשגופי מזועזע לאורגזמה מההתעללות הפתאומית. איברי הקטן יורה ריקים כשאני חווה אורגזמה יבשה לאחר שבן דודי רוקן אותי קודם כשנישקנו. ידו אוחזת בעדינות את אחורי ראשי, מחזיקה אותי במקום כשהוא דוחף מבסיס לקצה, מזיין את גרוני כאילו הייתי שרוול הזין האישי שלו. רק תופס נשימה כשהוא מוציא את איברו מגרוני כל פעם לפני שהוא דוחף אותו שוב פנימה. גרוני משמיע קולות רטובים ומלוכלכים כשהוא מכריח אותי לקחת את הזין הקשה שלו שוב ושוב. אני מניח ש"הכריח" זה לא המילה הנכונה לתאר את זה, כי נהניתי מכל רגע של אושר ואקסטזה שהרגשתי כשניסיתי למצוץ את החיים ממנו דרך הזין הבשרני שלו. אשכיו המלאים בזרע מכים בסנטרי כשהוא עושה בי כרצונו. איברי יורה ריקים שוב ושוב כשגופי חווה גל אחרי גל של צמרמורות ועור ברווז כשאני באושר טהור. איבדתי את תחושת הזמן כשהוא עשה בגרוני הקטן כרצונו. הרוק והקדם-זרע מקציפים כשהוא מערבל את גרוני עם הזין הגדול והשמן שלו כשהוא לבסוף קובר את אשכיו בתוכי וגומר בתוכי. כל כך חזק שזה מתפרץ בגרוני סביב איברו כשאני מנסה נואשות לקחת הכל לתוכי כשהוא מתיז סביב שפתיי כשאני בולע מטען אחרי מטען ממנו אבל פשוט לא יכולתי לעמוד בקצב כשהוא עשה כזה בלגן ממני. גופי הקטן לוקח כל מה שיכול כשבן דודי ממלא את בטני בזרע החם והעבה כשהחום שוטף את גופי כשהוא מסיים, מוציא באיטיות כשאני מוצץ כאילו חיי תלויים בזה, מנקה את איברו עבורו כשהאיבר שלו קופץ עדיין קשה לאחר שברח משפתיי, יכולתי לדעת שהוא לא סיים עדיין כשנשכבתי לאחור עם בטני המלאה בזרע מתנפנפת כשנפלתי לאחור. הוא תפס בי, קורע את מכנסיי כשהוא מתמרן אותי למצב. הופך אותי ופונה לקיר כשאני נופל, קובר את ראשי בכרית, אוחז בה בחוזקה כשאני מנענע את ישבני הקטן והבהיר לעברו. ידיו אוחזות במותניי כשהזין הגדול שלו מפשק את ישבני כשהקדם-זרע משמן את החור שלי עבורו. מספיק כדי להכניס את הקצה כשאני נושך את הכרית, מנסה לשמור על מעט הרוגע שנותר לי כשהוא מותח אותי. הכאב והעונג כשהוא דוחף את הקצה פנימה והחוצה ממני, מותח אותי כדי לנסות להתרגל לגודלו. מוחי ריק מלבד האהבה שהרגשתי עם העונג האינטנסיבי. משתוקק ליותר ויותר כמו אינסטינקט פרימיטיבי כשהוא דוחף לתוכי שוב ושוב עמוק יותר כל פעם. לבסוף מכריח את כל האשכים לתוכי, בטני מתנפחת כשהוא מכריח את הכל לתוכי כשאני צועק כמו כלבה מיוחמת מתחנן לכל זה. שלא יפסיק כשהוא משתמש ומתעלל בישבני המסכן. קרביי זזים כשהוא מכריח את הכל לתוכי שוב ושוב אני חייב לבלוע שוב ושוב כשזרע מנסה לעלות בגרוני כשהוא ממשיך לזיין אותי בברוטליות, בולע שוב ושוב כשאיברי הקטן יורה ריקים שוב ושוב כשהוא מזיין אותי חזק שוב ושוב כשאני חווה מעגל אינסופי של אושר וכאב עונג. אחרי מה שנראה כמו שעות שהוא קורע את ישבני, הוא לבסוף עוטף את אצבעותיו סביב גרוני, מושך לאחור ומרים את גופי העליון מהמיטה כשגבי מתעקם כל כך חזק. הוא נשען לתוכי כשאני רועד ללא הפסקה עם גופי הרבה מעבר לגבולו כשהוא מלקק את החלק מצווארי שמתגלה מאחורי אוזני ולוחש לי "תהיה ילד טוב ותקח הכל" כשהוא דוחף לתוכי הכי חזק שהוא יכול. אחיזתו מתהדקת סביב גרוני כשאני מנסה לצעוק אבל הוא חייב לשמור אותי שקט עם כל השאר בבית כשהוא מתפרץ בישבני המנוצל והמתעלל, גומר כל כך חזק כשהוא גונח באוזני, שופך מטען אחרי מטען לתוכי. גופי המסכן מתנפח כדי לקחת כל טיפה שאני יכול לחלוב מהזין המפואר הזה.

הבטן שלי כמעט נוגעת במיטה כשהוא מסיים בי, האחיזה שלו עוזרת לשמור את הזרע בבטן שלי. אני סוף סוף מתמוטטת, מתעוררת שעות מאוחר יותר. נראה שכבר חשוך בחוץ בשלב הזה, ואני תופסת את הטלפון שלי להודעת טקסט אחת מבת דודי. "זה ילד טוב. אני אראה אותך מחר."

Avatar photo

By יעל אפק

יעל אפק היא סופרת נלהבת שמרגישה חיבור עמוק לתחום הספרות הארוטית. היא אוהבת לשלב בין תשוקה ורגש בסיפוריה, ותמיד מחפשת דרכים חדשות להעביר חוויות חושניות ואינטימיות דרך המילים. יעל כותבת במיוחד עבור הקהל הישראלי ומאמינה שדרך הסיפורים שלה היא יכולה ליצור חיבור רגשי עמוק בין הקוראים לתכנים. מלבד הכתיבה, יעל גם אוהבת לפרסם סיפורים של אחרים, מתוך אמונה שכל אחד יכול למצוא את מקומו בעולם הארוטי ולשתף את החוויות שלו עם הקוראים.