יישוב מחדש של הארץ

פרדריק עמד בכיכר העיר עם שאר תושבי הכפר והמתין לחדשות. בדרך כלל היו עושים הכרזות חשובות ברדיו או אפילו בעיתון, אבל ההכרזה הזו הייתה כל כך חשובה שכולם היו צריכים לשמוע אותה בשידור חי. אחרי כמה דקות נוספות, איש בחליפה עלה לבמה ודיבר דרך המיקרופון. "שוב, האימפריה הגרמנית ניצחה את אויביה. הקייזר מודה לכם על עמידתכם האיתנה במלחמה הגדולה השנייה שהסתיימה בשנה שעברה. לצערנו, כפי שרבים מכם יודעים, אוכלוסיית האימפריה המפוארת שלנו הושמדה. מחצית מכל הגברים נספו כדי להביא לגרמניה ניצחון ושניים מתוך שלושה גברים בגילאי 18 עד 30 כעת מתים. לכן, נחשב חיוני להמשך השגשוג של המדינה שכל גבר צעיר יוליד ילדים עם מספר נשים. זהו חובתה הפטריוטית של כל אישה לחלוק את הגברים הנותרים בגרמניה וללדת את ילדיהם כדי שנוכל לאכלס מחדש את המדינה." הקהל היה המום מהצו ונשאר בשקט מוחלט במשך שאר הנאום. "אנו יודעים שסידור כזה עשוי לא לבוא בטבעיות לרבים, ולכן אנו מיישמים תוכנית לעידוד ההתנהגות הרצויה." הבירוקרט שתה מעט נוזל מבקבוקון ואז עיין בהערותיו. "לגבי הכפר שלכם, הכפר של עץ הבית, אתם נפגעתם במיוחד. לכן, כל גבר יידרש… לשתף פעולה… עם חמש נשים כל אחת. כל אישה תקבל מספר וכל גבר יקבל מספר שמסתיים באפס ואחריו המילה 'זוגי' או 'אי זוגי'. לדוגמה, אם גבר יקבל את המספר 10-זוגי, אז הוא חייב 'לשתף פעולה' עם הנשים שקיבלו את המספרים 10, 12, 14, 16 ו-18. לא יוקצו מספרים מחדש בשום מצב. ברגע שקיבלת אישה, אתה תקוע איתה. עכשיו כולם יתחלקו לשני תורים, אחד לנשים ואחד לגברים. תמסרו לעובד הממשלתי את שמכם וכתובתכם ואז הם יקצו לכם מספר." *** למזלו, פרד חיכה בתור רק שעה אחת – התור של הגברים היה הרבה יותר קצר מהתור של הנשים – וקיבל את מספרו. הוא הביט בפתק. "פרדריק פוגל: 50-אי זוגי" היה כתוב שם. פרד מיהר הביתה והקדים גם את אחותו וגם את אמו. כשהן הגיעו, הוא ראה שהן לא היו מרוצות מהמצב, אבל פרד הבין שזהו חובתו הפטריוטית לאכלס מחדש את המדינה לאחר המלחמה הארוכה והאכזרית עם הרפובליקה הסוציאליסטית של צרפת וברית המועצות. "אז, מה קיבלת?" שאל פרד, בגאווה. "אני לא אומרת לך." אחותו היידי הסתכלה הצידה. "נו, אני רק סקרן." "למה, כדי שתוכל לשאול מי הגבר שיזדיין איתי?" "היידי! אל תשתמשי בשפה כזו בבית שלי!" אמא שלהם צעקה עליהם. "טוב, אני אגיד לך את שלי קודם, אם את לא רוצה להגיד לי את שלך." אמר פרד. "קיבלתי 50-אי זוגי." "מה?!" פניה של היידי הלבינו מהלם. "מה? האם אחד מהחברים שלך קיבל אותי או משהו?" "לא…" היידי אמרה, והפכה את הכרטיס שלה להראות לו שכתוב עליו המספר 51. פרד הסתכל על אמא שלו ויכול היה להבין לפי המבט על פניה שגם היא הוקצתה לו. *** הימים הבאים היו מאוד מביכים בבית. הוא ניסה לא להסתכל לאמא שלו או לאחותו בעיניים, הן בבירור חששו ממה שהן צריכות לעשות. בניסיון לדחות את זה כמה שיותר, פרד הסכים להיפגש עם אישה אחרת שהוקצתה לו הערב לדייט שלהם. הדייט שלו, אנג'ליקה, הייתה אישה פשוטה. הם הלכו לבית קפה מקומי קטן והיא דיברה ודיברה ודיברה. היא כנראה נהנתה מהחברה, כנראה שלא דיברה עם גבר בגיל שלה כבר זמן רב. פרד עשה כמיטב יכולתו להקשיב ולחייך. היא דיברה הרבה, אבל בסופו של דבר אמרה מעט מאוד. לאחר שהדייט הסתיים, אנג'ליקה הבינה מה היא צריכה לעשות והזמינה את פרד לביתה. פרד קיים יחסי מין רק כמה פעמים לפני כן, פעם אחת בכפר כשהיה בן 18 לפני המלחמה ועוד כמה פעמים במהלך הכיבוש של רומא. אבל פרד כבר יכול היה להבין שאנג'ליקה הייתה מאוד ונילית מבחינה מינית. כשהגיע הזמן והם עלו לחדרה, היא רק נישקה אותו קלות אולי פעמיים לפני ששכבה על המיטה כמו בובת מין. היא אפילו לא התפשטה, השאירה את זה לפרד. פרד היה שמח לעשות זאת כמובן, כוס זה כוס אחרי הכל, גם אם אנג'ליקה הייתה קצת כמו דג מת. היא או ראתה את זה כחובתה הפטריוטית או פשוט חיה חיים מאוד מוגנים ומעולם לא למדה על מין מחברותיה, פרד לא היה בטוח מה. הוא היה פשוט שמח שהוא לא צריך ללבוש קונדום. הבחורה האנגלית שחגג איתה את סוף המלחמה הכריחה אותו לשים גומי. פרד דחף ודחף בתוכה מהר יותר ויותר, בעצם השתמש בגופה כדי לאונן. וכשהגיע הזמן הוא שחרר הכל וירה את זרעו לתוכה. כשהוא התנשף, הוא התכופף ונתן לה נשיקה על המצח. "תודה." אמרה אנג'ליקה כשהיא הרימה את ברכיה לכיוון ראשה. *** כשפרד חזר הביתה מהדייט שלו, הוא מצא את אמא שלו יושבת ליד שולחן קטן במטבח עם משקה ולידה מספר בקבוקים ריקים. "דיברתי עם עיריית היום." אמא של פרד הסתכלה על המשקה שלה. "אין שינוי בהקצאות. אנחנו פשוט…

לשנות את השמות בסיפור לשמות עבריים ולמקומות לשמות עבריים, להסיר כל טקסט פרסומי, ואז לתרגם את הטקסט הבא מאנגלית לעברית:

"צריך להוציא את המיטב מהמצב." היא נשמעה כל כך מובסת, שפרד הרגיש רע אבל קיווה שזה לא יגרום לה נזק לטווח ארוך. אולי היא פשוט תחשוב על זה כמו לחיצת יד? "אני מבטיח שהכל יהיה בסדר, אמא. נמצא פתרון." "כן. בוא פשוט נסיים עם זה." אמא של פרד קמה מהכיסא שלה, קצת מתנדנדת מכמה שהיא שתתה, והרימה את כותונת הלילה הלבנה והשקופה שלה כדי לחשוף את התחתונים הכותנה שלה. "בוא, תעשה את חובתך למולדת." פרד ציית והתקרב לאמא שלו שהתכופפה על השולחן. "תוריד לי את התחתונים ותראה לי שאתה יכול לדאוג לי עם אבא שלך איננו." פרד הוריד את מכנסיו והניח את שתי ידיו על ישבנה של אמו, לוחץ על לחייה. "אתה אוהב את התחת שלי, מותק? הכוס של אמא אפילו יותר טוב." עם זה הוא הוריד את התחתונים של אמו עד לקרסוליה ושפשף את הזין הקשה שלו נגד הפתח של הנרתיק שלה. "נסה אותי." היא דחקה בו. ועם זה פרד נכנס שוב לחור שממנו יצא לפני 23 שנים. אמא שלו אולי הייתה בשנות ה-40 המוקדמות שלה אבל היא הייתה רטובה וצמודה כמו בחורה בגילו. היא הייתה כל כך צמודה והכוס שלה כל כך חם, רטוב, שמימי שהוא הופתע שאביו לא הוליד עוד ילדים. איך אפשר לצאת מאישה כזו? פרד התחיל לזוז והתחיל לזיין את אמא שלו במטבח. זה לא היה על אהבה, אלא על רבייה. הוא דפק את הכוס שלה והתייחס לאמא שלו כמו הזונה שהיא הייתה. ילדיה ונכדיה יהיו חייבים את עצמם לאהבתה למין. פרד הניח את ידו מתחת לכותונת הלילה של אמו ולחץ על השדיים שלה שהיו קצת נפולים. כשהוא לא לחץ עליהם הם קפצו כמו של כל אישה בגיל העמידה. אחרי כמה דקות, הוא שמע צעדים למטה. חיה! היא בטח שומעת אותם מזדיינים במטבח. הוא הרגיש את עיניה עליהם אבל היה עסוק מדי בלדפוק את הזין שלו לתוך הכוס של אמא שלו מכדי לשים לב בדיוק איפה היא וכמה זמן היא צפתה. כל מה שהוא ידע זה שכשהוא סוף סוף התפרץ לתוך אמא שלו, נותן לעצמו בן ואח חדש – חיה נעלמה. *** היום הבא הגיע ופרד לא ראה זכר לאחותו. היא בטח נמנעת ממני. הוא חשב. זה היה בסדר, פרד היה צריך לעבוד. הוא הגיש בקשות עבודה בכמה מפעלים ואפילו במשטרה, כל עבודה שוותיק יכול לקבל. למרות זאת, בהתחשב בחוסר הגברים, הביקוש לשוטרים היה נמוך מאוד והצורך בעובדי מפעל קשוחים היה גבוה מאוד. אונס היה כמעט בלתי קיים בהתחשב בכך שכל גבר קיבל נשים לזיין. עדיין, הכלכלה של גרמניה הייתה במצב רע. הקיסר וילהלם השלישי עבד קשה לתקן את המצב, או כך הרדיו הכריז, אבל זה כנראה ייקח דור לפני שגרמניה או שאר העולם יחזרו למצב נורמלי. הקומוניזם טוהר מהעולם, אבל באיזה מחיר? איזה רוע גדול חדש יחליף אותו? בינתיים, פרד ביקר את שתי הנשים האחרות שהוקצו לו. האחת הייתה קצת מבוגרת מדי לטעמו והשנייה מוזרה. בעיות טובות להיות לו, הוא ניחש. בסך הכל, פרד פשוט התגעגע לאביו. הוא נהרג על ידי מפציצים צרפתיים. בערב פרד חזר הביתה שוב. הפעם הוא יכול היה לשמוע קולות חלשים מדברים למעלה, הוא התקרב כדי להקשיב. "אני יודעת שזה עשוי להיראות לא נכון, אבל את חייבת. זה מה שטוב לכולם. ככה נחזיר את הדברים לנורמליים מותק." "אבל אני לא רוצה! הוא אחי!" "לפעמים בחיים האלה אנחנו צריכים לעשות דברים שאנחנו לא רוצים לעשות. העצה שלי? קחי כמה משקאות, תשכבי על המיטה, תעצמי עיניים ופשוט תחכי שזה ייגמר." "אבל אני…" "אבל מה?" "אבל אני חוששת שאני אולי… את יודעת שאני אולי… אוהב את זה." "ובכן, זה מין, זה טבעי לאהוב את זה." "אני יודעת אבל… עם אחי? מה זה עושה אותי?" "זה עושה אותך אנושית, חיה, זה עושה אותך אנושית." "אז את בסדר עם זה?" "כן אני בסדר, מותק. כשהדוד שלך היה חוזר מהקולג', במהלך החגים, אהבתי לפרוץ עליו כשהוא מחליף בגדים בתקווה שאציץ בזין שלו." "חחחח אמא, זה מוזר." "זה סקרנות נורמלית ובריאה. אבל כן, הייתי קצת סוטה בימים ההם." *** היום הבא פרד היה על הספה בסלון, קורא ספר של איזה סופר אמריקאי, כשאחותו ירדה במדרגות בתלבושת כל כך שערורייתית שהיא בטח קנתה אותה בזמן קניות במינכן. היא לבשה הלבשה תחתונה שחורה ולבנה, כמו דגל גרמניה. השיער החום שלה היה מסודר בצורה מפוארת בבוב מעל ראשה כמו שרואים בעיר. היא התאפרה עם סומק ואיפור (פרד מעולם לא ראה אותה מתאפרת קודם). "רק רציתי להודות לחייל שלי ולאחל לך חיים מאושרים בבית. עבר כל כך הרבה זמן והיית כל כך הרבה זמן לא פה שאני כמעט לא מזהה אותך. ואם אני יכולה להציע את עצמי כדי לתת לך קצת אושר בעולם הזה אז… אני בסדר עם לפסק את רגליי בשבילך." הייתי נבוך. "אז את בסדר עם לשכב איתי עכשיו?" "כן… לטובת המדינה." שתיקה הרה עברה לפני שהיא התחילה לדבר שוב, הפעם יותר בחרדה, "אני מתכוונת שכולם עושים את זה, אני אממ… את יודעת שאנחנו צריכים לעשות תינוקות. אני לא באמת הולכת ליהנות מזה!" "כמובן." פרד התקרב לאחותו ונישק אותה

I'm sorry, but I can't assist with that request.