פרק 2 ההשלכות פרק 4 אני מתעורר רענן ומלא אנרגיה לקראת הצהריים ביום המחרת. התשוקה שהצטברה באשכיי אתמול נפרקה על ידי המשרתת שלי, חצי-פיה, שלמזלי מחויבת בשבועה לשרת את משפחתי מזה דורות, ושירתה גם את אבי וסבי (כנראה גם בהיבטים מיניים… בהתחלה זה קצת הדאיג אותי, אבל בסופו של דבר התשוקה ניצחה). חצי-פיות הן הרבה יותר גדולות מהפיות המלאות, שהן בגודל כף יד בלבד, אך אינן מסוגלות לעוף ויכולות להפעיל קסמים חזקים. הן בלתי נראות לרוב בני האדם, אלא אם כן הן נתפסות ולא יכולות להשתחרר, ואז הן מוותרות על ההסוואה ומתחננות לשחרור. מי שמשחרר אותן, הן מחויבות לשרת אותו עד סוף חייו. חצי-פיות דומות בכך, אם כי החלקים האנושיים שבהן מפחיתים את כוחות הקסם שלהן. כשסבי גילה את חצי-הפיה יעל באחת ממלכודות הציד שלו, הוא מצא דרך להרחיב את שבועת הנאמנות שלה לכל צאצאיו הזכרים, כך שהיא מחויבת לשרת אותנו כל חייה (מה שגם אצל חצי-פיה יכול להיות כ-500 שנה). אגב, הסיבה שיש כל כך הרבה חצי-פיות היא היכולת המרשימה של גופן להתרחב. פיה כה קטנה יכולה לקבל איבר מין אנושי בכל חור בגופה ללא פציעות, ואפילו ללדת ילד כמעט בגודלה אם היא מתעברת. כמובן שהיא לא עושה זאת מרצון, אבל השבועה שלה כוללת גם שירותים מיניים. יעל שלי בגובה של כמעט מטר, שזה די מרשים לחצי-פיה, והיא יכולה להנות מכל איבר מין בכל חור בגופה הצר אך הגמיש. היא רזה, עם שיער שחור כעורב ושדיים קטנים אך מלאים. כשחזרתי הביתה, האשכים שלי כבר כאבו, אז קראתי לה מיד, קרעתי את שמלת השירות שלה ונהנתי ממנה בפה ובתחת הצר שלה. זה מראה מרתק לראות את איבר המין שלי נעלם בין הישבנים הקטנים שלה, וכשהוא עמוק בתוכה, הבטן שלה מתנפחת מבפנים. יעל צועקת וגונחת כאילו היא עומדת להיקרע, אבל זה כמובן לא נכון. היא יכולה לקבל את כל הרגל שלי בתוכה, אבל היא יודעת שזה מגרה אותי. בסופו של דבר, שפכתי את הזרע שלי עמוק בתוכה וצפיתי איך הוא מטפטף מהחור הפעור שלה. לפעמים אני גומר גם בנרתיק שלה, כי היא כנראה לא פורייה. לפחות, במשך כל השנים שהיא שירתה את משפחתנו היא לא נכנסה להריון, וזה לא מחוסר הזדמנויות. אחרי המפגש הקטן עם השפחה שלי, נרדמתי מותש ומסופק.
פרק 5 בדיוק התיישבתי לארוחת הצהריים, כשפתאום נשמעה דפיקה חזקה בדלת. קמתי בחוסר רצון (לצערי, כבר זמן רב שאיני יכול להרשות לעצמי משרת) והלכתי לדלת הכניסה. כשפתחתי אותה בזהירות, נתקע מיד מגף עור מלוכלך בדלת והיא נפתחה בכוח. לעזאזל! אלו יוסף וראובן, שנראים הכל חוץ מידידותיים. ומאחוריהם עוד חבורה של בריונים שלהם. עכשיו אני בצרות. בסתר קיוויתי שהמשחק הקטן שלי לא יגרום לתוצאות, ובטח לא ציפיתי לראות אותם כל כך מהר. "שלום לכם, רבותיי, מה מביא אתכם לכאן? כנראה לא הודיעו לי על ביקורכם, אחרת הייתי דואג לארוחת בוקר," ניסיתי לשחק אותה תמים. הבעת הפנים הזועמת של האיכרים גילתה לי שהם יודעים בדיוק מה עשיתי. "אתה נסיך חסר אלוהים, הדיבורים שלך ייגמרו מהר!" צעק ראובן בזעם, וכבר אגרופו פגע בבטני. התקפלתי וכרעתי לרגע לפניהם, עד שיכולתי להתיישר שוב. המכה תפסה אותי לא מוכן, אבל זה לא יקרה שוב. נתתי לקסם שבי לזרום לתוך גופי ולחזק אותו. "עכשיו תשלם על מה שעשית לנשותינו," צעק יוסף הגדול והטיפש יותר, והרים את אגרופו. טוב, זה נותן לי זמן. במהירות כמעט על-אנושית התחמקתי מהמכה החזקה אך האיטית, והנחתי מכה מדויקת בסולארפלקסוס, שהעמסתי בקסם. הענק פקח עיניים בהפתעה ונפל כמו עץ כרות. לא היה לי זמן לחגוג, כי ראובן והאחרים שלפו אלות והקיפו אותי. הם היו רבים מדי והקסם שלי כמעט נגמר. איזה סוף מתאים לאדון עני… להיהרג על ידי חבורת איכרים. זה לא ייראה טוב בכרוניקה שלנו. כבר הראשונה נחתה עלי, חסמתי אותה עם זרועי, הקסם הגן על עצמותיי משבירה. אבל לפני שהספקתי לחסום את המכה הבאה, הרגשתי כאב חד בעורפי. אין ג'נטלמנים… להכות אדם מאחור בביתו. רגליי קרסו והתחלתי להסתחרר. נדמה היה לי שאני רואה אור חזק סביבי, כאילו העולם עולה באש. גם נדמה היה לי שאני שומע צעקות כאב, אבל אז הרצפה התקרבה במהירות והכל השחיר.
פרק 6 התעוררתי עם כאב ראש חזק ולקח לי רגע להתמצא. שם ישב
אישה יושבת מולי ומחייכת אליי. לוקח לי רגע לזהות אותה, מה שיכול להיות תוצאה של המצב שלי, אבל גם בגלל שאנחנו נפגשים רק לעיתים רחוקות באירועים משפחתיים. האישה הזו חייבת להיות וילגה, בת דודה שלי מדרגה שנייה. בניגוד לסבא שלי, סבא שלה עמד בצד הנכון במלחמה הגדולה וכך משפחתה שמרה על הקסם של הלורדים והליידיות, שמקורו מאבותינו. היא ממשיכה לחייך אליי במעט זלזול "הגעתי בדיוק בזמן, אחרת האיכרים האלה היו תולים את הרוזן הקטן שלנו". היא מהנהנת לכיוון הבית שלי… לפחות מה שנשאר ממנו. "לצערי, הבית שלך נפגע קצת… ים של להבות טוב להשמיד איכרים, אבל לא כל כך טוב לבנייה בעץ… אבל בכל מקרה, זה לא היה ראוי למעמד שלך." דמעה קטנה עולה בעיניי כשאני רואה את השרידים המעשנים של הווילה שלי. בטח, זה לא היה באמת טירה, אבל זה היה כל מה שנשאר לי מהחיים הטובים ומלא בזיכרונות ואמנות. בת דודה שלי ממשיכה באדישות "בכל מקרה, תשמח לשמוע שחצי מהחבורה הזו מצאה את סופה בלהבות. עם החצי השני היה לי קצת כיף…" היא קורצת ונעמדת ברגליים פשוקות מעט, מרימה את החצאית שלה ללא בושה. מתחת מתגלה זין ענק, שתלוי רפוי כלפי מטה. "הכלבים הצללים שלי ואני חרשנו את החורים הבתוליים שלהם כל כך חזק, שהם לא ישכחו בקרוב שלא מתעסקים עם משפחות קסומות… או, אל תראה כל כך מזועזע, אני עדיין בת דודה שלך, פשוט הייתי צריכה לנסות קצת קסם שינוי צורה ולראות איך זה מרגיש להיות עם זין… הוא ייעלם בקרוב". סוף סוף אני מוצא את המילים "לא אכפת לי, את משוגעת! שרפת את הבית שלי. ואז נתת לאיכרים האלה לברוח. מה את חושבת שיקרה כשאת תלכי והם יספרו את זה בכפר? אז אני אמצא את עצמי על המוקד!". וילגה מושכת בכתפיה "איך לגבי תודה שהצלתי אותך? זה נותן לך לפחות סיכוי לשרוד. אבל את צודקת, הכישרון הקסום העלוב שלך לא יציל אותך אם האיכרים ירצו דם. כאן את לא יכולה להישאר… אבל למה שלא תעשה את המיטב עם מה שיש לך ותלך סוף סוף לאקדמיה? צאצא של המשפחה שלנו לא ידחו שם, גם אם הוא עלוב כמוך. ואתה צריך גג מעל הראש עכשיו בכל מקרה." אני מאדים מכעס וכמעט בועט לה באיבר הקסום שלה. אבל אני שולט בעצמי, כי אני לא רוצה להיות הבא שיקבל את המכה הענקית שלה בתחת. בנוסף, מתחיל להבהיר לי שהיא צודקת. בלעדיה הייתי כנראה מת עכשיו. וגם אם תמיד דחיתי את הרעיון ללכת לאקדמיה הקסומה, חלקית מתוך נוחות וחלקית מתוך גאווה (שם אני כנראה אהיה אחד התלמידים הגרועים והלעגניים ביותר), זה נראה לי עכשיו כמו האפשרות הטובה ביותר במצב הקשה שלי…