פרק 4
הגעתי הביתה אחרי כמה שעות, אותן ביליתי בבר טבילה, סופג את עשן הסיגריות, ריח האלכוהול המעופש והבושם שלבשו הנשים המאופרות. יכולתי לחסוך את הסירחון. קים הייתה במיטה ישנה… כריס גם, אני מניח, כי היא לא ענתה לדפיקה הרכה שלי על הדלת שלה. מקלחת ומיטה לקחו 20 דקות וכשנכנסתי מתחת לשמיכות שמתי לב שהנשימה של קים הייתה זהה למה שראיתי במפגש שלה כשהייתה במקום הבטוח שלה, "מתחת לחופה". האוזניות היו בפנים, אז נתתי לה לישון ושכבתי בשקט. השינה לא הייתה רחוקה. התעוררתי כשקים עזבה את המיטה. היא לא הדליקה שום אורות, אבל זזה בחדר כאילו הוא מואר באור בהיר. לא ראיתי אותה בהתחלה, חשבתי שזה החושך, אבל היא כרעה על הרצפה והוציאה קופסה מתחת למיטה. הקופסה עלתה על המיטה, ולאחר שהסירה את המכסה, הוציאה רתמה המשמשת להרכבת דילדו על אישה לשימוש כדי לזיין אישה אחרת או, אני מניח, גבר. קים נכנסה לתוכה והדקה את הרצועות, מהדקת אותה במקום. לאחר שהחזירה את הקופסה, היא הוציאה זוג מכנסי ג'ינס ישנים וחולצת פלנל מהדברים שלי, ואז לבשה את הכל, תוחבת את התוספת החיה מאחורי כפתורי המכנסיים. החולצה הייתה מכופתרת בשלושת הכפתורים התחתונים, משאירה את המחשוף שלה חשוף היטב, לפני שהיא נשמה עמוק, סידרה את הזין הנוקשה שלה, תפסה את מותני הג'ינס כדי למנוע מהם ליפול ויצאה מהחדר. בשקט קמתי והמתנתי עד שהיא סגרה את הדלת לחדר הישן של הבנים ואז הלכתי לעמוד לידו ולהקשיב. האור נדלק, מאיר מתחת לדלת, ושמעתי את כריס אומרת, "מה…?" קים, בקול נמוך וגרוני, שהיה ברור שזה היא, צעקה, "תתעוררי כלבה… יש לי זין קשה שצריך למצוץ ויש לי רק אותך שתמצצי אותו בשבילי. תזיזי את התחת העצלן שלך ותתחילי לעבוד עם הפה המזדיין שלך!" "צ'רלי, זה מאוחר…" שמעתי את המכה. לא יכולתי לדעת אם קים הכתה אותה בפנים או בתחת, אבל היא הכתה אותה. "לא ביקשתי ממך לדבר! אמרתי לך לתת לי מציצה! את לא נותנת לי תירוצים, זונה מזדיינת. אני הבעלים שלך. אני הבעלים של הכוס שלך והתחת שלך והציצים הגדולים והמהודרים שלך. היית פעם משהו! עכשיו את רק זונה מזדיינת ברחוב, ואני הבעלים שלך!" "אוי! צ'רלי! את מכאיבה לי…" "אני אזיין אותך עד דם ואז אתן אותך לחבורה של כלבים פראיים ברחוב 'י' שוב, אם הפה שלך לא ימצוץ את הזין שלי לפני שאני סופר עד 3" "אוקיי צ'רלי… אני…" "אחת לעזאזל!" היה קצת תנועה… "זה יותר טוב! למה את תמיד צריכה לבחון אותי כלבה! למה את לא יכולה פשוט לעשות מה שאני אומרת לך? מי הבעלים של התחת המסריח שלך?" כריס, מתנשפת, אמרה, "את צ'רלי! את הבעלים של התחת שלי!" "הפה המזדיין שלך מרגיש טוב. הבעל העלוב שלך לא ידע איך להתייחס לזונה כמוך. הוא כנראה התחנן שתמצצי לו את הזין הקטן שלו… לוזר מזדיין! זונה כמוך צריכה יד חזקה כמו שלי כדי לשמור אותך במקום שלך." שמעתי את כריס, אני מניח, נחנקת ומשתעלת. היא הקיאה ושיעלה. "יותר מדי זין בשבילך? איזה מין זונה לא יכולה לבלוע זין? זונה מזדיינת חסרת ערך. איך אני יכול לגבות מחיר מלא עלייך אם את לא יכולה אפילו למצוץ זין כמו שצריך!?" "אני מצטערת צ'רלי…" בום! זה מה ששמעתי. "אני לא רוצה לשמוע 'מצטערת צ'רלי' שוב כלבה! את חושבת שאני מישהו שדואג אם את מצטערת? איזה זונה קטנה כמו הבעל שלך שדואג אם את בוכה או מתחרטת?" "אני אעשה יותר טוב! אני נשבעת!" "את צודקת! או שאני אתן אותך לפיטר! הוא היה לוקח אותך בחזרה, אבל הוא לא נחמד לכוס כמוני, נכון. הוא ייתן לכל הרחוב לזיין אותך בתחת…" "בבקשה צ'רלי… אני אהיה יותר טובה… אני ארוויח לך יותר… אני לא אביך אותך…" "תתהפכי." "צ'רלי… תני לי ל…" "כלבה! אמרתי תראי לי את התחת!" היה קצת רעש ואז סדרת מכות ונשיפות וגניחות. "התחת הלבן המזדיין שלך באמת מאדים יפה כשאת מקבלת מכות! פתחי את הלחיים בשבילי… קרצי לי עם העין המסריחה שלך!" "בבקשה צ'רלי… תני לי להיות מוצצת הזין הטובה שלך מותק… תני לי לבלוע את הזרע שלך כמו זונה טובה." "שוב עם השטויות שלך! טוב, אני לא הולכת להכות אותך! את רוצה לבחור, יש לך מה להגיד? אוקיי… את בוחרת… איזה פטמה אני מכבה את הסיגריה שלי עליה, או פתחי את הלחיים שלך ותבקשי ממני למלא את התחת שלך בזרע. תבחרי! נכון! לזיין את התחת שלך זה!" "שמתי כמה חתיכות שוקולד בשבילך צ'רלי, אני יודעת שאת אוהבת את זה כדי שהזין שלך יחליק…" "חבל שלא הכנת את החור הזה כמו שצריך כמו זונה טובה. אולי בפעם הבאה… זונה טיפשה." הבאים היו קולות של זיון. זיון קשה, אכזרי. נשימות כבדות… מכות בשר, גניחות, צעקות… "שפשפי את הכוס שלך זונה עצלנית. את צריכה לגמור לפניי. אני אוהבת איך שהחור בתחת שלך תופס את הזין שלי כשאת גומרת עם הזין שלי חזק בתחת שלך מותק… נכון את זונה מלוכלכת… תגמרי בשבילי, כן!!! קחי את הזרע הזה בתחת שלך! זה הכי טוב!" היו כמה דקות של כמעט שום קול… ואז קים, בקולה הרגיל אבל עם הרבה רגש, אמרה, "אוי כריס, אני כל כך.." "לא קים, אל… היית מושלמת. בדיוק מה שהייתי צריכה."
"אני יכול להחזיק אותך? פגעתי בך כריס…" "אני לא יכולה להודות לך מספיק, קים. את…" "אלוהים כריס… אנחנו לא זוג…" "אבל יש לנו תקווה. אנחנו נשתפר. אנחנו פשוט צריכים להמשיך לנסות. לכי… תחזרי למיטה ותנוחי מותק, אני אנקה ואסדר בבוקר." חזרתי למיטה במקום להסתכן ולהיתפס עם האוזן לדלת. קים התגנבה למיטה והתכרבלה לידי. ונרדמה תוך רגעים. כשנכנסתי הביתה אחרי העבודה, שמתי לב שוב כמה הבית נקי ומסודר. הבנים היו נקיים ולבושים היטב. לאחרונה הם נראו מוזנים היטב וחייכו יותר, התלוננו פחות. קים צעקה מחדר השינה, "אנחנו כולנו בחדר השינה, יואב." עשיתי את דרכי לדלת אחרי שהנחתי את קופסת האוכל במטבח. איתן שיחק במשאיות על הרצפה, כלב היה עסוק ביניקה, מקבל את המנה שלו. קים ישבה עם חולצתה פתוחה, שני השדיים בחוץ. כלב אחז בידו את השד השני, מגרד בסיפוק כמו שראיתי חתולים עושים. קים הרימה את פניה, מכווצת את שפתיה, אז התכופפתי ונישקתי את אשתי המחייכת. "לא התחלתי להכין ארוחת ערב עדיין מותק, אבל כשכלב יסיים אני אתחיל מיד." "אל תדאגי… תטפלי בדברים החשובים… אני אתחיל בעבודה שלי, אלא אם כן את צריכה שאכין לך ארוחת ערב?" "לא… אתה תלך לבנות ולתקן… אני אטפל בזה." "רק רציתי לומר, שתדעי, ששמתי לב… אני אוהב איך שהבית נראה… איך שאת מטפלת בעצמך ובבנים לאחרונה…" היא הסמיקה מעט, עם חיוך גדול. "אני שמחה… אני עובדת קשה להשתפר, לא להיות בדיכאון…" "ובכן זה עובד מותק, את עושה עבודה נהדרת." "כריס עוזרת מאוד, את יודעת… אני כל כך שמחה שעזרת לה והבאת אותה הביתה… אפילו אם הייתי כלבה לשניכם בהתחלה." "הכל מים מתחת לגשר אהובה… נשכח ונעלם." קים חייכה והתאימה את כלב בזרועותיה. הרגשתי ידיים קטנות על הרגל שלי וראיתי את איתן דוחף אותי אחורה, ואז מטפס ונשען ליד אמא שלו. הוא נצמד לפטמה החופשית שלה ושתה לגימה, ואז ירד בחזרה וחזר למשאיות שלו. "הם חולקים טוב. זה דבר טוב." נשיקה נוספת לאשתי והלכתי לעשות קצת רעש בחדר השני. אחרי שאכלתי מנה שנייה אמרתי לקים שיש לי כמה סידורים לעשות, לא משהו חשוב מדי, אבל דחוף בזמן. "אני לא בטוח מתי אחזור הביתה. סליחה שאני משאיר אותך עם כל האחריות והכיף של השכבת הילדים…" "זה בסדר יואב. תעשה מה שאתה צריך, מה שאתה חושב שהכי טוב. נסתדר בלעדיך לערב אחד." כריס שאלה אם יש משהו שהיא יכולה לעשות, אבל אמרתי, "לא ממש…" יצאתי לחפש… חיפשתי את צ'רלי. לא ידעתי הרבה עליו אישית, חוץ מזה שהוא מסתובב סביב המכולת ועושה עסקים עם חנות המבוגרים במורד הרחוב. אף אחד מהמקומות לא גילה אותו באותו לילה. חזרתי הביתה, התנקיתי בשקט, כי כולם כבר היו במיטות כמה שעות. קים התגלגלה לזרועותיי ונישקה את החזה שלי. ליטפתי את שערה. "יואב…" היא הרימה את ראשה והביטה בי. "…אני יודעת שזה מאוחר, ויש לך עבודה מחר, אבל אם תרצה, הייתי רוצה לעשות לך מין אוראלי… אני מבינה…" "זה יהיה תענוג." היא התבהרה, "באמת?" "בטח מותק. הייתי אוהב את זה." "לא הייתי בטוחה, לא ביקשת הרבה זמן אז… חשבתי שאולי עשיתי משהו…" חיבקתי אותה חזק ואמרתי, "היית די מדוכאת ומוטרדת, עסוקה בבנים… לא רציתי להוסיף לעומס שלך… זה לא כאילו שלא היה לנו סקס…" "הבנים בחדר… בגלל זה רציתי להציע לך משהו… לא הייתי מרגישה חופשייה ליהנות מעשיית אהבה כשהם שם… אבל יכולתי לתת לך קצת מין אוראלי אם… אתה… בסדר עם זה…" "המגע שלך, הנשיקות שלך… זה יהיה יותר מנחמד…" כשדיברנו בלחש, ידה התחילה לעסות את איברי, מביאה אותו לחיים. כשהיא ירדה למטה, ראשה על הבטן שלי, הוא פרח במלואו. זה היה… וניל. המין האוראלי הרגיל שלה. הרבה אוננות וקצת מציצה על הראש. לא הרבה הגעה או דחיפה לקצה, אבל, זה היה משהו… וזה היה מכוון אליי…" "את יודעת שאני לא יכול להגיע אליך, אבל אם תרצי להסתובב, אוכל לתת לך קצת אהבה גם." היא עצרה מספיק זמן כדי לומר לי שזה בסדר, ושהיא רק רוצה לתת לי קצת הקלה… ואז חזרה לאונן לי בפה שלה. היא בלעה כמו שהיא בדרך כלל הייתה עושה, לא שפכה טיפה, התנצלה ואמרה, "אני אחזור מיד, רק רוצה לשטוף את הפה ולצחצח שיניים…" אני חייב להודות, נרדמתי לפני שהיא חזרה למיטה. ביום הבא אחרי העבודה כשעליתי למרפסת הקדמית, כמה נשים יצאו נושאות תיקי צד. שתיהן הפסיקו לדבר כשהן עברו לידי. הן בחנו אותי מלמעלה למטה. שמתי לב להסמקה, וריח חזק של… חלב? זיעה? לא היה לי זמן לחשוב על זה, כי הן היו מלוות כמעט מיד על ידי שלוש נוספות. אחד התיקים היה פתוח מספיק כדי שאזהה משאבת חלב. אז זו הייתה פגישת קבוצת התמיכה שלה. הזוג השלישי כלל שתי נשים, אחת מהן הייתה חייבת להיות ה"נשיאת ועד ההורים" שקים הכירה.
תיארה. אחרי שעברה היא אמרה בקול רם מספיק כדי שאשמע, "זה בטח הבעל… בשבילו אולי אשקול להשעות את הכלל שאין גברים." בת לווייתה צחקקה והן הסתכלו לאחור כשהן ממשיכות ללכת. כריס פגשה אותי בדלת עם יד על החזה שלי. "לא יכול להיכנס עדיין… הנשים עדיין שמות את ה'דברים' במקום. קים בסדר, אמא שלך היא המתנדבת עם הילדים היום, והיא מתנהגת יפה מאוד ומתמקדת בתינוקות." "בסדר… יש לי דברים לעשות… אחזור מאוחר, אל תחכו לארוחת ערב." כשפניתי ללכת, כריס תפסה את זרועי והחזיקה אותי כדי לשאול את שאלתה. "הכל בסדר, יעקב?" "הכל טוב. רק כמה דברים שאני צריך לטפל בהם. אין מה לדאוג." עזבתי את המרפסת וקראתי בחזרה, "תודיעי לקים בבקשה. תגידי לה שזה לא קשור לשום דבר שהיא עובדת עליו. תוודאי שהיא לא דואגת בגלל זה." "אני אעשה את זה." זה היה כמה שעות מאוחר יותר כשמצאתי את צבי עובד בתחנת דלק, מבקש כסף קטן מלקוחות. צפיתי מרחוב עם מונוקולר קטן. קבעתי שהוא עובד לבד, בחזית, אבל כל 30 דקות בערך, הוא היה נעלם מאחורי התחנה. התמקמתי במקום אחר כדי לצפות בו עושה את הטיול המהיר הזה לאחור. לא ראיתי אף אחד מופיע כשהוא הלך אחורה. הוא בדק את הציוד שהוא החביא מאחורי מדף קמעונאי ריק שהוצב ליד הפח אשפה. עצרתי את המכונית, החלק האחורי שלה ממש ליד המדף, החזית, פונה הרחק מהכיוון שצבי תמיד הגיע ממנו. יצאתי מהמכונית והתחבאתי בצל שצבי יעבור בו ממש לפני שיראה את המכונית. הוא הוכיח את עצמו כיצור של הרגל, שזה לא אסטרטגיה טובה כשאתה צריך לשמור על ערנות מפני מארב. אולי הוא שכנע את עצמו שהוא נוכחות גדולה מדי מכדי לדאוג שמישהו ינסה לשדוד אותו… אולי הוא היה, בעולם שלו. איתי שם, זה הפך לעולם שלי, לא שלו. הוא הגיע מעבר לפינה, עבר אותי בחושך של הצל העמוק, ועצר לשנייה קצרה כשראה את המכונית הבלתי צפויה. שנייה הייתה פחות זמן ממה שהייתי צריך כדי לכבות לו את האורות. סאפ הוא נשק כוח קהה מצוין… משהו שחייל ותיק אמר לי פעם… תמיד יותר מהר לכבות את האורות מאשר לרוקן את הצינורות. לא התכוונתי להרוג אותו, למרות שאולי פגעתי בו קצת יותר חזק ממה שהיה נדרש בהחלט… הוא קרס בלי אפילו גניחה. פתחתי את תא המטען והעמסתי אותו ואת המסתור שלו. סט מהיר של אזיקונים, קרסוליים, פרקי ידיים ומרפקים… ואז חתיכת סרט ומכסה. פחות מחמש דקות אחרי שצבי הלך מעבר לפינה ואני הדלקתי את הפנסים חצי בלוק משם בדרכי למדבר הגבוה. היה זמן לקום וללכת לעבודה כשחזרתי הביתה ולקחתי מקלחת מהירה, אז התלבשתי ויצאתי שוב, מנשק את קים לשלום כמו שאני עושה כל בוקר. כשחזרתי הביתה חיכתה קבוצה קודרת. אמא שלי, אחותי, אשתי וכריס ישבו כולן סביב השולחן. נכנסתי בדלת ואחותי קפצה, מחייכת, עם ברכה על שפתיה כשאמא שלי אמרה בקול חמור, "ג'ני! תשבי בחזרה!" אחותי, שהכירה את הטון שלא שמענו מאז שהיינו ילדים קטנים, הגיבה כמו אחד הכלבים של פבלוב. היא התיישבה, מהר וחזק, מה שגרם לה, כמעט חשופה בחזה, לקפוץ ולשפוך מתוך הסרבל המותאם שהיא לבשה, בלי אפילו חולצת צינור להוסיף מעט צניעות. אמא הזעיפה פנים בכיוון הכללי שלה. ג'ני לבשה זוג מכנסיים קצרים שנראו כמו סרבל, וזוג סנדלים רפויים. היא תחבה את הפטמות שלה מאחורי הסרבל, לא שזה כיסה הרבה… האיפור שלה התאים לשיער הכחול שלה… אופנתי ומוגזם. אמא ישבה שם בקצה אחד של השולחן בחולצה דקה עם כתף חשופה שהייתה פופולרית בקרב אמהות יוגה וקלטות VHS של ג'אזרסייז משנות ה-90, וזוג מכנסי "קפרי" וסנדלים עם עקב של 3 אינץ'. בלי חולצת גוף מתחת לחולצה, הפטמות הזקורות שלה בלטו, דוחפות פירסינג בר אחד דרך פטמה אחת כנגד הבד. אמא גם ענדה קולר דק על צווארה. קים ישבה מול אמא שלי, מתפתלת בעצבנות, מביטה סביב, רוצה להיות במקום אחר, אבל סקרנית מדי? מתעניינת מדי? להיות בכל מקום אחר. היא לבשה חולצה וחצאית נחמדים, שיערה ואיפור עשויים כאילו אכפת לה ועקבים עם גרביונים. היא יכלה ללכת לכל מקום פחות רשמי, ולהשתלב בלי לשנות דבר. הסתכלתי סביב והבית היה נקי עם הכל מסודר במקומו. כריס ישבה מול ג'ני בצד הרחוק של השולחן. היא נראתה מאוד מקצועית, עד לעיפרון בשערה והמחברת תחת ידה. כריס התחילה לדבר. "יעקב, אני חושבת…" "איפה הבנים?" "הם בטוחים. אני…" "זה לא מה ששאלתי." כריס התיישבה כאילו סטרתי על השולחן ממש מולה. "קים, איפה הבנים שלי?" "גברת… גברת קלרון מהבית ליד… היא שומרת עליהם בביתה. אני… אני יכולה ללכת להביא אותם." היא קמה כשהיא רצה את המשפט האחרון למילה אחת. הנדתי בראשי ואמרתי לה, ברכות, לשבת. גברת קלרון הייתה סבתא בת 60, מהאסכולה הישנה של "אין שטויות", והיא טיפלה בבניי. "תודה שענית על השאלה ששאלתי… עכשיו… מה קורה?" ג'ני
ואמא התחילו לדבר ובמקום לעצור ולתת לאחרת להתחיל, הן פשוט המשיכו לדבר אחת מעל השנייה. "תפסיקו!" לא השתמשתי בקול של סמל המארינס שלי כבר זמן מה, זה הפתיע אותי כמה בקלות נפלתי לתוכו. כולם הפסיקו לדבר וישבו ללא תנועה, מביטים בי בעיניים פעורות. "כריס… את יכולה להגיד לי מה קורה?" המצב הרפואי שלה נכנס לפעולה והיא הסבירה בקצרה שאמא שלי ואחותי היו בבעיה שהן לא יכלו לפתור ורצו את הקלט שלי. היו עוד שני כיסאות עם גב ישר ליד השולחן. משכתי את הקרוב ביותר והרחיקתי אותו מהשולחן. שמתי אותו בחזרה, בערך במרחק שווה בין אמא ליני, מבלי להראות התייחסות או העדפה כלפי אחת מהן. "אוקיי… אחת מכן תתחיל ותגיד לי על מה אתן צריכות את הקלט שלי." הן הביטו אחת על השנייה ואמא הטתה את ראשה כדי להצביע שיני תתחיל והיא תחכה. "לא עשיתי שום דבר רע!" אמא נחרה אבל הביטה למטה והייתה שקטה אחרי שזרקתי מבט לעברה. "הלכתי לטייל בפארק במרכז. זה הכל." "אמא?" שאלתי כשיני התיישבה לאחור, מציינת שהיא סיימה. "רק טיול בפארק, באמת! היא הלכה לפארק, במהלך היום כשיש שם אנשים עם משפחות, לבושה ככה, למען השם. שדיים קופצים, שום דבר לא מכסה אותם או שומר על צניעות. היא חזרה הביתה מתגאה בכל תשומת הלב שהיא קיבלה מגברים, אפילו גברים עם החברות שלהם… היא סיפרה לי שקבוצת גברים צעקה וצעקה ואחד מהם צעק שהיא תראה להם את השדיים שלה… והיא עשתה את זה! קדימה, תראי לאחיך מה עשית." עם רק רגע של היסוס, ייני חייכה חיוך גדול בזמן שהיא השתמשה בשתי ידיה להוציא את השדיים מאחורי החולצה ולהקפיץ אותם בכף כל יד. הנהנתי שהבנתי ורמזתי לה להפסיק ולהחזיר אותם למקום. נפלה, היא צייתה. "ואז, כאילו זה לא היה מספיק רע, היא הלכה בשביל שכולם משתמשים בו כדי להסתתר בשיחים. בחורה גותית עקבה אחריה. אחותך הגדולה התכופפה לתוך שיח והמתינה, ובטוח שהבחורה הזאת עקבה אחריה." "שום דבר לא קרה, אמא!" "תגידי לו את האמת! תגידי לו מה שאמרת לי לפני שהפסקתי להתנהג כמו חברה מבית הספר והתחלתי יותר כמו אמא!" ייני הורידה את ראשה ואמרה, "עמדתי שם בלי לדעת מה לצפות. היא פשוט הביטה בי, ואז התקרבה. חשבתי שהיא תנשק אותי, אבל היא הכניסה את ידיה לתוך החולצה שלי ותפסה כל שד והוציאה אותם שוב. היא לחצה אותם די חזק, ואז התכופפה, בזמן שהיא משכה למעלה וליקקה כל פטמה פעם אחת. ואז היא עזבה אותם, הסתובבה וחזרה לשביל ועזבה. היא לא אמרה מילה… לא בבקשה ולא תודה. אבל זה הדליק אותי כל כך!! כמעט התחלתי לגעת בעצמי באותו רגע, אבל אז חשבתי…" היא עצרה אז אמרתי לה "תמשיכי…" "חשבתי שאני יכולה לספר לאמא וששתינו נוכל לגמור יחד." הבטתי באמא שלי שהרימה את סנטרה במעט מרדנות. "היא אמרה לי שיש לה סיפור מאוד סקסי לספר לי אבל היא תשתף אותו רק אם אני אוכל לה את הכוס בזמן שהיא מספרת… היא הורידה את המכנסיים ואני התחלתי עליה… רציתי לשמוע את הסיפור… אבל הפסקתי ברגע שהיא סיפרה לי כמה טיפשה היא מתנהגת. אמרתי לה שהיא מתנהגת כמו זונה ופרוורטית ומשכתי אותה על הברכיים שלי והתחלתי לתת לה מכות, אבל היא פשוט נגעה בעצמה בזמן שעשיתי את זה… איזה סוג של שיעור עונש היא יכולה ללמוד מזה? אני לא יכולה לתת לה מכות חזקות מספיק יותר כדי לקבל את תשומת ליבה. אתה צריך לתת לה את זה טוב! אני לא יכולה לשלוט בה יותר…" "את לא יכולה לשלוט בעצמך! למה שתשלוט בי?" ואז התחילו הצעקות והוויכוחים. "שתיכן תפסיקו!" שתיהן הפסיקו. ייני הוציאה לשון לאמא… אמא החזירה. הייתי שקט לרגע בזמן שחשבתי… "אמא, כמה זמן את אוכלת כוס?" היא הביטה בכריס. "אל תסתכלי עליה! תעני על השאלה!" "הפעם הראשונה הייתה אחרי הפגישה הראשונה שלי עם כריס." "מי?" "אין לי…" "של מי הכוס שאת אוכלת, אמא!"